אסתר עילם

אסתר עילם (1939 – 1 באוגוסט 2023) הייתה דמות מרכזית בפמיניזם הישראלי מראשית דרכו. פעילותה של עילם וכתיבתה בנושאים הקשורים בפמיניזם וצדק חברתי זיכו אותה בפרסים והכרה, ביניהם תואר דוקטור לשם כבוד מטעם האוניברסיטה העברית.

אסתר עילם

לידה	1939 תל אביב, פלשתינה (א"י)
פטירה	1 באוגוסט 2023 (בגיל 84 בערך)
מדינה	ישראל
השכלה	אוניברסיטת תל אביב (1972)
תקופת הפעילות	1972–2023 (כ־51 שנים)

עילם הייתה יוזמת ומקימת התנועה הפמיניסטית בתל אביב (1971), ואחת ממייסדות מרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, וכן ממקימות ארגון הפמיניזם המזרחי, אחותי - למען נשים בישראל. הייתה פעילה במגוון תחומים בפמיניזם הישראלי, כולל בתחומי הפוליטיקה, התרבות, והחינוך. הייתה היוזמת של אירועים ראשוניים בישראל נגד אלימות מינית ומגדרית, ופעילה למען שלום.

ביוגרפיה

עילם נולדה כאסתר ספורטה בשנת 1939, בתל אביב, למרים (לבית דה-מאיו), ולאון שעלו מסלוניקי. ולה בנוסף שתי אחיות ואח.

בשנת 1964, היא נישאה לזוהר עילם: פסיכולוג, סופר, ומארגן קהילתי, אותו הכירה במהלך התואר הראשון שלה. היא סיימה תואר ראשון בפסיכולוגיה ופילוסופיה מאוניברסיטת תל אביב ב-1972.

עילם למדה לתואר שני בסוציולוגיה באוניברסיטת תל אביב. כשהשלימה את עבודת התזה שלה בנושא סטראוטיפים מיניים. במהלך לימודיה היא עבדה כעוזרת מחקר של דפנה יזרעאלי, בנושא "נשים מנהיגות בתקופת היישוב". היא גם עבדה כחוקרת בפרויקט האקדמי "עיירות פיתוח בפריפריה הישראלית" (1978)^{[דרושה הבהרה]}. בשנת 2002 סיימה תואר שני בפילוסופיה, בו בחנה עילם את האפשרות "ליצור מדע פמיניסטי: פילוסופיה פמיניסטית של מדע לנוכח בקורות על ההבחנה 'פרטי-ציבורי'".

לדבריה של עילם, היא הייתה כבר אם לשני ילדים כשהבינה, בשנת 1970, עד כמה כל צעד ושעל בחייה מושפעים מהיותה אישה בחברה פטריארכלית. מכך, החליטה לפעול לשינוי היחס המגדרי בחברה ובמוסדותיה, והיא מקדמת מטרה זו הן כפעילת שטח ובמסגרת ארגונים ותנועות שונות, והן באקדמיה.

עילם נפטרה ב-1 באוגוסט 2023 נקברה בבית העלמין האזרחי מנוחה נכונה כפר סבא..

פעילות פמיניסטית

עילם הייתה בין ה"אמהות המייסדות" של הפמיניזם בישראל. בשנת 1972, היא הקימה את הקבוצה הפמיניסטית הראשונה בתל אביב, הקבוצה לשחרור האישה, שהפך כעבור שלוש שנים לעמותת "התנועה הפמיניסטית בישראל". היא כיהנה כיו"ר הארגון בכל שנה מחדש מהיווסדותו ועד שנת 1992. במסגרת פעילותה בתנועה, היא הקימה והנחתה קבוצות להעלאת תודעה, והובילה פרויקטים בתחומי חינוך, הסברה, וארגון. בנוסף, כתבה וערכה עילם את ביטאון התנועה, ושמשה כדוברת בערוצי התקשורת ואל מול ארגונים וקהילות שונות. היא חילקה את זמנה בין עבודת חינוך - שכללה הרצאות והדרכת תלמידות וסטודנטיות, לבין עבודה להרחבת השיח הפמיניסטי והעלאתו לסדר היום הציבורי. בין הפרויקטים הפוליטיים שהנהיגה עילם הם הקמפיינים לתיקון חוק ההפלות ולקבלת חוק יסוד שוויון זכויות האישה.

בשנת 1975, מונתה עילם על ידי ראש הממשלה יצחק רבין ל"וועדת נמיר" למעמד האישה בישראל. היא השתתפה בצוותים "נשים בפוליטיקה" ו"נשים בחינוך". הדו"ח הסופי של הוועדה הוגש לראש הממשלה מנחם בגין בשנת 1977, וכלל את מחקרה על סטראוטיפים מיניים בחומרי לימוד של בתי הספר היסודיים, אותו ערכה יחד עם מיכל בלר.

בשנת 1977, הייתה עילם בין מקימות מרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית. היא פעלה כרכזת הארגון במהלך ארבע השנים הראשונות של קיומו, ופעילותה במרכז גם לאחר מכן, במהלך שנות ה-1980, כללה התנדבות בקו החם, הכשרת מתנדבות, הרצאות על אלימות מינית, דוברות וליווי נפגעות. עילם גם תרמה לתיעוד פעילותו ההיסטורית של המרכז. מאוחר יותר, היא הייתה ממייסדות הקו החם לגברים במרכז הסיוע.

בשנות ה-1980, המשיכה עילם להקים ולהשתתף ביוזמות פמיניסטיות ואחרות למען צדק חברתי. משנת 1979 ועד 1986, הייתה חברת דירקטוריון במפלגת מרצ, בראשותה של שולמית אלוני. בתחילת העשור היא עבדה כרכזת קהילתית בשכונת נווה עופר שבדרום תל אביב, ובמהלך מספר שנים הייתה בוועדת ההיגוי של ארגון שח"ל - שירותי עזרה לקרבנות. היא ישבה גם בוועדת ההיגוי הראשונה של שתיל, מטעם הקרן החדשה לישראל. בין 1982 ל-1987, היא הייתה בין מייסדות ומארגנות הקולקטיב "נשים נגד אלימות נגד נשים", אשר פעל למיגור פורנוגרפיה, ויזם פעילות שטח כגון מצעדי "לקחת בחזרה את הלילה" כחלק מתנועת נשים עולמית נגד אלימות, והקמפיין "נהגת תני טרמפ לאישה". ב-1985 ארגנה את ההפגנה הראשונה נגד אונס, וכן את ההפגנה הראשונה שהתקיימה ליד בתי משפט בתל אביב בגין פסק הדין במקרה האונס הקבוצתי בשומרת. אחד ההישגים המקצועיים של עילם בתקופה זו היה הקמת מרכז ייעוץ לאישה, עם סניפים בירושלים ורמת גן, המרכז הראשון מסוגו בישראל, המציע פסיכותרפיה פמיניסטית.

עילם הייתה אחת מהחברות הראשונות בשדולת הנשים בישראל, היא הייתה חברה מייסדת וחברת דירקטוריון של פורום ארגוני הנשים בין 1984–1989, והקימה ב-1985 את "משמר הנשים", ארגון להגנה עצמית של נשים המתגוררות בצפון תל אביב, בתקופה שבה פעל באזור "האנס מצפון תל אביב". עילם הפכה לפעילה למען השלום אחרי שהשתתפה בכנס האו"ם בדבר נשים בניירובי בשנת 1985, כמייצגת התנועה הפמיניסטית ושדולת הנשים. בסוף שנות השמונים הייתה עילם פעילה בארגון נשים בשחור, ומאז ממשיכה להיות פעילה ביוזמות שלום והידברות, במיוחד עם נשים פלסטיניות.

בשנת 1990, יזמה והשתתפה עילם ב"מבצע עדות", שנערך על ידי מספר ארגונים פמיניסטיים אשר אספו עדויות מנפגעות אלימות דרך שיחות טלפון. באותה השנה, השתתפה עילם בקבוצה הישראלית הראשונה לתקשורת אמפתית לא אלימה, על פי שיטתו של מרשל רוזנברג, מארצות הברית, וכן בקורסי גישור ובסמינרים משותפים אשר חיברו בין יהודים ופלסטינים. בין פעולותיה הנוספות בשנים אלו, עילם הייתה ממקימות ומפעילות הקואליציה נגד סחר בנשים וארגון "תמר", למען נשים בזנות. בתחילת עשור זה, בשיתוף עם אישה שעסקה בזנות, הקימה עילם את הארגון "אנחנו שוות", אשר פעל לסיוע לזונות, וביצירת שינוי בגישת הציבור אליהן. הארגון קיים סיורים בשטח ובמכונים, ערך פעילות חינוכית, הוציא לאור ידיעון, ותרם למחקר ולכתבות בנושא. עילם היא גם ממייסדות בית הספר הקהילתי לנשים, המחויב לרב-תרבותיות, וערכה עבורו ביבליוגרפיה של ספרות פמיניסטית בעברית ובאנגלית, ותוכנית לימודים לקורס על אלימות נגד נשים.

בשנת 2000, יחד עם פעילות פמיניסטיות נוספות, ביניהן בהן הנרייט דהאן כלב, ויקי שירן, נטע עמר ושולה קשת, הוקמה תנועת "אחותי - למען נשים בישראל", ארגון פמיניזם מזרחי המתמקד בקידום נושאים של צדק כלכלי, חברתי, פוליטי ותרבותי ולהעצמת הסולידריות עם נשים מקבוצות לא-הגמוניות בישראל. עילם היא חברת הוועדה המנהלת, ושירתה בוועדות ההיגוי של פרויקטים במסגרת התנועה כגון "נשים בונות תרבות של שלום", פיתוח כלכלה פמיניסטית", "קורס מנהיגות נשים", "נגד סחר בנשים", "נשים כותבות שלום", "סחר הוגן", "רווחת פעילות פמיניסטיות", "קואליציית לבי במזרח", ועוד. היא מייצגת את "אחותי" בפורומים ארגוניים שונים של נשים, וכן בכנסת ובמסגרות של פעילות למען זכויות אזרח ואדם.

במאי 2013, השתתפה עילם בפעילות "נשים בצהוב", קבוצת סיור בדרום תל אביב אותה הקימה הפעילה המזרחית אורטל בן דיין, להגנה על נשים בשכונה מפני אלימות. ב-2018 הייתה פעילה ב"מזרחים ומזרחיות נגד הגירוש", והייתה אחת מהנואמות המרכזיות בהפגנה הגדולה שנערכה בדרום תל אביב נגד גירוש פליטים אפריקאים, במרץ 2018.

פוליטיקה

בשנים 2008–2014 הייתה עילם חברה בסיעה המורחבת של "עיר לכולנו".

בספטמבר 2018 הצטרפה עילם לרשימתו של אסף הראל - "אנחנו העיר", לבחירות לעיריית תל אביב.

מחקר וכתיבה

במהלך שנות פעילותיה, במסגרת ומחוץ ללימודי התואר שלה, עסקה עילם במחקר ובכתיבה פמיניסטית. בין הנושאים שכתבה עליהם עילם הם פוליטיקה, שיטות מחקר, ניתוח טקסטים מכל דיסציפלינה מעמדה פמיניסטית, אלימות מינית, תרבות, ועוד. עילם ביקרה את השיח הפמיניסטי ההגמוני, אשר יובא בעיקרו מארצות הברית בתור אימפריאליזם תרבותי, וטענה שהוא מנציח את הריבוד המעמדי בין נשים. עקרון פמיניסטי חשוב של עילם, וכך בפמיניזם המזרחי, הוא ההכרה בכך שלא רק הפטריארכיה ממצבת בחברה ובמוסדותיה גברים כבעלי הכוח היחסי, אלא שגם בין נשים יש הבדלים ביחסי הכוח ונגישות למשאבים בשל מוצאן, מעמדן וגורמים מצטלבים נוספים.

במשך זמנה באקדמיה, פעלה עילם רבות להכנסת הפמיניזם אל בין כותלי המוסדות, ועריכת הכרות לסטודנטיות ולמרצות כאחד עם התחום. עם זאת, היא בין המבקרות של האקדמזציה של השיח, אשר לפי הניתוח שלה מנכס את הפמיניזם מהשטח, ותורם להשתקת הנשים שהן מלכתחילה חברות בקבוצות מודרות לשוליים, ואשר קולן פחות נשמע.

פרסומים

ספרים

• נאנסות, אונס והרשויות בישראל, הוצאת מכון ירושלים לחקר ישראל, 1994

פרקים בספרים

• "פורנוגרפיזציה של השואה: תופעה ולקחיה" בספר בשר ודמים: זנות, סחר בנשים ופורנוגרפיה בישראל, בעריכת אראלה שדמי ואסתר הרצוג, הוצאת פרדס 2014
• "רצפה בת איה: הרהורים על גיבורה - אישה" בספר א-מיתיות: צדק חברתי, מגדר ומדרש, בעריכת הנרייט דהאן כלב, דפנה חורב-בצלאל, אלי ברקת, אביגדור שינן, הוצאת משכל - ספרי ידיעות אחרונות וחמד 2011
• "שימוש הגמוני בשפה בקרב נשים והשלכותיו הפוליטיות" בספר לאחותי, פוליטיקה פמיניסטית מזרחית, בעריכת שלומית ליר, הוצאת בבל 2007
• "אספרנצה" בספר עזות מצח - פמיניזם מזרחי, אוסף סיפורים קצרים בעריכת ורדית דמרי מדר, הוצאת צ"ח - תא סטודנטיות/ים לצדק חברתי 2002
• "" בספר עבריינות ועבודה סוציאלית: ידע והתערבות, בעריכת י. ווזנר, י. גולן, מ. חובב, הוצאת רמות 1994

• "Rape and Rape Survivors in Israel", translated by Sharon Ne'eman, In: Eds: Bara Swirksi and Marilyn P. Safir Calling the Equality Bluff: Women in Israel New York: Pergamon Press, pp. 312–318
• "Preliminary Report on Israel". In: Gail Pheterson (editor), Margo St. James (Foreword) A Vindication of the Rights of Whores Seatle, Washington, The Seal Press, 1989, pp. 277–280

דו"חות ומאמרים

• "פורנוגרפיה ודיכוי מרובה של נשים" בתוך: לאחותי גזענות סקסיזם והדרה מרובה של נשים בראי האמנות החזותית בישראל, 2018. עורכת: שולה קשת, עמ' 105–110. (גם בתרגום לערבית ולאנגלית)
• "בשירות הממסד", נגה, גיליון 30, 1996, עמ' 16–19
• "סטראוטיפים מיניים בספרי הלימוד בבית הספר היסודי", עם מיכל בלר, פרק בדו"ח הסופי לוועדת הממשלה למעמד האישה בישראל, 1978

פרסים והכרה

• 1995: פרס מטעם שדולת הנשים בישראל על פעילות פמיניסטית
• 2000: פרס האזרח המצטיין מטעם עיתון "העיר"
• 2001: פרס מטעם "דור שלום" עבור פעילות התנדבותית במרכז הסיוע בת"א
• 2002: דוקטור לשם כבוד מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים
• 2004: פרס זוסמן-ג'וינט - הפרס השנתי מטעם הג'וינט ומשפחת זוסמן על פעילות התנדבותית במרכז הסיוע בת"א
• 2006: הוצבה כמועמדת לנשיאות המדינה, כחלק מקמפיין לבחירת אישה כנשיאת ישראל
• 2010: יקירת העיר תל אביב, בשל מפעל חייה הפמיניסטי
• 2011: פרס כבוד על תרומה לתרבות המזרחית מטעם קואליציית "לבי במזרח"
• 2014: פרס רפפורט לאישה מחוללת שינוי בחברה הישראלית
• 2018: אחת משבע נשים שנקרא על שמה חדר במזא"ה 9 - בית הצעירים בתל אביב
• 2023 - כלת אות המאבק באלימות מינית לשנת 2023 מטעם איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אסתר עילם בוויקישיתוף

• שירה מייקין, אסתר עילם: "אנשים שאלו מה זה, אמרנו 'שחרור האישה' ואף אחד לא הבין", באתר הארץ, 7 במרץ 2021
• עושות סדר - נשים בארגוני שלום, פאנל בטלוויזיה החברתית, סרטון באתר יוטיוב, 3 במרץ 2015
• נשים זקנות וזועמות: ריאיון עם אסתר עילם, טל דקל ואורה ראובן; חוה ראוכר, ערב רב, 7 במרץ 2013
• מוריה בן יוסף, קבלו את יקירי תל אביב לשנת 2010, באתר nrg‏, 22 בפברואר 2010
• רימונה מייזלס-שיף, הסטודנטים רוציחם מקצוע המכניס כסף הסטודנטיות מסתפקות בתפקיד עקרת בית, מעריב, 26 בדצמבר 1978
• אסתר עילם, דף שער בספרייה הלאומית
• עופר אדרת, אסתר עילם, שמתה בגיל 84, היתה מחלוצות הפמיניזם הישראלי, באתר הארץ, 3 באוגוסט 2023
• שולה קשת, ‏84 שנים של מאבקים פמיניסטיים ותיקון העולם: פרידה מאסתר עילם, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 4 באוגוסט 2023
• כאן תרבות ד"ר שלומית אהרוני ליר בשיחה עם גואל פינטו על מורשתה של אסתר עילם, 6 באוגוסט, 2023.

מאמרים של אסתר עילם

• מבט אישי על ארבעים שנה של מרכז הסיוע, 1202.org, ‏2018
• "התוצאות ההרסניות של זיהוי המושג 'מגדר' עם המושגים 'נשים' ו'פמיניזם'", האגודה הישראלית ללימודים פמיניסטיים ולחקר המגדר, 28 ביולי 2015
• "פמיניסטית באקדמיה בשנות השבעים", מגדר - כתב עת למגדר ופמיניזם, דצמבר 2012
• במציאות פמיניסטית אין צורך בביטחון, העוקץ, 8 ביולי 2012
• גזענות – האומנם אפשר למגר אותה?, המטה למאבק בגזענות בישראל, 3 באוקטובר 2010
• העידן שמעבר ל'שיטת הרבעים' – השלב הבא בהתמודדות של פמיניסטיות בישראל עם אי השוויון בין נשים, מאמרה של עילם באתר הקשת, אוקטובר 2003