אמנון סטרשנוב – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסרת תו כיווניות
שורה 30:
ביולי 1991 מונה סטרשנוב לשופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב ובשנת 2002 פרש ממנו. הוא שפט ב[[פרשת הדיסקונטאים|תיק הדיסקונטאים]] בו הטיל על הנאשמים המרכזים עונשי מאסר ממושכים וקנס כספי. ב-[[1992]] פסק במשפט של אב שהכה את בנו כי "ענישה גופנית מצד הורה כלפי ילדו, במטרה לחנכו, להנחיל לו הרגלי משמעת ולרסנו - כל עוד נעשית היא במידה הראויה, ביישוב הדעת ובתבונת אנוש - אינה פסולה מבחינה חינוכית ואינה אסורה מבחינה משפטית", פסיקה זו בוטלה בשנת 2000, על ידי שופטת [[בית המשפט העליון]] [[דורית ביניש]]{{הערה|‫{{הארץ|אמנון סטרשנוב|לא כל מכה היא עבירה|1.947494|22 בפברואר 2004}}‬}}.
 
בין השנים 1994–1996 לימד סטרשנוב ב[[אוניברסיטת תל אביב]] משפטים ובמערכת הבחירות בשנת 2007 שימש סטרשנוב יושב ראש ועדת הבחירות של [[מפלגת העבודה]]‏‏{{הערה|{{ynet|אטילה שומפלבי|אמנון סטרשנוב יעמוד בראש ועדת הבחירות של העבודה|3350411|9 בינואר 2007|}}}}.
 
פרישתו מהשפיטה בשנת 2002 נעשתה במפתיע והייתה טעונה אישור של [[הועדה לבחירת שופטים]] שכן הוא עוד לא היה אפילו בן 60 ‏‏{{הערה|1=‏עלעל פי נוהל העסקתם של השופטים, הם רשאים לפרוש בגיל 70 או לאחר 20 שנות שפיטה‏שפיטה.}}. הדבר קרה בסמוך לפרשיית [[נחום מנבר]] בה הואשם סטרשנוב בידי עורך הדין [[אמנון זכרוני]] כי ניהל קשרים לא ראויים עם עורכת הדין פנינת ינאי. [[היועץ המשפטי לממשלה]] קבע כי טענותיו של זכרוני חסרות בסיס אולם נרמז כי ייתכן קשר בין הדברים ‏‏{{הערה|1=[http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-1826548,00.html השופט סטרשנוב פורש], יורם ירקוני, 10.4.2002 [[ynet]]}}.
 
סטרשנוב גר ברעננה והוא אב לארבעה בנים. בשנת [[2015]] התאלמן מאשתו מרים.