תבריז

עיר באיראן

תבּריזפרסית: ‏تبریز‏; באזרית: Təbriz; בארמנית: Թավրիզ) היא בירת פרובינציית מזרח אזרבייג'ן בצפון-מערב איראן. העיר שוכנת בעמק נהר קורו בתחומי האזור ההיסטורי אזרבייג'ן האיראנית (אנ') בין הרי סהנד ועינאלי כ-528 ק"מ צפון-מערבית לבירה טהראן וגובהה נע בין 1,350 ל-1,600 מטרים מעל פני הים. בשנת 2010 הכריז אונסק"ו על מתחם הבאזאר ההיסטורי שבעיר כאתר מורשת עולמית.

תבּריז
تبریز
דגל תבריז
דגל תבריז
דגל תבריז
אתרים מרכזיים בעיר
אתרים מרכזיים בעיר
מדינה איראןאיראן איראן
פרובינציה מזרח אזרבייג'ן
ראש העיר עבאס רנג'באר
שפה רשמית פרסית עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך ייסוד 791
שטח 324 קמ"ר
גובה 1,350 - 1,600 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 1,558,693 (2016)
קואורדינטות 38°04′26″N 46°17′46″E / 38.073888888889°N 46.296111111111°E / 38.073888888889; 46.296111111111 
אזור זמן UTC +3:30
https://tabriz.ir/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
הספרייה המרכזית של תבריז
שער נובר (درب نوبر)

אוכלוסייה

עריכה

על פי מפקד האוכלוסין האחרון של איראן משנת 2016 אוכלוסיית העיר מנתה כ-1.56 מיליון בני אדם, עובדה ההופכת אותה לעיר הגדולה ביותר בצפון-מערבה של איראן ולשישית במדינה כולה (אחרי טהראן, משהד, אספהאן, כרג' ושיראז). רוב האוכלוסייה של העיר מורכבת מאזרים, ואחריהם פרסים, ארמנים ואשורים. השפה המדוברת ביותר בתבריז היא אזרית שהיא ניב של השפה הטורקית. עם זאת השפה המשותפת לכלל חלקי האוכלוסייה בעיר היא השפה הפרסית, שהיא השפה הרשמית של איראן.

היסטוריה

עריכה

העיר נוסדה בשנת 791 על ידי זובידה, אשתו של הח'ליפה הארון א-רשיד, ובמשך מאות שנים רבות הייתה מרכז מסחרי ומרכז ייצור המרבדים. תבריז שימשה כבירת הממלכה לסירוגין במאה ה-12 ובמאה ה-13, ולאחר שהמונגולים בראשות הולגו ח'אן החריבו את בגדאד ב-1258 זכתה תבריז למעמד בכיר יותר כמרכז סחר אזורי. העיר הייתה בשיא פריחתה החברתית והכלכלית בין 1316 ל-1331, והיא זכתה לתיאורים מחמיאים בכתביהם של נוסעים ידועים בני התקופה כגון אבן בטוטה ומרקו פולו.

מיקומה האסטרטגי של העיר סייע לה לשגשג גם לאורך המאה ה-15, ובין תחילת פריחתה למאה ה-15 היא שימשה נקודת מעבר לשיירות רבות שנעו מכיוון מערב ומכיוון דרום לכיוון מזרח, וזאת בנוסף לפיתוח תעשיות כגון תעשיית הטקסטיל ומדיניות מיסוי נוחה. ב-1258 הוקם הסאהב-אבאד, שהיה אזור פתוח טקסי שהיה מוקף במבנים החשובים ביותר בתבריז באותה עת. סאהב-אבאד שימש גם לעריכת מצעדים צבאיים וגם כאתר כנסים.

בראשית המאה ה-16 נבחרה תבריז כבירת האימפריה הספווית, והעיר הפכה לאחד ממרכזי הממשל החשובים של האימפריה. האימפריה הספווית הייתה נתונה לאיום עות'מאני, וכתוצאה מכך הוחלט להעביר את עיר הבירה לקזווין ובהמשך לאספהאן. בהמשך המאה ה-16 וגם במאה ה-17 הפכה תעשיית הייצור המקומית ליותר מגוונת, וכללה בין היתר גם הכנת סבונים, אריגה, וייצור נשק. נפח הפעילות המסחרית גדל אף הוא. בעידן המודרני המוקדם, העיר השפיעה על שלושה אזורים הסמוכים לה, הקווקז, מזרח אנטוליה, ומרכז איראן.

האימפריה הרוסית כבשה את העיר ב-1826, אך היא חזרה לשלטון פרסי כעבור שנתיים בלבד. במהלך המאה ה-19 הייתה תבריז לאחת הערים החשובות ביותר במדינה. היבטים רבים של המודרניזציה המודרנית המוקדמת באיראן החלו בעיר.

במאה העשרים שוב כבשה האימפריה הרוסית את העיר (1909-1918).

כלכלה

עריכה

בעיר מרוכזת תעשייה גדולה של כלי רכב, בתי זיקוק ופטרוכימיה, טקסטיל, מלט וענפי ייצור. העיר מפורסמת בעבודות יד אמנותיות כולל שטיחים באריגת יד ותכשיטים. היא ידועה גם כמרכז למגדניות של תוצרת מקומית: שוקולדים, אגוזים מיובשים, ואוכל מסורתי. תבריז היא גם מרכז אקדמי, ובה שוכנים כמה מהמוסדות האקדמיים החשובים ביותר בצפון מערב איראן.

אתרים בעיר

עריכה

ערים תאומות

עריכה
ציור פנורמי של העיר תבריז בשנת 1673 בספר מסעותיו של ז'אן שארדן (לצפייה הזיזו עם העכבר את סרגל הגלילה בתחתית התמונה)
 
חזית ביתה של המשוררת פרווין אעתצאמי

אישים מפורסמים

עריכה

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא תבריז בוויקישיתוף