פתיחת התפריט הראשי

תהילים כ"ג הוא המזמור ה-23 בספר תהילים (על פי המספור של תרגום השבעים והוולגטה, זהו המזמור ה-22 במספר). מילות הפתיחה של המזמור הן: "מִזְמוֹר לְדָוִד ה' רֹעִי לֹא אֶחְסָר".

פסוקי המזמור: תהילים כ"ג
מִזְמוֹר לְדָוִד: ה' רֹעִי רֹעִי לֹא אֶחְסָר

א מִזְמוֹר לְדָוִד ה' רֹעִי לֹא אֶחְסָר:
ב בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:
ג נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:
ד גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:
ה תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:
ו אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית ה' לְאֹרֶךְ יָמִים:

תוכן המזמורעריכה

בדומה לתפיסה המקראית בכללה, מבטא המזמור את האמונה כי האל משגיח על מעשי האדם ומגן עליו בעת צרה; וכן כי האל מספק לאדם את כל מחסוריו הגשמיים והרוחניים. המשורר מבטא את געגועיו ואת רצונו לשים על האל את כל יהבו, ולהדבק בו. ניתן להבחין במזמור במספר דימויים של האל. מספר חוקרים רואים במזמור כולו ציור אחד - ה' כרועה אשר מולו עומד דוד, המכנה אותו "ה' רֹעִי". אחרים מחלקים אותו לשתי תמונות - דימוי הרועה בפסוקים א'-ד', ודימוי ה' כבעל בית, אשר מארח את אורחו, דוד - "וְשַׁבְתִּי בְּבֵית ה'" (פסוקים ה'-ו'). יש המחלקים את המזמור לשלושה חלקים: (א) הרועה וצאנו (א'-ג'); (ב) ה' כמורה דרכו של מחבר המזמור (פס' ד'); (ג) בעל בית ואורחו (ה'-ו').[1]

פרשנויות שונות ניתנו לנושא המזמור; הפרשנות המקובלת היא שמדובר במזמור אישי, המתאר את ביטחונו של האדם באל.[2] לעומת פרשנות זו מציג המלבי"ם את המזמור כעוסק בחייו האישיים של דוד לפני שהיה למלך, ומפרט כיצד חלקיו השונים של המזמור מקבילים לחיי דוד.[3] פרשנות נוספת מוצגת במדרש תהילים: חז"ל מציגים את המזמור כסמל לקורות עם ישראל במדבר.[4]

המזמור בליטורגיהעריכה

על פי נוסח ספרד ונוסח עדות המזרח, בתפילת ערבית של שבת נהוג לומר את המזמור לאחר ברכת מעין שבע ולפני עלינו לשבח.[5]

לפי מנהג הספרדים ועדות המזרח, נהוג לשיר את "מזמור לדוד" לפני הקידוש בסעודה השנייה (סעודת היום) מסעודות השבת. וכן נוהגים אצל החסידים, ויש חסידים שנוהגים לאומרו לאחר הקידוש בסעודה זו. במקומות רבים נוהגים לזמרו בסעודה שלישית של שבת.

אצל הנוצרים נהוג לאומרו בעת הלווית המת למנוחת עולם.

הלחנות וביצועיםעריכה

למזמור עשרות לחנים, מהמפורסמים שבהם הוא לחנו של בן ציון שנקר שבהרבה מקומות מקובל לשיר אתו בשבת בעיקר בסעודה שלישית.

בשנת ה'תשנ"ה הוציא בן ציון שנקר, תקליט חדש שבו הופיע השיר "מזמור לדוד" בלחן חדש.

במוזיקה הקלאסית הולחן המזמור על ידי פרנץ ליסט[6] ואנטון ברוקנר, והוא נכלל גם במזמורי צ'יצ'סטר של לאונרד ברנשטיין. ג'ון ראטר כלל אותו עם מזמור תהילים נוסף (שיר המעלות ממעמקים, מזמור ק"ל) ברקוויאם שלו.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ "תהילים כ"ג", נחום סרנה (עורך), תהילים - חלק א', סדרת עולם התנ"ך, עמ' 105 (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")
  2. ^ דעת מקרא על תהילים כ"ג
  3. ^ מלבי"ם על תהילים, מזמור כ"ג, פסוק א'
  4. ^ מדרש תהלים, מזמור כ"ג, ד"ה "נפשי ישובב"
  5. ^ לקסיקון מן המסד ליהדות ולציונות, הוצאת משרד הביטחון, 1987. עמ' 194; שלמה טל, סידור רינת ישראל, עמ' 207. אמנם, בחסידות צ'רנובל לכל ענפיה, נוהגים לומר אותו לפני קידוש של ליל שבת במקום בבית הכנסת.
  6. ^ דיאנה קלארק (סופרן), Psalm 23 : Mein Got, der ist mein Hirt by Liszt, באתר Youtube