סאורון
סאורון (באנגלית: Sauron) הוא דמות בדיונית, והאנטגוניסט העיקרי של ג'. ר. ר. טולקין בטרילוגיית "שר הטבעות", ששמה מיוחס אליו[1]. באותה יצירה הוא מזוהה כ"בעל האוב" שנזכר בספר הקודם של טולקין, "ההוביט". בספר הסילמריליון (פורסם לאחר מותו של טולקין על ידי בנו כריסטופר טולקין) הוא מתואר כמשרתו הראשי של שר האופל הראשון, מורגות'. טולקין העיר שהכוחות ה"מלאכיים" של המיתולוגיה שהוא יצר בלגנדריום שלו "היו מסוגלים להרבה רמות של טעות וכישלון", אבל ללא ספק הגרוע מכל היה "המרד והרוע של מורגות' ושל חסידו סאורון"[2].
 | |
| סאורון, איור בצבעי מים של ג'.ר.ר. טולקין | |
| סוג | נבל |
|---|---|
| שם ספר | שר הטבעות |
| שם סרט | טרילוגיית סרטי שר הטבעות |
| תוכנית טלוויזיה | שר הטבעות: טבעות הכוח |
| הופעה ראשונה | שר הטבעות |
| הופעה אחרונה | שר הטבעות |
| יוצרים | ג'ון רונלד רעואל טולקין |
| גילום הדמות |
סלה בייקר (שר הטבעות) צ'רלי ויקרס (טבעות הכוח) |
| דיבוב |
אלן הווארד ( אחוות הטבעת, שיבת המלך) בנדיקט קאמברבאץ' (ההוביט) |
| מידע | |
| כינויים |
ת'ו בעל האוב (בעידן הראשון, ובחלק מן העידן השלישי) האויב, שר האופל, שר הטבעות "העין" |
| סטטוס | לא פעיל |
| גיל | לא ידוע |
| גזע | מיאר |
| מין | זכר |
| מקצוע | חרש מתכות |
| שיוך | מורגות' |
| נטייה | רע |
| מומחיות | רשע ואופל |
| כוחות | כוחות מלאכיים (הנובעים מהיותו חלק מהמיאר), כישוף, דיבוק והשחתה |
| אזרחות | שליט מורדור |
| תאריך פטירה | 3019 לעידן השלישי (נעלם מן הקיום הפיזי) |
| סיבת המוות | צורתו הפיזית הושמדה לאחר שהטבעת האחת, פרי יצירתו, הושמדה בהר הגזירה. |
| דמויות קשורות | |
| חברים | מלקור (אדון), נזגול (משרתים) |
| אויבים | אחוות הטבעת, אלפים, בני רוהאן, בני גונדור, ושאר העמים החופשיים. |
ביוגרפיהעריכה
לפני יצירת העולםעריכה
המיתוס הקוסמולוגי המופיע בתחילת הסילמריליון מסביר כיצד הישות העליונה ארוּ (בקווניה: Ilúvatar) התחיל את יצירתו באמצעות הפחת חיים ברוחות רבות מספור, "ילידי מחשבתו", שהיו איתו לפני שכל דבר אחר נוצר. הישות שלאחר מכן נודעה כסאורון נוסדה כ"רוח בת - אלמוות (מלאכית)"[3]. סאורון בצורתו המקורית אם כן, חזה בבורא בצורה ישירה. כפי שטולקין העיר: "סאורון לא היה יכול, כמובן, להיות אתאיסט 'כן', אף על פי שהוא היה אחת מהרוחות השוליות לפני העולם, הוא ידע את ארו לפי ערכו"[4].
בטרמינולוגיה של שפת הקְוֶונְיָה, אותה יצר טולקין, הרוחות המלאכיות הללו נקראו אֶיינוּר. אלו מהן שנכנסו לעולם הפיזי נקראו וָאלָאר, במיוחד העוצמתיות מביניהן. הישויות הפחותות שנכנסו לעולם וסאורון ביניהן, נקראו מָיאר. במכתבי טולקין, הסופר העיר שסאורון היה ממסדר הרבה יותר גבוה מאשר המיאר שלאחר מכן הגיעו לארץ התיכונה בדמות הקוסמים גנדלף וסארומן[5]. היות שנוצרו על ידי אֶרוּ, כל האֶיינוּר היו טובים ולא מושחתים, כפי שאלרונד הצהיר: "כי אין לך דבר שהוא זדוני מראשיתו, אפילו סאורון לא היה כזה"[6].
מרד באל התהווה עם הואלה מלקור (מורגות'). על פי סיפור שאמור להיות משל של אירועים אשר מעבר להשגתם של העלפים[7], ארו נתן לרוחות שלו לבצע מוזיקה אדירה, "מנגינת האֶיינוּר", כשהם מפתחים את הנושא שהתגלה על ידי ארו עצמו. למשך זמן, המקהלה הקוסמית ביצעה מוזיקה פלאית, אך אז מלקור ניסה להאדיר את תהילתו שלו בכך שטווה בשיר מחשבות ורעיונות שלא עלו בקנה אחד עם הרעיון המקורי של ארו. "רבים מן השרים בקרבתו נדכדכו...אבל אחרים החלו להשתזר בנגינתו, ונטשו את המחשבה אשר הייתה על לבם מתחילה"[8].
למחלוקת שמלקור יצר, תהיינה השלכות איומות, היות שהמוזיקה הייתה מעין תבנית לעולם: "הרוע בעולם, לא היה בהתחלה בנושא המרכזי, אלא נכנס עם המחלוקת של מלקור"[9]. בכל אופן, "סאורון לא היה מתחיל המחלוקת, ומן הסתם הוא ידע על המוזיקה יותר מאשר מלקור, שדעתו תמיד הייתה מלאה בתוכניותיו ותכסיסיו"[10]. לכאורה סאורון אפילו לא היה אחת מהרוחות שמיד התחילו לשזור את המוזיקה שלהם עם זו של מלקור, היות שמוזכר במקום אחר, שנפילתו התרחשה מאוחר יותר (ראה להלן).
המוזיקה הקוסמית ייצגה עכשיו את הקונפליקט בין הטוב לרע. לבסוף, ארו הביא באופן פתאומי את היצירה לסיומה. כדי להראות לרוחות, נאמנות או לא, מה הן עוללו, ארו העניק קיום עצמאי למוזיקה שהושחתה. התוצאה הייתה הופעתו של העולם החומרי, אֶאָה, שבו הדרמה של הטוב והרע תתנגן ותיפתר.
העידן הראשוןעריכה
כשנכנסו לאֶאָה בתחילת הזמן, ניסו הוולאר והמיאר לבנות ולארגן את העולם על פי רצונו של ארו, ומתוך היקום הגדול יותר, הם בסופו של דבר התמקדו בפיתוח ארדה (כדור הארץ, שהיה אז שטוח). כל מיא היה קשור לאחד מהוולאר רבי העוצמה אותו הוא שירת. לדוגמה: אוסה ואוינן, שהיו רוחות הים, שרתו את אוּלמוֹ, שר האוקיינוסים. סאורון היה בין המיאר הבולטים ששרתו את אאולה הנפח, האומן האדיר של הוולאר[11]. כתוצאה ממעמדו, סאורון רכש ידע עצום בכל הנוגע לחומרים הפיזיים של העולם, חישול וכל ענייני האומנות - והתגלה כ"אומן הגדול של משק הבית של אאולה"[12]. סאורון תמיד ישמור על הידע "המדעי" שהפיק מגדול אומני הוולאר. השם המקורי של סאורון היה מיירון ("הנערץ"), אבל השם הזה שונה לסאורון לאחר שהוא הצטרף למלקור. בכל אופן, במשך העידן השני, סאורון המשיך לקרוא לעצמו טאר-מיירון ("לורד מיירון")[13].
נפילתו של סאורוןעריכה
מלקור התנגד לוולאר האחרים, שנשארו נאמנים לארו, וניסה להשחית את כל אשר יצרו. בסביבות הזמן הזה, סאורון נפל קורבן להשפעתו המשחיתה של מלקור: "בראשית ארדה פיתהו מלקור לבוא בבריתו"[14].
לגבי המניעים של סאורון, טולקין העיר ש"מעלתו (ולכך גם סיבת נפילתו) הייתה שהוא אהב סדר ושיתוף פעולה וסלד מבלבול ומוויכוחים נפסדים". ולכך, "הרצון והכח לכאורה של מלקור לבצע את התכנונים שלו במהירות ובשליטה הם אלו שמשכו את סאורון אליו בתחילה"[15].
למשך תקופה, סאורון ככל הנראה שמר על העמדת הפנים כאילו הוא משרת נאמן של הוולאר, בשעה שהוא מספק למלקור מידע אודות מעשיהם. כך, כאשר עשו הוולאר את אלמרן למשכנם הפיזי הראשון בעולם, "מלקור ידע את כל אשר נעשה; לפי שאפילו אז היו לו חברים סודיים ומרגלים בין המיאר, אותם הוא רתם למטרתו, וביניהם, כפי שאחר כך נודע, היה המנהיג: סאורון"[12].
מלקור הרס במהרה את אלמרן, והוולאר ייסדו משכן חדש במערב הרחוק ביותר: אמן, הממלכה הברוכה. הם עדיין לא הבחינו אז בבגידה של סאורון, כי גם הוא נהיה "ישות של ולינור"[16].
בנקודה כלשהי, סאורון עזב את הממלכה המבורכת ועבר לארץ התיכונה, היבשת המרכזית של ארדה, שם מלקור ייסד את המעוז שלו. אז סאורון נטש את שירותו לוולאר והצטרף באופן גלוי לאויבם הגדול: "בשל הערצתו לכח הוא הפך לחסיד של מורגות' ונפל ביחד איתו למעמקי הרוע"[5].
סגנו של מלקורעריכה
לאחר הצטרפותו לאדונו החדש בארץ התיכונה, סאורון הוכיח את עצמו כמשרת מסור ובעל יכולת: "כל עוד מורגות' עדיין עמד, סאורון לא חיפש אחר עליונות לעצמו, אלא עבד ותכנן עבור אחר, כשהוא שואף להצלחתו של מלקור שאותו הוא הוקיר בתחילה. כך, לעיתים קרובות הוא השיג דברים, שנחזו לראשונה על ידי מלקור, אותם מלקור לא השלים או לא היה יכול להשלים בשל החיפזון הזועם של רשעותו"[17]. "ידו של סאורון הייתה בכל מעשיו של מלקור בארדה, במפעלותיו הכבירים ובנכליו הערמומיים"[18].
בפרק ג' בסילמריליון[19], טולקין כותב שבזמן שהעלפים הראשונים התעוררו בעולם, סאורון כבר היה לסגן של מלקור וקיבל את הפיקוד על המעוז החדש שנבנה באנגבנד. מורגות' החל לשבות עלפים ולהשחית את טבעם, וכך יצר את האורקים, ששירתוהו מאז. כדי להגן על העלפים, הוולאר הכריזו מלחמה על מלקור ושבו אותו, אך לא יכלו למצוא את סאורון.
לפיכך, "כשמלקור נעשה שבוי, סאורון נמלט והתחבא בארץ התיכונה; וניתן בדרך זו להבין איך הריבוי של האורקים (שללא ספק כבר התחיל) התקדם במהירות מוגברת". בארץ המבורכת, מלקור העמיד פנים שהתחרט על מעשיו, אבל לבסוף נמלט בחזרה אל הארץ התיכונה, לאחר שרצח את מלך עלפי הנולדור פינווה, וגנב את הסילמרילים שיצר בנו פאנור. עד אז, סאורון "תקן בחשאי את אנגבנד כדי לעזור לאדונו כשיחזור; וכשמלקור חזר סוף סוף כמורגות' "האויב השחור", המקומות האפלים שם מתחת לאדמה כבר היו מאוישים בעם של אורקים"[20].
זמן קצר לאחר חזרתו של מורגות' לארץ התיכונה, הנולדור עזבו גם כן את הארץ המבורכת של ולינור במערב נגד עצתם של הוולאר, כדי לערוך מלחמה עם מורגות', שגנב את הסילמרילים. במהלך המלחמה סאורון שירת כסגנו הראשי של מורגות', כשהוא עולה בדרגתו על כל האחרים, ביניהם גות'מוג, שר הבלרוגים. כשהוא ידוע כגורתאור האכזר, סאורון היה באותה העת אמן אשליות ושנויי צורה; זאבי אדם וערפדים היו משרתיו, הבכירים שבהם היו דראוגלואין, אביהם של זאבי האדם, והערפדית שלו תורינגוותיל.
כשמורגות' עזב את אנגבנד כדי להשחית את בני האדם שהתגלו אז בארץ התיכונה, סאורון ניהל את המלחמה נגד ממלכות העלפים בבלריאנד. הוא כבש את האי טול סיריון ואת הצריח שלו מינאס טירית, ושם קבע את מושבו, שנהיה ידוע כטול אין גאורהות, אי זאבי האדם.
לאחר עשר שנים, פינרוד פלגונד, מלך נרגותרונד ושר טול סיריון לשעבר, הגיע לשם עם ברן בן ברהיר. הוא נאבק בסאורון כשהוא משתמש בכשפים אך הובס (חלקית בשל הקללה של פאנור). מאוחר יותר, הוא מת כשהוא נלחם בזאב בצינוקים של סאורון כדי להציל את ברן.
זמן קצר לאחר מכן, הגיעו למבצרו של סאורון לותיין והואן, כלב הציד של ולינור, בתקווה לשחרר את ברן. סאורון שלח זאבי אדם נגדם ובראשם את דראוגלוין, אבל הואן הרג את כולם. סאורון ידע שעל פי הנבואה הואן יהרג על ידי הזאב הגדול ביותר שהיה אי פעם, ולכן הפך עצמו לצורה דמוית זאב מפלצתי ותקף אותו. אבל הנבואה למעשה התייחסה לקרכרות שעדיין לא נולד, ומלבדו "לא היה כשף ולא היה נחש, ולא היה ניב או ארס, ולא הייתה חוכמת שטנים ולא היה כוח בהמה, אשר יגברו על הואן כלב ולינור"[21]. סאורון לא היה יכול לגבור על הואן, וכדי למלט את רוחו ממלתעותיו הכבירות, נאלץ לפשוט את גופו ולהימלט.
סאורון נמלט בדמות ערפד, ובילה זמן מה ביערות טאור-נו-פוין. דבר לא מסופר לאחר מכן על פעולותיו עד סופו של העידן הראשון.
בעקבות מסעו של אארנדיל לארץ המבורכת, הוולאר סוף סוף פעלו נגד מורגות'. במלחמת החרון - מלחמה שסימלה את קץ העידן הראשון של הארץ התיכונה - שר האופל הובס והושלך לחלל החיצון מעבר לעולם. אבל "סאורון ברח מהקרב הגדול ונמלט"[22].
כשהוא נרדף, סאורון לבש את צורתו היפה ביותר והגיע לאאונוה, שגריר הוולאר וביקש את מחילתו, אך לא היה בכוח אאונוה לחון מיא כמותו. דרך אאונוה, מנווה ראש הוולאר "פקד על סאורון לבוא להשפט לפניו, אבל השאיר לו מקום לחזרה בתשובה ולטיהור שמו"[23]. אף על פי שחזרתו בתשובה של סאורון לפני אאונווה הייתה כנה ( - ייתכן שמפני הפחד), הוא התבייש לחזור לוולינור ולקבל משפט או גזר דין על שירותו הארוך את מלקור. מעבר לכך, השפעת אדונו הקודם הייתה עדיין חזקה עליו, ולכן נמלט והתחבא בארץ התיכונה.
העידן השניעריכה
לאחר כחמש מאות שנה בעידן השני, סאורון הופיע שוב. "כשהוא ללא אדונו...הוא נפל לאיוולת של חיקויו"[17]. "אט אט, בתחילה בשל מניעים טובים: ארגון מחדש ושיקום הארץ התיכונה ש'הוזנחה על ידי האלים', הוא הופך לגלגול נשמת הרוע ומתאווה לכוח מוחלט" ובסופו של דבר עולה להיות "אדון ואל לבני האדם"[16].
לגבי "המניעים הטובים" של סאורון, טולקין מדגיש שבזמן הזה הוא "אכן לא היה רוע מוחלט, אלא אם כן כל ה'מְתקנים' שרוצים להזדרז עם 'שיקום' ו'ארגון מחדש' הם רוע מוחלט, אפילו לפני שגאווה ותאווה להפעיל את רצונם אוכלים אותם"[24].
"כל הפיקוד והתכנון והארגון היו לטובת כל התושבים של ארדה (שאפילו הודו בזכותו של סאורון להיות אדונם העליון), 'התוכניות' שלו, נהיו למטרה היחידה של רצונו ולבסוף, ה-סוף בפני עצמו... היכולת שלו להשחית מוחות אחרים ואפילו לגייס את שירותם, הייתה שארית לעובדה שהשאיפה המקורית שלו ל'סדר' באמת הייתה למען המצב הטוב (במיוחד הפיזי) של 'נתיניו'"[25].
טבעות הכוחעריכה
כחלק מתוכנית לפתות את העלפים לשירותו, סאורון עטה על עצמו את מראהו היפהפה של אנאטאר, "שר המתנות", התחבר עם נפחי העלפים של ארגיון שהונהגו על ידי קלברימבור וייעץ להם באמנות ובקסם. סאורון רמז שהוא שגריר של הוולאר, במיוחד של אאולה, שאותו הנולדור החשיבו מאוד. חלק מהעלפים לא בטחו בו, במיוחד גלדריאל וגיל גלד, המלך העליון של הנולדור. העלפים בארגיון, מכל מקום, לא שמו לב לאזהרותיהם.
בעזרתו של סאורון, נפחי העלפים חישלו את טבעות הכוח[26] שהנחילו כוח עצום לעונד אותן. אז הוא חישל בחשאי את הטבעת האחת בהר הגזירה הגעשי שבמורדור. לטבעת-על זו היה את הכוח לשלוט על הטבעות ולשעבד את העונד אותן לרצונו של סאורון.
טבעות הכוח היו חזקות במיוחד, ולכן כדי ליצור כלי שיוכל לשלוט אפילו עליהן, סאורון היה מוכרח להעביר חלק גדול מכוחו לתוך טבעתו. עם זאת, "כשהוא לבש אותה, כוחו על פני האדמה היה מוגבר"[27].
תוכניתו של סאורון הייתה מצליחה אילולי היו העלפים מזהים את השפעתו כשענד את הטבעת האחת. זה היה הרגע בו העלפים הבינו מי הוא באמת היה, ואז הסירו את טבעותיהם ולא השתמשו בהן כל עוד סאורון החזיק בטבעת האחת. מרוגז, סאורון פתח במלחמה גדולה וכבש חלק גדול מהשטח ממערב לנהר האנדוין.
אז התחילו "השנים האפלות". סאורון כבש את ארגיון, הרג את קלברימבור מנהיג נפחי העלפים, ותפס את טבעות הכוח שחושלו קודם לכן בעזרתו. סאורון שם את ימלדריס במצור, נלחם נגד מוריה ולות'לוריין וחדר עמוק יותר לתוך ארצו של גיל גלד. העלפים התקשו להגן על לינדון והנמלים, אבל ברגע המכריע הגיע לעזרתם צבא אדיר מנומנור, הביס את כוחותיו של סאורון והסיג את הנותרים חזרה למורדור. הנומנורים היו צאצאים של שלושת בתי האדין, בני האדם שעזרו לעלפים במלחמתם נגד מורגות'. הם חיו על האי נומנור שהיה ממוקם בין הארץ התיכונה לולינור, אי זה היה השכר שניתן להם על ידי הוולאר על נאמנותם למערב. נומנור הייתה הממלכה האדירה ביותר של בני האדם בהיסטוריה של הארץ התיכונה.
הספר "סיפורים שלא נשלמו" קובע שסאורון ומשמר ראשו היו כל מה שנותר מהצבא המקורי. כוחו של גיל גלד אחרי המלחמה היה יכול לעצור את כוחותיו של סאורון לצאת ממורדור במשך זמן.
תחיית מורדורעריכה
מעתה והלאה נודע סאורון כשר האופל ממורדור. סאורון ביצר את מורדור והשלים את בניית ברד-דור - "הצריח האפל". הוא חילק את הטבעות הנותרות לשרי הגמדים ובני האדם. הגמדים הוכיחו עצמם כנוקשים מכדי להשתעבד למרותו, אבל שרי בני האדם שועבדו לרצונו ונודעו מאז כנאזגול - "רפאי הטבעת", משרתיו מעוררי היראה יותר מכולם. כשהוא מודע היטב לכוחם של הנומנורים לאחר תבוסתו הקודמת, נטש סאורון את החופים ולמשך זמן רב נמנע מלהתגרות בהם, אף שהצליח על ידי הטבעות ללכוד שלושה משריהם הגדולים.
סאורון קיבל שליטה על רוב היצורים ששירתו את מורגות' בעידן הראשון (כמו האורקים והטרולים). סאורון גם השתלט על רוב בני האדם במזרח ובדרום ונהיה למלכם-אלילם[28]. לקראת סוף העידן השני, כשמשמרות הנומנורים בחופים ננטשו מפאת סכסוכים פנימיים, סאורון התחיל לתקוף את מעוזיהם בארץ התיכונה.
חורבן נומנורעריכה
לקראת סוף העידן השני, עלה לשלטון בנומנור אר-פארזון, מי שיהיה המלך האחרון והעוצמתי ביותר. בעקבות דיווחים על כוחו המתגבר של סאורון, יצא אר-פארזון בהפגנת כוח, והוביל צבא מסיבי לארץ התיכונה כדי להשיב את עליונותה של נומנור. סאורון שהבין שאינו יכול להביס את הנומנורים עם כוח צבאי, נכנע. כשהוא לבוש בהתגלמות יפהפייה, הגיע למחנה של אר-פארזון כדי להישבע אמונים למלך ונלקח כאסיר לנומנור.
היה זה חלק מתוכניתו להשחית את האוכלוסייה הנומנורית מבפנים. "'הכניעה' האישית של סאורון הייתה מרצון ומתוך מניעים ערמומיים: הוא קיבל העברה חינם לנומנור"[29]. כשאר-פארזון ביהירותו לקח את סאורון כבן ערובה, הוא לא הבין עם מי הוא מתמודד: סאורון "היה כמובן 'אלהי'... ולכן הרבה יותר מדי חזק בשביל להיות נשלט בכזו דרך. הוא הרעיל בהתמדה את דעתו של אר-פארזון, העביר את המלך תחת שליטתו ובינתיים השחית הרבה מהנומנורים"[30].
יש שהציעו כי סאורון השאיר את הטבעת האחת בברד-דור לפני שנעשה לבן ערובה של אר-פארזון, ניתן למצוא ראיה לכך ב"אקלבת"[31], שם טולקין כתב כי סאורון "ענד שוב" את הטבעת לאחר שרוחו שבה לארץ התיכונה[32] . בכל מקרה, במכתביו, טולקין העיר שסאורון החזיק "מטבע הדברים בטבעת האחת ולכן מהר מאוד הוא שלט על דעתם ורצונם של רוב הנומנורים"[29]. באמצעות כוחה של הטבעת, מהר מאוד סאורון נהיה יועץ למלך והשתמש בהשפעתו כדי לערער את הדת של נומנור. הוא הציג את ארו כהמצאה של הוולאר שנועדה להצדיק את סמכותם ולהחליף את הסגידה המקורית לאל האמיתי מלקור[30]. כתוצאה מכך הפכה הסגידה למלקור, שכללה קרבנות אדם, לחובה בנומנור.
שם נראתה השפעתו של מלקור על סאורון: הוא דיבר על מלקור במושגים של מלקור עצמו: כאל, או כשווה לאל. ייתכן והיה זה ביטוי לשארית של מצב שהיה בו צל של טוב: היכולת שהייתה בסאורון לפחות להעריץ או להודות בעליונות של ישות אחרת מלבד עצמו... אבל יש להטיל ספק אם אפילו צל כזה של טוב היה פעיל באופן כנה בסאורון באותו זמן. ככל הנראה, מניעיו הערמומיים באו לידי ביטוי כך בצורה הטובה ביותר: כדי לגמול את אחד מהנאמנים (לארו), הדרך הטובה ביותר היא להציע לו מושא אחר לנאמנות ותקווה אחרת לתגמול: להציע לו אל שיאשר את רצונו ולא יאסור את רצונו. סאורון, שהיה בעיני הנומנורים יריב מובס ובן ערובה, לא היה יכול להציע את עצמו; אבל כמשרת ותלמיד לשעבר של מלקור, הסגידה למלקור תרים אותו ממדרגה של בן ערובה למדרגת כהן גדול[33].
מלבד השחתת האנשים, סאורון גם עזר להם לעצב מכונות גדולות יותר ולצבור עושר רב. במהרה הנומנורים חזרו לארץ התיכונה ושם צדו ושעבדו באכזריות את בני האדם המקומיים כדי שבסופו של דבר ישמשו כקרבנות. בעוד סאורון שלט מאחורי הקלעים, נהיה אר-פארזון ל"אדיר בעריצים אשר נראו בעולם מאז ימי ממשלת מורגות'"[34]
אר-פארזון, למרות כוחו הרב, החל מפחד ממותו הקרב. סאורון שכנע את המלך שעכשיו יש לו את הזכות לקחת את מה שבצדק שייך לו, והציע שהנומנורים ישלחו צי מלחמה אדיר נגד אמן כדי לקבל חיי נצח מהוולאר[30]. סאורון ציפה שהוולאר יגיבו בהרס אר-פארזון והכח הימי שלו, ובכך קיווה להסיר את המכשול הגדול ביותר בדרך לשלטונו בארץ התיכונה. אבל לוולאר לא הייתה שליטה ישירה על ילדי ארו, לכן האתגר הזה גרם להם להסיר את האפוטרופוסיות שלהם מהעולם והם פנו לארו כדי לקבל עזרה[35].
ההתערבות השמימית של ארו אכן קברה את צבאות המלך והטביעה את הצי; אבל נומנור עצמה נבלעה על ידי הים, והארץ המבורכת הוסרה לעד מהעולם הפיזי. סאורון לא צפה את זה, וגופו שלו הושחת בחורבן. מאחר שהוציא מאמץ רב בהשחתת נומנור, כוחו הופחת[36] והוא איבד לצמיתות את היכולת לעטות על עצמו צורה יפה. אך רוחו עלתה מהתהום והוא היה מסוגל לשאת איתו את הדבר האחד שהיה חשוב לו ביותר. טולקין לא הוטרד מהעובדה שרוחו של סאורון העלתה עימה דבר גשמי: "אני לא חושב שמישהו צריך להירתע מלהעלות על הדעת את הטבעת האחת נישאת בידי אותה רוח, שעליה הכוח של שליטתו תלויה עכשיו במידה רבה"[36].
לפי "על טבעות הכוח והעידן השלישי"[37], סאורון מצא שכוחו של גיל-גאלד התעצם מאוד במהלך היעדרו והתפשט עתה על פני הרי האובך והיער הירוק, כשהוא מתקרב למקומות שסאורון חשב לבטוחים לפני שעזב לנומנור.
מלחמת הברית האחרונהעריכה
תחת הנהגתו של אלנדיל ובניו איסילדור ואנריון, תשע אוניות הנושאות את הנומנורים הנאמנים ניצלו מהחורבן. הנומנורים הגולים ייסדו את הממלכות גונְדור וארְנור בארץ התיכונה. בתחילה הם האמינו שסאורון נספה בנפילה, אבל מהר מאוד התברר ששר האופל חזר למורדור. הנספחים של הטרילוגיה מלמדים כי על אף שכוחו של סאורון עדיין לא שוקם במלואו באותו הזמן, הוא החליט לתקוף את הנומנורים, לפני שיוכלו להכות שורש בארצותיהם החדשות[38].
סאורון הכה ראשון, כבש את מינאס איתיל והרס את העץ הלבן. איסילדור הצליח להימלט במורד האנדואין ולחפש את אביו אלנדיל, בזמן שאנריון הגן על אוסגיליאת והסיג את כוחותיו של סאורון חזרה להרים לזמן מה. אז אלנדיל ובניו כרתו את הברית האחרונה עם העלפים שבראשם עמד גיל-גאלד. טולקין כתב כי הברית נכרתה כאשר שני הגזעים הבינו שאם הם לא יתאחדו, סאורון יהרוס כל אחד מהם בנפרד[39].
קרב גדול התחולל בין צבא הברית וההמון של סאורון בשדה הקרב שבדגורלד. צבא הברית יצא מנצח, פלש למורדור והטיל מצור על ברד-דור למשך שבע שנים. לבסוף, סאורון היה חייב לצאת ממגדלו ולהילחם נגד הברית האחרונה בעצמו. במהלך העימות האחרון על מדרוני הר הגזירה, הרג סאורון את גיל-גאלאד ואלנדיל. כשאלנדיל נפל, חרבו "נארסיל" נשברה תחתיו. איסילדור - הבן של אלנדיל ששרד[40] - לקח את שבר החרב של אביו וכרת את הטבעת האחת מידו של סאורון. "אז הובס סאורון לעת ההיא ונטש את גופו, ורוחו נמלטה למרחקים והסתתרה בישימון"[41]. מלחמה זו סימלה את קץ העידן השני של ארץ התיכונה.
אלרונד וקירדן, מצביאיו של גיל-גאלאד, הפצירו באיסילדור להשמיד את הטבעת על ידי השלכתה להר הגזירה, אך הוא סירב ושמר אותה לעצמו: "זאת תהיה לי כדמי כופר על מות אבי ואחי. הלא אני הנחתי על האויב את מכת המוות?"[41].
העידן השלישיעריכה
אובדנה של הטבעת החליש את סאורון משמעותית; הוא בילה את אלף השנים הראשונות של העידן השלישי כרוע חסר צורה ובלתי פעיל. אף על פי כן, משרתיו היו מעורבים בכמה אירועים שהחלישו בהדרגה את הממלכות הגולות של הנומנורים, אף על פי שלא ברור אם סאורון היה מעורב באופן פעיל בהכוונתם.
כמה שנים לאחר מלחמת הברית האחרונה, הצבא של איסילדור שצעד לריבנדל נתקל במארב של אורקים באירוע שנודע כ"אסון שדות הסיפנים". איסילדור ענד את הטבעת וניסה להימלט על ידי שחייה מעבר לנהר האנדוין, אבל הטבעת - עם רצון משל עצמה ותשוקה לשוב לסאורון - נשרה מאצבעו. הוא התגלה ונהרג על ידי קשתים אורקים. הטבעת תישאר אבודה מתחת למי הנהר למשך אלפי שנים. רבים האמינו אז שאין דרך בה סאורון יכול לשוב, ושכל עוד הטבעת אבודה, הארץ התיכונה בטוחה.
בעל האוב מדול גולדורעריכה
בסביבות שנת 1050 לעידן השלישי[42] צל של פחד נפל על יער הירק הגדול שמאוחר יותר נקרא "יער אופל". כפי שנודע מאוחר יותר, זה היה הסימן הראשון להופעתו מחדש של סאורון, אבל למשך שנים רבות זהותו האמיתית לא נחשפה, והוא היה ידוע (כמתואר בספר ההוביט) כ"בעל האוב". הוא ייסד מעוז שנקרא דול גולדור - "גבעה של כישוף", בחלק הדרומי של היער לא רחוק מלות'לוריין.
זמן קצר לאחר שהצל נפל על היער, הוולאר שלחו חמישה מיאר כדי לסייע לעמי הארץ התיכונה במאבק באותו כוח עולה. מיאר אלו נודעו בעולם כ"הקוסמים" או כ"האיסטרי", כשהבולטים מביניהם היו גנדלף וסארומן. בערך בשנת 1100, "החכמים" (כינוי לקוסמים ומנהיגי העלפים) נעשו מודעים לכך שכוח של רשע הקים מעוז בדול גולדור. בתחילה הם הניחו שמדובר באחד מהנאזגול ולא בסאורון עצמו. בערך בשנת 1300, הנאזגול אכן הופיעו מחדש. במאות השנים לאחר מכן, המנהיג של הנאזגול, המלך-המכשף של אנגמאר, תקף שוב ושוב את ארנור, הממלכה הצפונית, בפעם הראשונה ב-1409 ובסופו של דבר כבש והשמיד את הממלכה ב-1974. אף על פי שממלכתו נחרבה והוא הורחק מהצפון בשנה שלאחר מכן על ידי העלפים וכוחות מגונדור, נסוג המלך-המכשף למורדור ואסף את הנאזגול שם. בשנת 2000, הנאזגול יצאו ממורדור וצרו על העיר מינאס איתיל בהרים שגבלו במורדור. העיר נפלה ב-2002 והייתה ידועה מאז כמינאס מורגול. במהלך כיבוש העיר תפסו הנאזגול גם את הפלנטיר של מינאס איתיל, אחת משבעת אבני הרואי שאנשי אלנדיל הביאו איתם מנומנור בערב נפילתה.
באותה תקופה, ממלכת הגמדים במוריה נחרבה על ידי בלרוג שהרג את המלך דורין השישי ואת בנו נאן הראשון והבריח משם את עם הגמדים. במאות השנים שלאחר מכן דרקונים תקפו מושבות אחרות של גמדים בצפון. באותו זמן רבים מהעלפים מעם הנולדור התעייפו מהארץ התיכונה ועזבו לוולינור.
ככל שהתחזק כוחה של דול גולדור, התגבר חשדם של ה"חכמים" שהכוח העומד מאחורי המלך-המכשף ושאר הנאזגול היה אכן אדונם המקורי, סאורון. בשנת 2063, גנדלף חדר לדול גולדור בניסיונו הראשון ללמוד את האמת, אבל סאורון נסוג מפניו והתחבא במזרח. ייקח כמעט 400 שנים לפני שישוב למעוזו ב"יער אופל" וזהותו נשארה בינתיים בלתי ידועה.
בסופו של דבר סאורון הופיע שוב עם כוח מוגבר ב-2460. בערך באותו זמן, הטבעת האבודה נמצאה בסופו של דבר ונמשתה מהנהר על ידי הוביט מבני סטור בשם דיאגול. סמיאגול, חברו וקרוב משפחתו של דיאגול[43] חמד את הטבעת והרג את דיאגול כדי להשיגה ובסופו של דבר הושחת על ידה ונהייה ליצור גולום. כשהוא מגורש על ידי משפחתו, הוא לקח את הטבעת, לה קרא "חמדתי" והסתתר בהרי האופל במשך מאות שנים.
בשנת 2463 הוקמה המועצה הלבנה במטרה להילחם ברשע ובעיקר כדי לבלום את הכוח מדול גולדור, חברי המועצה הקבועים היו הקוסמים גנדלף וסארומן ומנהיגי העלפים, ביניהם גלדריאל, אלרונד וקירדן.
בשנת 2850 גנדלף עשה ניסיון שני לרגל בדול גולדור. הוא התגנב למעוז והצליח סוף סוף לוודא את זהות אדון המקום[44]. הוא דיווח על כך למועצה הלבנה, אבל סארומן, שבאותה העת כבר חמד את הטבעת וקיווה להשיגה לעצמו, הניא את המועצה מפעולה נגד סאורון.
בסופו של דבר, בעקבות דבריו של גנדלף, חברי המועצה הפעילו את כוחם וגירשו את סאורון מיעראפל ב-2941. בזמן שהמועצה הלבנה התעכבה, סאורון הספיק להכין את המהלך הבא והיה בדעתו לנטוש את דול גולדור.
ממש לפני שסאורון נמלט מדול גולדור, ההוביט בילבו באגינס, בהרפתקה בלתי סבירה עם קבוצת גמדים ובראשם תורין צינת-אלון, מצא את הטבעת עמוק בתוך הרי האופל. לאחר שמסעו נגמר, בילבו הביא את הטבעת בחזרה להוביטון שבפלך. לאחר עשרות שנים, הוא העביר אותה ליורשו, פרודו באגינס.
עד אז, כוחו של סאורון השתקם מאוד והוא הגדיל מאוד את טווח השפעתו בארץ התיכונה. העין של סאורון הפכה לסמל של דיכוי ופחד. לאחר גירושו מדול גולדור, הוא חזר למורדור ב-2942, ולאחר תשע שנים הכריז על עצמו באופן גלוי והתחיל להקים את ברד-דור מחדש. כהכנה למלחמה האחרונה נגד בני האדם והעלפים, הוא טיפח צבאות של אוֹרקים מפלצתיים הידועים כאוּרוּקִים[45].
מלחמת הטבעתעריכה
שלושת הכרכים של שר הטבעות מספרים את סיפור ניסיונו האחרון של סאורון להשיג שליטה עולמית, כשאירועי העידן השלישי הגיעו לשיאם בשנים 3018 ו-3019.
בכרך אחוות הטבעת, גנדלף הסיק שטבעת העוצמה שבילבו מצא במערתו של גולום היא אכן הטבעת האבודה של סאורון. הוא יידע את פרודו על האמת בנוגע לירושה שבילבו השאיר לו ועל הפוטנציאל האיום שגלום בה אם סאורון ישיג אותה שוב: "דבר אחד עדיין חסר לו לאויב שייתן לו את הכוח והדעת אשר בהם יוכל למגר כל התנגדות, להפיל את מחסומי המגן האחרונים ולשוב לכסות את כל הארצות באפילה. הוא חסר את הטבעת האחת...והוא מבקש אותה, מבקש אותה, וכל מחשבתו נתונה אך לה"[46].
גנדלף הלך לבקש עצה מסארומן, אך גילה שהוא הושחת בשל מחקריו הרבים על סאורון וטבעות הכוח. כשהוא משתמש בפלנטיר של אייסנגרד, לסארומן הייתה עכשיו תקשורת עם שר האופל והוא שימש כבן בריתו, אף על פי שהוא קיווה בחשאי להשיג את הטבעת בעצמו ולהשתמש בכוחה כדי לתפוס את מקומו של סאורון. גנדלף הוחזק כשבוי מעל מגדל אורתאנק למשך זמן, אבל מהר מאוד נמלט בעזרתו של אחד הנשרים הענקיים של מנווה.
לאחר ששבה ועינה את גולום, סאורון למד שהטבעת נמצאה על ידי הוביט בשם "באגינס". סאורון שלח את הנאזגול לפלך ולביתו של בילבו, אך בילבו עזב שנים קודם לכן. גם פרודו היה בדרכו החוצה מהפלך (בעצתו של גנדלף). הנאזגול רדפו אחרי פרודו ובני הלוויה שלו, אך הובסו ליד ריבנדל.
בריבנדל, אלרונד כינס מועצה של העמים החופשיים בארץ התיכונה כדי להחליט כיצד לטפל במשבר. המועצה קבעה שהטבעת מוכרחת להיות מושמדת במקום בו היא חושלה, היות שהייתה חסינה לחלוטין לכל להבה אחרת מלבד האש הגעשית במקום יצירתה, אורודרואין. פרודו וחברו סמוויז (סאם) גמג'י הצטרפו ל"אחוות הטבעת" שחבריה קיבלו על עצמם את משימת המועצה להשליך את הטבעת לתוך הר הגעש שבמורדור.
בכרך שני הצריחים, סארומן השתמש בצבאו לטובת סאורון ופלש לממלכת רוהאן. גנדלף, תיאודן מלך רוהן והאנטים, בפיקודו של זקן עץ, הביסו לבסוף את כוחותיו של סארומן. המעוז שלו באייסנגרד נהרס וסארומן נשאר לכוד במגדל אורתאנק. כך, אחד מבעלי הברית החזקים ביותר של סאורון נוטרל.
במהלך התעמתותו של סארומן עם גנדלף, הפלנטיר של אורתאנק נפל לידי המנצחים. גנדלף מסר אותו לאראגורן, צאצא ישיר של איסילדור ואלנדיל ולפיכך בעליה החוקיים של האבן.
בכרך שובו של המלך, אראגורן השתמש בפלנטיר כדי להראות עצמו לסאורון (שהייתה ברשותו עוד אבן רואי, כנראה האחת שנלקחה ממינאס איתיל מאות שנים קודם לכן). אראגורן גרם לסאורון לחשוב שהטבעת בידיו ושהוא מתכוון להשתמש בכוחה נגד יוצרה. אדון האופן היה מוטרד מכך ולכן תקף מוקדם יותר ממה שתכנן ושלח צבא לכבוש את מינאס טירית, בירתה של גונדור. בראש צבא האופל עמד המלך המכשף, מנהיג הנאזגול.
מיד לאחר שצבא גדול עזב את מורדור דרך מעבר קירית אונגול, פרודו וסאם ניסו להיכנס לארץ האפילה באותה דרך. קודם לכן הם נפגשו עם גולום, ששוחרר מהשבי מוקדם יותר על ידי סאורון. למשך תקופה, גולום שימש כמורה דרך לפרודו וסם, אך לבסוף בגד בהם והוביל אותם אל שילוב - עכבישה מפלצתית ששמרה על המעבר. (נאמר שסאורון כינה את שילוב "חתולה", ושלח אליה אסירים מזדמנים כטרף).
סאם הצליח להבריח את גולום ואת שילוב, אך פרודו נעקץ על ידי שילוב ונראה היה כי הוא מת מהארס שלה. האורקים מצאו את גופתו של פרודו והפשיטו אותו מהציוד שלו, אבל סאם (שחשב שחברו מת) כבר לקח את הטבעת. פרודו חזר להכרה ושוחרר מהאורקים על ידי סאם והשניים התחילו במסע מפרך במישורי מורדור אל הר הגזירה.
צבא מורדור כבש את אוסגיליאת והטיל מצור על מינאס טירית. מצבה של עיר הבירה היה קשה אך בעיצומה של המערכה הגיעו לעזרת גונדור פרשי רוהאן ובראשם המלך תיאודן. בעזרת תגבורת נוספת מערי גונדור הדרומיות שהביא אראגורן (שהביס קודם לכן את שודדי הים על ידי צבא המתים מדרך דימהולט) הצליחו כוחות המערב להדוף את המתקפה ממורדור, ובשדות הפלנור מצא את מותו המלך המכשף. הוא שהיה גדול משרתיו של סאורון נהרג בידי אאווין, אחייניתו של המלך תיאודן, כפי שניבא שנים רבות קודם לכן גלורפינדל[47].
לאחר סיום המערכה, אראגורן צעד אל השער השחור של מורדור עם כ-7,000 אנשים מחיילות גונדור ורוהאן. מטרת צעדת ההתאבדות הזו הייתה ליצור הסחת דעת שתוציא את צבאותיו של סאורון ממורדור, בעוד פרודו וסאם עושים את דרכם להר הגזירה. כשהוא משוכנע שלאראגורן יש את הטבעת, סאורון הגיב לכאורה בדיוק כפי שחזה גנדלף: "שם אמחצנו ואת אשר גזל בחוצפתו אשיב לידי ושלי תהיה לעד"[48].
בעוד מפקדי המערב עמדו להיות מובסים לחלוטין בידי כוחם העודף של הצבאות הכבירים של סאורון, פרודו השיג את מטרתו ונכנס לחלק הפנימי והלוהט של הר הגזירה. אך שם רצונו כשל ברגע האחרון; הוא לא הצליח להתנגד לכוח העדיף של הטבעת, ענד אותה על אצבעו וטען לבעלות עליה. סאורון מיד נעשה מודע לטבעת והמבט שלו פנה לפתח שבהר. הוא החזיר את הנאזגול מהקרב שהיה בעיצומו וציווה עליהם למהר להר הגזירה בניסיון נואש להציל את הטבעת. זה היה מאוחר מדי: גולום תקף את פרודו, נשך את הטבעת מאצבעו ואז איבד את אחיזת רגליו ונפל ביחד עם הטבעת לתוך האש. "רעם נתגלגל והמולת קולות גדולה קמה", הטבעת האחת הושמדה ועימה כל הכוח שסאורון השקיע בתוכה. שלא מדעת, גולום השיג את מטרת המסע לאחר כישלונו של פרודו. מאוחר יותר, טולקין העיר באחד ממכתביו שמעידתו של גולום היוותה התערבות מיידית מצד ארו עצמו:[49] הגורל של גולום היה "כרוך בגורל הטבעת", כדבריו של גנדלף.
עם השמדתה של הטבעת, כוחו של סאורון נשבר וצורתו בארץ התיכונה אבדה. רוחו היוצאת התנשאה מעל מורדור כמו ענן שחור, אך התנדפה על ידי הרוח. האימפריה האדירה שלו התמוטטה, ייאוש ובלבול אחזו את צבאותיו שנוצחו בקלות, המגדל האפל של ברד-דור התפורר והנאזגול אוכְּלו באש מן ההר בעודם עפים תוך כדי ניסיון להציל את הטבעת. סאורון עצמו נהיה נכה לצמיתות. לכן, ב-25 במרץ, שנת 3019 לעידן השלישי, תקופת שלטון הפחד הארוכה של שר האופל השני סוף סוף באה לסיומה.
גנדלף חזה מה תהיה משמעות השמדת הטבעת עבור סאורון:
"אם תוכחד, נפול יפול וכה ישפל, עד כי איש לא יוכל לחזות את תקומתו לעולם ועד. כי אז יאבד לו מיטב האון אשר היה בו בראשית הדברים, וכל אשר בנה או החל לבנות בכוחו זה יתמוטט, ותיגדע קרנו לצמיתות, והוא יהפוך רק לרוח רעה המכרסמת את עצמה בצללים, אבל לעולם לא תוכל לגדול שוב וללבוש צורה. ורעה גדולה תסתלק כך מן העולם."[50]
שמות ותאריםעריכה
בחלק מההערות של טולקין נכתב ששמו המקורי של סאורון היה מיירון או "הנערץ", אך זה השתנה לאחר שהוסת על ידי מלקור. אבל הוא המשיך לקרוא לעצמו מיירון, או טאר-מיירון עד אחרי נפילת נומנור[13].
מקור השם סאורון (Sauron), שהתפתח מהצורה המוקדמת יותר ת'אורון (Thauron)[51] אשר ככל הנראה בעצמו התפתח מהצורה המוקדמת ביותר, ת'ו (Thû)[52], הוא משם התואר סאורה (saura) שמשמעותו בקווניה - שפה אותה יצר טולקין - "עכור, רקוב". הוא גם יכול להיות מתורגם כ"הנתעב" או "התועבה".
בסינדארין (שפת עלפים נוספת שיצר טולקין), הוא נקרא "גורתאור" (Gorthaur), "הפחד המתועב" (the Abhorred Dread) או "תועבת האימה" (the Dread Abomination). הדונאדין (הנומנורים) קוראים לו "סאורון הנוכל" בשל חלקו בנפילת נומנור ובחישול טבעות הכוח. בשפת הנומנורים (ה"אדונאית") הוא גם היה ידוע כ"זיגור" (Zigûr) - "הקוסם".
בעידן הראשון הוא נקרא "שר זאבי האדם" של טול אין גאורהות. בעידן השני הוא אימץ את השמות "אנאטאר", שפירושו "שר המתנות", אאלנדיל, שפירושו "ידיד אאולה" וארטאנו, שפירושו "נפח גדול", בעזרתם הוא קבל זהות חדשה, הוליך את העלפים שולל ושכנע אותם ליצור ביחד איתו את טבעות הכוח. בעידן השלישי הוא היה ידוע במשך תקופה כ"בעל האוב" מדול גולדור היות שזהותו האמיתית עדיין הייתה בלתי ידועה.
במשך הזמן ניתנו לסאורון תארים רבים, כגון: "האויב" או "אויב חסר שם" (Nameless Enemy), "שר האופל", "הכוח האפל", "שר ברד-דור", "העין האדומה", "יוצר הטבעת" ו"המכשף". התואר הידוע ביותר שלו (שזהו גם שם הטרילוגיה): "שר הטבעות", מופיע רק פעמיים בטרילוגיה[53].
מראהעריכה
טולקין אינו מספק בשום מקום תיאור מפורט של חזותו של סאורון באף אחד מגלגוליו.
על פי הסילמריליון, סאורון היה יכול בהתחלה לשנות את צורתו כרצונו. בתחילה הוא עטה חזות יפהפייה, אך לאחר שהמיר את נאמנותו למורגות', הוא קיבל חזות מרושעת. בעידן הראשון, גורְלים הובא בנקודה כלשהי "לפני סאורון הנורא", אבל הרמז הממשי היחיד לגבי המראה של סאורון הוא ההתייחסות לעיניו מטילות המורא[54].
כחלק מתוכנית להרוג את הואן, סאורון עטה את צורת זאב-האדם הגדול ביותר בהיסטוריה של הארץ התיכונה. כשהתוכנית פעלה כנגדו, הוא עטה צורה של מעין-נחש ולבסוף השתנה חזרה "ממפלצת לצורתו הרגילה"[21]. אם כך, "צורתו הרגילה" לפחות לא הייתה מפלצתית, אלא דמוית אדם.
בסוף העידן הראשון סאורון עטה שוב מראה יפהפה במאמץ להקסים את אאונווה. הוא הופיע בזהותו היפה של אנאטאר בפני העלפים סמוך לתחילת העידן השני ושוב סמוך לסוף העידן השני כשהשחית את בני נומנור. אחת הגרסאות של סיפור "מפלת נומנור", מתארת במונחים כלליים את הרושם שסאורון עשה על הנומנורים. הוא הופיע "כאדם, או כמישהו בצורת אדם, אבל גדול יותר מכל גזע הנומנור בשיעור קומה...סאורון היה אדיר בעיני האנשים, אף על פי שהם פחדו מהניצוץ בעיניו. לרבים הוא נראה יפה, לאחרים נורא; אבל לחלק מרושע"[55].
כמו מורגות', סאורון איבד בסופו של דבר את היכולת לשנות את צורתו הפיזית. לאחר הרס צורתו הנאווה בנפילת נומנור, סאורון כבר לא היה יכול לעטות צורה נעימה או להסוות את כוחו. לפיכך, בסוף העידן השני ושוב בשלישי, הוא תמיד עטה צורה של שר אופל נורא. הגלגול הראשון שלו לאחר נפילת נומנור היה מחריד במיוחד: "צלם הרשעה והשנאה בהתגלמותן"[56]. איסילדור כתב ש"ידו של סאורון שחורה הייתה ובכל זאת יוקדת כלהבה"[57], כמו כן נראה ממכתבו של איסילדור כי גיל גאלאד נספה מעוצמת חומו של סאורון.
העין של סאורוןעריכה
ערך מורחב – העין של סאורון
לאורך כל עלילת שר הטבעות, "העין" ("העין האדומה", "העין המרושעת", "העין חסרת העפעפיים", "העין הגדולה") היא הסמל שמזוהה לעיתים קרובות ביותר עם סאורון. האורקים של סאורון נשאו את סמל העין על הקסדות והשריונות שלהם והתייחסו אליו כ"עין" היות שעל פי אראגורן[59] הוא לא התיר ששמו יירשם או יאמר (יוצא דופן בולט לחוק הזה היה השליח שלו, "פי סאורון"). כמו כן שר הנאזגול איים על אאווין שהיא תעונה לפני "העין חסרת העפעפיים"[60].
לפרודו הייתה התגלות של העין במראה של גלאדריאל: "שולי העין בערו באש, אך היא עצמה מזוגגת הייתה, צהובה כעין החתול, דרוכה ונמרצת וחריץ האישון השחור נפער אל תהום חשוכה, כחלון היוצא אל בלימה"[61].
מאוחר יותר, טולקין כותב כאילו פרודו וסאם אכן העיפו מבט על העין באופן ישיר. הערפילים שמקיפים את ברד-דור מסתלקים לזמן קצר ו: "רק להרף עין נגלה המראה... כמו מתוך חלון גדול שאין שיעור לגודלו נשלחה צפונה להבה אדומה, רשף העין החודרת... העין לא פנתה אליהם, היא השקיפה צפונה... אך פרודו הוכה מעוצמת המראה החטוף והנורא והופל ארצה כאילו נפגע אנושות"[62].
בנוסח הטיוטה של רגעי השיא של שר הטבעות (שפורסם על ידי כריסטופר טולקין בספר "סאורון מובס"[63]), ה"עין" מייצגת את נפשו של סאורון, עם רגשות ומחשבות: "אדון האופל נעשה לפתע מודע אליו [פרודו], העין פילחה את כל הצללים... התלקחה חמתה באש מאכלת אבל הפחד עלה בה... כי עתה ידעה שסכנה מצמיתה נשקפת לה, וראתה מה דק החוט שבו תלוי גורלה... מחשבותיה, עם כל כוחה העצום, היו מכוונות לעבר ההר"...[64]
כריסטופר טולקין מעיר: "הקטע ראוי לציון בכך שהוא מראה את הדרגה אליה הגיע אבי בנוגע לזיהוי העין של ברד-דור עם התודעה והרצון של סאורון, עד כדי שהוא היה יכול לדבר על 'הזעם שלה, הפחד שלה, המחשבה שלה'. בטקסט השני... הוא שינה את 'שלה' ל-'שלו' כאשר הוא שכתב את הטקסט"[64].
לעומת ציטוטים אלו שמוכיחים לכאורה כי ה"עין" אכן הייתה התגלמותו בפועל של סאורון בעידן השלישי, יש המצטטים מהסילמריליון ש"אך מעטים עמדו נוכח עינו של סאורון הנורא"[31] וזאת לפני שגופו אבד במלחמת הברית האחרונה. עוד הוכחה שלסאורון היה גוף גשמי היא מדברי גולום (שעונה אישית על ידי סאורון) המספר לפרודו שלסאורון יש, לכל הפחות, "יד שחורה" עם ארבע אצבעות[65] (האצבע החסרה נכרתה כשאיסילדור לקח את הטבעת).
באחד ממכתביו טולקין קובע שלסאורון הייתה צורה פיזית בעידן השלישי:
במעשייה המתירה את התגלגלותן של רוחות גדולות בתוך צורה פיזית שניתנת להריסה, כוחן מוכרח להיות הרבה יותר עצום כשהוא נוכח מבחינה פיזית.... סאורון צריך להיות נוראי ביותר. הצורה שהוא עטה הייתה כזו של אדם עם קומה גבוהה יותר מזו האנושית, אך לא ענקית[66].
רוב העיבודים של הסיפור למדיה ויזואלית מתארים את העין כנוכחת פיזית; היות שההתייחסויות לגופו של סאורון שלא נראה אף פעם הן כל כך מעטות עד שגם קוראי הספר מתעלמים מהם לעיתים קרובות.
איור סאורון על ידי טולקיןעריכה
הספר "ג'. ר. ר. טולקין: אמן ומאייר" (J. R. R. Tolkien: Artist and Illustrator[67]) כולל איור של סאורון בצבעי מים שנעשה על ידי טולקין עצמו (מופיע בראש הערך). נראה שהציור ממחיש את הרגע שהתרחש מיד לאחר השמדת הטבעת, כשצבאות המערב ראו צורה אפלה המתנשאת מעל מורדור, כשהיא פורשת יד מאיימת לקראתם לפני התפוגגותה.
מפני שהאיור מתייחס לרגע של חזון, ונוסף על כך, הוא מאוד שטחי ולא מפורט (רישום שני של זרועו של סאורון מופיע מתחת הזרוע עצמה), אי אפשר ללמוד ממנו יותר מדי פרטים על מראהו של סאורון. באיור נראים הראש, הזרוע הימנית ופלג הגוף העליון של דמות אנושית לכאורה. הזרוע שחורה, שאר הגוף אפור, מלבד עין אדומה. לא ניתן לזהות תווי פנים אחרים. סדרה של קוצים נראית על ראשו של סאורון וייתכן שהם רומזים על כתר. ההרים של מורדור נראים מתחת לזרוע המתוחה ומאשרים את הגודל העצום של חזותו האחרונה של סאורון[68].
מושג/רעיון ויצירהעריכה
סאורון עבר שינויים רבים מאז הגרסאות המוקדמות של היקום הפיקטיבי בסילמריליון, וכפי שמפורט בסדרת תולדות הארץ התיכונה (the History of Middle-earth[69]). אב הטיפוס או הדמות הקודמת של סאורון הייתה חתול מפלצתי ענק, "נסיך החתולים". כשהיא נקראת "טוילדו" (Tevildo), "תיפיל" (Tifil) "תיברט" (Tiberth) ועוד. הדמות הזאת - סאורון בגרסה מוקדמת, נמצאת בגרסה ראשונית של הסיפור "ברן וטינוביאל" בסיפורים שלא נשלמו (The Book of Lost Tales[70]). נסיך החתולים הוחלף לאחר מכן על ידי "ת'ו" (Thû) - "בעל האוב". לאחר מכן שמו שונה ל"גורת'ו" (Gorthû), "סור" (Sûr) ולבסוף לסאורון. השם גורתו בצורה של "גורתאור" (Gorthaur) נשאר בגרסה הסופית בסילמריליון בשמו בסינדרין; גם "ת'ו" וגם "סאורון" משמשים כשם לדמות ב"שירת לותין"[71].
לפני ההוצאה לאור של הסילמריליון (1977), מקורותיו וזהותו האמיתית של סאורון היו לא ברורים לאלו שלא הייתה להם גישה מלאה להערותיו של טולקין. בגרסאות מוקדמות לספרו של רוברט פוסטר: "המדריך המלא לארץ התיכונה" (The Complete Guide to Middle-earth), סאורון מתואר כ"ככל הנראה מהעלפים של האלדר". מכל מקום, היו מבקרים אחרים שהצליחו לקלוע למטרה. כבר ב-1967, וו. ה. אודן (W. H. Auden) שיער שסאורון עשוי להיות מגזע הוולאר[72] הרבה לפני שנודע שטולקין אכן תיאר אותו כ"חבר פחות מגזע הוולאר" (ראה את הציטוט המלא למעלה).
עיבודיםעריכה
קולנועעריכה
בגרסאות של סרטי שר הטבעות, סאורון מתואר או כיצור דמוי-אדם (כמו בגרסה המונפשת של ראלף באקשי מ-1978), או כעין פיזית, חסרת גוף (כמו ב"שובו של המלך" המונפש, 1980), או כשניהם.
האופציה האחרונה מופיעה בטרילוגיית הסרטים שבוימה על ידי פיטר ג'קסון. כאן, לסאורון יש צורה של גוף גדול, דמוי אדם, במהלך חישול הטבעת ועד שהוא מאבד אותה, אז הוא נהיה "מוגבל" לצורת העין חסרת הגוף לאורך המשך הסיפור.
אף על פי שגם בסרט המונפש מ-1978 וגם בטרילוגיה של ג'קסון מ-2001 יש הקדמה המראה את חישול טבעות הכוח, מלחמת העלפים וסאורון בעידן השני אינה מוזכרת והסרט קופץ ישר אל מלחמת הברית האחרונה שמתרחשת הרבה יותר מאוחר. בשני הסרטים, לסאורון אין את הצורה שהוא לבש בתור "אנאטר" כשהוא מחשל את הטבעת האחת, אלא את זו המשקפת את זהותו כשר האופל. כמו כן הוא מובס על ידי איסילדור לבדו (וגיל-גלאד כלל לא מוזכר).
בסדרה של ג'קסון, סאורון מוצג במקור כ"אביר שחור" גבוה האוחז באלה שחורה (מזכיר את ציורו של טולקין וכן את איוריו של האמן ג'ון הְיו (John Howe). השריון שלו גס, דוקרני, אבל מאיכות גבוהה מאוד ויש עליו עיטור מוזהב.
בגרסת ה-DVD, צוות ההפקה מסביר שהכוונה שלהם הייתה להראות את המיומנות הגבוהה של סאורון כנפח ויוצר-טבעות: סאורון כאמור היה במקור מיא בשירותו של הואלה-הנפח אאולה, ולכן היה בעל ידע בתורת הבנייה הפיזית. ייתכן שסאורון ירד מהמצב ה"מלאכי" הקודם שלו, אבל צל מהמיומנות שלו בחישול ובנייה נשאר, אף על פי שמיומנות זו התעוותה ביצירת נשק למלחמות. לפיכך הם בחרו להציג את סאורון כשהוא לובש שריון מפחיד, אך מקושט ובאיכות גבוהה ביותר שהוא יצר בעצמו.
הגוף של סאורון מתפרק על ידי כוח עוצמתי ופתאומי לאחר שאיסילדור כורת את הטבעת עם שבר הידית של החרב נארסיל. לאחר תבוסתו, הוא מוצג כ"עין" שמוצגת כהתגלמות פיזית ממשית.
התמצית הרוחנית של סאורון נותרה ללא פגם ובסופו של דבר התגבשה לכדי העין של סאורון בזמן השיקום של ברד-דור, סאורון ממקם את עצמו בין שני המגדלים דמויי הקרניים שבפסגת ברד-דור ומשם סורק לאורך הסרט את הארץ באפקט הנראה כזרקור המפיץ קרן אדומה שזזה לאורך הארץ בגישוש מתמיד. כמו כן העין נראית על ידי פרודו בכל פעם שהוא לובש את הטבעת. לפיפין יש מפגש קצרצר עם העין, לאחר שהוא מסתכל לתוך הפלנטיר של אורתאנק (בספר, פיפין מציין שהוא איכשהו ראה את סאורון, אבל לא ברור מה הוא ראה בדיוק, האם את העין או התגלות אחרת של שר האופל). בגרסה המורחבת של "שיבת המלך", צורתו האנושית של סאורון מופיעה כשאראגורן מסתכל לתוך הפלנטיר. כשהטבעת מושמדת וברד-דור מתחיל להתפורר, העין של סאורון מתמוטטת אל תוך עצמה לפני שהיא מושמדת יחד עם כל מה שהתקיים תחת שלטון סאורון (השער השחור, רפאי הטבעת והאורקים). בסרטים מגולם סאורון על ידי השחקן סאלה בייקר ומדובב על ידי אלן הווארד.
בגרסאות המוקדמות יותר של התסריט של ג'קסון, סאורון נענה לאתגר של אראגורן ונאבק עמו מול השער השחור לפני הקרב המכריע: החומרים הנוספים שפורסמו יחד עם גרסת DVD המורחבת של הסרט השלישי גם כן מצביעים על כך. סצנות של הקרב צולמו, אך לאחר מכן הרעיון הזה נזנח והוחלף בסצנה (שמופיעה בגרסה המורחבת) בה ארגורן הורג את "פי סאורון" (בשונה מהספר בו פי סאורון חוזר למורדור לפני הקרב) ואז נלחם במהלך הקרב בטרול של מורדור. בסצנה הנטושה הזו, כשסאורון מגיח לראשונה מהשער השחור, הוא מופיע בדמותו הנאווה והמפתה כ"אנטר" - "שר המתנות", ומנסה לפתות את אראגורן ושאר המנהיגים בהצעות שלום וכוח. כאשר הם דוחים אותו, הדמות נמוגה והוא מופיע בדמותו של סאורון - שר האופל לבוש השריון מההקדמה בסרט הראשון.[73] ג'קסון אמר שהוא הסיר את הסצנה כאשר הוא הבין שמדובר בסטייה משמעותית מדי מהחומר המקורי ובפספוס של הרעיון המרכזי: הקרב היה אמור להיות הקרבה בלתי אנוכית של אראגורן וצבאו, ודו-קרב בין אראגורן וסאורון היה הופך את זה יותר לעניין של תהילה אישית.
סאורון מופיע כ"בעל האוב" בטרילוגית ההוביט של פיטר ג'קסון בהם הוא מוצג באמצעות קול ולכידת תנועה על ידי בנדיקט קמברבאץ'. כשרדגסט החום נכנס לדול גולדור בסרט הראשון, בעל האוב מופיע לזמן קצר בתור צל דמוי אדם. בסרט השני, ג'קסון הזיז קדימה בזמן את המשלחת המכריעה של גנדלף לדור גולדור כדי שזו תחפוף למסע של בילבו באגינס והגמדים ב-2941. שם סאורון נראה כהוויה חסרת צורה של ערפל צללים שצף בהריסות וכששובים את גנדלף מתגלה העין של סאורון. בסרט השלישי ובגרסה המורחבת של הסרט השני, סאורון מוצג כמי שעומד מאחורי פעולותיו של סמאוג כחלק מתוכנית גדולה לשחזר את ממלכת אנגמאר. אבל הפעולות של תורין צינת אלון וחבורתו מכריחות את סאורון לשלוח את צבא האורקים שלו כדי לכבוש את ארבור. במהלך הסרט השלישי, חברי המועצה הלבנה נלחמים בתשעת הנאזגול ולאחר מכן בסאורון המופיע לפניהם, גלדריאל היא זאת שלבסוף מביסה את סאורון ומבריחה אותו אל ישימון המזרח. אף שאלרונד מאמין שיש להזהיר את האנשים החופשיים משיבת הרוע, סארומן אומר לו לקחת את גלדריאל למקום מבטחים בעוד הוא עצמו ינסה לבוא בחשבון עם סאורון (רמז לבגידתו של סארומן במועצה כבר בשלב הזה).
משחקיםעריכה
סאורון מופיע במוצרים נלווים לסרטי ג'קסון, כולל משחקי מחשב ווידאו. הם כוללים את "שר הטבעות: הקרב על הארץ התיכונה" (שם הוא מדובב על ידי סטיבן סטנטוו), "שר הטבעות: טקטיקות" ו"שר הטבעות: העידן השלישי". כמו כן הוא מופיע כדמות שניתן לשחק איתה במשחק "שר הטבעות: כיבוש" (כשהוא מדובב על ידי ג'ון אולסון)[74] ובמשחק "לגו - שר הטבעות". ניתן לשחק איתו כ"בעל האוב" במשחק "לגו – ההוביט". סאורון מופיע בדמותו כשר אופל ובדמותו כאנאטאר במשחקי הווידאו צילה של מורדור, וצל המלחמה.
טלוויזיהעריכה
בסדרה שר הטבעות: טבעות הכוח מופיעה הדמות הלברנד בגילומו של צ'רלי ויקרס. לקראת סוף הפרק השמיני בעונה הראשונה מתברר כי הלברנד אינו למעשה אלא סאורון. דמותו בסדרה הושפעה מתיאורי טולקין בספריו את דמותו כאנטר, "שר המתנות" הגם שבסדרה בחרו להציגו כמי שלובש מראה אדם ולא עלף.
אזכורים ביצירות אחרות ובתרבותעריכה
מספר עצמים אסטרונומיים בחלל כונו כ"עינו של סאורון" עקב דמיונם לעין כפי שמתוארת בכתבי טולקין. ראויים לציון הם הערפילית הפלנטרית M 1-42 (אנ') בקבוצת הכוכבים קשת[75], ערפילית הסליל שבקבוצת דלי[76], טבעות האבק סביב הכוכב הכפול HR 4796 (אנ') שבקבוצת קנטאור[77], וגלקסיית הסייפרט NGC4151 (אנ') שבקבוצת כלבי ציד[78].
העין של סאורון מוזכרת ב"העמדה" ספר פוסט-אפוקליפטי שנכתב על ידי סטיבן קינג. ברשותו של הנבל רנדל פלאג יש גוף אסטראלי בצורה של "עין" הדומה לעין חסרת העפעפיים. הספר עצמו נהגה על ידי קינג כ"פנטזיה אפית כמו שר הטבעות, רק עם תפאורה אמריקאית"[79]. ה"עין" מופיעה גם בסדרת "המגדל האפל" (שגם כן נוצרה בהשראת שר הטבעות).
העין של סאורון מופיעה בסדרת הטלוויזיה הבריטית להעיר את המתים עונה 6 פרקים 9 - 10.
בסדרת "Emberverse" של סטפן מיכאל סטירלינג, העין של סאורון היא הסמל של אחד המשטרים הנוצרים בעקבות ה"שינוי".
בספרו זוכה פרס פוליצר חייו הקצרים והמופלאים של אוסקר וואו, ג'ונוט דיאס מאפיין שוב ושוב את הדיקטטור הדומיניקני רפאל טרוחיו כ"סאורון שלנו". אזכורים רבים מופיעים לאורך הספר.
ביקום מארוול קומיקס, נבל העל סאורון, אויב של אקס מן, קורא לעצמו כך על שם הדמות של טולקין[80].
בסדרת הקומיקס פייבלס, מאת ביל וילינגהאם, אחת הדמויות נקראת "היריב", דמות בעלת כוח ורוע עצום שאחראית על הרבה מהצרות בהיסטוריית הפייבלס. וויליגהאם אמר שההשראה לשם ולדמות של "היריב" באה מסאורון[81].
בסדרת הטלוויזיה הפוני הקטן שלי: חברות היא קסם, הדמות הרעה של העונה השלישית, המלך סומברה, מבוססת בעיקר על שר האופל השני של טולקין - כך סיפרו מגאן מק'רתי ולורן פאוסט. זאת היות ששניהם מרושעים, ישויות אפלות ושליטים רודניים המחפשים מלחמה ודיכוי של עמים חופשיים.
קישורים חיצונייםעריכה
הערות שולייםעריכה
- ^ סאורון נודע בשם זה ב"מועצת אלרונד", כשגלורפינדל מצהיר ש:"במוקדם או במאוחר היה מקום מחבואה מתגלה לשר הטבעות, והוא היה מפנה את כל עצמת כוחו לעברה", שר הטבעות, "מועצת אלרונד", עמוד 243. (כל המבואות והציטוטים לספר "שר הטבעות" הם על פי מהדורת זמורה ביתן, מהדורה בכרך אחד, 2004, תרגום עמנואל לוטם)
- ^ Carpenter, Humphrey, ed. (1981), The Letters of J. R. R. Tolkien, Boston: Houghton Mifflin, p. 202
- ^ Carpenter, Humphrey, ed. (1981) The Letters of J. R. R. Tolkien, Boston: Houghton Mifflin, p. 243,
- ^ Tolkien, J. R. R. (1993), Christopher Tolkien, ed., Morgoth's Ring, Boston: Houghton Mifflin, p. 397
- ^ 1 2 Carpenter, Humphrey, ed. (1981), The Letters of J. R. R. Tolkien, Boston: Houghton Mifflin, p. 243
- ^ שר הטבעות, "מועצת אלרונד", עמוד 244
- ^ הסיפור של שיר היצירה הוצג על ידי הואלאר "בהתאם לאופן החשיבה שלנו (האלפים) והדמיון שלנו על העולם הנראה לעין, בסמלים שהיו מובנים לנו" Tolkien, J. R. R. (1994), Christopher Tolkien, ed., The War of the Jewels, Boston: Houghton Mifflin, p. 407
- ^ הסילמריליון, "אינולינדלה", עמוד 16. (כל המבואות והציטוטים לספר "הסילמריליון" הם על פי מהדורת זמורה ביתן, 1990 תרגום עמנואל לוטם)
- ^ Tolkien, J. R. R. (1996), Christopher Tolkien, ed., The Peoples of Middle-earth, Boston: Houghton Mifflin, p. 413
- ^ Tolkien, J. R. R. (1993), Christopher Tolkien, ed., Morgoth's Ring, Boston: Houghton Mifflin, p. 395
- ^ "בראשיתו היה אחד מן המאיאר של אאולה וניחן כיאות בכוחות המאיאר ובחכמתם", הסילמריליון, "הולאקונטה", עמוד 31
- ^ 1 2 Tolkien, J. R. R. (1993), Christopher Tolkien, ed., Morgoth's Ring, Boston: Houghton Mifflin, p. 52
- ^ 1 2 Parma Eldalamberon #17, 2007, p. 183
- ^ הסילמריליון, "על טבעות הכוח והעידן השלישי", עמוד 259
- ^ Tolkien, J. R. R. (1993), Christopher Tolkien, ed., Morgoth's Ring, Boston: Houghton Mifflin, p. 396
- ^ 1 2 Carpenter, Humphrey, ed. (1981), The Letters of J. R. R. Tolkien, Boston: Houghton Mifflin, p. 151
- ^ 1 2 Tolkien, J. R. R. (1993), Christopher Tolkien, ed., Morgoth's Ring, Boston: Houghton Mifflin, p. 420
- ^ הסילמריליון, "הולאקונטה", עמוד 31
- ^ "קוונטה סילמריליון", עמוד 46
- ^ Tolkien, J. R. R. (1993), Christopher Tolkien, ed., Morgoth's Ring, Boston: Houghton Mifflin, pp. 420–421,
- ^ 1 2 הסילמריליון, "קוונטה סילמריליון", עמוד 161
- ^ Tolkien, J. R. R. (1987), Christopher Tolkien, ed., The Lost Road and Other Writings, Boston: Houghton Mifflin, p. 333
- ^ Tolkien, J. R. R. (1993), Christopher Tolkien, ed., Morgoth's Ring, Boston: Houghton Mifflin, p. 404
- ^ Carpenter, Humphrey, ed. (1981), The Letters of J. R. R. Tolkien, Boston: Houghton Mifflin, p. 190
- ^ Tolkien, J. R. R. (1993), Christopher Tolkien, ed., Morgoth's Ring, Boston: Houghton Mifflin, p. 397-398
- ^ שלושת הטבעות האדירות מביניהן חושלו על ידי קלברימבור עצמו ללא עזרתו של סאורון, הטבעות הללו נשמרו ונשארו בידי מנהיגי האלפים: גיל-גאלאד, קירדן וגלדריאל
- ^ Letters #131.
- ^ Letters, #183, p. 243
- ^ 1 2 Carpenter, Humphrey, ed. (1981), The Letters of J. R. R. Tolkien, Boston: Houghton Mifflin, p. 279
- ^ 1 2 3 Carpenter, Humphrey, ed. (1981), The Letters of J. R. R. Tolkien, Boston: Houghton Mifflin, p. 205
- ^ 1 2 הסילמריליון, עמוד 254
- ^ וכן בסגנון דומה ב"על טבעות הכוח והעידן השלישי", עמוד 266: "והוא ענד את הטבעת האדירה".
- ^ Tolkien, J. R. R. (1993), Christopher Tolkien, ed., Morgoth's Ring, Boston: Houghton Mifflin, p. 398
- ^ הסילמריליון, אקלבת, עמוד 248
- ^ Letters, #156, p. 206
- ^ 1 2 Letters, #211, p. 280
- ^ הסילמריליון, עמוד 263
- ^ שר הטבעות, נספח א, עמוד 998
- ^ הסילמריליון, "על טבעות הכוח והעידן השלישי", עמוד 266
- ^ אחיו אנריון, נספה במהלך המצור שנה קודם לכן ממטר בליסטראות שמחץ את ראשו - שר הטבעות, נספח א, עמוד 1004, הערה 11
- ^ 1 2 הסילמריליון, "על טבעות הכוח והעידן השלישי", עמוד 267
- ^ כל התאריכים המוזכרים מבוססים על הכרונולוגיה המוצגת בנספחים א' וב' של שר הטבעות, מעמוד 994
- ^ Carpenter, Humphrey, ed. (1981), The Letters of J. R. R. Tolkien, Boston: Houghton Mifflin, #214
- ^ שר הטבעות, "מועצת אלרונד", עמוד 228
- ^ שר הטבעות, נספח א, עמוד 1014: "בערוב שנותיו של דנתור הראשון הופיע לראשונה גזע האורוקים, אורקים שחורים רבי כוח ויצא ממורדור" [דנתור הראשון מת ב-2477]
- ^ שר הטבעות, "צל העבר", עמוד 34
- ^ שר הטבעות, נספח א, עמוד 1013: "ולא בידי גבר ילוד אשה ייפול"
- ^ שר הטבעות, "הדיון האחרון", עמוד 843
- ^ Carpenter, Humphrey, ed. (1981), The Letters of J. R. R. Tolkien, Boston: Houghton Mifflin, #192,
- ^ שר הטבעות, "הדיון האחרון", עמוד 841
- ^ הסילמריליון, נספח, יסודות בשמות בשפות קוניה וסינדארין", עמוד 350
- ^ השווה את הגרסאות המופיעות ב"מפלת גונדולין", עמ' 214-215, וכן בברן ולותין
- ^ מלבד הכותרת של הספר (שבמקור נכתב על ידי פרודו)
- ^ הסילמריליון, "קוונטה סילמריליון", עמוד 151
- ^ "הדרך האבודה וכתבים נוספים", בעריכת כריסטופר טולקין, כחלק מן הסדרה: "ההיסטוריה של הארץ התיכונה" - ראה להלן
- ^ הסילמריליון, "אקלבת", עמוד 254
- ^ שר הטבעות, "מועצת אלרונד", עמוד 230
- ^ ראו את העיצוב הראשוני של טולקין לכריכת הספר, אתר הניו יורק טיימס
- ^ שר הטבעות, "הסתלקות בורומיר", עמוד 388
- ^ שר הטבעות, "הקרב בשדות הפלנור", עמוד 806
- ^ שר הטבעות, "מראת גלדריאל", עמוד 338.
- ^ שר הטבעות, "הר הגזירה", עמוד 904
- ^ כחלק מהסדרה "ההיסטוריה של הארץ התיכונה" - ראה להלן
- ^ 1 2 Tolkien, J. R. R. (1992), Christopher Tolkien, ed., Sauron Defeated, Boston, New York, & London: Houghton Mifflin, p. 38
- ^ שר הטבעות, "השער השחור סגור", עמוד 610
- ^ Carpenter, Humphrey, ed. (1981), The Letters of J. R. R. Tolkien, Boston: Houghton Mifflin, #246
- ^ הספר כולל אוסף של ציורים שצוירו על ידי טולקין, יצא לאור ב-1995.
- ^ Hammond, Wayne G.; Scull, Christina (1995), J. R. R. Tolkien: Artist and Illustrator, Boston: Houghton Mifflin
- ^ סדרה בת 12 ספרים אשר כוללת כתבים אשר חיבורם לא הושלם וכן טיוטות מוקדמות של סיפורים שונים מעולמו של טולקין. הסדרה היא פרי ידיו של כריסטופר טולקין.
- ^ הספר הראשון בסדרה
- ^ פואמה מתוך הספר השלישי בסדרה: "שירות בלריאנד"
- ^ W. H. Auden, "Good and Evil in The Lord of the Rings", Tolkien Journal, III:I (1967), pp. 5–8
- ^ החלק המצולם של הסצנה, מתוך אוסף סצנות שלא נכנסו לסרט. סרטון באתר יוטיוב.
- ^ שלושת המשחקים מבית Electronic Arts
- ^ The Eye of Sauron is nebula ESO 456-67, TGDaily, 2013-03-02 (בAmerican English)
- ^ The Eye of Sauron (aka NGC7293) | Paulo Lobao, Sky & Telescope (בAmerican English)
- ^ Flora Graham, Eye of Sauron star spotted by planet-hunting camera, New Scientist (בAmerican English)
- ^ Chandra :: Photo Album :: NGC 4151 :: March 10, 2011, chandra.harvard.edu
- ^ ההשראה לספר "העמדה", באתר של סטיבן קינג
- ^ X-Men #60 (September, 1969)
- ^ O'Shea, Tom (2003). . Archived from on 2005-04-29. Retrieved 2007-07-31. Interview with Bill Willingham