מכתבי לכיש
מכתבי לכיש או חרסי לכיש הם עשרים ושניים אוסטרקונים – חרסים ועליהם כתובות דיו בכתב עברי קדום – אשר רובם נתגלו בחפירות שנוהלו על ידי הארכאולוג הבריטי ג'יימס לסלי סטרקי בתל לכיש בשנת 1935; חרסים 19, 20 ו-21 נתגלו בשנת 1938; חרס 22 נתגלה בשנת 1966.
נפתלי הרץ טור-סיני פענח את הכתובות בשנים 1935 ו-1938, ופרסם אותן בספרים באנגלית ובעברית. גם הגאולוג והפוליטיקאי בני בגין הוציא ספר ובו הצעותיו לפענוח התעודות.
אִפיוןעריכה
החרסים מתחלקים לחמישה סוגים:
- 18 מכתבים (מס' 2 - 18, 21).
- רשימת שמות (מס' 1).
- רשימת שמות ומספרים (מס' 19).
- חשבון משלוח (מס' 20).
- רשימת הנפקה למוטבים (מס' 22).
רוב המכתבים נמצאו בבית השער הקטן בכניסה לעיר העליונה, בתוך שכבת שרפה, ועל כן ניתנים לתיארוך לשנים 597–587 לפנה"ס, כלומר בין סוף ימי יהויכין לבין חורבן לכיש על ידי נבוכדנצר. שלושה מכתבים (מס' 19, 20, 21) נמצאו בראש התל.
המכתבים נכתבו בידי אדם בשם הושעיהו (מס' 3), והוא נשלח אל "אדונו" יאוש (=צורה מקוצרת של יאשיהו), שהיה ככל הנראה מפקד לכיש (בה נמצאו המכתבים). עמדתו של יאוש הייתה חשובה, והוא מתואר כבעל השפעה על השרים והמלך, הכותבים אליו.
הושעיהו, המכנה עצמו במכתבים אלו "עבדך כלב", כסמל לכפיפות, היה ככל הנראה ממונה על אחת המצודות שבסביבה. על פי חרס 4, לא היה בין המצודה של הושעיהו לעיר לכיש קשר עין. לדעת טור-סיני, המכתבים מעידים כי מבצרו של הושעיהו נפל לפני לכיש, וכי הוא ברח ללכיש ושם הובא לחקירה או למשפט על תפקודו בזמן המלחמה. זו הסיבה, לדעתו, שהחרסים נמצאו לא בארמון עצמו, אלא בבית השער, מקום ששימש באופן מסורתי לקיום משפטים.
ביטויים חוזריםעריכה
- פתיחה: ”אל אדֹני יאוּש, יַשְמַע יהוה את אֲדֹנִי שְמֻעֹת שָלֹם עַתָ כּיֹם“
- כלומר פנייה: ”אל אדוני יאוש“
- ברכת שלום: ”יהוה ישמיע לך שמועות שלום“
- וביטוי ברכה: ”עתה כיום“, כלומר עכשיו - באופן מיידי.
- וכן: ”יראה יהוה את אדוני... שלום!“
- ביטויי עליבות וכפיפות: ”מי עבדך, כלב, כי זכר אדוני את עבדו?“
תוכן החרסיםעריכה
הכתובות שעל החרסים ידועות בסימונים KAI 192-199.
הניקוד וההשלמות המסומנות בסוגריים מרובעים: "[]" הן על פי הצעותיהם של טור-סיני ושמואל אחיטוב.
חרס 1עריכה
גמריהו בן הצליהו
יאזניהו בּן טבשלם
חגב בּן יאזניהו
מבטחיהו בּן ירמיהו
מתניהו בּן נריהו
חרס זה הוא רשימת שמות.
חרס 2עריכה
אל אדנִי יאוּש. ישמע
יהוה את אדני שמֻעֹת שלֹ
ם. עתָ כּיֹם עתָ כּיֹם. מי עבד
ך כּלב כּי זכר אדני את
עבדֹ[ה]. י[בַ]כֵּר. יהוה את.
[אדני]י דבָר. אשר לא. ידעתֹה.
חרס 3עריכה
| צד א' | צד ב' |
|---|---|
|
|
לדעת טור-סיני, מכתב זה מתייחס לאירוע המתואר במקרא (ירמיהו, כ"ו, כ'–כ"ד), שבו שלח יהויקים מלך יהודה את אלנתן בן עכבור ואנשיו לתפוס את הנביא אוריהו בן שמעיהו מקריית יערים, שנמלט למצרים. הם החזירוהו לירושלים ושם הוצא להורג. אך גם אם ישנו דמיון מסוים בין שני המקרים לא ניתן לטעון בוודאות לזהות ביניהם, ולו רק בשל העובדה ששמותיהם של שרי הצבא אינם זהים (אך דומים - השם אלנתן מופיע בשניהם).
חרס 4עריכה
| צד א' | צד ב' |
|---|---|
|
|
על־פי הארכאולוג יגאל ידין הכוונה בבטוי "אל משואות לכיש" הוא "על" משואות לכיש: כלומר משמר העיר מדווח כי המשוּאות בעזקה, העיר הסמוכה - כבו, וכי נבוכדנצר מלך בבל כבש את העיר, וכל שנותר למגני לכיש לעשות הוא להוסיף ולהתבצר בעירם. בני בגין שחקר את החרסים בספרו, חולק על הפרשנות הזו וטוען שהחרס מתעד דיווח שגרתי בו מדווח הכותב כי הם צופים למשואות לכיש כדי לקבל הודעות מהפיקוד הגבוה (בימי קדם השתמשו במשואות ובלפידים לצורך העברת מסרים בין מקומות רחוקים), שכן הם אינם יכולים לראות את האיתותים הנשלחים ממשואות עזקה, שנמצאת בנקודה נמוכה יותר.
חרס 5עריכה
יַשמַע יהוה את אדֹנִי
שמֻעֹת שלֹם וטֹב עתָ
כּיֹם עַתָ כּיֹם. מי עבדך
כּלב כי שלחתָ אל עבד
ך את הספרִם. ואז ו
עַתָ הֵשִב עבדך הספרִ
ם אל אדנִי. יד טֹביָ
הו [באשר נעשה] בֹּ
ה. מה לעבדך י[נ]א
טביהו זרֹע למלך
חרס 6עריכה
אל אדֹנִי יאוּש. יֶרֶא יהוה א
ת אדֹנִי אַתָ העַתָ הזה שלֹם. מי
עבדך כּלב כּי שלח אדֹנִי את סֵפֶ
ר המלך ואת סִפרֵי השׂרִם לאמֹ
ר: "קרָא נָא". והנה דִברֵי הַנָבִא
לא טֹבִם לרַפֹּת יָדַיִם וּלהש
קִט ידי הארץ הם. יד ע[זר]
יהו ואנש[ו. ו]עתה אדֹנִי הלֹא תכ
תֹב אֲלֵהֶם לאמֹר. למה זה ל
מלך. ולמה תעשו הדב
ר הזה. וחַי יהוה אֱלֹהֶ
יךָ. כּי אָנָא לא קָרָא עב
דךָ את הסֵפֶר ולא הֵהִן
לאמֹר [דבר מִ]נֵהוּ
חרס 7עריכה
האוסטרקון מכיל 10 שורות בצד אחד ו-4 בצד שני, אך הוא אינו קריא.
חרס 8עריכה
| צד א' | צד ב' |
|---|---|
|
|
חרס 9עריכה
יַשמַע יהוה את אֲדֹ
נִי שמֻעֹת שָלֹם ו[טב]
ועת תן לחם 10 ו
יין 2. השב
לעבדךָ דָ
בָר בּ
יַד שלמיהו אֲ
שֶר נָעֲשֶה מ
חר
חרס 10עריכה
המכתב הכיל 13 שורות אך אינו ניתן לקריאה בבירור.
חרס 11עריכה
כלב -
אלנ -
-מכ יהו - אל
סמכיהו
חרס 12עריכה
-- כלב אדני ה
--[ס]פר
- [ח]י יהוה - אי
ק[ר]אתי [א]תה עבד
-
אדני -
- ה עבדך
חרס 13עריכה
] קם לעשת מלאכה [
] וסמכיהו יחפרהו [
] --- את אשפת [
חרס 14עריכה
רק אותיות בודדות ניתנות לקריאה בחרס זה.
חרס 15עריכה
רק אותיות בודדות ניתנות לקריאה בחרס זה.
חרס 16עריכה
| צד א' | צד ב' |
|---|---|
|
|
חרס 17עריכה
עבד
אדני
רניה
חרס 18עריכה
עד העֶרֶב [בשוּב טֹב]שלֵם יִשלַח עבדךָ הספֶר אשר
שלח אדֹנִי [לע]זריהו
חרס 19עריכה
בן עץ 10
פקח 10 1
מבל 50
שמעיהו 50
שב ש
- 10 5
חרס 19 הוא רשימה של שמות ומספרים. והוא מן העדויות הראשונות בהן מופיעות הספרות העבריות/פיניקיות הקדומות. סימן ה-10 דומה ללמדא קטנה (λ) בכתב מראה, סימן באחד כקו אנכי (|) וסימן החמישים כאות ד' בכתב.
חרס 20עריכה
בתשעית ביו[ם]
חכלי[הו] --ז
חרס 21עריכה
| צד א' | צד ב' |
|---|---|
|
|
חרס 22עריכה
ל[
ל[
לאל[
לדל[יהו
לסמכ[יהו
לאש[יהו
לעשיהו בן [
לאלישע בן [
ל[
לבית אכזי[ב]
ראו גםעריכה
לקריאה נוספתעריכה
- נ. ה. טורטשינר (טור-סיני), תעודות לכיש, הוצאת החברה העברית לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה ומוסד ביאליק, שנת ת"ש
- בנימין זאב בגין, כי לא נראה את עזקה, הוצאת יד בן צבי, 2000
- שמואל אחיטוב, אסופת כתובות עבריות, מוסד ביאליק, 1992
- ז"ב בגין וא' גרושקא, היכן נכתב חרס לכיש 4?, ארץ ישראל כו, ירושלים, תשנ"ט, עמ' 13–24
- נחמן אביגד, המקורות האפיגרפיים העבריים, ההיסטוריה של עם ישראל, ימי המלוכה: היסטוריה מדינית, ירושלים, תשמ"ב, עמ' 39-21
קישורים חיצונייםעריכה
 |
