ז'אק איבר

ז'אק פרנסואה אנטואן איבר (בצרפתית: Jacques François Antoine Ibert;‏ 15 באוגוסט 1890 – 5 בפברואר 1962), מלחין צרפתי.

ז'אק איבר
Jacques Ibert

לידה	15 באוגוסט 1890 פריז, צרפת
פטירה	5 בפברואר 1962 (בגיל 71) פריז, צרפת
שם לידה	Jacques François Antoine Marie Ibert
מקום קבורה	בית הקברות פאסי
מוקד פעילות	צרפת
מקום לימודים	הקונסרבטואר של פריז
זרם	מוזיקה קלאסית
סוגה	אופרה
שפה מועדפת	צרפתית
פרסים והוקרה	פרס רומא (1919) מפקד בלגיון הכבוד
www.jacquesibert.fr
פרופיל ב-IMDb

קורות חייו

אביו של איבר, אנטואן, היה סוכן מסחרי; אמו, מרגריטה לרטיג, הייתה קרובת משפחה של המלחין הנודע מנואל דה פאיה. מגיל 4 אמו של איבר לימדה אותו לנגן בכינור ופסנתר. בגיל 12 קרא ספר לימוד בהרמוניה מאת ריבר ודובואה, ובעקבות הקריאה החל לחבר ואלסים ושירים קצרים.

בסיום בית הספר התיכון החל לעבוד כמפקח במחסן כדי לעזור בפרנסת המשפחה, ובמקביל למד בסתר סולפז', תורת המוזיקה ומשחק תיאטרלי. ב-1910, בהמלצת מנואל דהפאיה, התקבל לאקדמיה למוזיקה בפריז כ"מאזין", ואחרי שנה – כסטודנט. לפרנסתו לימד שיעורים פרטיים בפסנתר, ניגן בבית קולנוע במונמרטר, וחיבר שירים וריקודים של תרבות פופולרית. למד אצל פול וידאל בקונסרבטואר של פריז.

לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, בנובמבר 1914, התגייס איבר לצבא כחובש, למרות בעיות בריאותיות. ב-1916 חלה בטיפוס וחזר לעורף. לזמן קצר הצטרף לקבוצת מלחינים "צעירים חדשים" שנוסדה על ידי אריק סאטי, והשתתף במספר קונצרטים לצד ז'ורז' אוריק, לואי דורה וארתור אונגר. שנה מאוחר יותר החל לשרת בחיל הים, שם קיבל דרגות קצונה, ושירת מספר שנים בדנקרק.

באוקטובר 1919, עוד בטרם השתחרר משירותו הצבאי, השתתף בתחרות "פרס רומא" עם הקנטטה "המשורר והפייה", וזכה בפרס, שאיפשר לו לחיות וללמוד שלוש שנים ברומא. באותה שנה נישא לרוזט וובר, בתו של האמן ז'אן וובר. בפברואר 1920 עברו בני הזוג לרומא, שם חיבר את יצירתו הראשונה לתזמורת, "הבלדה על כלא רדינג", לפי הפואמה של אוסקר ויילד. יצירות נוספות שחיבר ברומא הן האופרה "פרסי ואנדרומדה", הסוויטה "איסטוריי" לפסנתר ו"נמל-ים" לתזמורת.

ב-1923 חזר לפריז, שם עבד כמלחין וגם לימד תיזמור. לאחר שלוש שנים רכש בית באזור נורמנדי, בו שהה מספר חודשים בשנה, כדי לנוח מההמולה העירונית. בבית זה כתב את יצירותיו הידועות ביותר: "דברטימנטו לתזמורת", האופרה "המלך איבטו", הבלט "משוטט אביר" ואחרים. ב-1927 זכה לפרסום עם הצגת האופרה "אנג'ליקה" בפריז. בשנים הבאות עבד על מוזיקה למופעים תיאטרליים ולסרטים, בהם נודע בעיקר "דון קישוט" (1932), בו כיכב פיודור שאליאפין בתפקיד הראשי.

איבר יצר מספר יצירות לתזמורת, בהן "סימפוניית הים", אשר על פי צוואתו לא הייתה צריכה לבצע לפני מותו. ב-1933-1936 כתב קונצרט לחליל וקונצרטינו קמרי לסקסופון, וכן שני בלטים גדולים הכוללים שירה לפי הזמנה של אידה רובינשטיין: "דיאנה מפואטייה" ו"אביר נודד". הוא סייר באירופה, והופיע עם יצירותיו כמנצח. הוא מוביל את ההפקה הראשונה של "המלך איבטו" בדיסלדורף. ביחד עם אונגר יצר את האופרה "נשר". ב-1937 קיבל את תפקיד מנהל האקדמיה הצרפתית ברומא. במקביל המשיך לעבוד עם אונגר, ויצר את האופרטה "קרדינל הקטנטונת", שזכתה להצלחה בפריז.

עם תחילת מלחמת העולם השנייה שירת איבר בתפקיד נספח בשגרירות הצרפתית ברומא. לאחר הצטרפות איטליה למלחמה, עזב איבר עם משפחתו עם הסגל הדיפלומטי וחזר לצרפת. באוגוסט 1940, נשלח לפרישה, ובצו מיוחד של משטר וישי הוסר שמו מרשימות הקצינים, ויצירות נאסרו לביצוע. בשנים הבאות המשיך לחבר יצירות. באוקטובר 1942 הצליח לברוח לשווייץ, שם חלה בספסיס.

אחרי שחרור פריז, באוגוסט 1944, חזר לצרפת. מ-1945 עד 1947 עמד שוב בראשות האקדמיה הצרפתית ברומא, המשיך לכתוב מוזיקה לתיאטרון, לסרטים ולבלט, ולנצח על יצירותיו. מ-1950 הפסיק ללמד ולהופיע בשל בעיות בריאות במערכת כלי הדם והלב. בשנים 1955 עד 1957 ניהל את האופרה קומיק בפריז. בשנים האחרונות לחייו עבד על סימפוניה שנייה, שנשארה בלתי גמורה. הוא מת ב-5 פברואר 1962, לאחר התקף לב, ונקבר בבית הקברות פאסי.

יצירתו

המוזיקה של איבר נחשבת ל"קלילה" באופייה, שנונה, במקרים רבים, מצטיינת בתזמור ססגוני ובמלודיות נעימות לאוזן. אף כי לא היה חבר בקבוצת השישה, יש במוזיקה שלו אי-אילו מאפיינים משותפים עם זו שלהם. יצירתו הנודעת ביותר היא כנראה הדיברטימנטו לתזמורת (1930), המבוסס על המוזיקה הנלווית שלו למחזה של אז'ן לביש, "כובע הקש האיטלקי". במהלך היצירה משובצים ציטוטים קומיים של יצירות רבות, ביניהן מרש החתונה של מנדלסון. יצירות בולטות אחרות הן Escales ("תחנות ביניים") לתזמורת משנת 1924, הפואמה הסימפונית "הבלדה על כלא רדינג" (על פי שיר של אוסקר ויילד), קונצ'רטו לחליל ו"קונצ'רטינו דה קאמרה" לסקסופון ו-Histoires ("סיפורים") לפסנתר סולו. איבר חיבר מספר אופרות, כמו L'Aiglon ("הנשר הקטן") והאופרטה Les Petites Cardinal, בחלקן עם ארתור הונגר. איבר חיבר מוזיקה לסרטי קולנוע, ביניהם גם לגרסה של אורסון ולס למקבת' (1948). בשנת 1966 חיבר את היצירה "בכחנליה" לכבוד יום השנה העשירי ל"תוכנית השלישית" של ה-BBC. ביצוע הבכורה היה עם יוג'ין גוסנס.

אופרות

• פרסאוס ואנדרומדה, 1929
• אנז'ליק, 1927
• Le Roi d'Yvetot 1930
• הנשר הקטן (מערכות 1 ו-5, השאר מאת ארתור הונגר) 1937
• Les Petites Cardinal (אופרטה, עם ארתור הונגר)
• כחול הזקן, 1943

מוזיקה לסרטים

• הזמנה למחול (1956)
• מקבת (1948)
• פאניקה (1946)
• מתיאס פסקל המנוח (1937)
• גולגולתא (1935)
• אמהות (1934)
• חמשת הארורים (1933)
• דון קישוט (1933)
• כובע הקש האיטלקי (1927)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ז'אק איבר בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של ז'אק איבר (בצרפתית)

• ז'אק איבר, ברשת החברתית פייסבוק
• ז'אק איבר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• ז'אק איבר, באתר AllMovie (באנגלית)
• ז'אק איבר, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• ז'אק איבר, באתר ספוטיפיי
• ז'אק איבר, באתר קומפוניסטן דר גגנווארט
• ז'אק איבר, באתר AllMusic (באנגלית)
• ז'אק איבר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• ז'אק איבר, באתר Discogs (באנגלית)
• ז'אק איבר, באתר Songkick (באנגלית)
• ז'אק איבר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ז'אק איבר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• ז'ק איבר, דף שער בספרייה הלאומית