פתיחת התפריט הראשי

אמנון סטרשנוב (נולד ב-24 ביולי 1947) הוא שופט בדימוס בבית המשפט המחוזי בתל אביב אשר כיהן כפרקליט הצבאי הראשי בדרגת תת-אלוף. כיום הוא עוסק בבוררות וגישור בשוק הפרטי, וכן משמש כיועץ למשרד עורכי הדין "שומרוני - כהן - סטרשנוב" וכנשיא המוסד הישראלי לבוררות עסקית.

אמנון סטרשנוב
אמנון סטרשנוב
לידה 24 ביולי 1947 (בן 72)
פרדס חנה-כרכור, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 1967–1991
דרגה תת-אלוף  תת-אלוף
תפקידים צבאיים
שופט צבאי, הפרקליט הצבאי הראשי
מלחמות וקרבות
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
תפקידים אזרחיים
שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

ביוגרפיהעריכה

סטרשנוב נולד בפרדס חנה בן להנס וחווה עולי אירופה ולמד בבית הספר התיכון החקלאי פרדס חנה. בשנים 19641968, למד לתואר ראשון במשפטים באוניברסיטה העברית במסגרת העתודה האקדמית. במהלך הלימודים, עשה קורס מ"כים ובמלחמת ששת הימים לחם בקרבות בירושלים במסגרת חטיבה 16. ב-1968 החל לשרת בפרקליטות הצבאית, כיהן כפרקליט צבאי ושימש כתובע פיקוד צפון וכשופט צבאי שם. בשנת 1976 הוא ניהל את התביעה נגד המחבל שנתפס מהפיגוע במלון סבוי[1].

בצה"לעריכה

בסוף שנות ה-70 כיהן כתובע הצבאי הראשי. בשנים 1977-1980 שידר בגלי צה"ל פינה, כתובע צבאי ראשי[2]. הוא השתתף בחקירת אסון הנ"ד[3] ניהל את התביעה במשפטו של האלוף מיכאל ברקאי[4], את משפט המחבלים מפיגוע כביש החוף ואת התביעה נגד הנאשמים בפגיעה בחיילי צה"ל בעת ההתנגדות לפינוי גן הירק של נאות סיני[5]. במהלך כהונתו, בתחילת שנות ה-80 השתתף בקורס מתקדם לפרקליטים צבאיים בבית הספר למשפט צבאי של צבא ארצות הברית בווירג'יניה. בשנת 1982 מונה לנשיא בתי המשפט הצבאיים ביהודה ושומרון. בתפקיד זה היה אב בית הדין שדן את רוצחו של אהרן גרוס בחברון[6]. בשנים 19841986 שירת כסגן הפרקליט הצבאי הראשי.

ב-1986 מונה לפרקליט הצבאי הראשי[7], תפקיד אותו מילא עד 1991. זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד, בעקבות פרסומים בתקשורת, בחן את האישומים בפרשת עיזאת נאפסו[8] והודיע לבית המשפט העליון שחוקרי השב"כ שיקרו במשפט הזוטא ושטענותיו של נאפסו על העינויים בחקירתו נכונות בעיקרן.

במהלך כהונתו פרצה האינתיפאדה וסטרשנוב הורה לפתוח בחקירה בלא מעט מקרים בהם חיילים הואשמו בפגיעה שלא כדין בפלסטינים. במהלך שנת 1989 החליט שלא להעמיד לדין את אל"ם יהודה מאיר שעל פי הנטען הורה לשבור גפיים לעצורים פלסטיניים[9][10]. החלטתו זו נהפכה על ידי בג"ץ שקבע שהוא לקה בחוסר סבירות קיצונית[11].

בעקבות משפט גבעתי ב' בו הואשמו חיילים בהכאת פלסטינים עצורים וטענו שהפקודות הגיעו מהפיקוד הבכיר, הורה על פתיחה בחקירה נגד אפי איתם[12] ודרש מיצחק מרדכי להגיב להאשמות שעלו נגדו[13]. סטרשנוב ספג ביקורת רבה על שהוא פוגע בחיילי צה"ל הנאבקים בטרור. בעקבות הרצחו של צ'רלי שלוש ובמענה לביקורת שחיילים אינם יורים במקרי סכנת חיים מפחד שיועמדו לדין טען שהוא סגר עשרות תיקים של חיילים שעמדו בסכנת חיים פחותה מזו של שלוש[14].

לאחר פרישתו מצה"לעריכה

ביולי 1991 מונה סטרשנוב לשופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב ובשנת 2002 פרש ממנו. הוא שפט בתיק הדיסקונטאים בו הטיל על הנאשמים המרכזים עונשי מאסר ממושכים וקנס כספי. ב-1992 פסק במשפט של אב שהכה את בנו כי "ענישה גופנית מצד הורה כלפי ילדו, במטרה לחנכו, להנחיל לו הרגלי משמעת ולרסנו - כל עוד נעשית היא במידה הראויה, ביישוב הדעת ובתבונת אנוש - אינה פסולה מבחינה חינוכית ואינה אסורה מבחינה משפטית", פסיקה זו בוטלה בשנת 2000, על ידי שופטת בית המשפט העליון דורית ביניש[15].

בין השנים 1994–1996 לימד סטרשנוב באוניברסיטת תל אביב משפטים ובמערכת הבחירות בשנת 2007 שימש סטרשנוב יושב ראש ועדת הבחירות של מפלגת העבודה[16].

פרישתו מהשפיטה בשנת 2002 נעשתה במפתיע והייתה טעונה אישור של הוועדה לבחירת שופטים שכן הוא עוד לא היה בן 60[17]. הדבר קרה בסמוך לפרשיית נחום מנבר בה הואשם סטרשנוב בידי עורך הדין אמנון זכרוני כי ניהל קשרים לא ראויים עם עורכת הדין פנינת ינאי. היועץ המשפטי לממשלה קבע כי טענותיו של זכרוני חסרות בסיס אולם נרמז כי ייתכן קשר בין הדברים[18].

בנובמבר 2016 מונה סטרשנוב לנשיא בית הדין העליון של התאחדות הכדורגל בישראל[19].

סטרשנוב גר ברעננה והוא אב לארבעה בנים. בשנת 2015 התאלמן מאשתו מרים.

קישורים חיצונייםעריכה

ספריו

מכּתביו

הערות שולייםעריכה

  1. ^ המחבל מסבוי מערער על עונש המוות, דבר, 30 בדצמבר 1976.
  2. ^ רדיו - גלי צה"ל, דבר, 17 ביוני 1977
    רדיו - גלי צה"ל, דבר, 29 ביוני 1980.
  3. ^ 5 עדויות הושמעו בהיפתח חקירת נסיבות אסון המסוק, דבר, 23 ביוני 1977
  4. ^ משפט האלוף ברקאי ייפתח ביום א', מעריב, 21 בדצמבר 1978.
  5. ^ דני צדקוני, נפתח משפט נאשמי גן הירק, דבר, 30 באפריל 1980.
  6. ^ שעיה סגל, מה עם עונש מוות? ככה אתם יוצרים מחתרת, מעריב, 22 במאי 1984
  7. ^ תא"ל אמנון נבו - פרקליט צבאי ראשי, מעריב, 30 בנובמבר 1986
  8. ^ יוסף ולטר ואילן בכר, גורמים בכירים • בפרקליטות הצבאית: ספיקות בתיק נאפסו, מעריב, 30 באפריל 1987
  9. ^ עמנואל רוזן, הפרקליט הצבאי הראשי שוקל האם להעמיד לדין את אל"מ יהודה מאיר, מעריב, 5 במאי 1989
  10. ^ אילן בכר (עיתונאי), בג"ץ לצה"ל: מדוע לא יועמד אל"מ יהודה מאיר לדין צבאי, מעריב, 17 ביולי 1989
  11. ^ עמנואל רוזן, הפרקליט הצבאי הראשי שוקל צעדיו לאחר הבג"ץ, מעריב, 25 בדצמבר 1989
  12. ^ עמנואל רוזן, מצ"ח פותחת בחקירה נגד אלוף משנה פיין, מעריב, 17 באוקטובר 1990
  13. ^ עמנואל רוזן, הפצ"ר זועם: מרדכי לא מגיב על ההאשמות נגדו, מעריב, 13 בינואר 1991
  14. ^ סטרשנוב: צרלי שלוש לא היה נשפט אם היה הורג את הרוצח מבקעה, מעריב, 24 באוקטובר 1990
  15. ^ ‫אמנון סטרשנוב, לא כל מכה היא עבירה, באתר הארץ, 22 בפברואר 2004‬
  16. ^ אטילה שומפלבי, אמנון סטרשנוב יעמוד בראש ועדת הבחירות של העבודה, באתר ynet, 9 בינואר 2007.
  17. ^ על פי נוהל העסקתם של השופטים, הם רשאים לפרוש לגמלאות בגיל 70 או לאחר 20 שנות שפיטה.
  18. ^ יורם ירקוני, השופט סטרשנוב פורש, באתר ynet, 10 באפריל 2002.
  19. ^ משה בוקר, אמנון סטרשנוב מונה לנשיא ביה"ד העליון של ההתאחדות לכדורגל, באתר ערוץ 20, 17 בנובמבר 2016