ניקולאיה ורמונט
ניקולאיה ורמונט (ברומנית: Nicolae Vermont; שמו בלידה: איזידור גרינברג, Isidor Grünberg; 10 באוקטובר 1866 – 14 ביוני 1932) היה צייר, גרפיקאי ותחריטן יהודי-רומני משומד. אמן פורה מאוד, ורמונט מוגדר כצייר ריאליסטי לירי[1] שהושפע על ידי הנאו-קליסיציזם, האימפרסיוניזם (במיוחד הגרמני) והאקספרסיוניזם. עסק בציור נוף וטבע דומם, דיוקנאות ותמונות עירום של נשים, אך נמשך גם לנושאים חברתיים ודתיים[2].
 | |
| לידה |
10 באוקטובר 1866 בקאו, רומניה  |
|---|---|
| פטירה |
14 ביוני 1932 (בגיל 65) בוקרשט, ממלכת רומניה |
| שם לידה |
Nicolae (Isidor) Vermont (Grumberg) |
| מקום לימודים |
האקדמיה לאמנות יפה, מינכן |
| תקופת הפעילות |
1886–1932 (כ־46 שנים) |
| תחום יצירה |
ציור, ציור קיר |
| זרם באמנות |
ריאליזם, Tinerimea artistică |
| הושפע על ידי |
Theodor Aman |
  | |
שנות ילדותו ולימודיו עריכה
ניקולאיה ורמונט נולד כאיזידור גרינברג בעיר בקאו, (לפי מקורות אחדים בעיירה מוינשט) במשפחתו של המורה יוסיף גרינברג. בהמשך עבר עם משפחתו לגור בעיר פלוישט ואחר כך בברשוב (אז באוסטרו-הונגריה), בה למד בבית ספר גרמני. בשובו בגיל 18 לממלכת רומניה, לבוקרשט, התחיל לשלוח ציורים לעיתון הרומני "אוניברסול". נרשם ללימודי ציור אצל תאודור אמן באקדמיה לאמנויות יפות בבירה הרומנית, שבה היה התלמיד היהודי הראשון. אחרי סיום לימודיו בבוקרשט בשנת 1886, בעזרתו של ניקולאיה גריגורסקו אותו הכיר מילדותו בבקאו, התאפשר לו השתלם באקדמיה לאומנות במינכן (1893-1887), ב-1893 למד גם בפריז.
פעילותו כאמן עריכה
בשנת 1890 ביקר ברומניה והשתתף בתערוכות של "החוג האמנותי" (Cercul artistic) ולאחר מכן נסע לאוסטריה ואיטליה. מתנגד לקונפורמיזם האקדמיסטי, הצטרף ורמונט לתנועת ההתחדשות של קבוצת ה"ציירים העצמאיים" ברומניה ("מנשר העצמאות" מ-1896) מיסודם של ארטקינו, שטפאן לוקיאן והאספן והנדבן יואן בוגדן-פיטשט. הוא נמנה גם עם החברים המייסדים של אגודת "איליאנה" (Ileana) שהתקבצה סביב לכתב-העת בעל אותו השם, ואחרי 1904 בחוג של "הנוער האמנותי" (Tinerimea artistică) בו פעלו, בין השאר, אמנים כמו לוקיאן, ארתור ורונה, מריוס בונסקו, אלכסנדרו סטמרי וז'אן אל. סטריאד. הוא הציג באופן סדיר בתערוכות החוגים הנ"ל. הציג באתנאום הרומני, וכן בתערוכות אישיות במהלך השנים - 1929,1928,1919,1912,1911. בשנת 1900 בביתן רומניה בתערוכה העולמית של פריז הציג ורמונט 2 תמונות. ב-1906 לרגל מלאת 40 שנה לעלייתו של קרול הראשון לשלטון ברומניה, ציוריו הוצגו לצד תמונות מאת גריגורסקו, ורונה ולוגי. ב-1913 נסע בבוהמיה ומוראביה, בשנים 1925,1926 ו-1929 בצרפת ואחר כך בהולנד וגרמניה.
בשלב מאוחר יותר בחייו התנצר ורמונט לפי הדת הנוצרית האורתודוקסית השלטת ברומניה.
יצירתו וסגנונו עריכה
קרוב בגישתו לניקולאיה גריגורסקו, במיוחד בצעירותו, בציורי הנוף שלו יצר ורמונט תמונות מקמפולונג ומאולטניה המתאפיינות בליריות טהורה ועדינה, והנותנות ביטוי לספונטניות וחדות ההסתכלות ולווירטואוזיות הרישום. נמשך על ידי הקופמוזיציה, הצטיין האמן בציורי ז'אנר שקיבלו השראה מחיי האנשים הפשוטים אותם תיאר ברגש חם ב מיוחד ("המהגרים", "המובטלים", "מנקה הארובות", "מוכר ה"בראגה"" וכו'). בדומה ללוקיאן וארטקינו הושפע גם על ידי סגנון הצייר פריץ פון אודה ממינכן. יצירותיו זכו להערכתם של אספני האומנות בוגדאן-פיטשט שקנה 80 מתוכן[3], קריקור זמבקצ'יאן ואף המלכה מריה של רומניה. תמונות רבות של ורמונט מוצגות באוספים ציבוריים כמו המוזיאון הלאומי לאמנות בבוקרשט, המוזיאון ע"ש וסילה פרבאן בברלאד, מוזיאון האומנות של בוקובינה בסוצ'אבה, המוזיאונים לאמנות בקונסטנצה ורמניקו ולצ'ה. חלק גדול מיצירותיו מתוך האוסף של השופט לאזר מומנטיאנו נהרס בהפצצות האוויר של ה"לופטוואפה" על בוקרשט באוגוסט 1944.
ניקולאיה ורמונט צייר גם קירות של כנסיות בצ'רנאוודה (1893), מנשט, פרחובה (1895), סופיה (הכנסייה הרומנית בסופיה, 1903, יחד עם ארטקינו וסרפים) ועיטר את תקרות הארמונות קלינדרו (1904) וקנטקוזינו (1909) בבוקרשט. בשנותיו האחרונות נטה ביצירותיו לרצות את הקהל חובב ה"ציוריות". תחריטיו מצטיינים בעדינות מיוחדת.
ניקולאיה ורמונט נפטר בבוקרשט בשנת 1932 בגיל 65. הוא הובא לקבורה בבית הקברות בלו בבוקרשט. אחיו היה המתרגם והאסטרונום ברנרד ורבארה ורמונט, ואחותו הייתה שחקנית התיאטרון לאה פנשטה ורנמונט, אמה של השחקנית התיאטרון הצרפתית-רומנית מריה ונטורה. עם תלמידיו נמנו ז'ול פרחים, רודיקה מאניו.
הנצחה עריכה
מבחר יצירות עריכה
ציורים עריכה
- דיוקן עצמי
- המהגרים
- פועלים ליד השולחן
- האשה עם שמשיה
- מנקה הארובות
- שתי מוכרות פרחים Doua florărese
- ונציה
- הנמל קונסטנצה
- איכרים ליד השולחן
- אטיוד להורה
- נוף בסטודיו
- בת הצייר
- דיוקן האשה
- בארוחה
- בפארק שאנז אליזה
- קפה דה לה פה
- הצועניה בשוק
- מנוחה
- תופרת Cusătoreasă 1911
- הורה
- יפניות
- שפת הים בדייפ
- קטעי טבע דוממים
- פרחים
- ורדים Trandafiri
- קיץ באחוזה Vară la conac
ציורי קיר עריכה
- המשפט של סטרויה לאורדיאנול, בארמון קטנטקוזינו - בימינו בית איגוד המלחינים, בוקרשט 1914
- כניסת מיכאל האמיץ לאלבה יוליה - 1909
- קרב בין רומאים לדאקים 1916
- הנמל קונסטנצה 1910 - נועד לבניין משרד העבודות הציבוריות
- תקרת הארמון קנטקוזינו
ציורי כנסיות עריכה
- בכנסיית פונדן ג'ראש, רוקר
- קפלה בבוטושאן 1903
- קפלה ואיקונוסטזיס בכנסיית "יוחנן המטביל" בטקוץ' 1914 ( עם דימיטריה הרלסקו)
- הכנסייה הרומנית בסופיה
- כנסיית מנשט
- כנסיית קטרונשט
- כנסיית שלאר
- במטרופוליה בבוקרשט
קישורים ומקורות חיצוניים עריכה
- Academia Republicii Populare Române, Dicționar Enciclopedic Român, Editura Politică, București, 1962-1964 (ברומנית)
- הערך ניקולאיה ורמונט באתר האנציקלופדי "קריספדיה" (ברומנית)
- אמליה פאבל - ציירים יהודים ברומניה - אינטראקציות תרבותיות בכתב העת "אובסרבטור קולטורל" גיליון 29,ספטמבר 2000 (ברומנית)
(Amelia Pavel - Pictura evreilor din România, Interferenţe culturale)
- ציורים של ורמונט - באתר יו טיוב - בליווי צלילי חליל פאן של גאורגה זמפיר
- Krikor Zambaccian Însemnările unui amator de artă, LiterNet 2004 (ברומנית)
- כתבה על ציורי טוניצה, ורמונט ודרסקו באופסי התקופה - מאת ורוניקה מרינסקו, Curierul naţional 8 בדצמבר 2010
- ציורי ורמונט באתר "טוטארט"
סרטון עם ציורי ורמונט על צלילי חליל פאן של גאורגה זמפיר, סרטון באתר יוטיוב
לקריאה נוספת עריכה
- Pavel, Amelia, Ionescu, Radu, Nicolae Vermont, Ed. Academiei Republicii Populare Române, Bucureşti, 1958