שלומית ליר

חוקרת מגדר, תרבות, ותקשורת, יוצרת ופעילה פמיניסטית

ד"ר שלומית אהרוני ליר היא חוקרת מגדר, תרבות, ותקשורת, יוצרת ופעילה פמיניסטית. ממייסדות פורום דבורה, "פועלות ברשת" - מיזם חממה לקידום נשים במדיה הדיגיטלית, ומיזם 1325 נשים ושלום. כתבה וערכה שבעה ספרים ואצרה תערוכות העוסקות בסוגיית קולותיהן של נשים במרחב הציבורי.

שלומית אהרוני ליר
לידה רמת גן
ענף מדעי מגדר, תקשורת, תרבות
מוסדות

ביוגרפיה

עריכה

אהרוני ליר בוגרת תואר ראשון מאוניברסיטת בר-אילן בחוג לספרות אנגלית ופילוסופיה, תואר שני מאוניברסיטת תל אביב בחוג לאנגלית ותואר שלישי מהתוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר-אילן. פוסט-דוקטורט עשתה כחוקרת אורחת באוניברסיטת ברנדייס. עם שובה לארץ, הפכה לחוקרת במעבדת מחקר במכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות ומרצה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בשנת 2020 התקבלה כעמיתת מחקר באוניברסיטת חיפה ואוניברסיטת בר-אילן. במהלך השנים, עשתה הסבה להדרכת תוכנה ומאוחר יותר לתחום ניהול פרויקטים והנדסת תוכנה.

ערכה מספר אנתולוגיות, בהן "דיו לבנה דיו שחורה" (כתב הוצאה לאור, 2023), המקבץ מסות של סופרות בנושא הכתיבה, "בגוף ראשון 8 נשים 8 סיפוריים חיים" (פרדס, 2015) והספר לאחותי, פוליטיקה פמיניסטית מזרחית (הוצאת בבל, 2007). ספרה "לפרוש כנף" (עיתון77, 2021) זיכה אותה במענק קרן י.ל. גולדברג לתרבות וספרות.

אהרוני ליר פרסמה מאמרי דעה רבים בהארץ, ג'רוזלם פוסט, ynet, מעריב ועוד.[1][2] [3] [4] [5]

החל ממרץ 2023 משמשת כיושבת ראש ועדת קשרי חוץ של אגודת הסופרות והסופרים העבריים בישראל.[6]

פעילות אקדמית

עריכה

כתבה וערכה שבעה ספרים, בהם, "עקבות האור על העדשה" אותו כתבה עם ליאת איילון (הוצאת רסלינג, 2023)[7] הבוחן את היצירה הקולנועית כמשקפת מקום, תקופה והווי תרבותי. הספר מנתח את עולם הקולנוע בפריזמה שדרכה ניתן לראות תהליכים ושינויים חברתיים, אבל בה-בעת כמדיום בעל השפעה רבה על זהות החברה ועל חלוקת התפקידים הגילאית והמגדרית המקובלת.

מחקרים מדעיים פרי עטה פורסמו בכתבי עת בינלאומיים ובישראל, בהם מאמר איכותני העוסק בפער המגדרי בוויקיפדיה ישראל, הכולל הסבר למיעוט נשים עורכות באתר והצעות אופרטיביות לצמצום הפער.[8] במחקר נוסף (הפורום הבינלאומי ללימודי נשים, 2023), היא מתמקדת בסוגיית הקול בקרב נשים בישראל, ומציגה מודל בן ארבעה מצבים, במסע של נשים לגילוי הקול שלהן והשמעתו: הקול החסר, בו נשים מרגישות שאין להן קול משלהן; הקול הבטוח, בו נשים שמצאו את קולן משמיעות אותו במרחבים ציבוריים; הקול הנסתר, בו נשים בוחרות שלא להשמיע את עצמן בסביבות עוינות; והקול המאתגר, בו נשים מביעות דעות ביקורתיות מול התנגדות. לדבריה, שיעור גבוה של משתתפות ציינו שמצב השתיקה היה נקודת פתיחה בחייהן הבוגרים. גם לאחר גילוי האפשרות להשמעת קול, רוב משתתפות המחקר בחרו בשתיקה כאסטרטגיה להתמודדות עם מרחבי שיח שנתפסו כבלתי שוויוניים ומאיימים. רק מיעוט מן המשתתפות ציינו שהן משמיעות דעות ביקורתיות הקוראות תיגר על השיח הקיים.[9] חלק ניכר מהמאמרים שפרסמה עוסקים בהצטלבות בין גיל ומגדר בקולנוע ובאמנות.[10] [11]

בנוסף למאמרים שפרסמה, כתבה פרקים במספר ספרי מחקר, בהם "פנתרה שחורה קובייה לבנה: התערוכה שלא הייתה" חזן ושטאנג (עורכות). אנתולוגיית תרבות חזותית ישראלית (תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד),[12] "הקול קול רחל והידיים ידי לאה" כלב הנרייט (עורכת), בתוך א-מיתיות, פרשנות פמיניסטית למדרשי חז"ל, (תל אביב: הוצאת ידיעות אחרונות)[13] ועוד.

פעילות ציבורית

עריכה

אהרוני ליר הובילה קמפיינים ציבוריים. ב-2005 הובילה אהרוני ליר את קמפיין "1325 נשים עושות שלום" לקידום נשים בתהליכים מדיניים, ב-2006 את "פרויקט אקו פמיניזם" ליצירת ערים ידידותיות לנשים ולסביבה, ב־2007 הובילה קמפיין "נשיאה לישראל" למען בחירתה של אישה למוסד נשיאות, שכלל קואליציה של ארגונים שהתארגנה סביב בחירתה של קולט אביטל לנשיאות.[14]

ב-2007 פעלה אהרוני ליר בשיתוף עם יולי תמיר לקידום תיקון 6 ג' בחוק שוויון זכויות האישה הקובע שבוועדות ציבוריות יינתן ביטוי הולם לייצוגן של נשים בתהליכים מדיניים. היא הובילה את עיקרון המגוון בשיתוף תהליכים מדיניים, דבר שהתבטא בכך שישראל היא המדינה היחידה המציינת את חשיבות שיתוף נשים ממגוון מיקומים בתהליכים מדיניים.

ב-2012 הקימה את פועלות ברשת, מיזם חממה הפועל לקידום נשים במדיה הדיגיטלית ובמרחב הציבורי.

ב-2015 הייתה בין המייסדות של פורום דבורה, עמותה שנועדה לקדם ייצוג שוויוני לנשים במוקדי קבלת החלטות, בממסד הביטחוני-מדיני הישראלי ובשיח הציבורי.

אהרוני ליר פעילה גם לקידום שוויון מגדרי בשפה. בשנת 2016 יזמה והנחתה פאנל בנושא "השפה הביטחונית והשפעתה על נשים" בכנס הרצליה.[15] היא תיעדה את פועלה לשינוי שם הוועדה לזכויות הילד לשם המכליל גם ילדות במאמר אוטואתנוגרפי המתאר את התהליך.[16] בנוסף, פעלה לשימור שם גשר יהודית והובילה צעדת מחאה ועצומה לשימור שם הגשר.[17] כמו כן היא פעלה לשינוי שם אגודת הסופרים העבריים בישראל לאגודת הסופרות והסופרים העבריים בישראל.

בשנת 2021, יזמה וכתבה בשיתוף שולמית אלמוג את "הצהרת זכויות הנערה", הכוללת עשרה סעיפים העוסקים בזכויות של ילדות ונערות, בהם הזכות להגשמה עצמית, הזכות ליחס מכבד, הזכות לייצוגים ראויים בתקשורת, והזכות למרחב ציבורי בטוח. במהלך השנים 2022–2023 ניהלה "סדר פסח פמיניסטי" במרחב החברתי ובבית הסופר, המבוסס על ההגדה הפמיניסטית שכתבה.[18]

בשנת 2024, כתבה דוח, המבוסס על ניתוח תוכן וראיונות, בנושא ההטיה נגד ישראל בווקיפדיה האנגלית. הדוח נכתב עבור הקונגרס היהודי העולמי והוצג על ידי ד"ר ליר באירוע רב משתתפים שהתקיים במטה האו"ם בג'נבה, דבר שהוביל להתייחסות תקשורתית ולפניות לקרן ויקימדיה כדי לקדם בדיקה של הנושא.[19]

מענקים ופרסים נבחרים

עריכה
  • זוכת פרס נעמת למחקרים פמיניסטיים פורצי דרך, 2014[20]
  • מלגאית נשיא לדוקטורנטים מצטיינים, אוניברסיטת בר-אילן, 2011-2015[20]
  • זוכת המקום הראשון לפוסטר מדעי, פסגת המגדר ברלין, 2015[20]
  • זוכת מלגה על שם גולדה לקידום נשים במדעים ובטכנולוגיה, 2018 [21]
  • מענק קרן י.ל. גולדברג לתרבות וספרות עבור הספר "לפרוש כנף", 2021[22]

ספריה

עריכה

כעורכת וכותבת

עריכה

ככותבת

עריכה

תערוכות נבחרות

עריכה

בתערוכות הקבוצתיות השונות אותן אצרה, התמקדה אהרוני ליר בסוגיית הקול בקרב נשים.

2014 - "נשים מעלות סטטוס" תערוכה קבוצתית נודדת. הוצגה לראשונה בגלריית ספריית בית אריאלה ולאחר מכן באוניברסיטת ת"א ובמקומות נוספים. התערוכה מקשרת בין קירות הפייסבוק לבין הקירות הממשיים בהם היא מוצגת ומנכיחה את קולותיהן של נשים מהמרחב הווירטואלי למרחב הממשי.[30]

2021 - "יש לי זכות"[31] - תערוכה שהביאה מגוון קולותיהן של נערות ישראליות מתוך מטרה לאפשר להן להשמיע קול ולהביא את עצמן למרחב הציבורי. עולם הדימויים והדעות שמציגה התערוכה המקוונת מייצר פספס החושף את הסוגיות עמן מתמודדות נערות רבות בישראל.[32]

2023 - "נשים משנות סטטוס" שהוצגה בגלריית בית הסופר. התערוכה שילבה בין צילום דיוקן עכשווי לצילום מלפני תשע שנים, של פעילות ציבור שהשתתפו בתערוכה "נשים מעלות סטטוס". כל דימוי בתערוכה כלל גם טקסט אישי הנוגע למשמעות תשע השנים שעברו המתערוכה הראשונה, הגיל והזמן החולף.[33][34]

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ שלומית ליר - הארץ, באתר www.haaretz.co.il, ‏2018-04-24
  2. ^ The day after the US election, The Jerusalem Post | JPost.com, ‏2016-11-07 (באנגלית אמריקאית)
  3. ^ Lir, Shlomit Aharoni (2023-11-12). "Beyond politics or a fight for rights: Hamas' toxic masculinity and crimes against humanity". Ynetnews (באנגלית). נבדק ב-2023-11-30.
  4. ^ שלומית ליר‏, תן לי שתי בירות ואישה בבקשה, באתר וואלה‏, 7 בספטמבר 2009
  5. ^ שלומית ליר, אין אישה בעירו, באתר nrg‏, 22 באפריל 2007
  6. ^ אגודת הסופרות והסופרים העברים בישראל מברכת את ד"ר שלומית אהרוני ליר על מינויה לתפקיד יו"ר הוועדה לקשרי חוץ של האגודה!, באתר www.hebrew-writers.org
  7. ^ שלומית אהרוני ליר וליאת איילון, עקבות האור על העדשה, רסלינג, 2023
  8. ^ Shlomit Aharoni Lir, Strangers in a seemingly open-to-all website: the gender bias in Wikipedia, Equality, Diversity and Inclusion: An International Journal 40, 2019-01-01, עמ' 801–818 doi: 10.1108/EDI-10-2018-0198
  9. ^ Shlomit Aharoni Lir, To voice or not to voice? Israeli women activists' paths to voice, Women's Studies International Forum 99, 2023-01-08 doi: https://doi.org/10.1016/j.wsif.2023.102757
  10. ^ כך למשל המאמר "נפש מבוגרת בגוף צעיר" על סרט המדע הבדיוני הקוריאני "מיס גראני" אודות אישה בשנות השמונים לחייה ההופכת לצעירה, מתוך התייחסות להערצת הנעורים בתרבות לצד הגילנות הנלווית ביחס לגיל המבוגר.
  11. ^ Liat Ayalon,Shlomit Aharoni Lir, An Old Mind in a Young Body, Feminist Media Studies
  12. ^ שלומית אהרוני ליר, פנתרה שחורה קובייה לבנה: התערוכה שלא הייתה, אנתולוגיית תרבות חזותית ישראלית, 2017
  13. ^ שלומית אהרוני ליר, הקול קול רחל והידיים ידי לאה, א-מיתיות, 2011
  14. ^ שלומית ליר, אינטואיציה נשית
  15. ^ Yael Berda, Shlomit Aharoni Lir, מאצ'ואיזם בחברה בישראל - השפה הביטחונית והשפעתה על נשים ועל השיח האזרחי
  16. ^ שלומית ליר, המסע למגדור מחדש של שם הוועדה לזכויות הילד כמראה ליחסי חברה אזרחית וממשל בישראל, מסה 19, 2022
  17. ^ שלומית אהרוני ליר, החלפת שמו של הגשר מיהודית מונטיפיורי ליצחק נבון היא דוגמה מקוממת במיוחד להדרת נשים במרחב העירוני
  18. ^ יובל בגנו, ‏והגדת גם לבתך: לקראת החג נערך בתל אביב סדר פסח המדגיש את חלקן של נשים בהגדה, באתר מעריב אונליין, 11 באפריל 2022
  19. ^ Hava Mendelle, The World Jewish Congress investigates Wikipedia, Spectator
  20. ^ 1 2 3 בני מוזס, ד"ר שלומית ליר, באתר הפקולטה למשפטים אוניברסיטת חיפה, ‏2018-02-12
  21. ^ סדנת קידום נשים במדעים ובטכנולוגיה באמצעות הרשתות החברתיות, באתר סדנת קידום נשים במדעים ובטכנולוגיה באמצעות הרשתות החברתיות
  22. ^ שלומית ליר, לפרוש כנף, תל אביב: ספרי עיתון 77, 2021, עמ' : כריכה פנימית
  23. ^ לאחותי, פוליטיקה פמיניסטית מזרחית / עורכת - שלומית ליר | ליר, שלומית | ליר, שלומית ;אחותי - למען נשים בישראל | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
  24. ^ נשים משנות / צילומים. עריכה - שלומית ליר, שולה קשת, באתר www.nli.org.il
  25. ^ בגוף ראשון: 8 נשים, 8 סיפורי חיים / עורכת: שלומית ליר | ליר, שלומית מחבר עורך | | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
  26. ^ דיו לבנה דיו שחורה [בהמתנה להפקדת חובה / נשים כותבות על כתיבה.;[בהמתנה להפקדת חובה] / | זילברמן דורית | | הספרייה הלאומית], באתר www.nli.org.il
  27. ^ הגדה פמיניסטית לסדר פה-סח [בהמתנה להפקדת חובה.;[בהמתנה להפקדת חובה]. | שלומית ליר | | הספרייה הלאומית], באתר www.nli.org.il
  28. ^ לפרוש כנף / שלומית ליר | ליר, שלומית מחבר | | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
  29. ^ עקבות האור על העדשה: מגדר, גיל וזמן בקולנוע / שלומית אהרוני ליר, ליאת איילון ; עריכת לשון: מורג סגל | ליר, שלומית מחבר (איילון, ליאת, 1973 - (מחבר) | איילון, ליאת, 1973 - (מחבר) ;סגל, מורג (עורך) | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
  30. ^ נשים מעלות סטטוס, נבדק ב-2023-11-29
  31. ^ יש לי זכות!, באתר יש לי זכות!
  32. ^ תלמידות י' 4 משתתפות בתערוכה: "יש לי זכות!" - מקוה ישראל - מדור כללי, באתר www.klali.mikveisrael.edu1.org.il
  33. ^ קטלוג תערוכה נשים משנות סטטוס
  34. ^ תערוכה ייחודית: נשים משנות סטטוס