מלחמה משלו (ספר)

מלחמה משלו - חיל האוויר במלחמת יום הכיפורים
מידע כללי
מאת	אורי בר-יוסף
שפת המקור	עברית
סוגה	ספר עיון, מלחמה
הוצאה
הוצאה	הוצאת דביר
תאריך הוצאה	2021
מספר עמודים	464

מלחמה משלו - חיל האוויר במלחמת יום הכיפורים הוא ספר מאת פרופסור אורי בר-יוסף מבית הספר למדע המדינה באוניברסיטת חיפה. הספר, שיצא לאור בשנת 2021 בהוצאת דביר, מתאר את לחימת חיל האוויר במלחמת יום הכיפורים, ומנתח את הכשלים והליקויים באופן שבו הופעל החיל.

בספר עריכה

בספרו טוען בר-יוסף כי קיים "חור שחור" בהיסטוריוגרפיה של חיל האוויר במלחמת יום הכיפורים. בניגוד לכוחות היבשה ובמיוחד אוגדות השריון שלחימתן זכתה לתיאורים רבים ומפורטים, ובניגוד לפיקוד העליון של צה"ל שתפקודו במלחמה זכה להיסטוריה ארוכה, מתועדת היטב ומוסמכת^[1], חיל האוויר, שקיבל למעלה מ-50% מתקציב הביטחון בשנים שבין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים, לא הציג כל היסטוריה מוסמכת על חלקו במלחמה. לקונה זו, לטענת המחבר, אינה מקרית אלא תוצאה של החלטת מפקד החיל במלחמה, בני פלד, שמנע, משיקוליו הוא, ביצוע תחקיר מוסמך שלה. ממשיכיו המשיכו בקו זה ולכן עד היום אין היסטוריה מוסמכת כזו.

במוקד הספר עומדת תרומת חיל האוויר ללוחמת היבשה וזאת דרך דיון בארבעה מוקדים: צורכי לוחמת היבשה כפי שהוצגו בפני מפקד חיל האוויר בעיקר בדיונים שקיים בכל יום עם הרמטכ"ל וסגנו; המענה שנתן בני פלד לדברי הרמטכ"ל; תוכניות חיל האוויר לכל יום לחימה ומידת המענה שהיה בהן לצורכי המלחמה כפי שהוצגו לפלד; ומה שביצע חיל האוויר בפועל. מסקנת המחבר היא שהסיוע שנתן חיל האוויר לכוחות היבשה היה דל יחסית לפוטנציאל שהיה לחיל. לכשל הזה היו סיבות שונות, החל בתרבות המבצעית שחיל האוויר פיתח במשך השנים ובמרכזה קרבות אוויר, דרך רמת האוטונומיה הגבוהה ממנה נהנה והעובדה שמפקדי צה"ל נמנעו לאורך הרבה שנים מלהתערב בתוכניותיו, עבור בקשייו של החיל להתמודד עם כישלון המבצע להשמדת מערך הטק"א בסוריה בתחילת המלחמה שמנע השגת עליונות אווירית, וכלה בסגנון הניהול האוטוריטרי של בני פלד שהתקשה להבין את מהות האתגר היבשתי ועד כמה תרומת חיל האוויר הייתה חיונית להצלחת מאמץ המלחמה העיקרי.

הספר נשען בעיקר על חומר ארכיוני מקורי, בראש ובראשונה תמלילי ההקלטות (אלפי עמודים) מחדר הרמטכ"ל ב"בור" לאורך כל המלחמה ופרוטוקולים של דיוני קבינט וממשלה ופורומים ביטחוניים, ועל מחקרי מחלקת ההיסטוריה של צה"ל וחלק מהכרכים בהם סיכם חיל האוויר את נתוני גיחותיו במלחמה.

הטענות המרכזיות בספר:

חיל האוויר היה מצויד ומוכן היטב למלחמה. עם פרוץ המלחמה חיל האוויר היה החיל המרכזי היחיד שהיה ערוך במלואו לקרב אבל בגלל שורת פקודות של בני פלד, שסתרו את תוכניות המלחמה של החיל, יכולתו לפגוע בכוחות התוקפים נפגעה ולא הייתה לו כמעט השפעה על מהלך המלחמה בתחילתה.
שני המבצעים המרכזיים של חיל האוויר, "תגר" לחיסול מערך הטילים בחזית המצרית ו"דוגמן 5" לחיסול מערך הטילים בחזית הסורית לא הצליחו בשל הנסיבות שהתקיימו בבוקר 7 באוקטובר. החשש מפני פריצה סורית בצפון והלחץ שהפעיל שר הביטחון ישירות על בני פלד הביאו אותו להחליט כבר בשעה 06:30 להפסיק את מבצע "תגר". מעט מאוחר יותר הוא החליט בעצה אחת עם הרמטכ"ל לבצע את מבצע "דוגמן" אף על פי שלא התקיימו התנאים להצלחת המבצע. בדיון החפוז שהתקיים ב"בור" של חיל האוויר, אנשי החיל לא הבהירו לרמטכ"ל את הבעיות המרכזיות – בראש ובראשונה היעדר מודיעין עדכני על מיקום סוללות הטילים הניידות – שהיה מקור הכשל, אלא נתנו לו להבין שמבצע "דוגמן" יכול להצליח. במבצע הופלו שישה מטוסי פנטום ועשרה נוספים נפגעו. רק סוללת טילים אחת מתוך 25 הושמדה.
כישלון מבצע "דוגמן" יצר טראומה שהקשתה על חיל האוויר להתמודד פעם נוספת עם אתגר הטילים. כתוצאה מכך הוא לא השיג עליונות אווירית בחזית הגולן עד סוף המלחמה ובחזית התעלה כמעט עד סופה. בהיעדר חופש פעולה מעל החזיתות הוא התקשה לתת סיוע יעיל, ובקרבות קשים דוגמת מתקפת הנגד של 8 באוקטובר וקרב הצליחה הקשה (15–18 אוקטובר) חיל האוויר כמעט לא הורגש.
החל מ-8 באוקטובר ולאורך חלק ניכר מהמלחמה עיקר המאמץ של טייסות הפנטום, כוח המחץ של חיל האוויר, הושקע בתקיפת שדות תעופה במצרים ובסוריה וזאת, אף על פי שהאיום האווירי הערבי היה מצומצם יחסית ויעילות המתקפות התבררה כמוגבלת.
לאורך כל המלחמה נמנע חיל האוויר מביצוע אמנעות (תקיפת שיירות אויב בדרך לחזית). כתוצאה מכך, כוח המשלוח העיראקי שנשלח לחזית הגולן הגיע ללא פגע אף על פי שהיה ידוע כי הוא בדרך. הופעתו בחזית ב-12 באוקטובר עצרה התקדמות נוספת של צה"ל לכוון דמשק.
רק עם חיסולו המלא של מערך הטק"א המצרי במבצע "מפצח 25" ב-22 באוקטובר השיג חיל האוויר עליונות אווירית בחזית זו. באותו יום וביום שלמחרת ביצע חיל האוויר מאות גיחות יעילות בגזרת הלחימה העיקרית ואלה תרמו מהותית להצלחת צה"ל להשלים במהירות את כיתור הארמייה השלישית. הצלחות אלה נתנו ביטוי לפוטנציאל הגדול שהיה לחיל האוויר להשתתף בקרב היבשה – פוטנציאל שלא מומש בשל כישלון חיל האוויר להשיג עליונות אווירית עד אותו שלב.
לאורך כל המלחמה סיפק חיל האוויר הגנה יעילה לכוחות צה"ל מפני תקיפות מטוסי האויב והצליח להפיל רבים מהמטוסים התוקפים. לכך הייתה גם השפעה מורלית גדולה על נכונות הטייסים הערבים להמריא לקרב ונראה שהישג זה תרם, יותר מאשר תקיפת שדות התעופה, למיעוט תקיפות האוויר הערביות במלחמה.
במהלך המלחמה ניסה מפקד חיל האוויר להשפיע על הרמטכ"ל לצלוח את התעלה מוקדם ככל האפשר. במסגרת זו השתמש פלד, כפי שהעיד בעצמו לאחר המלחמה, בנתונים כוזבים על סדר הכוחות של החיל כדי להציג אותו כמתקרב ל"קו האדום" שמעבר לו לא יוכל לתמוך כראוי במבצע הצליחה. הרמטכ"ל, שהבין טוב מפלד את משמעות מבצע הצליחה כאשר עיקר כוחות השריון המצריים היו ערוכים עדיין ממערב לתעלה, הגיע למסקנה הפוכה, לפיה צה"ל זקוק להפסקת אש כדי להתאושש. רק "ידיעת זהב" של המוסד על הכנות מצריות למתקפה קרובה של כוחות השריון קטעה ב-12 באוקטובר דיון קבינט שהיה עלול להביא להסכמה ישראלית להפסקת אש במקום, שדינה היה כדין הודאה בתבוסת צה"ל במלחמה בדרום.

ביקורת ומחלוקות עריכה

על טענותיו ומסקנותיו של בר-יוסף התעוררה ביקורת בעיקר בקרב מי שהיו מפקדי חיל האוויר לאחר 1973. דוד עברי, ששימש כראש מחלקת אוויר במלחמה קבע כי ב-1973 "ניצחנו את אחד הניצחונות המכריעים בתולדותינו [...] נראה לי לא הגון ולא הוגן כלפי המשפחות השכולות לבקר נושאי תפקידים, כאילו לא עשו את המקסימום." איתן בן-אליהו אמר: "התאוששנו מהפתעה, מפתיחה בתנאים הכי נחותים שאפשר להעלות על הדעת, תיקנו את כל מה שהיה צריך לתקן וניצחנו ניצחון מפואר"^[2].

ישראל בהרב, שבמלחמת יום הכיפורים שימש כסגן מפקד טייסת 101, כתב מאמר ביקורת ובו טען כי בראייתו קביעותיו של בר-יוסף "נשענות על חיבור שרלטני של עובדות מנותקות וציפיות מומצאות רטרואקטיבית"^[3]. על קביעותיו של בהרב חלק יפתח ספקטור, שהיה מפקד טייסת פנטום בחיל האוויר במלחמת יום הכיפורים, במאמרו "חיל האוויר אכן לא תפקד כראוי"^[4].

מבקרים אחרים העירו על חד-צדדיות בתזה של המחבר: "מעוררת תהייה ומחשבה האם יש צד שני לתזה הזו. בר-יוסף לא מציג עמדה אחרת אבל נראה שהקורא הנבון צריך לברר את הדברים בעצמו"^[5].

בביקורת ספרים בעיתון "הארץ"^[6] כותב העיתונאי אורי משגב כי הספר מעניין ומעורר מחשבה, מחדש ומרתק לקריאה. לדעתו של משגב, בר-יוסף מצליח לבסס על סמך מידע ועובדות את אישומיו החריפים וכי כוחו של הספר הוא בשיטתיות שבה הוא מראה איך יום אחר יום חיל האוויר ממשיך להקצות מאמצים אדירים לתקיפת שדות תעופה בעודו מתעקש להילחם למעשה את המלחמה הקודמת.