פתיחת התפריט הראשי

מלחמת האיכרים בראשות גיירג' דוז'ה

הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.

מלחמת האיכרים בראשות גיירג' דוז'ה או מלחמת האיכרים ההונגריתהונגרית:Dózsa György-féle parasztháború או A magyar parasztháború, ברומנית:Războiul țărănesc condus de Gheorghe Doja, בסלובקית: Povstanie Juraja Dóžu ) הייתה התקוממות איכרים עקובה מדם בשטחי ממלכת הונגריה , בעיקר בווייבודות טרנסילבניה, שהתרחשה למשך חדשים אחדים באפריל-יולי 1514, המרד פרץ אחרי שלקריאת הארכיבישוף אסטרגום, טאמאש באקוץ, התגייסו רבבות איכרים, רובם צמיתים כדי להשתתף במסע צלב נגד האיום הטורקי העות'מאני. עקב הגיוס ראו עצמם האצילים הגדולים ללא כוח אדם באחוזותיהם והתחילו להתנכל קשות למשפחות המתנדבים המגוייסים וגם להעבידן בפרך. מששמעו זאת סירבו האיכרים ה מוגויסים בודה לצאת למלחמה ובסופו של דבר ניתנה פקודה לבטל את מסע הצלב ולהחזיר את המגוייסים. אולם האיכרים מרדו וקמו עם נשקם נגד אדוניהם מן האצולה הגדולה. אליהם הצטרפו גם תושבי ערים כולל סוחרים ובני האצולה הקטנה. המשתתפים במרד היו רובם הונגרים וסקלרים, אך גם איכרים רומנים, סלובקים, רוסינים ובני אתניות אחרות בממלכה. זה שנועד לעמוד בראש צבא הצלבנים, איש הצבא הסקלרי גיירג' דוז'ה, הפך למנהיג המרד.

סיבותעריכה

התעצמות כוחם של המגנאטים ו"ההצמיתות השנייה"עריכה

 
מלך הונגריה, אולאסלו השני (ולדיסלב השני) לבית יגיילו , לפי עותק התמונה של חתונת דיטריכשטיין, הנמצאת במוזיאון של העיר גראץ

אחרי דיכוי מרד האיכרים הטרנסילבנים משנת 1437 (מרד בובאלנה) האצולה ההונגרית המנצחת הגבירה את תהליך הפאודליזציה. בשנת 1463 נחקקו "החוקות הצבאיות של שלוש האומות הטרנסילבניות" (ההונגרים, הסקלרים והסקסונים הטרנסילבנים) באישור המלך מתיאש הוניאדי שבהן סעיפים שהדגישו לא רק את הדיכוי החברתי של הצמיתים אלא גם את הדיכוי הלאומי. צויין ,בין השאר, שצמיתים "בעלי דם הונגרי" בלבד היו אמורים לשמור על המצודות,. לעומת זאת צמיתים ממוצא אחר, כלומר רומני, סלובקי וכו', היו מחויבים להתגייס למלחמות. [1] המלך מתיאש שכונה בזכרון הלאומי ההונגרי "הצדיק" [2] ניסה לשים באמצעים משפטיים ופוליטיים סייג מסוים למעשים השרירותיים של האצולה הגדולה כלפי האיכרים [3] אחרי מותו של המלך במתיאש בשנת 1490 הועלה על כס המלכות של הונגריה ולדיסלב השני - בהונגרית אולאסלו השני מהשושלת הפולנית-ליטאית יגיילו, שליט חלש שנודע כ"אומר הן" (Wladislaw dobře) ונכנע ללא סייג לכל דרישות המגנאטים. [4] תוך כדי התפתחות המסחר והכלכלה המונטרית הוטלו על האיכרים הצמיתים יותר ויותר מחויבויות בעבודות, כסף ומוצרים כלפי בעלי האחוזות. באספת מעמדות בשנת 1492 ויתר המלך באופן רשמי על חלק מהכנסותיו שממילא כבר העשירו את ה"ברונים". האיכרים נדרשו לא רק לתת "מעשר" - עשירית מיבולם - לכנסייה, אלא גם לתת לבעלי האחוזות את מס ה"תשיעית" - כלומר עשירית ממה שנשאר (terménykilenced) בכסף ובמוצרים. האצילים הבינוניים חששו הצמיתים יעקרו משום כך לערי שוק או לאחוזות הגדולות . בשנת 1498 הם חייבו את האיכרים תשלום מסים נוספים על הענבים ועל האדמה, הוגבלו זכויותיהם לצוד . הוטלו מסים כבדים גם על תושבי הערים שעיבדו אדמות של האצולה. לעומת זאת האצולה והכמורה זכתה לפטורים ממכס ומ"מס השלושים" Harmincadvám =tricesima במאה ה-16 התפשטה מה שנקרא "הצמיתות החדשה" או "השנייה" [3] יותר קשה מזו שבימי הביניים, וששיאה הייתה כבילתם של האיכרים הצמיתים לאדמה. בוטלו הגנות משפטיות על האיכרים שערקו מהאחוזות והוגבלה האפשרות שיימלטו לערים. גברה אז ההתמרמרות האיכרים כלפי הפאודלים וגם תרעומת עניי הערים כלפי אליטת הערים (הפטריקים) וכן נוצרה תסיסה גם בקרב כורי המכרות למתכות ולמלח. "הצמיתות השנייה" נכפתה על שכבות רחובות באוכלוסייה הלא-אצילה:צמיתים, איכרים חופשיים, ואף תושבי ערים שעד אז זכו לזכויות יתר מטעם המלך. נעשו אף נסיונות, שלא הצליחו, לשעבד את הסקלרים, שנהנו מחופש מאז ומתמיד. [5]

האיום העות'מאניעריכה

בשנת 1512 עלה לשלטון באיסטנבול הסולטן סלים הראשון. באותה שנה כבשו הטורקים את מצודת סרברניק וההונגרים לא הצליחו לכבוש אותה בחזרה. מול הניצחונות העות'מאנים והתקרבותם לאירופה הקתולית בשנת 1513 קרא האפיפיור מרומא, לאו העשירי , למסע צלב נגד הטורקים. במסע הצלב עמדו להצטרף אבירים טבטונים, פולין , צ'כים, שוודיה ,דנמרק, רפובליקת רגוזה (דוברובניק), רוסיה, ולאכיה וכו'. הארכיבישוף של אסטרגום, טאמאש באקוצי , שהיה לא מכבר היה יריבו העיקרי של ג'ובאני מדיצ'י - לאו העשירי בבחירות לתפקיד האפיפיור) נדרש על ידי האפיפיור לחזור להונגריה, כדי לארגן את מסע הצלב. על אף שהאצולה גדולה מחתה נגד העיתוי הלא מתאים ונגד האירגון הצולע , ב-9 באפריל 1514 הוציא האפיפיור את הבולה שקרא למסע הצלב. בינתיים הסולטן סלים כבש את מצרים אבל נקלע בחזית המזרחית למלחמה לא פשוטה נגד פרס. בצ'לדורן הוא נחל תבוסה כואבת. נסיבות אלה יצרו למעצמות הנוצריות הזדמנות טובה לתקוף את העות'מאנים ממערב.

פריצת המרדעריכה

 
טמאש באקוץ, ארכיבישוף אסטרגום, בציור מאת קארוי צ'רנה
 
גיירג' דוז'ה בתחריט על עץ מאת דיולה דרקוביץ' משנת 1928
 
תחריט על עץ בסדרת "דוז'ה" מאת דיולה דרקוביץ', "הצועדים" - 1928

ההתקוממות התחילה אחרי גיוסם של המוני איכרים למסע צלב אנטי-טורקי בתחילת שנת 1514. מסע הצלב אורגן אחרי קריאתו של האפיפיור לאו העשירי. בראש צבא האיכרים התמנה הסקלרי ג'יירג' דוז'ה, מן האצולה הקטנה, בעל ניסיון צבאי בעבר כשכיר חרב. האיכרים התנדבו אחרי שקיבלו הבטחות שתמורת השתתפותם במסע הצלב יזכו לשחרור מהצמיתות. במחנה בודה התקבצו עשרות אלפי איכרים האצילים הגדולים התנגדו לגיוס ההמוני של האיכרים מחשש שיישארו ללא כוח עבודה ועוררו את זעמם של האיכרים כשיזמו מעשי דיכוי ונקם במשפחות האיכרים. בנסיבות אלה האיכרים שנאספו בבודה סירבו לצאת למסע הצלב והתקוממו. בראש המורדים הועמדו גיירג' דוז'ה עצמו, יחד עם אחיו גרגיי דוז'ה ועם הנזיר הפרנציסקני לרינץ מסארוש

מלחמת איכרים בטרנסילבניהעריכה

כשהם מחולקים בכמה יחידות התפזרו האיכרים לכמה כיוונים. בצגלד חנו , התארגנו והחליטו לנסח את יעדיהם ואת דרישותיהם. הם התרעמו על התעצמות הדיכוי הפאודלי , מחו נגד מס המעשר, העבודות הכופיות ושאר החובות כלפי בעלי האחוזות. הם שאפו לשוב לחירויות שנהנו מהן בעבר ושבוטלו בהדרגה על ידי האצולה. דוז'ה עצמו קרא להם לחסל את "האצולה המקוללת והכופרת באל". צבא איכרים בראשות הנזיר לרינץ מסארוש התקדם צפונה, צבא איכרים אחר בראשות גרגיי דוז'ה פנה דרומה והגוף המרכזי בפיקודו של גיירג' דוז'ה התקדם בעמק הקריש הלבן (פהר קרש). באזור העיר אראד הצטרפו אליו עוד איכרים הונגרים ורומנים. מתקפת האיכרים כוונה מעל הכל אל טמשוואר וצא'נאד (צ'נאד), מקומות המושב של הבישוף מיקלוש צ'אקי, המתנגד העיקרי לגיוסם ולחימושם של האיכרים לקראת מסע הצלב. המורדים כבשו מספר עיירות ומצודות על נהר מרוש (מורש).התגיסו לצידם גם כורי מלח , תושבי ערים ונציגים של האצולה הקטנה. ההתקוממות התפשטה על שטח גדול והתרחוקות כוחות המורדים אחד מן השני עזר לתובסתם. מולם קמו כוחות חזקיםבפיקודם של הוויבוד של טרנסילבניה, יאנוש זאפויה, של הבישוף הרומי-קתולי של טרנסילבניה, פרנץ וארדאי ושל אישטוואן ורבצי. המורדים תפוס את צ'נאד ואת נדלאק ,שם לקחו בשבי את הנישוף מיקולש צ'אקי ורצחו אותו. ה"אישפאן" אישטוואן באטורי הצליח להימלט ולקרוא לעזרה את יאנוש זאופיה. ב15 ביולי 1514 ניסו האיכרים לשוא לכבוש את מצודת טמשוואר , בה מצאו מקלט רבים מהמגנאטים. דוז'ה נלקח בשבי . עונה באכזריות ב20 ביולי ;1514 הוצא להורג בפומבי על ידי הושבתו על כסא ברזל לוהט ועינויים נוספים.בדיכוי הסופי של מרד האיכרים לקח חלק גם צבא המלך.

לקריאה נוספתעריכה

  • 2004 Miklós Molnár Histoire de la Hongrie, collection tempus, Perrin, Paris -

הערות שולייםעריכה

  1. ^ C.Giurescu
  2. ^ M.Molnar עמ',110
  3. ^ 3.0 3.1 M.Molnar עמ' 112
  4. ^ M.Molnar עמ' 115
  5. ^ M.Molnar עמ',117