מיצ'יו קאקו

פיזיקאי אמריקאי

מיצ'יו קאקויפנית: 加来 道雄; באנגלית: Michio Kaku; נולד ב-24 בינואר 1947) הוא פיזיקאי אמריקאי ממוצא יפני, פרופסור לפיזיקה תאורטית, בסיטי קולג' של אוניברסיטת העיר ניו יורק, ממנסחי תאוריית שדה המיתרים ומחברם של סדרת ספרים שמטרתם לפשט את המדע עבור מי שאינם עוסקים במדעים המדויקים. מוכר בציבור בעיקר בזכות עבודתו בתחום המדע הפופולרי - חיבור סדרת ספרים העוסקים בפיזיקה מודרנית, וכן הופעות רבות בתוכניות רדיו וטלוויזיה במדע וכתיבת בלוגים בנושא.

מיצ'יו קאקו
Michio Kaku
לידה 24 בינואר 1947 (בן 77)
סן חוזה, קליפורניה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי פיזיקה, אסטרונומיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים ניו יורק עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט סטנלי מנדלשטם עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
פרסים והוקרה עמית החברה הפיזיקלית האמריקאית עריכת הנתון בוויקינתונים
mkaku.org
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

מיצ'יו קאקו נולד בסן חוזה, במדינת קליפורניה שבארצות הברית, להורים מהגרים יפנים. סבו הגיע לארצות הברית כדי לקחת חלק במבצע הניקיון לאחר רעידת האדמה בסן פרנסיסקו ב-1906. אביו נולד בקליפורניה, אך התחנך ביפן ודיבר מעט אנגלית. שני הוריו היו במרכז המהגרים באגם טולה, שיועד למיקום מחדש של מהגרים, ושם נפגשו הוריו והולידו את שני אחיו. מיצ'יו הוא צעיר הבנים.

כפרויקט ליריד המדע הבית ספרי בבית הספר הגבוה קאברלי שבפאלו אלטו, שבו למד קאקו, הוא בנה מאיץ חלקיקים במוסך של הוריו. ביריד המדע שנערך במעבדת המדע הלאומית באלבקרקי, ניו מקסיקו, קאקו הציג את מאיץ החלקיקים ומשך את תשומת לבו של הפיזיקאי אדוארד טלר, שלקח את קאקו כבן חסותו, מה שהעניק לו את מלגת הרץ להנדסה[דרושה הבהרה]. בשנת 1968 סיים את לימודיו באוניברסיטת הרווארד בהצטיינות יתרה והיה הראשון מכיתת הפיזיקה שלו שסיים את לימודיו. הוא היה שותף במעבדת הקרינה ברקלי שבאוניברסיטת קליפורניה בברקלי וקיבל תואר דוקטור בשנת 1972. כבר באותה שנה התמנה למרצה באוניברסיטת פרינסטון.

במהלך מלחמת וייטנאם, קאקו השלים אימון בסיסי בצבא האמריקאי בפורט בנינג, ג'ורג'יה ועבר אימוני חי"ר מתקדמים בפורט לואיס, וושינגטון. עם זאת, מלחמת וייטנאם הסתיימה לפני שהיה עליו להיקלט בחיל הרגלים.

קאקו נשוי בשנית ואב לשתי בנות.

עבודתו המדעית

עריכה

קאקו היה פרופסור עמית במכון ללימודים מתקדמים בפרינסטון, אוניברסיטת ניו יורק. בעשור השני של המאה ה-21, הוא מחזיק בקתדרה הנרי סמאט כפרופסור בפיזיקה תאורטית במכללה העירונית של ניו יורק.

לקאקו יש למעלה מ-70 מאמרים בכתבי עת כגון Physical Review וכיסה נושאים כגון תורת העל-מיתר, כבידת על, סימטריית על ופיזיקה האדרונית. בשנת 1974, יחד עם פרופסור קייג'י קיקאווה מאוניברסיטת אוסקה, הוא חיבר את המאמרים הראשונים המנסחים את תורת המיתרים כתורת שדה - תאוריית שדה המיתרים. בנוסף, הוא מחברם של מספר ספרי לימוד על תורת המיתרים ותורת השדות הקוואנטית.

קאקו ידוע בשל היותו "פופולריסט של המדע", מדען המנסה להסביר את המדע במילים פשוטות שיובנו לכלל המתעניינים, ומצליח לגעת בקהלים של נטולי רקע משמעותי במדעים. הוא כתב ספרים והופיע בתוכניות טלוויזיה רבות, כמו גם בסרט והוא גם מנחה תוכנית רדיו שבועית בנושאי מדע.

פעילות חברתית

עריכה

קאקו הכריז בפומבי על חששותיו האנתרופוגניות (השפעת האדם על הסביבה) מן ההתחממות הגלובלית, ההתחמשות גרעינית, והשימוש לרעה באנרגיה גרעינית. הוא מתח ביקורת על החללית קאסיני בשל 33 ק"ג הפלוטוניום שבה ששימשו להנעתה. ביקורתו באה בשל המודעות לאפשרות של נפגעים רבים אם החללית הייתה מתרסקת ודלק הפלוטוניום היה גורם לזיהום חמור, קאקו ביקר בפומבי את נאס"א בשל כך. הוא דיבר גם על הסכנות של פסולת חלל וקרא לניטור ופיקוח טוב יותר שלה. קאקו בדרך כלל תומך נלהב של חקר החלל החיצון, ומאמין כי היעד הסופי של המין האנושי הוא לגלות את אמיתות הגלקסיה, הוא טען כי משימותיה ושיטותיה של נאס"א רחוקים מלפעול בכיוון זה.

קאקו מייחס את גישתו נגד נשק גרעיני להשפעה של תוכניות רדיו בנושא, ששמע בזמן לימודיו. באותה תקופה גם סירב להצעה לפיתוח הדור הבא של נשק גרעיני והעדיף להתמקד בכתיבת מחקר, הוראה ותקשורת. קאקו הצטרף למדענים אחרים כגון הלן קלדיקוט ויונתן שצ'ל, והיה פעיל שלום בתנועה העולמית נגד נשק גרעיני שקמה בשנות ה-80, במהלך כהונתו של נשיא ארצות הברית, רונלד רייגן.

קאקו היה חבר מועצת המנהלים של תנועת פעולת השלום ובמועצת המנהלים של תחנת הרדיו WBAI-FM בניו יורק, שם הוא מנחה את תוכנית הרדיו שלו, שמתמקדת בנושאי מדע, מלחמה, שלום ואיכות הסביבה.

ספריו שתורגמו לעברית

עריכה
  • על-מרחב - אודיסיאה מדעית ביקומים מקבילים, בעיוותי זמן ובממד העשירי (1994), תרגם עמנואל לוטם, הוצאת מעריב - הד ארצי, 1998[1].
  • היקום של איינשטיין - פריצת דרך בתפיסת הזמן והמרחב (2004), תרגמה נורית לוינסון, הוצאת אריה ניר, 2005[2]
  • עולמות מקבילים - מסע אל הבריאה, אל הממדים הגבוהים ואל עתידו של היקום (2004), תרגמה נעמי כרמל, הוצאת כתר, 2008[3]
  • הפיזיקה של הבלתי אפשרי - מסע מדעי לעולמם של הפייזרים, שדות הכוח, הטלפורטציה והמסע בזמן (2008), תרגם אוריאל גבעון, הוצאת אריה ניר, 2010[4]
  • הפיזיקה של העתיד - כיצד ישנה המדע את גורל האנושות ואת חיי היום-יום שלנו עד 2100 (2011), תרגם אורי שגיא, הוצאת אריה ניר, 2012[5].
  • העתיד של המוח - המסע המדעי להבנה, להעצמה ולשדרוג של המוח (2014), תרגם אורי שגיא, הוצאת אריה ניר, 2015.
  • עתיד האנושות - מסע בין כוכבים, אלמוות, וייעודנו הגורלי מעבר לכדור הארץ (2018), תרגם עמנואל לוטם, הוצאת אריה ניר, 2018.
  • משוואת אלוהים - החיפושים אחר תאוריה של הכל (2021), תרגם עמנואל לוטם, הוצאת אריה ניר, 2023.

הספר "על מרחב" היה לרב-מכר ונבחר לספר המדע הטוב ביותר של השנה בשנת יציאתו, על ידי הניו יורק טיימס ווושינגטון פוסט.

הספר "עולמות מקבילים" נבחר לאחד מספרי המדע הטובים בבריטניה, בשנת יציאתו לאור.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה