פתיחת התפריט הראשי

מיכאל חלאק

אמן, צייר ומרצה לאמנות ישראלי

מיכאל חלאק (נולד ב-1975) הוא אמן, צייר ומרצה לאמנות ישראלי.

מיכאל חלאק
אין תמונה חופשית
לידה 1975 (בן 44 בערך)
פסוטה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת חיפה עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור עריכת הנתון בוויקינתונים
michaelhalak.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

ביוגרפיהעריכה

מיכאל חלאק נולד בכפר פסוטה שבגליל העליון, בן למשפחה נוצרית קתולית. ב-2002 סיים לימודי תואר שני באמנות בהצטיינות באוניברסיטת חיפה. בעל תעודת הוראת האמנות. כיום עובד בסטודיו "פירמידה", בשכונת ואדי סאליב, חיפה ומרצה ומלמד אמנות בחיפה.

חלאק מציג את עצמו כאמן פלסטיני-ישראלי נוצרי, וכך בראיון שערך עם אלי אזולאי-ערמון הוא מציג את זהותו: "זה התחיל בפורטרטים ובעיסוק בזהות ובזרות. בעיני היהודים, אני ערבי, בעיני המוסלמים, אני נוצרי, ונוצרים הם לא ממש ערבים. ואז החלו הדיוקנאות העצמיים. לא יכולתי שלא לקחת את זה לצד הפוליטי, אף שזה הצד הכי מורכב מבחינתי. בהמשך הוסיף "אמנות א-פוליטית אפשר לעשות רק בניו זילנד, לא כאן ".[1][2] שאלה זו של זהות האמן, כפי שבאה לידי ביטוי בציורי הדיוקנאות, מתקיימת בעבודותיו ויש בהן יותר מסוג של תהייה בנושא.

סגנון וטכניקהעריכה

סגנונו ועיסוקו העיקרי של חלאק הוא בציור פיגורטיבי-ריאליסטי בסגנון הנע בין היפר-ריאליסטי לקונספטואלי.[3] האומן יוצר על פי מודלים תוך כדי התבוננות וגם בעזרת תצלומים. בציורי הדיוקן העצמי הוא מבטא מצד אחד [דרושה הבהרה] את הצורך להעלם מבחינת הזהות והייצוג העצמי, לא להיות בעל זהות שניתן להצביע עליה, כמבקש להיטמע בהמון מבלי להיעצר, להיבדק או להיחשף. הוא מעיד על עצמו שכל ציוריו, ובכללם הדיוקנאות, הם מבחינתו ייצוגים נרטיביים, סמליים המבקשים להתמודד עם חיבור בין המסורת, המקום והזמן. "חלאק אינו מציע לצופה דיוקן פסיכולוגי, אלא עיסוק בתבניות של ייצוג ובפירוקן", מציינת סמדר שפי במאמר ביקורת על התערוכה.[4][5] האומן אומר בוגנים איתן בראיונות עמו: "מתעקש כי אלה מטאפורות למצב אישי, לא פוליטי".[6][7]

עבודותיו של מיכאל חלאק מלוות במועקה ובמודעות חדה למהמורות המציאות. בדיוקנאות (כולל אלה העצמיים) ובציורי הנוף והטבע הדומם, חלאק אינו מושיט יד לצופים לעזור למי מהם לצלוח את הנראה. הצופים נמצאים מחוץ לפריים והם אינם שותפים למה שקורה בעבודה, הוא מותיר אותם מול ומחוץ למצויר, לעיתים אפילו בסוג של איבה או דחייה, המבט נתפס כפלישה שהציור מבקש להתגונן מפניו. גם בציורי הטבע הדומם חלאק משמר את אותה תחושת חניקה דרך דימויים שהוא מעמיד כהתרסה מול הצופים.. עבודותיו טעונות במתח שבין נוכחות להיעדר, בין הזדהות לאי ־ הזדהות, בין עדות להשתקה ובין זיכרון להשכחה. מכילים תמיד ביטויים טורדנים של הרס, מחיקה, פירוק ופגיעה, חותרים תחת הסגנון מטאפורות למצב אישי הריאליסטי המבקש ללכוד תמונת מציאות אחידה מושלמת ושלמה.[8]

תערוכות יחידעריכה

ב-2015 הוצגה תערוכת היחיד הראשונה של חלאק, תערוכה בשם "שברים", אוצר: ד"ר גבי גבע. בתערוכה עוסק חלאק בתבניות של ייצוג ופירוקן, כגון: צנצנות זיתים שבורות בזוויות וממרחקים שונים, כדוגמת העבודה "זית מקומי כבוש", 2014[9]

עבודה נוספת שהוצגה בתערוכה היא "חומת ההפרדה" המתארת בריאליזם את חומת ההפרדה כמו נבנתה החומה מחדש בחלל עצמו. העמידה מתחת לציור שגובהו כשלושה מטרים והניסיון לראות מעבר, אל מה שמאחורי החומה נכשלים ובלתי אפשריים. זו יצירה שכולה ריאליזם המתאר משטח מופשט, ייצוג של לוחות אטומים בגוני אפור, סדק גדול במרכזם וחורים שחורים בקצה העליון של כל לוח. מיכאל חלאק מצייר מקטע אבן נקי מגרפיטי שעצם הנוכחות שלו כמכשול הוא העניין ביצירה. במאמר ביקורת על התערוכה מציינת גליה יהב כי העבודה "חומת ההפרדה" מהווה תקדים מבחינת גודלה ובשאפתנותה, במידת ההפשטה ובזיקה ההדוקה שבין הפוליטי לאישי.[10] עוד לדבריה: "אולי מקטע החומה המצויר אינו כולל את הציורים שעליו, מפני שהוא מתאר את הצד הישראלי של החומה, אפס מחאה אינה נרשמת על הלוחות שלה, היא טבולה ראסה - בלי היסטוריה, בלי עתיד. יש בציור החומה התחברות, אולי אירונית, למסורת הציור החברתית-פוליטית, הפעם לצד מסורת ציורית נוספת – ציור האבסטרקט, או אידיאת האמנות-לשם-אמנות, שתי מגמות שונות לגמרי של אוונגרד היסטורי חוברו להן יחדיו בציור הקיר הזה, אפור על אפור חף מדמויות אדם".[10]

לדברי האומן הרעיון לציור נבע מראשו לאחר שביקר וראה את החומה בברלין את מה שנותר ממנה ובעקבות נסיעה לירושלים דרך כביש 443, משם ניתן היה לראות את גדר ההפרדה. המראה גרם לו "תחושה של חנק וניתוק". עם זאת יאמר:" כי הסדקים המופיעים על החומה הם ביטוי לאופטימיות זהירה של חלאק או לאמונה שאין חומה שתעמוד לעד. "כל חומה שנבנתה לאורך ההיסטוריה התפוררה בסופו של דבר, אפילו החומה הסינית", הוא אומר, "במקום לבנות את המדינה עם בטון ומלט, בסוף בונים את גדר ההפרדה."[6]

ב-2017 התקיימה תערוכת יחיד נוספת "זיכרונות מהעתיד", בגלריה נגא, תל אביב, בה הציג חמישה ציורים בפורמט קטן שמתארים מעין 'קופסאות זיכרון', ושתי עבודות גדולות - האחת דיוקן והשנייה מורכבת מתשעה ציורים קטנים יותר. קופסאות הזיכרון של חלאק ריאליסטיים, ומתארים חפצים שונים: צעצועים, טבע דומם, ציורי נוף וטקסטים. אלו נדמים כאובייקטים אקראיים, אולם למעשה מכוונים לעבר הביוגרפיה של האמן, ובכך קושרים יחדיו הווה ועבר. הציורים מבטאים את המתח שבין האישי והאוניברסלי, ואת המטען שמלווה את האמן ביצירתו.[11]

ציורי דיוקנאותעריכה

ב-2009 הציג חלאק בתערוכה קבוצתית "גברים בשמש", אוצרת: טל בן צבי, במוזיאון הרצליה,[12] שלושה דיוקנאות עצמיים (שמן על בד), שבהם האומן בקש לעורר בנו תחושה חזקה של עצב וקדרות. מצד אחד מנסה להעביר לצופה את עצמו, את עולמו הפנימי ומצד שני הדיוקנאות מסתגרות וכמעט לא מתקשרות עם המתבונן. במאמר ביקרות מציינת סמדר שפי כי: "הדיוקנאות (כולל אלה העצמיים) ובציורי הנוף והטבע הדומם, חלאק אינו מושיט יד לצופים. הוא אינו הופך אותם לשותפיו הסמויים, לחבריו לזווית התבוננות, אלא מותיר אותם מול ומחוץ למצויר"[4]

שתי עבודות מ-2010, "אמל", שבה נראית דמותה של נערה העומדת כמי שחוככת בדעתה כשגבה מופנה לחומת ההפרדה. בתמונה זו ישנו קצה של תקווה, הן בשמה של היצירה " התקווה" והן במראה הנערה בג'ינס ובגופייה העומדת באופן כמעט טבעי לצד החומה. מנגד "אניס ה" האישה הנראית זקנה, אולי בטרם עת, פניה חרושים בקמטים יוצרת תחושת קירבה ועצב, חוסר אמונה באפשרויות התקווה. האמן מציג לפנינו את החסוי הסמוי ומנכיח את העצב האין סופי.[4] דיוקנאות הנשים, מציינת סמדר שפי, מעניינים לא רק בהקשר מגדרי, אלא בעיקר בהקשר גילי ומעמדי. חלאק מצייר נשים שנדמה נכלאו בחלל התמונה בתוך המרחב המצומצם של החומה. הנשים מצוירות כשמאחוריהן נראית גדר ההפרדה בגדה המערבית, גדר שמסמלת את האיבה, האיום והמציאות בצל הכיבוש.[4]

בדיוקן "ללא כותרת" מ-2011 שהוצג בתערוכה "פנים ונופים", במוזיאון תל אביב, נראית היצירה כרישום הכנה המודבק בסרט הדבקה לדיקט ועליו מונחת לבנה אפורה, כדוגמת הלבנים של ריצוף רחובות, מונחת על מקל עץ רחב ומסתירה את חלקו התחתון של הציור, למעשה מסתירה את פיו של הדיוקן. העבודה ספק הכנה לעבודה, ספק קרטון שנזרק לצד. הווירטואוזיות של יכולותיו הציוריות והביטוי האלים של הלבנה המונחת על עבודת האמן, מתוארת באפן ריאליסטי עד כדי כאב ומוסיפה למתח ולתחושת החנק של הצופים. חלאק אינו מציע תשובות לסבך השאלות שדמויותיו מייצרות בנוגע לזהותן ולמצבן אלא משאיר את המתבונן עם סמני שאלה מטרידים.

בעבודה "דיוקן עצמ י" מ-2011 הוא מניח על גבי קרטון קרוע שצבוע באופן קצת דהוי תצלום המורכב מארבעה חלקים שכמו נקרעו וחוברו מחדש. חלקי התצלום מוצמדים לקרטון בסרט הדבקה מרושל, סרט ההדבקה מסתיר את הפה של הדיוקן. התחושה היא של אלימות, שתיקה והשתקה. אפשר לראות שבעבודותיו קיימת תחושה של אימה, החוזרת ונשנית, אף כי לא ניתן לה הסבר ממשי.[1]

השכלהעריכה

  • 1998 - עיצוב גרפי, מכללת הגליל המערבי, מכללת ויצו
  • 2002 - תואר ראשון בארכאולוגיה ואמנות, אוניברסיטת חיפה
  • 2004 - תעודת הוראה לאמנות, אוניברסיטת חיפה
  • 2009 - MFA, תואר שני באמנות, המחלקה לאמנות, אוניברסיטת חיפה, ישראל

פרסים ומלגותעריכה

  • 2005 - מלגת לימודים בפירנצה, קרן התרבות אמריקה-ישראל
  • 2007 - מלגת הצטיינות, אוניברסיטת חיפה
  • 2009 - מלגת הצטיינות, אוניברסיטת חיפה
  • 2010 - פרס האמן הצעיר, משרד המדע התרבות והספורט
  • 2011 - פרס רפפורט לאמן ישראלי בכיר, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב
  • 2015 - פרס משרד התרבות והספורט לאמנות עכשווית
  • 2015 - מלגת מתמחה בפירנצה, קרן א-תחתאן, רמאללה
  • 2016 - מלגת לימודים בוונציה
  • 2016 - Artis לבימוי מענק על ידי גב זומר רוזנבלט
  • 2016 - פרס שרת התרבות והספורט לאמנות פלסטית ב-2016.

מבחר עבודותעריכה

  • 2010 - ואדי אל-סאליב
  • 2010 - אניסה ואמל
  • 2011 - דיוקן עצמי
  • 2011 - ללא כותרת
  • 2014 - זית מקומי כבוש

הוראהעריכה

  • 2000 - עוזר הפקה, הגלריה לאמנות, אוניברסיטת חיפה
  • 2009 - מרצה לציור ולציור, המחלקה לאמנות, אוניברסיטת חיפה
  • 2009 - מרצה לציור ולציור, אגף החינוך, מוזיאון חיפה לאמנות

תערוכות נבחרותעריכה

  • 2002 - תערוכת בוגרים, המחלקה לאמנות, אוניברסיטת חיפה
  • 2005 - תערוכת בוגרים, האקדמיה לאמנות בפירנצה, פירנצה, איטליה
  • 2006 - עולם אחר, גלריה סאווה, שפרעם
  • 2007 - דיוקן, בית הגפן, חיפה דור המדבר, גלריה מאניר דה ויט, אמסטרדם, הולנד
  • 2007- דיוקן, הגלריה העירונית, טמרה
  • 2009 - גברים בשמש, מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, ישראל תערוכת MFA, המרכז לאמנות ע"ש ד"ר הכט, אוניברסיטת חיפה
  • 2010 - יולי, גלריה נגא, תל אביב
  • 2010- חלון למציאות, מוזיאון חיפה לאמנות, חיפה
  • 2010- לחלום מציאות, גלריה פירמיד, חיפה אמנות צבע טרי 3, תל אביב בעקבות חייל השוקולד, גלריה שינקר, רמת גן
  • 2011 - עותק מוסמך, גלריה בית הגפן, חיפה מופע ארמורי, ניו-יורק
  • 2011- זוכי 2010, מוזיאון רמת גן, רמת גן
  • 2012 - פנים ונופים (סולו), מוזיאון תל אביב, תל אביב אביב
  • 2012- מכה, מרכז המזרח התיכון לאמנויות, ניו ג'רזי
  • 2012 - 48-67, בית הגלריה לאמנות, נצרת
  • 2013 - יריד אמנות הצבוע בגליל 2013, חצור הגלילית, גלריה גרנד ארט, חיפה
  • 2013 - ארץ הפלאות, הבונדסטאג הגרמני, ברלין שטח, גלריה אורנים, קולאז 'אורנים
  • 2014 - סדקים (סולו), גלריית נגא,
  • 2014 - תל אביב פורטרטים, גלריה שינקר, רמת גן
  • 2014 - ארץ הפלאות, אוסקר, ניאמר (Espace Oscar-Niemeyer), פריז
  • 2014 - חכמת ההמונים, גלריה בית הגפן, חיפה פרופיל אגרסיביות גם, גלריה -1, תל אביב
  • 2015 - המוזיאון מציג את עצמו 2, מוזיאון תל אביב,
  • 2015 - הבית הפלסטיני (חיפה 1860–1930), מוזיאון חיפה, חיפה
  • 2015 - חזיונות של מקום, גלריית סטדמן, ניו ג'רזי, ארצות הברית
  • 2015 - SummerSet, גלריית נגא, תל אביב
  • 2016 - שורשי זהות, אמנות בגלריה ה -56, ביירות, לבנון
  • 2016 - זוכי 2015, הרצליה מוזיאון לאמנות עכשווית, הרצליה
  • 2016 - אוסף אמנות, בית לחם
  • 2017 - זיכרונות מהעתיד (יחיד), גלריה נגה לאמנות עכשווית, תל אביב איסוף עצמי, גלריית בית הגפן, חיפה
  • 2017 - זהות שלישית, CAP כוויית, כווית איגארט, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב
  • 2018 - מלכודת תנועה, גלריה אדריכלים, גלריה תל אביב
  • 2018 - המוזיאון מציג את עצמו 2, מוזיאון תל אביב, תל אביב הבית הערבי הפלסטיני (חיפה 1860–1930), מוזיאון חיפה, חיפה
  • 2018 - חזיונות של מקום, גלריה סטדמן, ניו ג'רזי, ארצות הברית סאמרסט, גלריה נגה, תל אביב

לקריאה נוספתעריכה

  • ברפמן, ד', גברים בשמש, ויאני דמיאנוס, תל אביב, 1979
  • סלע, רונה, תסיסה : דיור, שפה, היסטוריה : דור חדש בערים היהודיות-ערביות מוזיאון נחום גוטמן לאמנות תל אביב: 2013. פוליאקין, שרון, תערוכת בוגרי תוכנית התואר השני, חיפה : אוניברסיטת חיפה, הפקולטה למדעי הרוח, החוג לאמנות, חיפה, 2009
  • ערמון אזולאי, אלי, בין פסוטה לפירנצה,, גלריה, הארץ, 2011
  • פלג-רותם, ח', בין הר הזיתים לחומת ההפרדה : מיכאל חלאק מצייר את לוחות החומה, גלובס, הערב, 2014
  • בוגנים, איתן, מאחורי הגדר : בתערוכה החדשה של מיכאל חלאק יש ציורים גדולים של גדר ההפרדה ושל צנצנות זיתים, הארץ, גלריה, 2014
  • יהב, גליה, מות הזיתים : הצייר מיכאל חלאק מציג ריאליזם מהסוג שמעולם לא קודש בארץ הארץ, גלריה, 2014
  • אבו שקרה, פריד, זהות האמן הפלסטיני: בין מסורת, תרבות, מודרנה וגלובליזציה, עמותת אלסבאר, הגלריה לאמנות אום אל-פחם, 2015
  • לבני, אפרת, 'מיכאל חלאק : פנים ונופים.תל אביב : מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב: 2012 מיכאל חלאק : זכרונות מהעתיד. 2017 חומר תעודי מוזיאון תל אביב, תל אביב: 2017

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 אזולאי, ערמון, אלי, האמן מיכאל חלאק: אמנות א-פוליטית אפשר לעשות רק בניו זילנד. לא כאן, ערבי אינו יכול לצאת נגד המדינה בגלוי, אומר חלאק. לכן הוא מבטא את תחושותיו דרך הציור, בסטודיו המינימליסטי שבו הוא עובד בחיפה, הארץ, ‏21 לינואר, 2011
  2. ^ אסף בן צבי ומיכאל חלאק הם זוכי פרס רפפורט לשנת 2011, ערב רב, חדשות והודעות, ‏11 למרץ, 2011
  3. ^ אתר הבית של האמן
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 שפי, סמדר, תערוכה של מיכאל חלאק, שתיקותיו המקובצות: זוכה פרס רפפורט לצייר צעיר מציג בתערוכתו במוזיאון תל אביב, השתקפות של דימויים ושברי דימויים, המצטברים לחוויה קודרת,, תרבות ואמנות, בקורת, הארץ, ‏3 באפריל, 2012
  5. ^ ראו גם הודעה בנושא:[1]
  6. ^ 6.0 6.1 בוגנים, איתן, מאחורי הגדר של מיכאל חלאק, בתערוכה החדשה של מיכאל חלאק יש ציורים גדולים של גדר ההפרדה ושל צנצנות זיתים שבורות. הוא מתעקש כי אלה מטאפורות למצב אישי, לא פוליטי, הארץ, ‏19 למרץ, 2014
  7. ^ Super User, מיכאל חלק - Rappaport Awards, rappaport-prize.com (בhe-IL)
  8. ^ אפרת לבני, מיכאל חלאק: פנים ונופים, תערוכה יחיד, מוזיאון תל אביב,, ‏16 במרץ 2012
  9. ^ מיכאל חאלק, שברים בגלריה נגא, www.artportal.co.il (בעברית)
  10. ^ 10.0 10.1 יהב, גליה, קו האופק של מיכאל חלאק,הצייר מיכאל חלאק מציג ריאליזם מהסוג שמעולם לא קודש בארץ. תערוכתו מביעה עמדה אירונית כלפי הפוטוגניות של האסון, הארץ, ‏4 לאפריל 2014
  11. ^ מיכאל חלאק | זיכרונות מהעתיד, www.galleriot.co.il
  12. ^ גברים בשמש, אוצרת בן צבי, טל, תערוכה משותפת, מוזיאון הרצליה, ‏2008