משה פלס
משה פלס (סטמפל) (20 ביולי 1933 – 19 בספטמבר 1968) היה מראשוני הצנחנים, בעל עיטור העוז. היה סגן מפקד חטיבה 55 במהלך הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים, והניף את דגל מדינת ישראל על הכותל המערבי. נהרג במרדף בבקעת הירדן ב-1968 בהיותו מפקד גדוד הנח"ל המוצנח (גדוד 50).
 | |
| לידה |
20 ביולי 1933 פולין |
|---|---|
| נהרג |
19 בספטמבר 1968 (בגיל 35) בקעת הירדן |
| תאריך עלייה | 1947 |
| מדינה |
ישראל  |
| כינוי | סטמפלה |
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | 1951 – 19 בספטמבר 1968 (כ־17 שנים) |
| דרגה |
 סגן-אלוף |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
 מבצע קדש מלחמת ששת הימים | |
| עיטורים | |
 עיטור העוז | |
| הנצחה | |
| מחנה פלס | |
  | |
קורות חייו
עריכהמשה פלס, שנודע בכינויי סטמפלה, נולד בפולין ב-20 ביולי 1933 לצבי ורושה סטמפל. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נמלטה משפחתו לברית המועצות, ושם גדל.
בשנת 1947, בגיל 14, עלה עם משפחתו לארץ ישראל, התגורר ברמת גן והיה פעיל בשומר הצעיר. במלחמת העצמאות השתתף כנער במסגרת הגדנ"ע. בשנת 1951 התגייס לצה"ל והצטרף לנח"ל. אחרי קורס קצינים נשלח לחטיבת הצנחנים ומונה למפקד מחלקה במסגרת פלוגה ד בפיקודו של מוטה גור.
בשנים הבאות השתתף ברוב פעולות התגמול שביצעה החטיבה ובכללן פעולת עזה. במבצע אלקיים ב-1955, בו פוצצה תחנת המשטרה המצרית בחאן יונס, גילה כישרון ותושייה כאשר מפקדו, מוטה גור, נפצע. מטען חומר הנפץ שנועד לפרוץ את שערי המבנה לא התפוצץ ומשה זינק מתוך הזחל"ם שלו, פרץ אל הבניין ואף על פי שנפצע פעמיים המשיך לפעול והתמיד במשימתו לטהר את הבניין ולהכינו לפיצוץ. על לחימתו בפעולת חאן-יוניס צוין לשבח על ידי הרמטכ"ל דאז, משה דיין[1]. בשנת 1975 הומר הצל"ש שקיבל לעיטור העוז[2].
לאחר מבצע קדש, בו לחם, מונה למפקד פלוגת סיור בערבה.
במהלך שירותו הגיע פלס לדרגת סגן-אלוף ומונה לסגן מפקד חטיבה 55, חטיבת המילואים של הצנחנים שמפקדה היה מוטה גור. בתפקיד זה השתתף במלחמת ששת הימים בקרב על ירושלים. הוא פיקד על הכוח שכבש את הר הבית והכותל המערבי.
לאחר המלחמה התמנה למפקד גדוד הנח"ל המוצנח (גדוד 50). ב-19 בספטמבר 1968, במהלך תקופת המרדפים בבקעת הירדן, פיקד פלס על כוח מרדף אחרי חוליית מחבלים בנחל בזק (וואדי שובאש) שבבקעת הירדן. פלס, וחמישה לוחמים נוספים, בהם סגנו, רב-סרן דורון מנור, נפגעו מאש החוליה ונהרגו[3]. פלס ושנים מן ההרוגים הנוספים נטמנו בבית העלמין הצבאי בקריית שאול בהלוויה רבת משתתפים.
הנצחתו
עריכהעל שמו מחנה פלס שבבקעת הירדן.
לזכרו כתב המשורר דן בירן, חברו הטוב מאז הפריצה לעיר העתיקה, את השיר "שיר על רעי", המבוסס על קינת דוד ליהונתן ושאול. זאת, מכיוון שהקרב בו נהרג פלס התחולל בשיפולים המזרחיים של הר הגלבוע). השיר בוצע על ידי הגבעטרון באלבום "גוונים" שיצא בשנת 1978[4].
חיים אישיים
עריכהלו ולאשתו, דליה לבית צינבוי היו שני בנים.
לקריאה נוספת
עריכה- מרדכי גור, "פלוגה ד'", תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשל"ז 1977.
- אורי מילשטיין, המסתערים ראשונה, תל אביב: רמדור, 1969.
- יהודה הראל, המרדף של הצנחנים, תל אביב: ספרית מדים, תשכ"ט.
קישורים חיצוניים
עריכה- משה פלס (סטמפל) באתר נזכור של משרד הביטחון
סרט של עמותת הצנחנים לזכרו, סרטון באתר יוטיוב- סיפור לחימתו במבצע אלקיים באתר עמותת הצנחנים
- מרדף ואדי שובאש באתר עמוד ענן
- אלי לנדאו, "סטמפלה-בכל-מקום" – איננו, מעריב, 20 בספטמבר 1968
- ששה לוחמי צה"ל – ביניהם סגן-אלוף, נהרגו בעת מירדף אחרי חבלנים, דבר, 20 בספטמבר 1968
- סגן אלוף פלס, רב סרן מנור וטוראי שייביץ הובאו למנוחות בטקס צבאי, דבר, 22 בספטמבר 1968
- 6 חללי ההיתקלות הובאו למנוחות, מעריב, 22 בספטמבר 1968
הערות שוליים
עריכה- ^ מרדכי גור, "פלוגה ד'", הוצאת משרד הביטחון, 1977, עמודים 211-218.
- ^ עיטור העוז שהוענק לסגן משה פלס, באתר הגבורה.
- ^ אילן כפיר, "האנציקלופדיה לצבא וביטחון – 'צה"ל בחילו'", הוצאת רביבים (מהדורת מעריב), 1982, כרך רביעי-"צנחנים", עמודים 111-112.
- ^ מילות השיר "שיר על רעי", באתר שירונט