ויקיפדיה

מוחמד נג'אתי צדקי

עיתונאי, אינטלקטואל, מתרגם וקומוניסט פלסטיני

מוחמד נג'אתי צדקי (בערבית: محمد نجاتي صدقي;‏ 15 במאי 1905 – 1979) היה עיתונאי, אינטלקטואל, מתרגם (מלבד ערבית דיבר ברהיטות צרפתית, רוסית וספרדית) וקומוניסט פלסטיני שהיה בין הערבים הספורים שנלחמו נגד פרנסיסקו פרנקו במלחמת האזרחים בספרד. למרות שכמעט ואינו נוכח בהיסטוריוגרפיה של התנועה הלאומית הפלסטינית, שיחק צדקי תפקיד חשוב בצמיחתה. פרס ספרות על שמו מחולק כל שנה ב"תחרות נג'אתי צדקי" ברמאללה.

מוחמד נג'אתי צדקי
محمد نجاتي صدق
לידה 1905
ירושלים, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1979 (בגיל 74 בערך)
אתונה, יוון עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה הקומוניסטית של פועלי המזרח עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה ערבית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

צדקי נולד בירושלים למשפחה במעמד הביניים הערבי בעיר.[1] אביו, באקרי צדקי (Bakri Sidqi) טורקי במקורו היה מורה ולימד טורקית. אמו, נאצירה מוראד (Nazira Murad) הגיעה ממשפחת סוחרים ירושלמית ידועה. בנערותו הצטרף לאביו במסעותיו במסגרת עבודתו ברחבי האימפריה העות'מאנית. את שנותיו הפורמטיביות בילה צדקי בדמשק, קהיר, וג'דה שבחיג'אז.[2] עם שובו למנדט הבריטי עבד בשירות הדואר והטלגרף המנדטורי,[3] בעבודתו פגש יהודים ממוצא רוסי שהכירו לו את עיקרי הקומוניזם. בין השנים 1925 – 1928 נשלח צדקי ללימודים במוסקבה תחת שם הכיסוי מוסטפא צאדי (Mustafa Sadi)[4] ב-Comintern's Communist University of the Toilers of the East (KUTV),[5] שם התחתן עם קומוניסטית אוקראינית.[6] צדקי יצר קשרים עם יוסיף סטלין, ניקולאי בוכארין, גאורגס מרחאיס (Georges Marchais) וחאליד בקדאש (Khalid Bakdash) המנהיג הכורדי של המפלגה הסורית הקומוניסטית,[6] פגש את מאו צה-דונג, התיידד עם המשורר הטורקי נאזים חכמת ועם בני משפחתו של ג'ווהרלל נהרו.[7] עם סיום לימודיו צדקי שב למנדט הבריטי עם אשתו בשנת 1928 והחל בארגון פעולות נגד שלטונות המנדט.[8]

במפלגה הקומוניסטית של פלשתינה עריכה

בשנות השלושים התמקם צדקי בחיפה, שם ניהל את הסניף המקומי של המפלגה הקומוניסטית של פלשתינה ויצר קשרים עם השייח' עז א-דין אל-קסאם.[9] מרבית חברי המפלגה הקומוניסטית של פלשתינה היו יהודים, ואחד מתפקידיו של צדקי היה לשלב ערבים במפלגה.[10] בשנת 1930 צדקי נעצר על ידי המשטרה הבריטית ביפו ושהה שנתיים במעצר בירושלים, יפו ועכו. אחיו הבכור אחמד או חמדי, שלמד אתו ב-KUTV, היה עד תביעה חשוב במשפטו של צדקי. בזיכרונותיו של צדקי מתואר אחיו כאדם חלש שהודאותיו ניתנו בכפייה. מדוחות בריטיים עולה שאחמד היה מודיע משטרתי שסיפק מידע רב אודות הקשרים והאימונים של הקומינטרן.[11] במהלך שהותו בכלא חבר צדקי לאבו ג'ילדהשכונה ה"דילינג'ר של המדבר".[12] בשלהי שנת 1932, עם שחרורו מהכלא נתבקש על ידי המפלגה ליצור קשר עם אבו ג'ילדה לטובת שיתוף פעולה עם מפלגת אל-איסתקלאל.[13] עם הזמן התהדקה הטבעת הבריטית סביב צדקי וביוני 1934 נאלץ לצאת את הארץ בחשאי למוסקבה ולאחר מכן לפריס.[9] בצרפת היה צדקי העורך של עיתון הקומינטרן בערבית " The Arab East".[14] כעבור זמן מה עצרה אותו המשטרה הצרפתית וגרשה אותו. בזיכרונותיו מציין צדקי שבתקופה זו החל להביע התנגדות למשטר הנאצי.[15]

אוזבקיסטן עריכה

בשנת 1935 נשלח צדקי לטשקנט על מנת לבחון את סוגיית הלאומית במסגרת הקומוניסטית. בשהותו באוזבקיסטן הוא פיתח קשרים אדוקים עם מנהיגי המפלגה הקומוניסטית במקום, אכמל אקרמוב (Akmal Ikramov) ופייסולה חודזאייב (Fayzulla Khodzhayev), אשר הנגישו לו את עיקרי האופוזיציה השמאלית לסטאליניזם פרי הגותו של גריגורי זינובייב.[16]

גרמניה הנאצית עריכה

בשנת 1936 סייר צדקי בגרמניה הנאצית שם התוודע לחיים תחת המשטר הנאצי. מאוחר יותר, עם חתימת הסכם ריבנטרופ–מולוטוב, הביע את מורת רוחו מן ההסכם למרות כורח הנאמנות למפלגה. בסופו של דבר לא התפשר על עמדתו וסולק משורות המפלגה.

מלחמת האזרחים בספרד עריכה

עם פרוץ מלחמת האזרחים הציע מנוילסקי (Manuilski), מנהל האגף המזרחי בקומינטרן לצדקי להגיע לספרד ולתרום למאמץ התעמולתי כנגד הפרופגנדה הפאשיסטית כלפי המרוקאים.[17] צדקי היה אחד מארבעה פלסטינים ערבים שהשתתפו בלחימה לצד הרפובליקנים במלחמת האזרחים בספרד. יחד אתו היו מחמוד אל-אטראש, עלי עבד אל-חאליק, ופאוזי אל-נבולסי.[18] צדקי הגיע לספרד באוגוסט 1936,[19] דרך פורט באו (Port Bau) ונע ברחבי מרוקו הספרדית בזהות בדויה בשם מוסטפא אבן ג'אלה, על מנת להפיץ תעמולה ולשכנע מרוקאים לא להשתתף בלחימה לצד פרנקו שהרי לפי שיטתו של צדיקי הדוקטרינה הפשיסטית מנוגדת לאסלאם.[20]

במדריד נפגש צדקי במטה המפלגה הקומוניסטית עם הממונה לענייני מרוקאים ושר החקלאות ויסנטה אוריבה (Vicente Uribe). תחת שם הכיסוי מוסטפא אבן ג'אלה כתב צדקי עבור עיתוני מדריד בנושאי התקופה: Mundo Obrero, Claridad, Informaciones, Heraldo de Madrid Política. מרבית הפעילות שלו עסקה בתקשורת, אם בשידורי רדיו, וכתיבת עלונים ומודעות בערבית.[21]

הצעתו של צדקי לעורר מרד אנטי-קולוניאלי בהרי הריף המרוקאים נתקלה בהתנגדות מצד דולורס איברורי ה-La Pasionaria של המפלגה הקומוניסטית בספרד אשר התנגדה לשיתוף פעולה עם המרוקאים.[22] צדקי לא הצליח לשכנע מרוקאים רבים להיפרד מהפשיסטים והיה מתוסכל מיחס המפלגה כלפיו. כל זאת הוביל אותו לעזוב את ספרד בדצמבר 1936.[23] מספרד עבר צדקי לאלג'ריה שם ניסה ללא הצלחה להקים תחנת רדיו חשאית ולשדר שידורי תעמולה לתושבי הריף הברברים והערבים. התנגדותה של איברורי לפועלו גרמה לכך שנאסר עליו להיכנס בשנית לספרד.[23] צדקי נאלץ לשוב ללבנון שם המשיך לעסוק בעיתונאות. מעורבות זו בקונפליקט הרחק מהמנדט הייתה כרוכה בביקורות קשות מצד הציבור הפלסטיני. בעיתונים של אותם הימים כמו פלסטין, משתקפת הדעה הרווחת של התנועה הלאומית הפלסטינית הסולדת מהקומוניזם ומביעה תמיכה בצד הפאשיסטי כמעין אקט של התרסה נגד המעצמות הקולוניאליות במזרח התיכון, בריטניה וצרפת.[24] בשנת 1937 פרסם צדקי את זיכרונותיו ממלחמת האזרחים בספרד בעיתון הסורי אל-טאליה (Al Talía) תחת הכותרת "Cinco meses en la España republicana. Recuerdos de un combatiente árabe en el ejército internacional". מאוחר יותר באותה שנה פרסם ספר נוסף בשם של חאלד בקדש בכותרת: "Los árabes en la Guerra Civil Española".[25]

מלחמת העולם השנייה עריכה

בשנת 1940, זמן לא רב לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, הוציא צדקי לאור ספר בו הוא טוען לסתירות המובנות בין אסלאם לנאציזם.[26] חיבורו יצא לאור בו זמנית בביירות ובקהיר. חיבור הספר יחד עם התערערות הקשר עם חאלד בקדאש, מנהיג המפלגה הסורית הקומוניסטית הביאו לסילוקו מהמפלגה הקומוניסטית. הטענה הייתה שהסימוכין הרבים בעבודתו מבוססים על כתבים ומסורות אסלאמיות שאינן עולות בקנה אחד עם העקרונות והתורה המרקסיסטית.[27] בתקופה שלאחר המלחמה היה צדקי מבקר ספרות מצליח ושדרן רדיו בלבנון וקפריסין.[28]

פעילות ספרותית עריכה

ספרו 'An Arab Who Fought in Spain' פורסם תחת שמו של חאלד בקדאש, היריב הכורדי שלו במפלגה הקומוניסטית. תרגומיו כללו חיבורים רבים החל מסופרים אמריקאים וסינים[29] ועד לקלאסיקות רוסיות (הוא הנגיש לקורא הערבי את אלכסנדר פושקין, אנטון צ'כוב ומקסים גורקי).[27] הוא פרסם שני אוספים של סיפורים קצרים, ברובם מתארים את עולם הרגשות של בני המעמד הנמוך. בשנת 1947 כתב את קובץ הסיפורים "האחיות העצובות", בו עסק בסכסוך הפלסטיני–ישראלי ובתהליך "עִברוּת" הארץ.[30]

ספר זיכרונותיו (Mudhakkirat Najati Sidqi: The memoirs of Najati Sidqi) בעריכת חנא אבו חנא יצא לאור בביירות בשנת 2001.

גישתו כלפי הנאציזם עריכה

החל מראשית דרכו התעניין צדקי בדרכים השונות בהן ניתן ליצור טרנספורמציה של חברות מוסלמיות למדינות מודרניות ומתועשות מבלי לפגוע במרקם המסורתי שלהן.[27] בספרו ממאי 1940 (The Islamic Traditions and the Nazi Principles: Can They Agree?), טוען צדקי שלא זו בלבד שהנאציזם עומד בניגודיות רעיוניות מוחלטת לאסלאם ולא יכול להיתכן בין שתי האידאולוגיות שום חיבור, התורה הנציונל-סוציאליסטית מפגינה אנטגוניזם כלפי האסלאם.[31]

למרות שצדקי נקט בגישה ייחודית, הטענה שלו לא הייתה יוצאת דופן בעולם המוסלמי אם כי שיקפה את הדעה הרווחת באשר להתנגשות העולמות הנ"ל.[32] הפולמוס שלו התבסס על היכרותו המעמיקה עם "מיין קאמפף" של היטלר, כתביו של אלפרד רוזנברג ושידורי התעמולה הנאצית בניצוחו של יוזף גבלס. הוא מעמת בין האידאולוגיה הנאצית במקורות אלו לבין טקסטים קלאסיים מעולם האסלאם בהם הקוראן, החדית' וכתבים מודרניים יותר כולל חיבוריו של מוחמד עבדו, ג'מאל א-דין אל-אפגאני, ומוסטפא כאמל.[33] הטיעון הבסיסי של צדקי הגורס שהנאציזם והאסלאם אינם תואמים ואף עוינים אחד לשני נובע בעיקר מתורת הגזע הנאצית. בסיס האידאולוגיה הנאצית מושתת על טוהר ועליונות הגזע הגרמני וכיוצא בזה יש להשמיד כל יסוד גזעי שאינו עולה בקנה אחד עם הגרמניות כמו היהודים, השחורים, הערבים, המצרים, הטורקים הרוסים ועוד.

האימפריאליזם הנאצי מבקש ליצור מרחב מחיה לטובת 'גרמניה הגדולה', בעוד שהאסלאם היה נטול יסודות גזעיים ועליונותו על פני עמים אחרים התבטאה ביתרון אחד – עבודת האל. תוך טשטוש התפיסה שהאסלאם הוא דת עליונה על פני השאר (את אותה תפיסה חולקות היהדות והנצרות), מתעקש צדקי שהאסלאם הוא דת סובלנית. אסלאם כמו מקבילותיו המונותאיסטיות, הוא דת אוניברסלית ומהפכנית.

בזמן שהנאציזם הוא מטריאליסטי, חיתי ופגאני, האסלאם מגלם את הפן האנושי והרוחני של האדם. כך יוצא שמהותו של הנאציזם היא לסלק כל אלמנט רוחני כדי לתעדף את המטריאליזם החיתי. האחד מהווה מהפכה של ממש, בשעה שהנאציזם זורע אי ציות ומתעלת את הפרט לעבר פגאניות ובורות אלילית וחייתית.[34] לשיטתו של צדקי ההתקפה הרבתי של הנאציזם על היהדות היא פגיעה ועלבון גם לנצרות ולאסלאם. צדקי מבחין בין שני סוגים של אימפריאליזם: האימפריאליזם הקלאסי, במידה רבה של צרפת, אנגליה, הולנד, שביסודו הטענה כי האומות הנכבשות עתידות לקבל עצמאות לעומת האימפריאליזם הגרמני שתוך שימוש באלימות חסרת תקדים מנסה להכחיד עמים קטנים אחרים.[35] כיבוש נאצי של מדינות מוסלמיות יוביל תחילה לשעבוד כפי שקרה עם אוסטריה, פוליו וצ'כוסלובקיה. לפי צדקי, מוסלמים בכל רחבי העולם חייבים לעמוד איתנים נגד הנאציזם ולהילחם בהם כתף אל כתף יחד עם הבריטים, הצרפתים הפולנים ושאר העמים. תמיכה בלתי מסויגת זו מעוגנת בשלושה עקרונות: כבוד משותף לדמוקרטיה, זיקה תרבותית למדינות דמוקרטיות, ושאיפה לעצמאות עם תום המלחמה.[36]

אחריתו עריכה

לאחר מלחמת העולם השנייה חי ברווחה בלבנון ובקפריסין ועבד כמבקר ספרותי ושדרן. לצדקי היה בן אחד ואחת מבנותיו הייתה לרופאה בברית המועצות.[37] צדקי מת בגלות באתונה בשנת 1979.[29]

הערות שוליים עריכה

  1. ^ יהב 2008, עמוד 24
  2. ^ Tamari 2001, p. 49.
  3. ^ Bishop 2006, p. 59 n.17
  4. ^ יהב. גם אלה גיבורים, עמוד 124.
  5. ^ Hen-Tov 1974, p. 59.
  6. ^ 1 2 Tamari 2008, p. 167.
  7. ^ Tamari 2001, p. 49
  8. ^ Tamari 2008, p. 168; Matthews, 2006, p. 60.
  9. ^ 1 2 Matthews 2006, p. 60.
  10. ^ Tamari 2008, p. 171.
  11. ^ Hen-Tov 1974, p. 105, n.122
  12. ^ Wilder 2015, p. 319 n.45.
  13. ^ Matthews 2006, p. 157.
  14. ^ Tamari 2008, pp. 170–171.
  15. ^ Gershoni 2012, p. 478.
  16. ^ Tamari 2008, p. 170.
  17. ^ יהב 2008, עמוד 124.
  18. ^ Khabha 2014, p. 134.
  19. ^ Corral 2006, p. 440.
  20. ^ לפי מוסטפא כבהא מדובר על 250,000 חיילים מרוקאים שהשתתפו בלחימה לצד פרנקו.
  21. ^ Corral 2006, p. 440
  22. ^ Corral 2006, pp. 441–442.
  23. ^ 1 2 Catherine 2003, pp. 59–60.
  24. ^ Khabha 2014, pp. 133–135.
  25. ^ יהב 2008, עמוד 126.
  26. ^ Gershoni 2012, pp. 471–498.
  27. ^ 1 2 3 Tamari 2008, p. 174.
  28. ^ Tamari 2001, p. 51.
  29. ^ 1 2 Gershoni 2012 p. 472.
  30. ^ מצטפא כבהא, המזרח התיכון בימינו: הפלסטינים – עם בפזורתו, האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 102.
  31. ^ Gershoni 2012, pp. 472, 477
  32. ^ Gershoni 2012, pp. 472, 474.
  33. ^ Gershoni 2012, p. 479.
  34. ^ Gershoni 2012, pp. 483–484.
  35. ^ Gershoni 2012, pp. 489–490.
  36. ^ Gershoni 2012, pp. 495–496.
  37. ^ .Tamari 2008, pp. 170–171
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מוחמד_נג%27אתי_צדקי&oldid=38314584"