פייטרו אנסטסי
פייטרו אנסטסי (באיטלקית: Pietro Anastasi; 7 באפריל 1948 – 17 בינואר 2020[1]) היה כדורגלן איטלקי, ששיחק בעמדת החלוץ.
.jpg) | ||||
| אנסטסי, 1971 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
7 באפריל 1948 קטניה, איטליה | |||
| פטירה |
17 בינואר 2020 (בגיל 71) קטניה, איטליה | |||
| שם מלא | פייטרו אנסטסי | |||
| גובה | 1.72 מטר | |||
| עמדה | חלוץ | |||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
| נבחרת לאומית כשחקן | ||||
| ||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
אנסטסי היה חלוץ מהיר בעל יכולת ניצול מצבים גבוהה, הזכור בעיקר בתקופתו ביובנטוס, עמה זכה בשלוש אליפויות איטליה. הוא ייצג את נבחרת איטליה 25 פעמים, בהן כבש שמונה שערים. לזכותו שער במשחק הגמר של טורניר יורו 1968 בו זכתה איטליה, והוא ייצג את הנבחרת גם בטורניר מונדיאל 1974.
קריירת משחק עריכה
אנסטסי החל את קריירת המשחק כבר בגיל 16, במדי קבוצת מאסימיניאנה מעיר הולדתו קטניה, ששיחקה אז בליגה הרביעית. בעונת הבכורה שלו, בעונת 1965/1966, עונתו השנייה בקבוצה, כבש אנסטסי 18 שערי ליגה וסייע לקבוצתו להעפיל לליגה השלישית, הליגה הבכירה ביותר בה שיחקה הקבוצה בתולדותיה.
אנסטסי הצעיר משך את תשומת לבו של המנהל הספורטיבי של קבוצת וארזה מהסרייה ב'. לקראת עונת 1966/1967, לאחר שתי עונות בליגה הרביעית ובגיל 18 בלבד, עבר אנסטסי לשורות וארזה. בעונתו הראשונה בקבוצה היה חלק משמעותי ורשם 37 הופעות ליגה בדרך להעפלתה של וארזה לסרייה א' מהמקום השני בטבלה. את הופעת הבכורה שלו בליגה הבכירה ערך אנסטסי ב-24 בספטמבר 1967 במשחק חוץ מול פיורנטינה. אנסטסי כבש באותו משחק גם את שער הבכורה שלו, בדרך להפסד 1–3 בסיום.
באותה עונה סייע אנסטסי לקבוצתו להשיג את מיקום השיא בתולדותיה, המקום השביעי בליגה הבכירה. הוא רשם 29 הופעות בהן כבש 11 שערים. שלושה מהם כבש במשחק מול יובנטוס ב-4 בפברואר 1968, שהסתיים בניצחונה של וארזה בתוצאה 0–5. היכולת שהפגין במשחק, ובכלל במהלך העונה, אף זיכו אותו בזימון בכורה לנבחרת איטליה.
לקראת עונת 1968/1969 החתימה יובנטוס את אנסטסי תמורת סכום של כחצי מיליון ליש"ט, שיא סכום העברה עולמי שהחזיק מעמד חמש שנים, עד להעברתו של יוהאן קרויף מאייאקס אמסטרדם לברצלונה ב-1973. השתלבותו של אנסטסי בקבוצה הייתה טובה. הוא היה מכובשי הליגה המצטיינים של הקבוצה בשתי עונותיו הראשונות במדיה, עם 15 שערי ליגה בכל אחת.
על אף ההצלחה האישית, בשלוש העונות הראשונות בקבוצה לא הצליח אנסטסי לזכות איתה בתארים. השינוי המיוחל הגיע בפתחה של עונת 1970/1971. הצטרפותו של ג'מפיירו בוניפרטי לניהול הקבוצה, ושינויים רבים במצבת השחקנים, הפכו את יובנטוס לקבוצה הבכירה באיטליה באותן שנים. אחד השינויים היה חזרתו מהשאלה של רוברטו בטגה הצעיר. בטגה ואנסטסי הפגינו שיתוף פעולה מרשים ביניהם, ויצרו עבור יובנטוס חלק התקפי משובח, מגוון ומשתף פעולה. עם זאת, הקבוצה נאלצה לחכות עונה נוספת כדי לזכות מחדש בתואר האליפות. היה זה בעונת 1971/1972, שבה בטגה נאלץ להיעדר במשך כחצי עונה, ואנסטסי היה לשחקן החשוב ביותר בחלק ההתקפי של הקבוצה. עם 11 שערי ליגה, סייע אנסטסי לקבוצתו לזכות בתואר הראשון עבורו בקריירה. יובנטוס שמרה על התואר גם עונה אחר כך, ובמקביל העפילה עד לגמר גביע אירופה לאלופות. אנסטסי כבש פעמיים במהלך הטורניר, בשלבי שמינית ורבע הגמר, ונכלל בהרכב למשחק הגמר בו נוצחה יובנטוס 0–1 על ידי אייאקס. כמו כן, העפילה הקבוצה לגמר הקופה איטליה, שם נוצחה בדו-קרב בעיטות עונשין על ידי מילאן.
בעונת 1973/1974 הפסידה יובנטוס את האליפות וסיימה כסגנית בלבד. הייתה זו העונה הפורייה ביותר של אנסטסי בליגה הבכירה, עם 16 שערים. עונה אחר כך החזירה לעצמה יובנטוס את האליפות, שהייתה האחרונה בקריירה של אנסטסי. באותה עונה אף שימש לעיתים קרובות כקפטן הקבוצה. הישג נוסף עליו חתום אנסטסי באותה עונה, הגיע במשחק מול לאציו ב-27 באפריל 1975. אנסטסי עלה מהספסל וכבש שלושה שערים בחמש דקות, בין הדקה ה-83 לדקה ה-88. היה זה השלושער המהיר ביותר לשחקן מחליף בסרייה א', ועליו היה חתום אנסטסי לבדו במשך 36 שנים, עד שקווין-פרינס בואטנג שחזר זאת במדי מילאן. עם זאת, באותה העונה גם החל סכסוך בינו לבין המאמן קרלו פארולה. לאורך עונה זו, ובמשך שתי העונות שלאחריה, סופסל אנסטסי לעיתים קרובות, בעיקר בשל סכסוכים חוזרים ונשנים עם פארולה.
בסיום עונת 1975/1976, בה רשם 16 הופעות ליגה וכבש שער אחד בלבד, החליטו שני הצדדים על פרידה של אנסטסי מהמועדון לאחר שמונה עונות. אנסטסי היה מחביבי הקהל לאורך תקופתו במועדון, ותרם לה משמעותית. הוא ממוקם בפסגת הכובשים של המועדון בגביע האיטלקי נכון ל-2015 (30 שערים), הוא חתום של 78 שערי ליגה במדי המועדון, וסך הכול ערך 303 הופעות בכל המסגרות בהן כבש 130 שערים. הוא זכה להיות בין 50 כוכבי יובנטוס בכל הזמנים ששמם נכלל במצעד התהילה באצטדיון יובנטוס שהוקם ב-2011.
לקראת עונת 1976/1977, ביצעו אינטר מילאנו ויובנטוס עסקת חליפין, במסגרתה עבר אנסטסי לאינטר ורוברטו בונינסניה עשה את הדרך ההפוכה. אנסטסי שיחק באינטר במשך שתי עונות בלבד, בהן כבש שבעה שערי ליגה ב-46 הופעות. בעונה השנייה שלו בקבוצה, בעקבות האכזבה מיכולתו ופריחתו של החלוץ הצעיר אלסנדרו אלטובלי, שותף אנסטסי ב-19 משחקי ליגה בלבד. עם זאת, באותה עונה הוא זכה בפעם היחידה בקריירה בגביע האיטלקי, לאחר שעלה כמחליף במשחק הגמר בו גברה אינטר 1–2 על נאפולי.
לאחר שתי עונות קשות באינטר, עבר אנסטסי בן השלושים לאסקולי מהסרייה א' לקראת עונת 1978/1979, והשתלב מיד כשחקן הרכב קבוע בקבוצה. במהלך עונתו השנייה במועדון, ב-30 בדצמבר 1979, כבש אנסטסי את השער המאה בקריירה שלו בליגה הבכירה. השער נכבש מול קבוצתו לשעבר יובנטוס, במגרשה הביתי בטורינו, ועם כיבוש השער בדקה השמינית זכה השחקן לתשואות רמות גם מקהלה של יובנטוס. בעונת 1980/1981, עונתו השלישית בקבוצה, נפצע אנסטסי והושבת לכחצי עונה, ובסך הכול רשם תשע הופעות ליגה בלבד. בתום שלוש עונות במדי אסקולי שוחרר אנסטסי מהקבוצה, לאחר שכבש במדיה תשעה שערי ליגה בלבד ב-58 הופעות.
לאחר תקופה של מבחנים בפתיחת עונת 1981/1982, חתם אנסטסי באוקטובר 1981 בקבוצת לוגאנו מליגת המשנה בשווייץ, ולראשונה שיחק מחוץ לאיטליה. הוא חזר לכבוש מספר דו-ספרתי של שערי ליגה לראשונה מאז עונת 1974/1975 ביובנטוס, כשסיים עם עשרה שערי ליגה ב-14 הופעות. בסיום העונה פרש ממשחק פעיל בגיל 34.
נבחרת איטליה עריכה
אנסטסי החל את דרכו בנבחרת איטליה הצעירה ב-1967, ובאותה שנה זכה עמה במדליית הזהב במשחקי הים התיכון שהתקיימו באותה שנה בתוניס.
על אף שהיה בן עשרים בלבד וטרם ערך את הופעת הבכורה שלו בנבחרת איטליה, זומן אנסטסי לסגל איטליה לקראת יורו 1968 הביתי על ידי המאמן פרוצ'ו ולקארג'י. הופעת הבכורה שלו נערכה ב-8 ביוני 1968, במשחק הגמר של הטורניר בין איטליה ליוגוסלביה. המשחק הסתיים בשוויון 1-1 לאחר הארכה, ונקבע משחק חוזר יומיים אחר כך. בדקה ה-31 של המשחק החוזר כבש אנסטסי בבעיטה מחוץ לרחבה, מהאוויר ולרשת, את השער השני של איטליה שקבע את תוצאת המשחק, 2-0 בסיום, והעניק לאיטליה את אליפות אירופה.
אנסטסי היה בסגל הראשוני של איטליה לטורניר מונדיאל 1970 במקסיקו, אך נגרע מהסגל עקב פציעה שחייבה אותו בניתוח, ועל חשבונו זומנו שני שחקני התקפה אחרים. לאחר שכשל להעפיל עם איטליה ממוקדמות יורו 1972, היה שותף אנסטסי להעפלת הנבחרת ממוקדמות מונדיאל 1974.
אנסטסי זומן על ידי ולקארג'י לסגל איטליה למונדיאל 1974 בגרמניה המערבית. איטליה אכזבה בטורניר והודחה ממנו כבר בתום שלב הבתים. במשחק הראשון מול האיטי עלה אנסטסי מהספסל בדקה ה-70, ותשע דקות אחר כך כבש את השלישי של נבחרתו בניצחון 1–3. היה זה שערו האחרון הוא פתח בהרכב ושיחק תשעים דקות בתיקו 1-1 מול ארגנטינה ובהפסד 1–2 לפולין, שחרץ את גורלה של הנבחרת כבר בשלב הבתים.
מאז הטורניר שותף אנסטסי עוד פעם אחת במשחק רשמי, ב-20 בנובמבר 1974 במוקדמות יורו 1976, בהפסד 1–3 להולנד בחוץ. בסך הכול הוא רשם 25 הופעות ושמונה שערים במדי איטליה.
נפטר ב-17 בינואר 2020.
תארים עריכה
סטטיסטיקות עריכה
מועדונים עריכה
| עונה | קבוצה | ליגה | בליגה | |
|---|---|---|---|---|
| הופעות | שערים | |||
| 1964/1965 | מאסימיניאנה |  הליגה האיטלקית הרביעית |
7 | 1 |
| 1965/1966 | 31 | 18 | ||
| 1966/1967 | וארזה | סרייה ב' |
37 | 6 |
| 1967/1968 | סרייה א' |
29 | 11 | |
| 1968/1969 | יובנטוס | סרייה א' |
28 | 15 |
| 1969/1970 | 29 | 15 | ||
| 1970/1971 | 27 | 6 | ||
| 1971/1972 | 30 | 11 | ||
| 1972/1973 | 27 | 6 | ||
| 1973/1974 | 23 | 16 | ||
| 1974/1975 | 25 | 8 | ||
| 1975/1976 | 16 | 1 | ||
| 1976/1977 | אינטר מילאנו | סרייה א' |
27 | 4 |
| 1977/1978 | 19 | 3 | ||
| 1978/1979 | אסקולי | סרייה א' |
24 | 3 |
| 1979/1980 | 25 | 5 | ||
| 1980/1981 | 9 | 1 | ||
| 1981/1982 | לוגאנו |  ליגת המשנה השווייצרית |
14 | 10 |
| סך הכול בקריירה | 427 | 140 | ||
נבחרת לאומית עריכה
| נבחרת איטליה | ||
|---|---|---|
| שנה | הופעות | שערים |
| 1968 | 3 | 1 |
| 1969 | 4 | 1 |
| 1970 | 2 | 1 |
| 1971 | 0 | 0 |
| 1972 | 4 | 1 |
| 1973 | 6 | 3 |
| 1974 | 5 | 1 |
| 1975 | 1 | 0 |
| סה"כ | 25 | 8 |
קישורים חיצוניים עריכה
- פרופיל, באתר Transfermarkt
- פרופיל, באתר Soccerway
- פרופיל, באתר WorldFootball.net
- פרופיל, באתר National Football Teams
- פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
- פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt
הערות שוליים עריכה
- ^ Il calcio piange Pietro Anastasi: fu un simbolo della Juve negli Anni 70, La Gazzetta dello Sport - Tutto il rosa della vita (באיטלקית)
| נבחרת איטליה – יורו 1968 (מקום ראשון) | ||
|---|---|---|
|
1 אלברטוסי • 2 אנסטסי • 3 אנקילטי • 4 ברצלינו • 5 בורניץ' • 6 בולגרלי • 7 קסטאנו • 8 דה סיסטי • 9 דומנגיני • 10 פאקטי • 11 פריני • 12 גארנרי • 13 ג'וליאנו • 14 לודטי • 15 מאצולה • 16 פראטי • 17 ריבה • 18 ריברה • 19 רוסאטו • 20 סלבדורה • 21 ויירי • 22 זוף • מאמן: ולקארג'י |
| |
| נבחרת איטליה – מונדיאל 1974 | ||
|---|---|---|
|
1 זוף • 2 ספינוסי • 3 פאקטי • 4 בנטי • 5 מוריני • 6 בורניץ' • 7 מאצולה • 8 קאפלו • 9 קינאליה • 10 ריברה • 11 ריבה • 12 אלברטוסי • 13 סבאדיני • 14 בלוג'י • 15 וילסון • 16 ג'וליאנו • 17 רה צ'קוני • 18 קאוזיו • 19 אנסטסי • 20 בונינסניה • 21 פוליצ'י • 22 קסטליני • מאמן: ולקארג'י |
| |