חיים מרינוב
חיים מרינוב (19 בספטמבר 1904, י' בתשרי תרס"ד - 3 בנובמבר 2001, י"ז בחשוון תשס"ב) היה נבחר ציבור ישראלי. יקיר ירושלים, שימש כסגנו של ראש עיריית ירושלים מרדכי איש-שלום וכסגנו וממלא מקומו של טדי קולק במשך שנים רבות. ממנהיגי תנועת העבודה בעיר.
 | |||
| לידה |
19 בספטמבר 1904 בוריסוב | ||
|---|---|---|---|
| פטירה |
3 בנובמבר 2001 (בגיל 97) ירושלים, ישראל  | ||
| מדינה |
ברית המועצות, ישראל | ||
| מקום קבורה |
בית הקברות סנהדריה | ||
| מפלגה | תנועת העבודה | ||
| |||
  | |||
בצעירותו עריכה
חיים מרינוב נולד בשנת 1904 בעיר בוריסוב שבבלארוס. בילדותו קיבל חינוך יהודי על ידי מורים פרטיים וב"חדר". לאחר מכן למד בגימנסיה רוסית והחל ללמוד רפואה באוניברסיטה בלנינגרד.
מגיל צעיר היה ציוני והיה פעיל בהקמת תנועת הסטודנטים הציונית בברית המועצות. כבר בגיל 16 נאסר בפעם הראשונה על ידי הבולשת הסובייטית בגלל פעילות ציונית אסורה. בגיל 21 החליט להפסיק את לימודי הרפואה בלנינגרד ולנסוע לאוקראינה כדי לארגן בה את התנועה הציונית הבלתי ליגלית; בגלל פעילות זו נאסר שנית ונשפט לגירוש לסיביר לתקופה של שלוש שנים. מקום הגירוש היה מרוחק כ-7,000 ק"מ מזרחה לחרקוב מקום מאסרו. המסע למקום הגירוש ארך חודשים רבים, ברכבות מבית סוהר אחד למשנהו, בהם נאסר בתנאים מחפירים. למזלו, באותה תקופה ניתן היה להגיש בקשות להמרת הגירוש לסיביר בגירוש אל מחוץ לתחומי ברית המועצות. כך, לאחר מאסר בן שנתיים בסיביר, גורש מברית המועצות, ועלה לארץ ישראל בשנת 1927, כחצי שנה לאחר אחיו רפאל. שניהם השתקעו בירושלים. האח השלישי גרשון הצליח לעלות ארצה בשנת 1930. שאר בני המשפחה נותרו בברית המועצות ובמשך עשרות שנים, עד לנפילת הקומוניזם, כולל בשנות מלחמת העולם השנייה, לא ניתן היה לקיים עימם קשר.
בארץ ישראל עריכה
חיים מרינוב קבע את מקום מושבו בירושלים ואותה לא עזב ליותר מימים ספורים במשך כל ימי חייו. כשתים עשרה שנים עבד כסתת וכיוצק מדרגות. הוא סיתת ויצק מדרגות בבנינים ידועים בירושלים, דוגמת בית הבריאות שטראוס והספרייה הלאומית בהר הצופים. הוא התגורר עם רעיתו דניה[1], שעבדה כאחות בבית החולים ביקור חולים, בשכונת יגיע כפיים, לא הרחק מקולנוע אדיסון ומרכז העיר דאז.
כאשר החליטה הסתדרות העובדים להקים לשכת עבודה בירושלים, כדי לעזור במציאת עבודה ולחלקה בצורה צודקת בין דורשי העבודה הרבים, התמנה חיים מרינוב למנהלה[2]. בשנת 1939 נבחר לעמוד בראש אגודת פועלי הבניין בירושלים. רגישותו הרבה למצוקת פועלי הבניין אשר לא הייתה להם עבודה קבועה, הניעה אותו ליזום את הקמת קרן הביטוח לפועלי הבניין. קרן זו הבטיחה תנאים סוציאליים כחופשה שנתית, חופשת מחלה ופנסיה לפועלי הבניין הארעיים. בעקבותיה קמו קרנות נוספות כ"מבטחים". בכך היה ממניחי היסוד לביטוח הסוציאלי בארץ ישראל.
לאחר מכן התמנה לתפקיד מנהל מפעלי "אבן וסיד" בירושלים[3]. במסגרת זו בנה שני מפעלים ממוכנים לאספקת חצץ, אבני בניה וסיד, בעטרות ובקסטל, לסיפוק צורכי הבניה בירושלים. עד אז אספקת רוב חומרי הבניה באזור ירושלים הייתה בידי הערבים. במלחמת העצמאות נהרסו שני המפעלים, ועטרות נכבשה על ידי הערבים. לאחר המלחמה, הקים מרינוב מחדש את המפעל בקסטל, וגם יזם את הקמת מעברת הקסטל, שלימים הפכה לשכונה משגשגת.
במלחמת העצמאות היה מפקד ההגנה באזור הצפוני של ירושלים.
בעיריית ירושלים עריכה
מרינוב היה מקורב למרדכי איש-שלום וכיהן במועצת עיריית ירושלים בשנים 1950-1955. במועצת העיר היה מרינוב מהדוברים נגד הנצחת אנשי אצ"ל ולח"י[4]. הוא נבחר שוב לעירייה בבחירות של 1959[5] ונבחר לתפקיד סגן ראש העיר בתואר[6], כסגנו של מרדכי איש-שלום. מרינוב היה יו"ר ועדת המשנה לרישיונות בנין ובנין ערים, ניהל בפועל את מחלקת המים ועניינים רבים של מחלקת מהנדס העיר, למרות שהסמכויות הרשמיות היו בידי ראש העיר. כנגד כהונתו הכפולה באבן וסיד ומחלקת מהנדס העיר עלו טענות על ניגוד עניינים[7]. בתחילת שנת 1964 פרש מעבודתו בחברת אבן וסיד ומונה לסגן ראש עיר בשכר[8]. עם זאת, המשיך מרינוב לפעול בעניינים שונים עבור חברת אבן וסיד[9].
לאחר הבחירות של 1965, בהן זכתה רפ"י בראשות טדי קולק, כיהן מרינוב באופוזיציה במועצת העיר[10]. במאי 1967, ערב מלחמת ששת הימים, הוקמה קואליציה קיר לקיר עירונית, בה השתלב מרינוב[11]. בדצמבר 1967 התאחדו רפ"י והמערך בירושלים ומרינוב מונה לסגן ראש העיר[12]. בתפקידו כסגן ראש העיר היה אחראי על משרד מהנדס העיר[13] וטיפל בנושאי תחבורה בירושלים[14]. לקראת הבחירות בשנת 1969 גבר על מרדכי איש-שלום בבחירות חשאיות של מפלגתו בירושלים ונכלל ברשימתו של טדי קולק למועצת עיריית ירושלים[15]. לאחר הבחירות נתמנה למ"מ ראש העיר ואחראי על מהנדס העיר ואספקת המים[16].
אחרית ימיו עריכה
לאחר שפרש לגמלאות מהעירייה, בשנת 1973, המשיך חיים מרינוב לעסוק בצורכי ציבור. הוא היה חבר במועצת הביטוח הלאומי וסייע למוסד בגיבוש חקיקה סוציאלית. היה יושב ראש מגן דוד אדום בירושלים, יו"ר האגודה למלחמה בסרטן ויושב ראש ארגון חברי ההגנה בירושלים. הוא הקים ביחד עם פרופסור קלמן יעקב מן את בית האבות ע"ש באייר, וכן הקים את בית ההגנה בירושלים. כמו כן, נמנה במשך שנים רבות על חבר הנאמנים של האוניברסיטה העברית בירושלים.
בשנת 1978 קיבל חיים מרינוב את אות יקיר ירושלים. הוא נפטר בשנת 2001, בגיל 97, ונקבר בבית הקברות סנהדריה[17]. בשנת 2008 החליטה עיריית ירושלים לקרוא על שמו רחוב בשכונת הר חומה שבדרום העיר.
קישורים חיצוניים עריכה
- רשימת מקבלי אות יקיר ירושלים 1978, אתר העיר ירושלים
הערות שוליים עריכה
- ^ הלוית דניה מרינוב, דבר, 7 בדצמבר 1950
- ^ מועצת פועלי ירושלים על ענייני העבודה, דבר, 1 ביוני 1945
- ^ האמנם בכדי לטהר את השורות?, דבר, 8 ביוני 1947
- ^ יונצח זכרם של חללי אצ"ל שנפלו, חרות, 8 ביולי 1954
עירית ירושלים המיטה אות קלון על עצמה בדחתה הצעה לקרוא שמות, חרות, 31 בינואר 1955 - ^ ילקוט הפרסומים 721, 30 בנובמבר 1959, עמוד 332
- ^ זר הקוצים של זר, חרות, 27 באוגוסט 1961
- ^ יהושע ביצור, דולאר מן וגם סופר מן, מעריב, 5 בפברואר 1962
העובדות אינן מדוייקות, מעריב, 12 בפברואר 1962
יהושע ביצור, הדובר הכחיש ... את עצמו, מעריב, 14 בפברואר 1962 - ^ סגן ראש עיר רביעי בשכר בירושלים, חרות, 30 בינואר 1964
- ^ יחיאל לימור, פרשת נסיעתו של סגן ראש עירית ירושלים לארה"ב, מעריב, 23 באפריל 1964
- ^ יחיאל לימור, עד מהרה יחושו תושבי ירושלים, מעריב, 4 באוגוסט 1966
- ^ קואליציה מקיר לקיר בירושלים, דבר, 29 במאי 1967
- ^ התאחדו סיעות המערך ורפ"י בעיריית ירושלים, דבר, 25 בדצמבר 1967
- ^ מהנדס עירית ירושלים והאחראי, מעריב, 18 באוגוסט 1969
- ^ סוכמו הדרכים לתכנון תחבורה במרכז הבירה, מעריב, 12 בפברואר 1969
- ^ יחיאל לימור, נקבעו מועמדי המפלגות בבחירות לעיריית ירושלים, מעריב, 24 בספטמבר 1969
י. משולם, מדוע לא נבחר מ. איש שלום, דבר, 20 בינואר 1970 - ^ טדי קולק נבחר לראש עירית ירושלים, דבר, 26 בנובמבר 1969
- ^ חיים מרינוב באתר GRAVEZ
הקבר של חיים מרינוב בבית הקברות סנהדריה, באתר BillionGraves