הסילמריליון
הסִילְמָרִילִיוֹן (באנגלית: The Silmarillion) הוא אוסף של כתבי ג'ון רונלד רעואל טולקין שנערך לאחר מותו על ידי בנו כריסטופר טולקין בעזרתו של סופר הפנטסיה גאי גבריאל קיי. הספר הוא חלק מרכזי מהלגנדריום - המכלול הספרותי המתאר את היקום הדמיוני שיצר טולקין.
 | |
| |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
ג'. ר. ר. טולקין  |
| שפת המקור |
אנגלית |
| סוגה | פנטזיה |
| נושא |
הלגנדריום של טולקין |
| מקום התרחשות |
ארדה |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה | 1977 |
| עורך |
כריסטופר טולקין |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | זמורה ביתן |
| תאריך | 1990 |
| תרגום | עמנואל לוטם |
| מספר עמודים | 350 |
| פרסים | |
| |
| סדרה | |
| ספר קודם |
שר הטבעות |
| הספר הבא |
סיפורים שלא נשלמו |
| קישורים חיצוניים | |
| הספרייה הלאומית | 990011242440205171 |
  | |
הסיפורים שבסילמריליון נכתבו במשך תקופה ארוכה. הסיפור המוקדם ביותר נכתב בשנת 1917 בזמן שטולקין, אז קצין בצבא הבריטי, אושפז בבית חולים צבאי במהלך מלחמת העולם הראשונה עקב קדחת השוחות.
טולקין הוסיף לכתוב עבור הסילמריליון גם אחרי שפורסמו "ההוביט" (1937) וספרי "שר הטבעות" (1954-1955). בעקבות ההצלחה הרבה לה זכה "ההוביט", המו"ל של טולקין ביקש ספר המשך וטולקין שלח לו טיוטה מוקדמת של הסילמריליון. עקב אי־הבנה המו"ל דחה את היצירה בלי לקרוא אותה עד הסוף, מתוך הנחה שטולקין עובד על יצירה ארוכה ומצופה אחרת; הפרק הראשון של מה שהוא תיאר כ"סיפור חדש על ההוביטים" לעתיד: שר הטבעות.
טולקין המשיך לערוך ולעדכן את הסיפורים עד מותו בשנת 1973. היות שהוא לא השלים את הספר עד אז, בנו כריסטופר אסף חומרים מיצירותיו הקודמות של אביו כדי להשלים את הספר. לעיתים היה אפילו צריך להמציא חומר חדש כדי למלא חללים ריקים כדי שלא ייגרם חוסר עקביות בתוכן ובעלילה. הסילמריליון היה במקור חמישה סיפורים נפרדים, אך הייתה זו משאלתו של טולקין שיפורסמו כספר אחד אחיד.
בספר פורש טולקין את תולדות ארדה (העולם הגשמי שבו מתקיימת העלילה של כל סיפורי טולקין), מרגע בריאת העולם, על ידי שירת האיינור (האלים). המשך הספר מתמקד בארץ התיכונה כשחלקו העיקרי עוסק בתולדות הסילמרילים והמלחמות בעקבות גניבתם בעידן הראשון. הספר מסתיימת בסיפור נומנור ונפילתה בעידן השני ובסיפור טבעות הכוח והעידן השלישי.
הספר תורגם לעברית על ידי עמנואל לוטם.
תוכן הסיפורים
עריכההסילמריליון מכיל חמישה סיפורים:
- אַינוּלִינדָלֶה (מנגינת האיינור) - בסיפור זה מתוארת שירת האיינור, שבה ברא אילובטר (המכונה גם ארו - "האחד", שליט העולם) את העולם הגשמי, ומסופר גם על המאבקים הראשונים שהתחוללו בין האיינור (האלים) שירדו לעולם הגשמי.
- וַלָאקוֶנטָה (סיפור הולאר והמיאר) - בסיפור זה מתוארים האיינור שירדו לעולם הגשמי, כאשר חלקם הופכים להיות ולאר, שליטי העולם והשאר - מיאר, עוזריהם של הולאר. לעולם ירדו גם כוחות הזדון, שהם הולא מלקור שר האופל (המכונה גם מורגות) ועוזרו סאורון, המיא (שהפך לשר האופל לאחר נפילתו של מלקור). הולאר והמיאר חיים בארץ אמן, הארץ הברוכה, בעוד שמלקור ומשרתיו חיים בארץ התיכונה.
- קְוֶנְטָה סילמריליון (תולדות הסילמרילים) - בסיפור זה, הכולל 24 פרקים ומהווה את עיקר הספר, מסופר על תולדות העידן הראשון של הארץ התיכונה כשבמרכז העלילה עומדים הסילמרילי (האבנים הקסומות שנוצרו על ידי העלף פאנור בן פינווה) שנחטפו על ידי מלקור-מורגות', שר העופל וגרמו למלחמות רבות בינו לבין העלפים ובני האדם. בין פרקי הקונטה סילמרליון נכללים גם שלושת "הסיפורים הגדולים" שבהמשך ערך כריסטופר טולקין והוציא אותם כספרים תוך תיאור התפתחותם לאורך השנים: פרק י"ט: על ברן ולותין, פרקים כ-כ"ב: המספרים את סיפורם של הורין ושל ילדיו בפרק כ"א "על טורין טורמבר" ופרק כ"ג "על טואור ומפלת גונדולין".
- אַקַלַבֶּת (פירוש השם הוא "אשר נפלה") - סיפור על ממלכת נומנור, אותה העניקו הולאר לבני האדם הטובים (האדין) שסייעו להם להביס את מלקור בסוף העידן הראשון, ולבסוף במהלך העידן השני חרבה על ידי אילובטר לאחר שתושביה הידרדרו לרוע, בהשפעת סאורון, ודרשו לעצמם חיי אלמוות (הממלכות גונדור וארנור הוקמו על ידי פליטי החורבן, שהיו מבני נומנור שלא הושחתו על ידי האופל).
- על טבעות הכוח והעידן השלישי - בסיפור זה מתוארות יצירתן של טבעות הכוח ותולדות העידן השלישי של הארץ התיכונה עד לסיומו עם השמדת טבעת הכוח הגדולה ועזיבת אחרוני הנולדור ושומרי הטבעות את הארץ התיכונה בשהפלגה אל המערב. למעשה, סיפור זה הוא גרסה מקוצרת של "שר הטבעות", אך הדגש כאן הוא על גנדלף ולא על פרודו וחבריו.
השראה
עריכההסילמריליון הושפע ממקורות רבים. ההשפעה מהמיתולוגיה היוונית ניכרת באופן שבו האי נומנור מזכיר את אטלנטיס, ותיאור הולאר שואל תכונות רבות מהאלים האולימפיים. הולאר, כמו האולימפיים, חיים בעולם, אך על הר גבוה, מופרד מבני תמותה; והמפגשים ביניהם הם לעיתים רחוקות בלבד. תיאור הולאר מושפע גם מהמיתולוגיה הנורדית, עם מאפיינים הדומים למגוון של האזירים, האלים של אסגרד. ת'ור, למשל, החזק ביותר מבין האלים מבחינה פיזית, ניתן לראות הן באולמו, שנלחם במפלצות של מלקור, והן בטולקס, ההשראה של הואלר. מנווה, ראש הוולאר, מפגין כמה קווי דמיון לאודין, "האב". טולקין אמר גם שהוא ראה בגנדלף "נודד אודיני".
השפעת הברית החדשה נראית בסכסוך בין מלקור לארו אילובטר, מקבילה לקוטביות של לוציפר ואלוהים. יתרה מכך, בריאת ונפילתם של העלפים מקבילה לסיפור בראשית על בריאת האדם ונפילתו. כמו בכל יצירותיו של טולקין, "הסילמריליון" מאפשר מקום להיסטוריה נוצרית מאוחרת יותר.
ייתכן שטולקין הושפע מהקוסמולוגיה הנוצרית של ימי הביניים, במיוחד בתיאור בריאת היקום, ביטוי של מעין שיר ששר אלוהים איתו המלאכים משתלבים בהרמוניה. כתביו של אוגוסטינוס הקדוש על מוזיקה, כמו גם המסורת הענפה של ימי הביניים של ההרמוניה האלוהית - המוכרת לנו יותר כיום ברעיון "מוזיקת הספירות" - שימשו בסיס לספר הבריאה הזה.
חוקרי ספרות כמו דימיטרה פימי תיעדו את השפעתה של המיתולוגיה הקלטית בגלות העלפים, תוך שאלת אלמנטים מהמיתולוגיה האירית. ההשפעה הוולשית נראית בשפה האלווית סינדרין. טולקין כתב שהוא העניק לו "שפה לשונית מאוד דומה (אם כי לא זהה) בריטית-וולשית... כי נראה שהיא מתאימה לסוג ה'קלטי' למדי של אגדות וסיפורים".
ביקורות
עריכהעל אף שכאשר הספר יצא הביקורות היו חיוביות, המוציא לאור התבטא כי הביקורות "אינם הוגנות" מאחר שהספר אכזב הרבה מהקוראים, שציפו שהסילמריליון יהיה פחות רציני ויכתב יחד עם הרגעים הקלילים שנכתבו ב"שר הטבעות" ובמיוחד ב"ההוביט". מגזין טיים[1] התלונן ש"לא היה מסע אחד ושום חבורת גיבורים שהקורא יוכל להזדהות איתה". בנוסף, ביקורות אחרות כללו "שפה קשה לקריאה ושמות רבים קשים וקשים לזכור"[2]
אולם כן נרשמו ביקורות חיוביות: במאמר משנת 2019, לה מונד, מגזין צרפתי, כינה את הסילמריליון "אבן הפינה של דמיונו של טולקין" ו"הספר של טולקין ששולט בכולם"[3] מגזין אחר, קול הכפר, כתב שזו "יצירת מופת קשה אך בלתי ניתנת לערעור של הפנטזיה".
קישורים חיצוניים
עריכה
- הסילמריליון, באתר OCLC (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ מגזין טיים 24 באוקטובר 1977
- ^ המגזין האמריקאי "סקירה לאומית" (9 בדצמבר 1977)
- ^ לה מונד, (28 באוקטובר 2019)