מידתיות

מידתיות היא מושג מתחום המשפט, המתאר שמירה על יחס נאות בין המטרה של נקיטת צעד כלשהו לבין התוצאה וההשלכות (החיוביות והשליליות) של צעד זה.

השימוש במושג זה נעשה בעיקר בתחום המשפט החוקתי, במסגרת הביקורת השיפוטית על חקיקה והחלטות מנהליות שמביאות לפגיעה בזכויות אדם. בדמוקרטיות ליברליות בתי המשפט פוסלים הפעלת סמכות שלטונית שנעשתה באופן הפוגע בזכויות אדם ללא שיקול דעת ראוי. בישראל, כמו במדינות נוספות, מבחני המידתיות הם האופן שבו בית המשפט בוחן כיום אם הפגיעה של רשויות השלטון בזכויות היא מוצדקת.

שימוש נוסף נעשה במושג המידתיות במשפט הבין-לאומי, בעיקר בתחום דיני שימוש בכח. על פי כללי וובסטר, עקרון המידתיות הוא אחד מהעקרונות שמדינות צריכות לפעול לפיהם כאשר היא משתמשת בכח בשביל הגנה עצמית.

במשפט חוקתי

ב"פסקת ההגבלה" שבשני חוקי יסוד העוסקים בזכויות האדם - חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק - נכללת דרישה למידתיות בחקיקה הפוגעת בזכויות האדם: "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש" - לאחר שנמצא שפגיעה בזכות המוגנת על ידי חוק יסוד נעשתה לתכלית ראויה, יש לבדוק את המידתיות שלה, כלומר האם הפגיעה נעשתה במידה המינימלית ההכרחית להשגת התכלית הראויה, או שהפגיעה נעשתה במידה מופרזת, ולכן היא איננה מותרת. דוגמאות:

כאשר מוסכם עלינו שמס נגבה לתכלית ראויה, עדיין יש מקום לבדיקה של שיעורי המס, כדי לוודא שאינם מופרזים.
החזקתו של אדם במעצר מנהלי עשויה להיות לתכלית ראויה כאשר הדבר נעשה בנימוק של ביטחון המדינה, ועדיין יש מקום לבחון את המידתיות, מבחינת משך המעצר ומידת ההגבלה (אולי ניתן להסתפק במעצר בית, או בצו איסור יציאה מן הארץ, למשל).

בג"ץ עמד על מטרתו של עקרון המידתיות וקבע כי: "עילת המידתיות קובעת כי האמצעים השלטוניים צריכים להתאים להגשמת המטרה, ולא מעבר למה שנדרש לשם הגשמתה של המטרה. עקרון המידתיות נועד להגן על הפרט בפני השלטון. הוא נועד למנוע פגיעה יתירה בחירותו של היחיד. הוא קובע כי האמצעי השלטוני צריך להיגזר בקפידה כדי להלום את הגשמתה של התכלית. בכך בא לידי ביטוי עקרון שלטון החוק וחוקיות השלטון".^[1]

בג"ץ קבע דרישה לעמידה בשלושה מבחני משנה על מנת להכשיר פגיעה בזכויות האדם, והחילם בדרך היקש גם על פגיעה שמכוח חוקים שקדמו לחוקי היסוד ואינם כפופים לפסקאות ההגבלה שלהם:^[2]

מבחן הקשר הרציונלי: נדרש קשר של התאמה בין המטרה לבין האמצעי. האמצעי שהשלטון נוקט בו צריך להיות גזור להשגת המטרה אותה השלטון מבקש להשיג, ולהוביל, באופן רציונלי, להגשמתה של המטרה.
מבחן הפגיעה הפחותה: על האמצעי השלטוני לפגוע בפרט במידה הקטנה ביותר. האמצעי השלטוני הוא ראוי, רק אם לא ניתן להשיג את המטרה על ידי אמצעי אחר, שפגיעתו בזכות האדם תהא קטנה יותר.
מבחן המידתיות במובן הצר: האמצעי שהשלטון בוחר אינו ראוי, אם פגיעתו בזכות הפרט היא ללא יחס ראוי לתועלת, שהוא מביא בהגשמת התכלית.

במשפט בין-לאומי

אף שהכל מסכימים על זכותה של מדינה להגנה עצמית, עולות לעיתים שאלות בעניין המידתיות של תגובה צבאית - האם עוצמת התגובה מוצדקת לנוכח הפגיעה שקדמה לה. המשפט הבינלאומי עוסק בסוגיה זו ובסוגיות דומות דוגמת הפגיעה באזרחים חפים מפשע. על פי המשפט הבינלאומי, פגיעה בחפים מפשע היא חוקית (אינה נחשבת לפשע מלחמה) כל עוד היא מידתית, קרי התועלת הצבאית הצפויה מהפעולה עולה על הסיכון שבפגיעה באותה אוכלוסייה אזרחית.

ראו גם

הקש ששבר את גב הגמל

לקריאה נוספת

אהרן ברק, מידתיות במשפט - הפגיעה בזכות החוקתית והגבלותיה, 2010.
גיא דוידוב "עקרון המידתיות בדיני העבודה", עיוני משפט ל"א 1.
אריאל בנדור וטל סלע "על המידתיות של המידתיות - בעקבות ספרו של אהרן ברק, מידתיות במשפט - הפגיעה בזכות החוקתית והגבלותיה", משפטים מב 3 (2012).
פרופ' נחום רקובר, ההגנה על צנעת הפרט, החובה לשמירה על מידתיות במקרה של הכרח לפגיעה בפרטיות, 260. הוצאת ספרית המשפט העברי; משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל, תשס"ו-2006.