פתיחת התפריט הראשי

מבצע אלקיים

מבצע אלקייםערבית: هجوم خان يونس) הידוע לעיתים גם בשם פעולת חאן-יונס, היה פעולת תגמול שערך צה"ל ב-31 באוגוסט 1955 נגד המוצבים המצריים באזור חאן-יונס. במבצע נהרגו 72 חיילים מצריים לעומת הרוג ישראלי אחד, ונגרם נזק כבד למתקנים מצריים.

מבצע אלקיים
מערכה: פעולות התגמול
מלחמה: הסכסוך הישראלי ערבי
Davidi sharon.jpeg

משמאל לימין: אריאל שרון, אהרן דוידי ויצחק בן מנחם (גוליבר), במשטרת חן יונס בזמן מבצע אלקיים
תאריך התחלה: 31 באוגוסט 1955
תאריך סיום: 31 באוגוסט 1955
קרב לפני: מבצע פלשת
קרב אחרי: מבצע גפן
מקום: חאן-יונס, רצועת עזה
עילה: חדירת פדאיון בחסות מצרית לישראל
תוצאה: ניצחון ישראלי.
הצדדים הלוחמים

ישראלישראל  ישראל

מצרים (1952-1958)מצרים (1952-1958) מצרים

ראשי מדינה
משה שרת  גמאל עבד אל נאצר 
מפקדים
כוחות
אבידות

הרוג אחד 9 פצועים.

72 הרוגים 58 פצועים.

רקעעריכה

לאחר מלחמת העצמאות, נוצר מצב שבו פליטים ערביים חנו בהמוניהם בגבולות מדינות ערביות שכנות שהסכימו לתת להם מקלט, אולם לא אזרחות. הם חיו בעליבות, תחת משטר צבאי ובעוני מחפיר. ממשלת מצרים בהנהגת גמאל עבד אל נאצר, ניצלה את המרמור הרב של הפליטים, כדי לגייס ממורמרים לבצע פעולות טרור נגד ישראל. בתחילה הפעולות היו בעיקר חדירה וגניבה, אולם בהדרגה החלו המסתננים ללבוש צורה מאורגנת יותר, והפכו ליחדה צבאית ממש. הם כונו פדאיון. הפדאיון החלו להיות מחוצפים יותר ויותר, ומעשיהם החלו ללבוש אופי של טרור.

ישראל החליטה להעניש את מצרים על שהיא נותנת חסות לטרור, ויזמה את "מבצע חץ שחור". למרות שהמבצע נחשב לניצחון ישראלי, הרי שהוא לא הפסיק את חדירת הפדאיון. בסוף אוגוסט, התקפות הפדאיון בחסות מצרית, הביאו למותם של עשרה ישראלים בראשון לציון וברחובות. לפיכך, החליטה ממשלת ישראל לנקוט בפעולה. כיעד הפעולה, נבחרה מפקדת המשטרה של חאן-יונס שבעזה, ששימשה גם כמפקדת גדוד הפדאיון המצרי.

תוכניותעריכה

מטרות המבצע היו מבצר בריטי מסוג "טגארט" (Tegart) בן 3 קומות, שבו שכנה פלוגת חי"ר וכן אנשי המטה.[1] מטרה שנייה הייתה עמדה מצרית שקיבלה את שם הקוד "מוצב 132". מוצב 132 שלט על כביש חאן יונס ונחשב לחיוני כדי להבטיח נסיגה בטחה של החיילים. המבצע נקרא "מבצע אלקיים", על שמו של סרן סעדיה (סופפו) אלקיים,[2] שנהרג במבצע חץ שחור.

את ביצוע המשימה קיבל גדוד 890 בפיקוד אריאל שרון. לראשונה בהיסטוריה של הצנחנים, שולבו במשימה זחלמי"ם - רכבים משוריינים חסיני כדורים. להלן סדר כוחות הצנחנים במבצע:

סד"כ צנחנים במבצע אלקיים[1][3]
שם הכוח מפקד הרכב הכוח מטרות
כוח א' מרדכי (מוטה) גור[4] פלוגה ד'[5] פריצה לבנין המשטרה, טיהור הבניין ופיצוצו.
כוח ב' רפאל (רפול) איתן פלוגה ה'[6] כיבוש וטיהור מוצב מחופר ליד הכפר עבסאן כדי לאפשר את הגעת כוח א' לבנין המשטרה, וכן כדי להבטיח מסדרון לנסיגה.
כוח ג' עוזי עילם (טרכטנברג)
עובד לדיז'ינסקי
פלוגה א'[7] חסימת הציר הצפוני והדרומי.

הקרבעריכה

המבצע נקבע במקור לליל ה-30 באוגוסט, אלא שבגלל סירוב של קצין בחיל השריון, איחרו הזחלמי"ם לבוא,[8] והמבצע נדחה ביום ונקבע לליל ה-31 באוגוסט.[3] כוח ממוכן בראשות מרדכי (מוטה) גור תקף את המבצר והמתקנים שסביבו, בעוד כוחות בפיקודו של רפאל (רפול) איתן תקף את מוצב 132. הכוח של איתן הפגיז בארטילריה את המוצב, אלא שהמצרים נטשו אותו זמן קצר לפני פרוץ המבצע, וכל שנותר ללוחמים לעשות הוא להשמיד את התשתיות.

הכוח של גור, טעה בדרכו, והתקדם דרך הכפר בני-סוהילה. יריות מעטות נורו אל הטור, וחייל ערבי אחד נהרג.[9] בדרך, שני שוטרים מצריים שסברו שמדובר בשיירה מצרית, עצרו אותה וביקשו לראות כרטיסי עבודה. לוחמי צה"ל ירו בהם למוות.[8] הזחלמי"ם התגלו כבר ממרחק של כמה מאות מטרים, והמצרים במפקדה כיבו את האורות ופתחו באש. נפתחו חילופי-אש, במהלכם נפצעו מספר חיילי צה"ל שנחבשו במקום.[10] מחלקה בפיקוד טוביה (טיבי) שפירא הקיפה את המבנה וריתקה את המגדל הצפוני, בעוד כוחות נוספים השתלטו על דרכי הגישה.[10]

לוחמי צה"ל הסתערו על הדלת, שהתגלתה כנעולה. הובא מטען והדלת פוצצה. בשלב הזה נפצע מפקד המבצע מרדכי גור, ואת מקומו מילא אהרן דוידי. חיילי צה"ל פרצו לבניין וכבשו אותו במהירות. לאחר מכן הועמסו מאות קילוגרמים של חומרי נפץ, ובשניות האחרונות לפני הנסיגה, הודלקו הפתילים ומעוצמת הפיצוץ עפה חזית התחנה באוויר.[10] במהלך המבצע נהרגו 72 מצרים ו-58 נפצעו, צה"ל איבד חייל אחד - אמנון לביא וכן 9 חיילים נפצעו. מרדכי גור ומשה פלס (סטמפל) קיבלו את עיטור העוז על השתתפותם במבצע.[11]

סיכום ותוצאותעריכה

היה זה הקרב הראשון שבו עשו כוחות הצנחנים שימוש בזחלמי"ם, ובכלל הפעם הראשונה שנעשה שימוש בכלי רכב אלה במהלך פעולות התגמול, והוכח בו השימוש היעיל שלהם. הפשיטה עצמה נחשבה לניצחון ישראלי מסחרר. תחנת המשטרה הושמדה כליל, וכן מתקנים רבים באזור. המבצע גרם למצרים לשקול מחדש את החסות שלהם לטרור הפדאיון, והוביל להפסקת אש בתיווך האו"ם ב-4 בספטמבר. הנשיא נאצר הורה על הפסקה בפעילות הפדאיון מצד הגבול המצרי. עם זאת, פרובוקציות מצריות שונות גרמו בסופו של דבר לפרוץ מבצע קדש. ב-2 בנובמבר 1956, כבש צה"ל בשנית את חאן יונס. העיר הוחזרה במהרה לידי המצרים ונשארה בשליטתם עד לשנת 1967. במהלך מלחמת ששת הימים נכבשה בשלישית העיר על ידי ישראל והושלט בה משטר צבאי. בשנת 1993 עברה העיר, יחד עם כל רצועת עזה, לידי הרשות הפלסטינית.

לקריאה נוספתעריכה

  • Ze'evi, Dror, Israel's reprisal policy, 1953–1956: the dynamics of military retaliation, Frank Cass 2005

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 מבצע אלקיים באתר הצנחנים
  2. ^ אלקיים, סעדיה ("סופפו") באתר יזכור
  3. ^ 3.0 3.1 מבצע אלקיים באתר גלעד
  4. ^ במהלך הפריצה, נפצע גור, ואת מקומו מילא אהרן דוידי.
  5. ^ פלוגה ד' באתר הצנחנים
  6. ^ פלוגה ה' באתר הצנחנים
  7. ^ פלוגה א' באתר הצנחנים
  8. ^ 8.0 8.1 "הפעלתי מטען ונוצר לפיד שהאיר את כל רצועת עזה..." באתר הצנחנים
  9. ^ מבצע אלקיים - הדרך באתר גלעד
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 מבצע אלקיים - הקרב באתר גלעד
  11. ^ צנחנים וכוחות עזר מקבלי עיטורים בעשור הראשון 1948 - 1958 באתר הצנחנים