מוחמד ח'ודאבנדה
שאה מוחמד ח'ודאבנדה (בפרסית: شاه محمد خدابنده, שנודע גם כמוחמד שאה או סולטאן מוחמד שאה, באזרית: Məhəmməd Xudabəndə (נולד ב-1532 בארדביל – מת ב-1595 באלמות או בקזווין) היה שאה של איראן בשנים 1587–1578, הרביעי בשושלת הספווים, בנו של השאה תהמאספ הראשון ושל אשתו הטורקמנית, סולטנום בגום מאווסילו ונכדו של שאה אסמאעיל הראשון, מייסד השושלת הספווית. הוא הודח בשנת 1587 על ידי בנו, עבאס שאה הראשון. אחרי מות אביו בשנת 1576, אחיו הצעיר אסמאעיל השני הועדף על פניו וירש את כתר המלכות. מוחמד ח'ודאבנדה סבל ממחלת עיניים שגרמה לו לקשיי ראייה משמעותיים, ולפי מסורת המלכות הפרסית לא התאים משום כך להיות למלך. עם זאת, אחרי שלטונו הקצר והאכזרי של שאה אסמאעיל השני, נשאר מוחמד היורש הבלעדי, ובתמיכת הקיזילבאשים הועלה על כס המלכות כשאה בשנת 1578. קודם לכן בשנים עוד בהיותו ילד כיהן בשנים 1535–1571 כמושל חבל ח'וראסאן, אחר כך בשנים 1571–1578 כמושל המחוז פארס.
 | |||||||||||||
| לידה |
1531 ארדביל, האימפריה הספווית  | ||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
1595 (בגיל 64 בערך) מצודת אלמות, האימפריה הספווית | ||||||||||||
| מדינה |
האימפריה הספווית | ||||||||||||
| מקום קבורה | מתחם הקבר של חוסיין (בן עלי) בכרבלא | ||||||||||||
| עיסוק |
מלך משורר | ||||||||||||
| דת | אסלאם שיעי | ||||||||||||
| בת זוג |
חייר א-ניסא בגום "מהד עוליה" מריים | ||||||||||||
| שושלת ספווית | |||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
  | |||||||||||||
מלכותו של מוחמד שאה התאפיינה בחולשת שלטון המרכזי ובמלחמות פנימיות, חלק ממלחמת אזרחים שנייה שבתקופת השושלת הספווית. דמות חשובה בשנים הראשונות של שלטונו של מוחמד ח'ודאבנדה הייתה אשתו ח'ייר אל ניסא ביגום (אנ') שעשתה מאמצים רבים לשמור על שלטון בעלה. מאמציה אלה נתקלו בהתנגדותם של שבטי הקיזילבאשים. הם אִרגנו את רציחתה בשנת 1579. מוחמד תואר כ"אדם אנין טעם אך בעל אופי חלש". משום כך בזמנו הפלגנוּת השתלטה על המדינה, כשהשבטים העיקריים בחרו כל אחד את מחנהו סביב בניו של מוחמד ויורשים עתידיים. הכאוס שנוצר איפשר למעצמות הזרות, במיוחד לאימפריה העות'מאנית השכנה והיריבה, להשיג רווחים טריטוריאליים על חשבון איראן, כולל נפילת הבירה הישנה, תבריז בשנת 1585. בסופו של דבר הודח מוחמד שאה בהפיכה שהביאה לשלטון את בנו, שאה עבאס הראשון.
קורות חייו עריכה
ילדות ונעורים עריכה
מוחמד ח'ודאבנדה נולד בשנת 1532 בארדביל בשם סולטאן מוחמד מרזה. כבר בגיל 4 קיבל את התואר של מושל הראט, זמן קצר אחרי כיבושה מחדש של העיר מידי האוזבקים. הכוח הפוליטי נמצא בידי ה"לאלה" (אנ'), החונך של השאה הקטין, האמיר הקיזילבאש מוחמד שרף-א-דין אוכלי טאקאלו. הוא היה אחראי לעבודות הציבוריות הגדולות שנערכו בשנות ה-1540 שכללו עבודות השקיה, בניית גנים, מתחמי קודש ובניינים ציבוריים אחרים בעיר הראט. מיזמיו נהנו מתמיכת השאה תהמאספ ומשכו אל העיר משוררים, ציירים מאיירים וקליגרפים, אליהם התוודע מוחמד ח'ודאבנדה בילדותו.
המשך דרכו עריכה
בשנת 1572 התמנה מוחמד למושל שיראז. הוא עצמו זכה להתפרסם כמשורר, ולהצטיין בהשכלתו ובפיקחותו, כפי שהעיד סם מרזה, כותב ביוגרפיות של משוררים בן התקופה. מוחמד הביא איתו לשיראז פמליה שלמה של אמנים וחיות מחמד. שיראז נודעה בתקופתו כמרכז להוגי דעות ולאמנים למאיירי כתבי יד. מוחמד היה עדיין בשיראז כשמת אחיו, השאה אסמאעיל השני.
תחילת המאבק הפנימי עריכה
ב-25 בנובמבר 1577 מת פתאום אחיו הצעיר, השאה אסמאעיל השני, מבלי להראות סימנים של מחלה כלשהי. רופאי החצר בדקו את הגופה ושיערו שהוא מת מרעל. מן המוסכמות היה שאחותו למחצה, פארי ח'אן ח'אנום (אנ'), הייתה זו שהחליטה להרעילו בעזרת פילגשיו בהרמון הפנימי, כנקמה על התנהגותו כלפיה. עם סילוקו של אסמאעיל השני חזרה פארי ח'אן ח'אנום להחזיק בסמכויות רבות ויכולת שליטה בממלכה. כל גדולי הממלכה, ראשי השבטים, הקצינים והפקידים הבכירים ביצעו את הוראותיה, שנשלחו אליהם באמצעות שליחים, ונשמעו לדברה.
על מנת למנוע משבר ירושה, הסכימו ראשי הקיזילבאשי ביניהם למנות את השאה החדש אחרי פגישה עם כל אחד מהמועמדים ולהביא את בחירתם לידיעתה של פארי ח'אן ח'אנום. תחילה דנו בהחלטה להמליך את שאה שוג'ה א-דין מוחמד ספווי, התינוק בן 8 החדשים של אסמאעיל השני, בעוד פארי ח'אן ח'אנום תנהל בפועל את ענייני המדינה. החלטה זו לא קיבלה אור ירוק מרוב חברי האספה של ראשי הקיזילבאשים מכיוון שהייתה מערערת את מאזן הכוח בין השבטים. לבסוף סיכמה האספה להכתיר כשאה את מוחמד מרזה בשם מוחמד שאה ח'ודאבנדה.
הבחירה במוחמד ח'ודאבנדה נתמכה ואושרה על ידי פארי ח'אן ח'אנום, מכיוון שהיה גבר כמעט עיוור ונהנתן, שאת חולשותיו יכלה לנצל על מנת לנהל את הממלכה כרצונה. היא הגיעה להסכם עם ראשי הקיזילבאשים שמוחמד ח'ודאבנדה יישאר שאה רק להלכה, בעוד היא ושליחיה ימשיכו לפקח על האינטרסים הממלכתיים.
בהכתרתו של מוחמד ח'ודאבנדה פנו אנשי האצולה הספווית, הקצינים ומושלי המחוזות אל פארי ח'אן ח'אנום לאשר להם לערוך ביקור נימוסין בחצר כדי לברכו. השפעתה וסמכותה של פארי ח'אן ח'אנום הייתה כה גדולה שאיש לא העז לבקר בחצר המלכותית מבלי אישורה החד משמעי. אולם מן היום שהוכתר מוחמד ח'ודבנדה כשאה, אשתו חייר אל-ניסא בגום, שנודעה בתוארה "מהד-א עוליה" ("העריסה הגבוהה"), השתלטה על ענייניו. היא הייתה מודעת למגבלות בעלה והייתה נחושה להפוך בעצמה לשליטה בפועל על הממלכה הספווית.
מוחמד ח'ודבנדה ומהד-א עוליה הגיעו לפרברי קזווין הבירה ב-12 בפברואר 1578. הגעתם לשם שמה קץ לשליטה הבלתי מעורערת בת החודשיים ו-20 יום של פארי ח'אן ח'אנום. על אף היותה עדיין "בעלת הבית" של הממלכה, יכלה פארי ח'אן חא'נום לצפות להתנגדות ממהד-א עוליה ובני בריתה. כשהשאה החדש ואשתו הגיעו לעיר, קיבלה אותם פארי ח'אן ח'אנום תוך מפגן של שמחה, הדר ופאר. היא עצמה ישבה באפיריון מוזהב, מוקפת ב-4000–5000 שומרי ראש, עוזרי ההרמון הפנימי ואנשי החצר. עם זאת היא נחנקה למוות באותו היום על ידי ח'ליל ח'אן ככל הנראה בפקודתה של מהד-א עוליה. מהד-א עוליה לקחה בעצמה לידיה את השליטה באיראן והתחילה לקדם את הקריירה של בנה הבכור, המזה מרזה, כשדאגה פחות לבנה הצעיר, עבאס מרזה. היא נכנסה מהר לעימות עם הקיזילבאשים שדרשו לבסוף מהשאה להרחיקה ממקורות הכוח. כשהיא סירבה לוותר, קבוצת קושרים קיזילבאשים פרצו להרמון וחנקו גם אותה למוות ב-26 ביולי 1579.
שאר שלטונו של מוחמד ח'ודבנדה נמצא בסימן ההגמוניה של שבטי הקיזיבאש טורקמן וטאקאלו.
היריבות על הירושה עריכה
פלגי הקיזילבאשים הלכו והשתלטו על איראן. ב-1583 הם אילצו את השאה לנטוש את הווזיר שלו, מרזה סלמן ולהוצאיו להורג. ב-6 בדצמבר 1586 לקח המזה מרזה את רסני השלטון בידיו אך גם הוא נרצח בנסיבות מסתוריות.
איומים מבחוץ עריכה
מעצמות שכנות ניצלו את המאבקים הפנימיים בחצר האיראנית כדי לכבוש שטחים לעצמן. כנופיות אוזבקיות ניסו לפלוש לצפון-מזרח איראן אולם נהדפו על ידי מושל משהד. מעצמה מאיימת אחרת הייתה האימפריה העות'מאנית. ב-1578 החל הסולטאן העות'מאני מוראט השלישי מלחמה נגד הספווים שנמשכה עד 1590. במתקפה ראשונה פלש הווזיר הגדול לאלה מוסטפא פאשה אל שטח האימפריה הספווית כולל גאורגיה ושירוואן. אחרי נפילת שירוואן בידי העות'מאנים בסוף הקיץ 1578, הם השתלטו על כל שטחי איראן שממערב לים הכספי והתכוננו לתקוף את לבן של ארמניה ואזרבייג'ן של ימינו. באותה תקופה ב-1579 הותקפו ארצות אלה גם על ידי הטטרים של קרים בראשות אדיל גיראי חאן. אך החאן הטטרי נפל בשבי בעת מתקפת-נגד איראנית של מרזה סלמן ג'בירי והמזה מרזה והוצא להורג בבירה קזווין. צבא עות'מאני אחר בפיקודן של עות'מאן פאשה אזדמירולו (אנ') וסרדאר פרהאט פאשה (אנ') פשטו לאיראן וכבשו את תבריז בשנת 1585. מוחמד ח'ודאבנדה שלח נגד הפולשים את בנו המזה מרזה אבל הנסיך הצעיר נרצח בעת המסע הזה ותבריז נשארה בכיבוש עות'מאני למשך 20 שנה.
סוף שלטונו עריכה
כשיצאו האוזבקים בפלישה רחבת-היקף לח'וראסאן, החליט מנהיג מקומי של הקיזילבאשים משבט אוסטג'לו, מורשיד קולי ח'אן, שהגיע הזמן להדיח את השאה ולהחליפו בבנו הצעיר, עבאס מרזה, שהיה בחסותו. מורשיד ועבאס נסעו רכובים לקזווין ובאוקטובר 1587 הוכרז שם עבאס לשאה. אביו, מוחמד ח'ודאבנדה, לא ניסה להתנגד והשלים עם הדחתו.
שנותיו האחרונות עריכה
מוחמד ח'ודאבנדה נשאר זמן מה בעיר הבירה ואחר כך נשלח לכלא במצודת אלמות, אם כי ההיסטוריון אסכנדר בג מונשי (אנ') מציין שמת בקזווין באחד הימים בין 21 ביולי 1595 ל-10 ביולי 1596.
פעילותו בתחום התרבות עריכה
מוחמד חודאבנדה היה משורר שכתב תחת שם העט "פהמי".
לקריאה נוספת עריכה
- Рыжов К. Мусульманский восток XV—XX век. М. 2004.(ברוסית)
(קונסטנטין ריז'וב, המזרח המוסלמי במאות 15-20, הוצאת וצ'ה, מוסקבה, סדרת "כל המונרכים בעולם", 2004)
