פתיחת התפריט הראשי
מזבח שניים וחצי השבטים בבנייה. התנ"ך בתמונות. איור מעשה ידי ג'ים פאדג'ט

מזבח שניים וחצי השבטים, הוא מזבח שנבנה על ידי שניים וחצי השבטים, לאחר שהתיישבו בנחלותיהם. סיפורו של בניית המזבח והמשא ומתן שקיימו עם שבטי מערב הירדן מופיע בספר יהושע, פרק כ"ב. כאשר חזרו השבטים גד, ראובן וחצי המנשה למקום מושבם ביקשו אלה להקים מזבח לעבוד את אלוהים, מפני שפחדו כי הדורות הבאים ממערב לירדן יתכחשו לשבטיהם.[1] מטרת בניית המזבח הייתה עדות לאחדות בני ישראל.[2] שבטי ישראל היושבים ממערב לירדן ביקשו לצאת למלחמה, כי ראו בבניית המזבח מרד באל. לפני היציאה למלחמה שלחו שבטי ישראל ממערב לירדן לשבטים ממזרח לנהר משלחת שבראשה עמד פנחס הכהן וזאת כדי לשכנע אותם לא למרוד באלוהים. שניים וחצי השבטים טענו בפני המשלחת כי המזבח נבנה כעדות להשתייכותם לקהל ה'. דבריהם פייסו את שבטי מערב הירדן ובכך נמנעה מלחמת אחים.

מבנה הסיפורעריכה

יש הטוענים כי סיפור מזבח שניים וחצי השבטים בנוי משני נאומים. פסוקים ט'-י"ב משמשים כהקדמה לסיפור. תיאור יציאת המשלחת מופיע בפסוקים י"ג-י"ד. לנאום הקטגורי מוקדשים ארבעה פסוקים, פסוקים ט"ז-כ' ולנאום ההגנה בפי שניים וחצי השבטים מיוחדים, פסוקים כ"א-כ"ט. פתרון לסיפור מובא בפסוקים ל'-ל"ד. חלוקה זאת מעלה קשיים בין היתר כי תיאור יציאת המשלחת לעבר הירדן המזרחי מסתיים בפסוק י"ד. אחרים טוענים לחלוקה שונה. לשיטתם פסוקים אחדים הם תוספת מאוחרת לסיפור. חלוקתם מתאימה לדגם משפטי. הסיפור בנוי כמבנה כיאסטי, שבמרכזו עומד נאום שניים וחצי השבטים שעיקרו פיוס.[3] יש הרואים בסיפור ביהושע כ"ב סיום מדומה. לשיטתם נדרש היה לסיים את ספר יהושע בסיפור זה, וזאת מפני שסיפור מזבח שניים וחצי השבטים מעלה שאלה האם חלק משבטי ישראל מודרים מעם ישראל.[4]

שמו של המזבחעריכה

שמו של המזבח ניתן על ידי השבטים:

וַיִּקְרְאוּ בְּנֵי-רְאוּבֵן וּבְנֵי-גָד, לַמִּזְבֵּחַ: כִּי עֵד הוּא בֵּינֹתֵינוּ, כִּי ה' הָאֱלֹהִים.

יהושע כ"ב, ל"ד

לפי פשט הכתוב שמו של המזבח אינו ידוע. רש"י מפרש: "הרי זה מן המקראות הקצרים וצריך להוסיף בו תיבה אחת: ויקראו בני ראובן ובני גד למזבח עד".[5]

מקורו של הסיפור לפי השערת התעודותעריכה

בביקורת המקרא, יש הטוענים כי מקור סיפור מזבח שניים וחצי השבטים במקור הכוהני. לשיטתם במידע על קביעת מקומו של המזבח והמוזמנים לעבוד את האל במקום והופעתה של המשלחת בראשות פנחס הכהן ונשיאי העדה מעידים על כך. כמו כן תפישתו של המחבר המקראי את הפולחן וכמו כן שיש לרכז את הפולחן, קשורים גם הם קשר הדוק למקור זה.[6] יחזקאל קויפמן אחרים סוברים כי הסיפור שייך לרובד מאוחר של ספרות הכהונה ומשוקעים בו איפיונים של דרישת ריכוז הפולחן האופיינית גם למקור הדויטרונומיסטי ואופיינית אף למקור הכוהני ובהם באים לידי ביטוי הדרישות לעבוד את אלוהים במקום אחד ואשר יבחר ה'. כמו כן לדעת חוקרים בסיפור קיימים יסודות אטיולוגיים על המזבח באזור.[7] אחרים סוברים כי סיפור זה נתלה בחוק ריכוז הפולחן, שהוחל בזמנו של יאשיהו. לשונו של הסיפור רוויה בסממנים כוהניים: הַמַּעַל הַזֶּה אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם"[8] "אֶרֶץ אֲחֻזַּת ה' אֲשֶׁר שָׁכַן-שָׁם מִשְׁכַּן ה', וְהֵאָחֲזוּ, בְּתוֹכֵנוּ".[9] לשיטתם חיבור הסיפור מיוחד לימי בית שני וזאת על אף שלא ניתן להצביע על סממנים הבאים לידי ביטוי בלשון מקראית מאוחרת.[10]

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • גלי דינור, מזבח שניים וחצי השבטים: סמל לאחדות העם, תל אביב, רסלינג, 2017.
  • יחזקאל קויפמן, ספר יהושע, ירושלים, קריית ספר, 1963, עמ' 237–244.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ספר יהושע, פרק כ"ב, פסוק כ"ד
  2. ^ ספר יהושע, פרק כ"ב, פסוקים כ"ו-כ"ז
  3. ^ גלי דינור, מזבח שניים וחצי השבטים: סמל לאחדות העם, תל אביב, רסלינג, 2017, עמ' 35-32
  4. ^ יונתן גרוסמן, גלוי ומוצפן: על כמה מדרכי העיצוב של הסיפור המקראי, תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 2015, עמ' 211-210
  5. ^ שמואל אחיטוב, מקרא לישראל: יהושע, ירושלים, מאגנס, 1995, עמ' 358
  6. ^ שמואל אחיטוב, מקרא לישראל:יהושע, ירושלים, מאגנס, 1995, עמ' 353
  7. ^ יחזקאל קויפמן, ספר יהושע, ירושלים, קריית ספר, 1963, עמ' 239
  8. ^ יהושע כ"ב, י"ז
  9. ^ יהושע כ"ב, י"ט
  10. ^ רוני גולדשטיין בתוך: אלכסנדר רופא, מבוא לספרות המקרא, ירושלים, כרמל, 2006, עמ' 203-202