איסטרי
אִיסְטָרִי הוא השם של סוג ישויות הדומות למלאכים מההלגנדריום של טולקין. האיסטרי הם מיאר שבחרו ללבוש צורת אדם ולכוון את בני הארץ התיכונה בעידן השלישי, והם לעיתים מתוארים כמסדר. האיסטרי המרכזי ביותר בסיפורי טולקין הוא גנדלף הקוסם הטוב.
על פי הספר "סיפורים שלא נשלמו" (תורגם מאנגלית על ידי עמנואל לוטם) המהווה אסופה של כתבי טולקין אשר נוגעים לסדרת שר הטבעות והסילמריליון, המילה קוסם היא תרגום של המילה אִיסְטָר בקווניה, ושל המילה אִיתְרוֹן בסינדרין, שתיהן שפות עלפים. משמעות המילה היא: אחד מחבריו של "מסדר" אשר טען כי יש בידיו דעת נשגבת אודות העולם, תולדותיו וטבעו, ואשר הפגין את הדעת הזאת.
האיסטרי הופיעו ונעלמו בעידן השלישי של עולם שר הטבעות, וככל הנראה איש למעט אלרונד, קירדן וגלדריאל, לא ידע מאין באו ומי היו.
מקורם עריכה
האיסטרי הופיעו לראשונה בארץ התיכונה בסביבות שנת 1000 של העידן השלישי, אולם במשך זמן רב הסתובבו בה במסווה פשוט של בני אדם באים בימים אך בריאים בגופם, ואספו מידע על הארץ התיכונה ושוכניה. כאשר צל סאורון עלה שוב, נעשו הקוסמים פעילים יותר ונאבקו בנחישות כנגד עלייתו. אז נפוצו השמועות בקרב בני האדם על צאתם ובואם והתערבותם בעניינים רבים. בני האדם הבינו כי הקוסמים אינם מזדקנים כלל (אלא אם כן הזקינו במקצת למראית עין), שעה שהם עצמם גוועו ומתו. לכן החלו בני האדם לפחד מהם, גם מאלו אשר אהבו אותם, והם נחשבו כבני גזע העלפים, איתם באמת הרבו להתרועע, על אף שלמעשה לא היו עלפים.
הם באו ממערב, מעבר לים, היכן שהייתה ולינור היא עיר משכנם של הולאר. הולאר שיגרו שליחים "מבני מעמדם הנעלה" (מה שיש בו כדי לרמז כי האיסטרי היו ממין הולאר), אבל הלבישום בגוף אנושי אמיתי, באופן שיוכלו אף למות. על השליחים נאסר לגלות עצמם בדמויות של הוד והדר, או לבקש את השלטון ברצונותיהם של אדם ועלף מתוך הפגנה גלויה של עוצמתם. נגזר עליהם לבוא בדמויות חלשות וצנועות, והם נצטוו לייעץ לבני אדם ולעלפים ולשכנעם לטובה, ולחתור לאחדות, באהבה ובהבנה, בעת עליית סאורון.
חברי המסדר עריכה
מספרם של חברי המסדר אינו ידוע, אולם ידוע שלצפון הארץ התיכונה, היכן שהתקווה הייתה חזקה מכל הודות לדונאדין ולאלדר - הגיעו חמישה. הראשון, קוּרוּמוֹ (סָרוּמָן הלבן), מתואר כאציל במנהגו ובהליכותיו, שערו שחור כעורב וקולו נעים, והוא לבוש בגדי לבן. כמעט הכל, אפילו האלדר, ראוהו כראש המסדר. בשפת העלפים נקרא סרומן קוּרוּנִיר. סרומן סטה משליחותו הנעלה, נעשה גס וקצר רוח ורודף שררה, וביקש לכפות את רצונו בכוח.
שניים נוספים הם מורינתאר (אלאטאר הכחול) ורומסטאמו (פלדאנו הכחול) הלבושים בכחול, וכן אַיוֶּנְדִיל (רַדָגַסְט החום) לבוש בחום. על הקוסמים הכחולים לא נודע דבר במערב. הם נודעו בשם אִיתְרִין לוּיְן, "הקוסמים הכחולים". לא ידוע אם בדרכם מזרחה נותרו שם, או נספו, או נלכדו ברשתו הזדונית של סרומן. על רדגסט ידוע כי הלך שבי אחר חיות השדה ועופות הכנף.
החבר החמישי במסדר תואר כבעל הקומה הנמוכה מכל, זה שנראה כפחות מכולם ומראהו קשיש יותר, שערו אפור ומלבושיו אפורים, והוא נשען על מטה - אוֹלוֹרִין (גַנְדָלְף האפור). על אף מראהו, קירדן חש כבר כאשר קידם את פניהם בנמלים האפורים כי בו טמונה העוצמה הגדולה ביותר, והוא החכם מכל. באותה פגישה מסר לידיו קירדן את נריה, טבעת האש, אחת משלוש טבעות העלפים הגדולות. השליח הלבן ידע על המתנה, והתרעם עליה, וזו הייתה ראשית האיבה אשר רחש בסתר כלפי האפור, עד אשר התגלתה ברבות הימים.
מבין חמשת האיסטרי, רק גנדלף (מִיתְרַנְדִיר, בלשון העלפים. משמעות השם היא "הצליין האפור") שמר אמונים לשליחותו. לגנדלף לא היה מקום מגורים, קהל חסידים או הון רב. הוא התהלך בארץ, והתרועע עם כל העמים בשעת דחקם. בעת עימותו עם הבלרוג מת גנדלף אולם גופו הושב אל הארץ התיכונה, עירום, ומלבושיו החדשים היו לבנים. גנדלף עצמו נעשה ללהבה קורנת (אך מצועפת, מלבד בשעת צורך גדול). כאשר תם הכול וסאורון נפל שוב, גנדלף היה היחיד אשר הפליג מן הנמלים האפורים בחזרה מעבר לים.
האיסטרי בכתבי טולקין עריכה
רוב ההתייחסויות הנוגעות לאיסטרי שלא נכללו בכתבים שפורסמו הן מעורפלות מאוד. בהערת עורך המהדורה האנגלית, כריסטופר טולקין, בנו של הסופר לכרך ה"סיפורים שלא נשלמו" מתוארת מועצה של הולאר.
במועצה, שזימן מנווה ראש הולאר, הוחלט לשלוח שלושה שליחים לארץ התיכונה אבל רק שניים התייצבו, קוּרוּמוֹ, שבו בחר אאולה, ואָלָטַר, שאותו שלח אורומה. אז שאל מנווה, איהו אוֹלוֹרִין? ואולורין הלבוש באפור, שאך זה חזר ממסע והתיישב בשולי המועצה, שאל מה רצון מנווה ממנו. אולורין הודיע כי חלש הוא מדי למטלה שכזאת, וכי הוא ירא את סאורון. אז אמר מנווה כי דווקא משום כך עליו ללכת, וכך צווה עליו.
הרשימה מסתיימת בזאת: קורומו (סרומן) לקח עמו את אַיוֶּנְדִיל (רדגסט) משום שיבנה בקשה זאת ממנו, ואלטר לקח עמו את פַּלַנְדוֹ כידידו.
בעמוד אחר של רשימות חטופות, המשתייך בעליל לאותה תקופה, יש כמה טבלאות גולמיות המקשרות את שמות האיסטרי לשמות הולאר: אולורין אל מנווה ואל ורדה, קורומו אל אאולה, איונדיל אל יבנה, אלטר אל אורומה ופלנדו אל מנדוס ונינה. משמעות הקשרים הללו בין האיסטרי והולאר, לאור הסיפור הקצר שתואר לעיל היא כל איסטר נבחר בשל סגולותיו הפנימיות.
באחד הדפים אשר נשתמרו, הופיעה טענה כי ייתכן ואולורין היה התגשמותו הממשית של מנווה עצמו, פעם אחת אחרונה בטרם הסתגר סופית בצריח המצפה טניקוטיל, וכי טענתו של גנדלף כי שמו במערב היה אולורין הייתה אימוץ שם בדוי, כינוי גרידא. רשימה נוספת הכילה תרגום לשמו של אולורין: אולורין הוא שם באלפית נעלה, ולפיכך ניתן השם בהכרח מולינור מאת האלדר. אוֹלוֹר היא מילה המתורגמת לרוב כ-"חלום", אבל אין היא מתייחסת ל-"חלומות" האדם (או למרביתם), ודאי שלא לחלומות השינה. אצל האלדר, היא כללה את תכולתו החיה של זכרונם ואת דמיונם כאחד: למען האמת, היא התייחסה לחיזיון ברור, נפשי, של דברים שאינם מצויים באורח מוחשי במצבו של הגוף.
במכתב שנכתב ב-1958 אמר טולקין האב כי שום דבר ברור אינו ידוע לו על "השניים האחרים", הואיל והם לא נקשרו בקורותיו של צפון-מערב הארץ התיכונה. "אני חושב," כתב, "שהם יצאו כשליחים לאזורים מרוחקים, מזרחה ודרומה, הרחק מחוץ להישג ידם של הנומנורים: מיסיונרים לארצות כבושות בידי האויב, כביכול. אם נחלו הצלחה או לאו, איני יודע; אבל חוששני שהם נכשלו, כמוהם כסרומן, אם כי בדרכים שונות ללא ספק; ואני חושד בהם שהם יסדו או הקימו כתות פולחן סודיות ומסורות ל-'כישוף' שהוסיפו להתקיים אחרי מפלת סאורון."
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה