מדינת לאום יהודית תרבותית

יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מדינת לאום יהודית תרבותית היא אחת הגישות הרווחות לתיאור דמותה של מדינת ישראל.

מדינת לאום היא מדינה בה תושבי המדינה הם בעלי יסודות המשותפים לאותו לאום (למשל שפה, מוצא, זיקה לדת, מסורת, אמונה, היסטוריה ועוד).

גישת תיאור ישראל כמדינת לאום של היהודים יוצאת מנקודת מוצא (שיש החולקים עליה) שלכל היהודים יש מכנה משותף לאומי ושכולם מעוניינים בהגדרה עצמית במסגרת של מדינה ריבונית. מדינת לאום תרבותית היא מדינה חילונית מעצם הגדרתה (כי מדינה לא חילונית היא מדינה דתית לאומית או מדינת הלכה).

במדינת לאום יהודית תרבותית צביונה היהודי של המדינה מושפע מהזיקה למורשת ולמסורת היהודית. זיקה זו באה לידי ביטוי בסמלים, בתכנים חינוכיים ובחקיקה.[1] אין כפייה של ערכים. כל אחד מאזרחי המדינה יכול לבחור ערכים, מנהגים ומסורות שהוא רוצה לקחת מהדת, מהמורשת היהודית, מהספרות וההיסטוריה היהודית.

במדינת לאום יהודית תרבותית יתקיים שלטון דמוקרטי בו יכולים לחיות מיעוטים מתוך שוויון זכויות מלא. אולם עליהם להכיר בכך שחוקים מסוימים כחוק השבות, סמלי המדינה (סמל, דגל, המנון) וכן מעמדם של מוסדות כמו הרבנות הראשית נובעים ממקורותיה היהודיים של המדינה ולכן אינם משותפים לכל תושביה ואף מפלים לטובה את אזרחיה היהודים.

הגדרתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית אינה חופפת להגדרת מדינת לאום יהודית תרבותית ואינה סותרת אותה.

הגדרת מדינת לאום היהודית תרבותית אינה זהה להיותה של המדינה ציונית, אם כי מקובל להניח שיתקיים קשר כזה. יתקיים קשר עם יהדות התפוצות אולם לא בהכרח יתקיים חוק השבות ויהודי התפוצות לא ישותפו בהחלטות הקשורות לאופיה של המדינה. זהו אחד ההבדלים המשמעותיים בין מדינת לאום יהודית תרבותית לבין מדינה יהודית.

הדוגלים בגישה זו באים ממגזרים מגוונים, אלו המגדירים עצמם מסורתיים וחלק מאלו המגדירים עצמם כחילוניים.

בעשור השני של המאה ה-21 הוגשו לכנסת הצעות חוק פרטיות אחדות לחוק יסוד: ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי.[2] בכנסת העשרים ב-19 ביולי 2018 החוק אושר ברוב של 62 בעד, 55 נגד ושני נמנעים.[3][4] החוק קובע כי מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, שבה זכותו הטבעית להגדרה עצמית, זכות שבמדינת ישראל היא ייחודית לעם היהודי. החוק מעגן בחוק יסוד את מעמדם של סמל מדינת ישראל, דגל ישראל והתקווה כהמנון המדינה, לוח השנה העברי, חגי ישראל ומועדיו והשפה העברית כשפת המדינה. כמו כן קובע החוק שהמדינה תעודד התיישבות יהודית ושירושלים השלמה והמאוחדת היא בירת ישראל.

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראל. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.