מים אחרונים
מים אחרונים הוא כינוי לנטילת ידיים בסיום הסעודה, קודם שמברכים ברכת המזון (להבדיל מ"מים ראשונים" – הנטילה שלפני תחילת הסעודה).
| תלמוד בבלי | מסכת חולין, דף ק"ה, עמוד א' |
|---|---|
| משנה תורה | הלכות ברכות, פרק ב' |
| שולחן ערוך | אורח חיים, סימן קפ"א |
  | |
תוכן עניינים
טעם הנטילהעריכה
ישנם שלושה טעמים לנטילה זה.
- לנקות את הידיים לכבוד ברכת המזון, מאחר שבזמן התלמוד אכלו עם הידיים[1].
- טעם נוסף הוא מטעמי בריאות, כיוון שהמאכלים תובלו במלח סדומית שעלול לגרום לעיוורון במגע עם העין, ונטילת הידיים מנקה אותן[2].
- טעם נוסף הובא בספר הזוהר, לתת לצד האחר (סיטרא אחרא) את חלקו.
חיוב הנטילה בזמן הזהעריכה
בפוסקים נחלקו האם בימינו קיום החיוב ליטול. יש הטוענים שאין צורך ליטול מאחר שאנחנו לא משתמשים במלח סדומית, וגם אין מצב ידינו לאחר הסעודה מצריכים ניקיון, בפרט כעת שמשתמשים בסכו"ם[3]. מאידך יש הטוענים[4] שיש מלחים אחרים הדומים למלח סדומית שיש מהם סכנה, וסוברים שעדיין יש מקום לנקות הידיים לאחר סעודה גם בזמננו.
בנוסף לכך על פי הקבלה מים אחרונים אינם לניקיון המלח בלבד, אלא גם לצורך עשיית תיקון רוחני לאחר האכילה. אך גם בזה כתב היעב"ץ (רבי יעקב עמדין, בנו של החכם צבי) בספרו 'מור וקציעה' שכיון שבימינו אוכלים עם סכו"ם גם הטעם ע"פ הסוד אינו שייך יותר.
בני אשכנז (גרמניה) מוחזקים במנהג לא לעשות מים אחרונים. בשולחן ערוך נזכר אלו הנוהגים כך.(קפ"א,י')
דינים נוספיםעריכה
מחלוקות נוספות קיימות סביב עניינים הקשורים למים האחרונים, כמו: האם ההלכה מחייבת גם נשים, והאם מותר לדבר בין הנטילה לבין ברכת המזון. למנהג האר"י אין להרבות בכמות המים האחרונים, וכמותם צריכה להיות פחותה מרביעית.
בימינו, רק המחמירים מקפידים על מים אחרונים. המקלים מוותרים לגמרי, או נוהגים באופן סמלי: מעבירים בין הסועדים כלי עם מים, ומרטיבים קלות את היד. כלי מיוחד לנטילה הסמלית (עשוי מכסף) מצוי דרך קבע במטבחם של יהודים השומרים על המנהג.
למנהג חב"ד נוטלים את קצות האצבעות, ואחר כך מעבירים אותן כשהן לחות על השפתיים (כך כל השנה, אבל בחג הפסח נזהרים שלא להרטיב את השפתיים, מחשש שרויה)[5].
