ממשלת כל פלסטין

ממשלת כל פלסטין (ערבית: حكومة عموم فلسطين, תעתיק: חֻכּוּמַת עֻמוּם פלסטין) הייתה ישות פוליטית אשר הוקמה על ידי הליגה הערבית ברצועת עזה בספטמבר 1948. ישות זו התקיימה במשך כעשור כניסיון מצד מדינות ערב בראשות מצרים להביא לפתרון הבעיה הפלסטינית, ובוטלה ב-1959.

מדינת החסות של כל פלסטין
حكومة عموم فلسطين
Flag of Hejaz 1917.svg
משטר ממשלת בובות
שפה נפוצה ערבית
עיר בירה עזה
גאוגרפיה
יבשת אסיה
היסטוריה
הקמה מלחמת העצמאות
תאריך 22 בספטמבר 1948
פירוק  
תאריך 1959
ישות קודמת המנדט הבריטיהמנדט הבריטי  המנדט הבריטי
ישות יורשת מצרים (1958-1972)מצרים (1958-1972) רצועת עזה תחת שלטון מצרים
שליטים בולטים

נשיא: חאג' אמין אל-חוסייני

ראש ממשלה: אחמד חילמי עבד אל-באקי
דמוגרפיה
דת אסלאם
כלכלה
שונות
Gz-map he.png
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

היסטוריהעריכה

הממשלה הוכרזה ביוזמת הליגה הערבית בעיר עזה, שהייתה תחת שלטון מצרי, ב-22 בספטמבר 1948, כניסיון לתת מענה לשאיפות הלאומיות הפלסטיניות בישות פוליטית עצמאית שאינה תלויה בממלכת ירדן או כפופה לה וזאת בתגובה לתוכניתו של עבדאללה מלך ירדן לספח את שטחי הגדה המערבית לממלכתו ולהעניק אזרחות ירדנית לתושביה הפלסטינים, תוכנית שנתפסה כמנוגדת לשאיפה למדינה פלסטינית ריבונית ועצמאית. בפועל, לא היו לממשלה זו סמכות כלשהי או הישגים לאומיים כלשהם, והיא גם לא הייתה עצמאית אלא כפופה לחלוטין לשלטון המצרי.

עם הקמתה, בראש הממשלה עמד אחמד חילמי עבד אל-באקי, ושר החוץ היה ג'מאל אל-חוסייני. לנשיא מונה חאג' אמין אל-חוסייני. ממשלת כל פלסטין הורכבה ברובה מקרוביו ותומכיו של אל-חוסייני, וכללה נציגים של סיעות אחרות של המעמד השליט בחברה הפלסטינית. הוקמה גם "אספה מכוננת" בת 86 חברים.[1] עם הקמתה של ממשלת 'כל פלסטין' הוכרז ב-1 באוקטובר 1948 על ייסוד מדינה פלסטינית, ירושלים ("אל-קודס") בירתה.

בתגובה להכרזה על הקמת הממשלה, נערך ב-1 באוקטובר 1948 בעמאן "הקונגרס הפלסטיני הראשון", בו נתקבלו, בין היתר, החלטה הקובעת כי הקמת "ממשלת כל פלסטין" היא בניגוד לרצון הערבים ולאינטרסים שלהם, והחלטה הקובעת כי אין להקים ממשלה ערבית בפלסטין אלא לאחר שחרורה.[1]

בתגובה להקמת הממשלה בעזה, יזם עבדאללה הראשון, מלך ירדן ב-1 בדצמבר את קונגרס יריחו, כינוס של ערביי הגדה המערבית. הייתה זו עליית מדרגה במאבק המתמשך בין המלך עבדאללה לבין המופתי אמין אל-חוסייני על ייצוג הערבים הפלסטינים בשטחי ארץ ישראל המערבית. בקונגרס הוחלט על סיפוחה של הגדה המערבית לממלכת ירדן[2].

בניסיון לממש את חוקיותה והשפעתה, הנפיקה ממשלת כל-פלסטין דרכונים לפלסטינים תושבי רצועת עזה, שלא היו זכאים לאזרחות מצרית. ממשלת כל-פלסטין ודרכוניה הוכרו ב-6 מדינות הליגה הערבית: מצרים ועיראק (12 באוקטובר), סוריה ולבנון (13 באוקטובר), ערב הסעודית (14 באוקטובר) ותימן (16 באוקטובר). ירדן (בתמיכת ארצות הברית ובריטניה) ושאר מדינות העולם לא הכירו בממשלה הפלסטינית או במדינה שהיא הכריזה עליה.

האספה המכוננת לא כונסה למושב שני לאחר אוקטובר 1948.[1]

ממשלת כל פלסטין פונתה לקהיר בסוף 1948 עקב התקדמות צה"ל במבצע חורב ומעולם לא הורשתה לשוב למרות שרצועת עזה נותרה תחת שליטה צבאית מצרית עד מלחמת ששת הימים מה שהפך אותה לממשלה גולה בעלת סמכויות מוגבלות. חרף עצמאותה להלכה של ממשלת כל פלסטין, המנהל האזרחי אשר פעל בשטח רצועת עזה היה נתון באופן מוחלט בידי הצבא המצרי. סירובה המתמשך של מצרים להעביר לשליטת הממשלה שטח לשליטה ריבונית, חרף תמיכתה והכרתה הרשמית בממשלה, הציג את הממשלה כממשלת בובות, הפועלת בתמיכה מצרית, והמסמלת את תקוות הפלסטינים להשגת חירות מדינית בשטח ארץ ישראל ותו לא. בכל שנות קיומה של ממשלת כל פלסטין, הניסיונות להשגת ריבונות ממשית בשטח רצועת עזה הובילו לתגובה חריפה מצד השלטונות המצריים, אשר חששו מערעור הסדר הציבורי ברצועה. באופן כללי, ככל שהמצרים ביקשו לפעול כדי להשקיט את אזור הגבול עם ישראל, כך עמדה הממשלה למול הגבלות דרקוניות יותר. בשנת 1952, עם מהפכת הקצינים החופשיים במצרים, ניתנה סמכות מוחלטת לרפובליקה המצרית לנהוג בעזה כנאמן מטעם הליגה הערבית. בספטמבר 1952 הצהירה מועצת הליגה הערבית באופן רשמי כי הממשלה "חדלה מלפעול", וכי מעתה פלסטין תיוצג בליגה על ידי ראשי מדינות ערב.[1] כמו כן, מבצע סיני ב-1956 הביא לשליטה ישראלית של מספר חודשים ברצועת עזה, עובדה שערערה את מעט הכוח המעשי בשטח שעוד נשאר לממשלה הפלסטינית.

ב-1959 חדלה ממשלה זו להתקיים, על-פי החלטתו של נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר שהחליט לפרקה, כמכשיר מצרי אשר אין בו עוד תועלת, ולצרפה לרפובליקה ערבית מאוחדת (איחוד של סוריה ומצרים). גם הדרכונים הפלסטיניים שהנפיקה איבדו את תוקפם במעט המדינות שהכירו בהם. את מקומה של הממשלה כגוף המייצג של ערביי פלסטין תפס בהדרגה "הארגון לשחרור פלסטין" (אש"ף), אשר נוסד בשנת 1964.

הרכב הממשלה[3]עריכה

 
ממשלת כל פלסטין, 1950 בערך


ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא ממשלת כל פלסטין בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 3 4 אטלס כרטא לתולדות מדינת ישראל: עשור שני, עמ' 90.
  2. ^ Palestinian Contemporary Political Performance: A Bitter Harvest, Palestine-Israel Journal, Vol 15 No. 1&2, 2008
  3. ^ אטלס כרטא לתולדות מדינת ישראל, עשור שני, עמ' 91. הוצאת כרטא, 1980