ג'דה
גִ'דַּה (בערבית: جدّة) היא עיר נמל במחוז מכה שבמערב ערב הסעודית, העיר שוכנת על חוף ים סוף ומרוחקת כ-66.74 ק"מ ממערב לבירת המחוז מכה, העיר הקדושה ביותר לאסלאם. נכון לשנת 2021 אוכלוסיית העיר מונה 4,696,535 בני אדם, זו היא העיר הגדולה ביותר במחוז והשנייה בגודלה בממלכה אחרי ריאד.
קו הרקיע של העיר בלילה | |
מדינה |
![]() |
---|---|
מחוז | מחוז מכה |
ראש העיר | סאלח א-תורכי |
תאריך ייסוד | המאה ה-6 לפנה"ס |
שטח | 1,570 קמ"ר |
גובה | 12 מטרים |
אוכלוסייה | |
‑ בעיר | 4,696,535[1] (2021) |
‑ במטרופולין | 4,470,705 (2007) |
‑ צפיפות | 2,921 נפש לקמ"ר (2007) |
קואורדינטות | 21°30′00″N 39°11′00″E / 21.5°N 39.183333°E |
אזור זמן | UTC +3 |
http://www.Jeddah.gov.sa | |
העיר נוסדה במאה השישית לפני הספירה ככפר דייגים. גדולתה החלה בשנת 647, אז הפך אותה הח'ליף עות'מאן בן עפאן לעיר נמל, לשירותם של העולים לרגל למכה.
ג'דה נחשבת למרכז כלכלי ותיירותי חשוב, הרבה בזכות קרבתה לים האדום ולערים הקדושות לאסלאם מכה ואל-מדינה, בנוסך לכך ג'דה נחשבת לעיר ה-100 בגודלה בעולם, והיא מחולקת מבחינה אדמיניסטרטיבית ל-137 מחוזות פנימיים.
קבוצות הכדורגל של העיר הן אל-איתיחאד ואל-אהלי ג'דה.
אתריםעריכה
נמל התעופה הבינלאומי המלך עבד אל-עזיז נמצא בפרברי העיר. אוניברסיטת המלך עבדאללה למדע וטכנולוגיה, שהיא אחת מהאוניברסיטאות הטכניות הטובות במדינה, שוכנת בסמוך לעיר.
ג'דה באסלאםעריכה
על פי המסורת המוסלמית, אדם הראשון נקבר בהר ערפאת הנשקף מעל מכה או במכה עצמה[2] ואילו חוה נקברה בג'דה.[3]
המסורת המקומית מראה את קברה של חוה אמנו בג'דה. לפי המסורת היהודית, קברה של חוה בחברון, יחד עם קברי האבות במערת המכפלה. ג'דה נקראת על שם חוה אמנו, בערבית: אֻמּנא חוה: ג'דה – כינוי לאישה מהאבות הראשונים, 'ג'דוד' בערבית.[4]
היסטוריהעריכה
ישנן עדויות ארכאולוגיות להתיישבות באזור ג'דה עוד מתקופת האבן. ההתיישבות הנוכחית נוסדה כהתיישבות דייגים בשנת 522 לפנה"ס.
ג'דה התפרסמה לראשונה בשנת 647 כאשר הח'ליף עות'מאן בן עפאן בנה בה נמל. קיסרות אקסום כבשה את העיר לזמן קצר. באותה העת ג'דה כבר שימשה מקום מרכזי שאליו הגיעו עולים לרגל בדרך למכה. בשנת 969 השושלת הפאטמית כבשה את העיר מידי השושלת האיח'שידית. הפאטמים פיתחו רשת סחר נרחבת שכללה את אזור הים התיכון, הים האדום ואת האוקיינוס ההודי, והגיעה עד לשושלת סונג שבסין.
בשנת 1177 נכבשה ג'דה על ידי השושלת האיובית. בתקופה הזו הכלכלה פרחה והשלטון דאג לפתח את הסונה.
בשנת 1254 הפכה ג'דה לחלק מהאימפריה הממלוכית. בשלהי המאה ה-15 ניסתה האימפריה הפורטוגזית לכבוש את העיר, ללא הצלחה.
בשנת 1517 הפכה ג'דה לחלק מהאימפריה העות'מאנית, תחת תקופת שלטונו של הסולטאן סלים הראשון. השלטון העות'מאני שיקם את חומות העיר. איש הצבא העות'מאני הידוע אחמד אל-ג'זאר עשה את תחילת הקריירה שלו בעיר.
במהלך מלחמת העולם הראשונה הכריז השריף חוסיין בן עלי על המרד הערבי כנגד שלטון האימפריה. המרד הצליח, והעיר הייתה לחלק מממלכת חג'אז. לאחר מאבקי כוח רבים בין אבן סעוד לבין חוסיין, הפך בנו של חוסיין, עלי למלך החדש של האזור בדצמבר 1924, אך נאלץ לברוח לבגדאד כשנה לאחר מכן.
בשנת 1926 הפכה ג'דה לחלק מהמחוז של מכה, אשר הפכה לבירת המחוז. בכך אבד כוחה הפוליטי של ג'דה.
ב-2013 החלה בעיר בנייתו של מגדל ג'דה, שצפוי להיות גבוה יותר מבורג' ח'ליפה, הבניין הגבוה בעולם כיום, ב-180 מטרים, ופי שניים וחצי מהאמפייר סטייט.
חלקה ההיסטורי של העיר הוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו ב-2014.
ערים תאומותעריכה
לג'דה 23 ערים תאומות:
- אלמטי, קזחסטן
- עמאן, ירדן
- באקו, אזרבייג'ן
- אלכסנדריה, מצרים
- קהיר, מצרים
- שטוטגרט, באדן-וירטמברג, גרמניה
- דובאי, דובאי, איחוד האמירויות הערביות
- ג'קרטה, אינדונזיה
- איסטנבול, טורקיה
- אדנה, טורקיה
- ג'והור באהרו, ג'והור, מלזיה
- קאזאן, טטרסטן, רוסיה
- קראצ'י, סינד, פקיסטן
- מארי, טורקמניסטן
- אודסה, אודסה, אוקראינה
- אוש, קירגיזסטן
- פלובדיב, בולגריה
- קזבלנקה, מרוקו
- ריו דה ז'ניירו, ריו דה ז'ניירו, ברזיל
- שימונוסקי, ימאגוצ'י, יפן
- סנקט פטרבורג, רוסיה
- שטרסבורג, צרפת
- שיאן, שאאנשי, הרפובליקה העממית של סין
גלריית תמונותעריכה
ראו גםעריכה
עיינו גם בפורטל: | |||
---|---|---|---|
פורטל המזרח התיכון |
קישורים חיצונייםעריכה
- אתר האינטרנט הרשמי של ג'דה (בערבית)
- ג'דה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שולייםעריכה
- ^ https://worldpopulationreview.com/world-cities/jiddah-population
- ^ מסורות ומידע על מכה
- ^ זאב וילנאי, מצבות קודש בארץ ישראל, כרך א', עמוד 85
- ^ זאב וילנאי, "אריאל – אנציקלופדיה לידיעת ארץ ישראל", עם עובד – תרבות וחינוך, 1982, כרך תוספות, ערך: סעודיה (ערב-הסעודית) (השלמה), עמוד 457-458