הסילמריליון

ספר מאת ג'ון רונלד רעואל טולקין

הסִילְמָרִילִיוֹןאנגלית: The Silmarillion) הוא אוסף של כתבי ג'ון רונלד רעואל טולקין שנערך לאחר מותו על ידי בנו כריסטופר טולקין בעזרתו של סופר הפנטסיה גאי גבריאל קיי. הספר הוא חלק מרכזי מהלגנדריום - המכלול הספרותי המתאר את היקום הדמיוני שיצר טולקין.

הסילמריליון
The Silmarillion
הסילמריליון.jpg
  • Quenta Silmarillion
  • Valaquenta
  • מוזיקה של העינור
  • Akallabêth
  • Of the Rings of Power and the Third Age עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע כללי
מאת ג'. ר. ר. טולקין עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה פנטזיה
נושא הלגנדריום של טולקין עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום התרחשות ארדה עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
הוצאה ג'ורג' אלן ואנווין עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הוצאה 1977
הוצאה בעברית
הוצאה זמורה ביתן
תאריך 1990
תרגום עמנואל לוטם
מספר עמודים 350
פרסים
  • 100 ספרי המדע הבדיוני והפנטזיה הטובים ביותר של NPR
  • פרס לוקוס לנובלת פנטזיה (1978)
  • פרס לוקוס לנובלת פנטזיה (ג'. ר. ר. טולקין, 1978) עריכת הנתון בוויקינתונים
סדרה
ספר קודם שר הטבעות, The Father Christmas Letters, J. R. R. Tolkien's influences עריכת הנתון בוויקינתונים
הספר הבא סיפורים שלא נשלמו עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 001124244
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הסיפורים שבסילמריליון נכתבו במשך תקופה ארוכה. הסיפור המוקדם ביותר נכתב בשנת 1917 בזמן שטולקין, אז קצין בצבא הבריטי, אושפז בבית חולים צבאי במהלך מלחמת העולם הראשונה עקב קדחת השוחות.

טולקין הוסיף לכתוב עבור הסילמריליון גם אחרי שפורסמו "ההוביט" (1937) וספרי "שר הטבעות" (1954‏-1955). בעקבות ההצלחה הרבה לה זכה "ההוביט", המו"ל של טולקין ביקש ספר המשך וטולקין שלח לו טיוטה מוקדמת של הסילמריליון. עקב אי־הבנה המו"ל דחה את היצירה בלי לקרוא אותה עד הסוף, מתוך הנחה שטולקין עובד על יצירה ארוכה ומצופה אחרת; הפרק הראשון של מה שהוא תיאר כ"סיפור חדש על ההוביטים" לעתיד: שר הטבעות.

טולקין המשיך לערוך ולעדכן את הסיפורים עד מותו בשנת 1973. היות שהוא לא השלים את הספר עד אז, בנו כריסטופר אסף חומרים מיצירותיו הקודמות של אביו כדי להשלים את הספר. לעיתים היה אפילו צריך להמציא חומר חדש כדי למלא חללים ריקים כדי שלא ייגרם חוסר עקביות בתוכן ובעלילה. הסילמריליון היה במקור חמישה סיפורים נפרדים, אך הייתה זו משאלתו של טולקין שיפורסמו כספר אחד אחיד.

בספר פורש טולקין את תולדות ארדה (העולם הגשמי שבו מתקיימת העלילה של כל סיפורי טולקין), מרגע היוולדה, על ידי שירת האיינור (האלים), עד סוף העידן השלישי והשמדת טבעת הכוח. במרכז הספר עומדים הסילמרילי, אבני חן אשר בהן כלואים אור טהור וגורל העולם המיתולוגי.

הספר תורגם לעברית על ידי עמנואל לוטם.

תוכן הסיפוריםעריכה

הסילמריליון מכיל חמישה סיפורים:

  • אַינוּלִינדָלֶה - בסיפור זה מתוארת שירת האיינור, שבה ברא אילובטר (המכונה גם ארו - "האחד", שליט העולם) את העולם הגשמי, ומסופר גם על המאבקים הראשונים שהתחוללו בין האיינור (האלים) שירדו לעולם הגשמי.
  • וַלָאקוֶנטָה - בסיפור זה מתוארים האיינור שירדו לעולם הגשמי, כאשר חלקם הופכים להיות ולאר, שליטי העולם והשאר - מיאר, עוזריהם של הולאר. לעולם ירדו גם כוחות הזדון, שהם הולא מלקור שר האופל (המכונה גם מורגות) ועוזרו סאורון, המיא (שהפך לשר האופל לאחר נפילתו של מלקור). הולאר והמיאר חיים בארץ אמן, הארץ הברוכה, בעוד שמלקור ומשרתיו חיים בארץ התיכונה.
  • קְוֶנְטָה סילמריליון - בסיפור זה, שמהווה את עיקר הספר, מסופר על תולדות העידן הראשון של הארץ התיכונה שבו התרחשה המלחמה הגדולה במלקור, שר האופל. במרכז העלילה עומדים הסילמרילי (האבנים הקסומות שנוצרו על ידי האלף פאנור בן פינווה) שנחטפו על ידי מלקור וגרמו למלחמות רבות.
  • אַקַלַבֶּת (פירוש השם הוא "אשר נפלה") - סיפור על ממלכת נומנור, אותה העניקו הולאר לבני האדם הטובים (האדין) שסייעו להם להביס את מלקור בסוף העידן הראשון, ולבסוף חרבה על ידי אילובטר לאחר שתושביה הידרדרו לרוע ודרשו לעצמם חיי אלמוות (הממלכות גונדור וארנור הוקמו על ידי פליטי החורבן שהיו אחרוני האנשים הטובים בנומנור).
  • על טבעות הכוח והעידן השלישי - בסיפור זה מתוארות יצירתן של טבעות הכוח ותולדות העידן השלישי של הארץ התיכונה. למעשה, סיפור זה הוא גרסה מקוצרת של "שר הטבעות", אך הדגש כאן הוא על גנדלף ולא על פרודו וחבריו.

השראהעריכה

הסילמריליון הושפע ממקורות רבים. ההשפעה מהמיתולוגיה היוונית ניכרת באופן שבו האי נומנור מזכיר את אטלנטיס, והוואלאר שואל תכונות רבות מהאלים האולימפיים. הוולאר, כמו האולימפיים, חיים בעולם, אך על הר גבוה, מופרד מבני תמותה; והמפגשים ביניהם הם לעיתים רחוקות בלבד. הוולאר מושפעים גם מהמיתולוגיה הנורדית, עם מאפיינים הדומים למגוון של האזירים, האלים של אסגרד. ת'ור, למשל, החזק ביותר מבין האלים מבחינה פיזית, ניתן לראות הן באורמו, שנלחם במפלצות של מלקור, והן בתאלקס, ההשראה של הואלר. מנווה, ראש הוולאר, מפגין כמה קווי דמיון לאודין, "האב". טולקין אמר גם שהוא ראה בגנדלף "נודד אודיני".

השפעת הברית החדשה נראית בסכסוך בין מלקור לארו אילווטאר, מקבילה לקוטביות של לוציפר ואלוהים. יתרה מכך, בריאת ונפילתם של האלפים מקבילה לסיפור בראשית על בריאת האדם ונפילתו. כמו בכל יצירותיו של טולקין, "הסילמריליון" מאפשר מקום להיסטוריה נוצרית מאוחרת יותר.

ייתכן שטולקין הושפע מהקוסמולוגיה הנוצרית של ימי הביניים, במיוחד בתיאור בריאת היקום, ביטוי של מעין שיר ששר אלוהים איתו המלאכים משתלבים בהרמוניה. כתביו של אוגוסטינוס הקדוש על מוזיקה, כמו גם המסורת הענפה של ימי הביניים של ההרמוניה האלוהית - המוכרת לנו יותר כיום ברעיון "מוזיקת הספירות" - שימשו בסיס לספר הבריאה הזה.

חוקרי ספרות כמו דימיטרה פימי תיעדו את השפעתה של המיתולוגיה הקלטית בגלות האלפים, תוך שאלת אלמנטים מהמיתולוגיה האירית. ההשפעה הוולשית נראית בשפה האלווית סינדרין. טולקין כתב שהוא העניק לו "שפה לשונית מאוד דומה (אם כי לא זהה) בריטית-וולשית... כי נראה שהיא מתאימה לסוג ה'קלטי' למדי של אגדות וסיפורים".

ביקורותעריכה

על אף שכאשר הספר יצא הביקורות היו חיוביות, המוציא לאור התבטא כי הביקורות "אינם הוגנות" מאחר שהספר אכזב הרבה מהקוראים, שציפו שהסילמריליון יהיה פחות רציני ויכתב יחד עם הרגעים הקלילים שנכתבו ב"שר הטבעות" ובמיוחד ב"ההוביט". מגזין טיים[1] התלונן ש"לא היה מסע אחד ושום חבורת גיבורים שהקורא יוכל להזדהות איתה". בנוסף, ביקורות אחרות כללו "שפה קשה לקריאה ושמות רבים קשים וקשים לזכור"[2]

אולם כן נרשמו ביקורות חיוביות: במאמר משנת 2019, לה מונד, מגזין צרפתי, כינה את הסילמריליון "אבן הפינה של דמיונו של טולקין" ו"הספר של טולקין ששולט בכולם"[3] מגזין אחר, קול הכפר, כתב שזו "יצירת מופת קשה אך בלתי ניתנת לערעור של הפנטזיה"

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא הסילמריליון בוויקישיתוף
  1. ^ מגזין טיים 24 באוקטובר 1977
  2. ^ המגזין האמריקאי "סקירה לאומית" (9 בדצמבר 1977)
  3. ^ לה מונד, (28 באוקטובר 2019)