ביל היקס
ויליאם מלווין "ביל" היקס (אנגלית: William Melvin "Bill" Hicks; 16 בדצמבר 1961 – 26 בפברואר 1994) היה סטנדאפיסט אמריקאי.
_cropped.jpg) | |
| לידה |
16 בדצמבר 1961 ולדוסטה, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
26 בפברואר 1994 (בגיל 32) ליטל רוק, ארצות הברית |
| שם לידה |
William Melvin Hicks |
| מדינה |
ארצות הברית |
| מקום מגורים |
יוסטון, ניו יורק |
| השכלה |
|
| תקופת הפעילות |
מ-1978 |
| השקפה דתית |
אתאיזם |
| חתימה |
 |
|
www | |
  | |
בנוסף להיותו בדרן, נחשב היקס לאחד המבקרים החברתיים והפילוסופיים הקומיים הגדולים של זמנו. כאשר בין ההשפעות הבולטות על יצירתו אפשר למנות את ריצ'רד פריור, כמו גם, את וודי אלן שהיווה השראה להיקס בנעוריו.
ביוגרפיה עריכה
השנים המוקדמות עריכה
ביל היקס נולד בוולדוסטה שבג'ורג'יה, בנם של ג'ים ומארי (ריס) היקס. להיקס היו אח ואחות גדולים ממנו, סטיב ולין. המשפחה התגוררה בפלורידה, אלבמה וניו ג'רזי לפני שקבעה את מושבה ביוסטון שבטקסס, כשביל היה בן שבע. היקס סיפר שהתחנך בהשפעת האמונה הבפטיסטית הדרומית. היקס נמשך לעולם הקומדיה בגיל מוקדם, כשהוא מחקה את וודי אלן, ששימש לו השראה בגיל הנעורים. בד בבד, כתב חומרים מקוריים יחד עם חברו דווייט סלייד. היקס עצמו התייחס לעבודותיו כאל "שילוב של נועם חומסקי עם בדיחות זין."
הוריו של היקס, שהיו מודאגים מהתנהגותו, לקחו אותו לפסיכואנליסט כשהיה בן 17, אך זה לא זיהה אצל היקס שום דבר חריג.
ב-1978 נפתח ה-Comedy Workshop ביוסטון, והחבורה שמנתה את היקס, סלייד, ג'ון ס. וקווין בות' התחילה להופיע במקום. בתחילה היקס התקשה להחזיק מופעים שלמים לבדו ואף נזקק להיתר עבודה מיוחד מפאת גילו הצעיר. היקס המשיך להופיע עד הסתיו של אותה שנה, כשהוא מבסס את מעמדו בהופעה שבועית קבועה בערבי שלישי, בעודו תלמיד תיכון בבית הספר סטרטפורד שביוסטון. הופעותיו הראשונות הצליחו והוא התחיל לפתח את יכולות האלתור שלו, אף על פי שהמופע שלו בזמנו, היה עדיין מוגבל. היקס, בות', וג'יי לנו מדברים על תקופת ה-Comedy Workshop בסרט הדוקומנטרי It's Just A Ride.
שנות ה-80 עריכה
בשנת הלימודים האחרונה בתיכון, עברה משפחת היקס להתגורר בליטל רוק, ארקנסו, אבל עם סיום לימודיו, באביב של 1980, עבר ביל להתגורר בלוס אנג'לס, קליפורניה, והתחיל להופיע ב-comedy store בהוליווד, בו הופיעו באותה תקופה בין היתר אנדרו דייס קליי, ג'יי לנו, ג'רי סיינפלד, וגארי שנדלינג. הוא למד תקופה קצרה בקולג' הקהילתי של לוס אנג'לס, חוויה אותה תיאר באלבום ההופעה Flying Saucer Tour Vol.1. הוא הופיע בפיילוט לסיטקום בולבא, ואז חזר להתגורר ביוסטון, ב-1982, שם ייסד יחד עם בות' את חברת ההפקות ACE, שהפכה בשלב מאוחר יותר ל Sacred Cow Productions, והופיע במועדונים מקומיים כמו ה-comedy workshop. גם ביוסטון נרשם היקס ללימודים באוניברסיטת יוסטון, אך עזב את הלימודים תוך זמן קצר.
ב-1983 החל להפריז בשתייה ולהשתמש בסמים. בין הסמים שבהם התנסה נכללים LSD, פסילוסיבין, קוקאין ומתאמפטמין, שסביר כי השפיעו על סגנונו הבמתי שהפך יותר ויותר זועם, משולח רסן ולעיתים אף מיזנתרופי. היקס המשיך במתקפה על החלום האמריקאי, אמונות צבועות וגישות מסורתיות ככלל. במהלך ההתנסות הראשונה שלו עם אלכוהול, היקס תקף את הקהל באכזריות. שני ותיקי מלחמת וייטנאם שנכחו בהופעה לקחו את המתקפה קשה מדי וחיכו לו מחוץ לאולם, כשלבסוף הותירו אותו עם רגל שבורה וצלע סדוקה.
הצלחתו של היקס הלכה וגדלה (יחד עם נטייתו לשימוש בסמים), וב-1984 הופיע בתוכנית הלילה של דייוויד לטרמן, שג'יי לנו היה אחד ממפיקיה בזמנו. הוא הותיר על לטרמן רושם טוב ובסופו של דבר מצא את עצמו מופיע בתוכנית אחת עשרה פעמים נוספות, כשהוא מגיש לקהל גרסאות מעודנות יותר של המופע שלו.
ב-1986, היקס מצא את עצמו מרושש אחרי שבזבז את כל כספו על מגוון סמים, ויחד עם זאת הקריירה שלו קיבלה חיזוק נוסף, כשהופיע בתוכנית הספיישל של רודני דיינג'רפילד לקומיקאים צעירים ב-1987. באותה שנה גם עבר להתגורר בניו יורק ובמהלך חמש השנים הבאות הופיע בכשלוש מאות לילות בשנה. ברם, המוניטין שלו ניזוק עקב השימוש בסמים וב-1988 טען כי אינו משתמש עוד בסמים ובכלל זה באלכוהול. על ההימנעות מאלכוהול סיפר בסרט שהופק עבור H.B.O - One Night Stand וכן באלבום The Flying Saucer Tour Vol.1. באלבומו Relentless הוא מתבדח על ההימנעות מסמים ומסביר ש"מהרגע שלקחו אותך על עב"ם; זה משהו שדי קשה להתחרות בו", אף על פי שבמופעיו, הוא המשיך לשבח את מעלותיהם של אל. אס. די, מריחואנה, ופטריות הזיה פסיכדליות. במקום הסמים והאלכוהול היקס התמכר לסיגריות, נושא שכיכב במופעיו מכאן ואילך. ב-1989 פרסם היקס את הסרט הראשון שלו, Sane Man. אותה הופעה זכתה להוצאה מחודשת שבע עשרה שנים מאוחר יותר, ב-2006.
שנות ה-90 עריכה
ב-1990 הוציא את אלבומו הראשון, Dangerous, צילם ספיישל ל-HBO בשם One Night Stand והופיע בפסטיבל Just For Laughs במונטריאול. כמו כן השתייך לקבוצת קומיקאים אמריקניים שהופיעו בווסט אנד בלונדון בנובמבר. הצלחתו בבריטניה הייתה כבירה, כמו גם באירלנד, והוא המשיך להופיע בשתי המדינות ב-1991. באותה שנה גם חזר להופיע בפסטיבל Just For Laughs והקליט את אלבומו השני, Relentless.
ב-1992 פנה לתחום המוזיקה והקליט את האלבום Marblehead Johnson. באותה שנה גם הכיר את קולין מקגאר, שהפכה לחברתו ולאחר מכן לארוסתו. בנובמבר של אותה שנה יצא היקס לסיבוב הופעות נוסף בבריטניה. בסיבוב ההופעות האמור צולמו הופעותיו, Revelations עבור ערוץ 4 הבריטי והופעה שידועה כ-Live At Oxford Playhouse and Salvation. מגזין הרולינג סטון בחר בו כ"קומיקאי סטנד-אפ לוהט" והוא שב להתגורר בלוס אנג'לס בתחילת 1993.
דעיכת הקריירה ומותו עריכה
באפריל 1993, בעודו מופיע באוסטרליה, החל להתלונן על כאבים בצדדים. ב-16 ביוני של אותה שנה, גילה שהוא סובל מסרטן הלבלב. הוא החל בטיפולי כימותרפיה שבועיים, תוך שהוא ממשיך להופיע ולהקליט את אלבומו, Arizona Bay, יחד עם קווין בות'. בנוסף, עבד יחד עם הקומיקאי פאלון וודלנד על פרק פיילוט לתוכנית אירוח חדשה, שעתידה הייתה להיקרא Counts Of The Netherworld, עבור ערוץ 4 הבריטי. הרעיון והתקציב אושרו ופרק הפיילוט צולם. הפרק שודר באירועים שציינו עשור למותו של היקס מסביב לעולם, ב-26 בפברואר 2004.
ב-9 באוקטובר 1993 היה אמור היקס להופיע בתוכניתו של דייוויד לטרמן בפעם השתים עשרה. ואולם, הופעתו כולה נחתכה בעריכה ולא עלתה לשידור – הפעם הראשונה שקטע שלם של קומיקאי הושאר מחוץ לתוכנית עד אז, לאחר שכבר הוקלט. סי. בי. אס, כמו גם מפיקי התוכנית, התנערו מאחריות. היקס הביע את תחושת הבגידה במכתב בן שלושים ותשעה עמודים, כתוב בכתב ידו. המכתב נשלח לג'ון לאר מהניו יורקר. אף על פי שלטרמן עצמו הביע חרטה לגבי הדרך בה נהגו בהיקס, היקס לא הופיע בתוכנית שוב לעולם. כתבת פרופיל של הניו יורקר שנכתבה על ידי ג'ון לאר תיארה את פרטי הפרשה, כתבה שאחר כך פורסמה בספרו של לאהר, Light Fantastic.
הופעתו האחרונה של היקס התקיימה במועדון קרוליינ'ס בניו יורק ב-6 בינואר 1994. הוא חזר להתגורר עם הוריו בליטל רוק שבארקנסו מיד לאחר מכן, וביקש מחבריו שיבואו להיפרד ממנו. הוא הפסיק לדבר ב-14 בפברואר ומת בנוכחות הוריו ב-11:20 בבוקר ה-26 בפברואר 1994 מסרטן בלבלב. הוא נקבר בשטח המשפחה בלייקסוויל מיסיסיפי.
שניים מאלבומיו יצאו לאחר מותו. היו אלה Arizona Bay ו-Rant In E Minor. שני אלבומים אלה הוצאו באישורה של אמו של היקס, מארי היקס, עבור חברת ההפקות Arizona Bay. כמו כן יצאו גם האלבומים Dangerous ו-Relentless.
המורשת של היקס עריכה
אמנים רבים שילבו אמירות של היקס ביצירות רבות. דגימות מעבודותיו של היקס אפשר למצוא בין היתר באלבומי להקת Tool, ובאלבום Maim That Tune של להקת Fila Brazilia משנת 1996, אלבום המוקדש כולו להיקס. להקת רדיוהד הקדישה את אלבומה The Bends מ-1995 לזכרו של היקס.
הזמרת הוולשית ג'ם כתבה את השיר Just A Ride בהשראת הסרט הדוקומנטרי בעל אותו השם.
הסרט Human Traffic התייחס להיקס כאל "המנוח, הדגול, ביל היקס". הדמות הראשית בסרט, ג'יפ, נהנה לצפות בקטע ממופעיו של היקס לפני יציאה לבילוי לילי כדי "להזכיר לעצמי לא לקחת את החיים יותר מדי ברצינות". היקס הופיע גם בחוברת הקומיקס Preacher וכנראה שהיווה השראה למאייר הספר, ג'סי קאסטר. כמו כן, מצוטטת הפתיחה ממופעו של היקס Revelations בגיליון האחרון של Preacher.
ב-2000 הוציא אמן הפאנק-פולק אד האמיל שני שירים שהוקדשו להיקס באלבומו Choochtown. ב-25 בפברואר 2004, חבר הפרלמנט הבריטי סטיבן פאונד הגיש הצעה לבית המחוקקים לציין באותו התאריך את יום הזיכרון למותו של ביל היקס. להלן נוסח ההצעה:
- "בית המחוקקים זוכר בעצב את יום זה, שהוא העשירי למותו של ביל היקס, עשר שנים אחרי מותו ב-26 בפברואר 1994, והוא בן 32. מילותיו היו כדור בלבותיהן של צרכנות, קפיטליזם והחלום האמריקני. בית המחוקקים מבקש להתאבל על מותו של אחד המעטים שעשוי להיות ראוי לאזכור יחד עם לני ברוס בכל רשימה של פילוסופים פוליטיים ישרים עד כאב ולא מתקפלים".
באוגוסט 2004 הועלה לראשונה המחזה Bill Hicks: Slight Return בתיאטרון Pleasance באדינבורו, סקוטלנד. המחזה נכתב על ידי צ'אז ארלי וריצ'רד הרסט ומתאר את חזרתו של היקס (צ'אז ארלי) מהמתים להופעה אחרונה נוספת. מאז הועלתה ההצגה בבלגיה ובפסטיבל לסטר להומור, בנוסף להצגות ברחבי בריטניה.
ב-2006 פורסם ברשת האינטרנט ריאיון עם היקס שנערך ב-1993, ושצולם בערך ארבעה חודשים לפני מותו. בסרט מדבר היקס על הטבח בווייקו מזווית הראייה שלו ועל נושאים רבים אחרים מול קהל חי. כמו כן עוסק היקס בחרם שהטיל על תוכניתו של דייוויד לטרמן.
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של ביל היקס- קרן ביל היקס למען בעלי החיים
ביל היקס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- כתבה על ביל היקס בחדשות ה-BBC
- עקרונות הקומדיה של ביל היקס בבלוג ילדי הקומדיה
ביל היקס, מופע "Sane Man", שנת 1989, כתוביות בעברית, סרטון באתר יוטיוב- ביל היקס, מופע "Relentless", שנת 1991, כתוביות בעברית, סרטון באתר יוטיוב
- ביל היקס, מופע "Revelations", שנת 1993, כתוביות בעברית, סרטון באתר יוטיוב
- ביל היקס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
