מנזר סנט גאלן

מנזר סנט גאלן (גרמנית Fürstabtei Sankt Gallen) היה במשך שנים רבות אחד מהמנזרים הבנדיקטיניים העיקריים באירופה. המנזר שוכן בעיר סנט גאלן בצפון-מזרח שווייץ, והוא ידוע בספרייתו (Stiftsbibliothek St. Gallen), בארכיון (Stiftsarchiv St. Gallen) ובקתדרלה שלו (Stiftskirche St. Gallen). מאז שנת 1983 מוכרז המנזר כאתר מורשת עולמית.

מנזר סנט גאלן
Fürstabtei Sankt Gallen
Aerial View of the Monastry of Sankt Gallen 14.02.2008 14-48-17.JPG
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1983, לפי קריטריונים 2, 4
מידע כללי
סוג מנזר בנדיקטיני עריכת הנתון בוויקינתונים
כתובת Klosterhof 1–8, 9000 St. Gallen עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום סנט גאלן עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה שווייץשווייץ שווייץ
מייסדים סנט גאל עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע על ההקמה
תקופת הבנייה ? – 720
תאריך פתיחה רשמי 720 עריכת הנתון בוויקינתונים
סגנון אדריכלי אדריכלות הבארוק עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 47°25′23″N 9°22′38″E / 47.423055555556°N 9.3772222222222°E / 47.423055555556; 9.3772222222222
www.stiftsbibliothek.ch
תוכנית סנט גאלן
(למפת סנט גאלן רגילה)
Locator Map Kanton St. Gallen.png
 
רפרסוויל-יונה
רפרסוויל-יונה
בוכס
בוכס
אלטשטטן
אלטשטטן
מנזר סנט גאלן
מנזר סנט גאלן
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

היסטוריהעריכה

על פי האמונה הקתולית, במקום זה חי כמתבודד גאלוס הקדוש (אנ'). בהתאם לאותה אמונה, גאלוס היה חלק מחבורתו של קולומבנוס, אשר יצאו מאירלנד בשנת 589, להביא את בשורת הנצרות לחלקים שונים באירופה. כאשר קולומבנוס המשיך במסעו לאיטליה, גאלוס נשאר בשוויץ והקים לעצמו תא התבודדות, כפי שהיה נהוג באירלנד. במשך הזמן הצטרפו אליו 12 נזירים מתבודדים נוספים אותם הוא הדריך. גאלוס רכש לעצמו שם של מטיף דגול ומחולל ניסים, אך סרב לקבל תפקידי הנהגה.הוא מת בשנת 645[1]. קרל מרטל מינה את סנט אוטמר (אנ') כאחראי על שרידיו של גאלוס. בתקופת שלטונו של פפין הגוץ, בנו של מרטל, במאה ה-8, סנט אוטמר (אנ') ייסד את המנזר, באזור תא ההתבודדות של גאלוס. אוטמר היה ראש המנזר הראשון. בזמנו נוסדו במקום בתי ספר להוראת האומנות, הספרות והמדעים. אחד מראש המנזר הבאים, ואלדו מרייכנאו (אנ') (740814) הורה על העתקת כתבי יד וייסד את ספריית המנזר, ומספר אנגלו-סקסונים ונזירים אירים באו להשתתף במפעל. לבקשת קרל הגדול, שלח האפיפיור אדריאנוס הראשון מזמרי מזמורים מרומא אל המנזר, ואלה הפיצו את השימוש במזמור הגרגוריאני.

בין 924 ל-933 המדיארים איימו על קיומו של המנזר ולכן הספרים הועברו לרייכנאו לשם הגנה עליהם. רובם הושבו למקומם מאוחר יותר. במאה ה-13, המנזר והעיירה היו לנסיכות עצמאית שנשלטה על ידי ראשי המנזר לכל דבר ועניין וכפי שדוכסים ומלכים שלטו בנסיכויות אחרות באימפריה הרומית הקדושה. בסוף המאה ה-15 נתגלע סכסוך חריף בין ראש המנזר לבין ראש העיר סנט גאלן, לגבי שליטתו של אב המנזר על העיר. העיר אימצה את הרפורמציה בשנת 1524, בעוד המנזר נשאר שייך לזרם הקתולי. כתוצאה מכך, חלה התדרדרות נוספת ביחסים בין אזרחי העיר למנזר. בשנת 1530 אב המנזר דיטהלם (אנ'), החל בשיקום וחידוש הלמידה, יחד עם התרחבות הספריה. תחת מרותו של ראש המנזר פיוס (16301674) הוכנס הדפוס לשימוש. בשנת 1712 נבזז המנזר על ידי שווייצרים, ורבים מהספרים ומכתבי היד שנגנבו הגיעו לציריך ולברן. בשנת 1798 בוטל שלטון אב המנזר, הנזירים פוזרו בין מנזרים אחרים ובשנת 1846 היה המקום למושבו של הבישוף ומקום מגוריו. הספרייה והקתדרלה שמרו על תפקידן המקורי. כיום שוכנים במנזר משרדיו של הבישוף ומשרדיה של ממשלת קנטון סנט גאלן.

מהמבנים המקוריים של המנזר בימי הביניים נותרו רק שרידים, ורוב המבנים הקיימים, כולל הקתדרלה, עוצבו בסגנון הבארוק המאוחר ונבנו בין השנים 1755 ו-1768.

ממצאים תרבותייםעריכה

הספרייה בסנט גאלן נחשבת לאחת מספריות ימי הביניים העשירות בעולם ונמצא בה האוסף המקיף ביותר של ספרים מימי הביניים המוקדמים בחלק דובר הגרמנית של אירופה. בשנת 2005 היו בספרייה מעל ל-160,000 ספרים, מהם 2,200 כתבי יד, ומאלה כ-500 בני למעלה מ-1,000 שנים. האולם המרכזי בספרייה שעוטר בסגנון הרוקוקו נחשב ליצירת מופת אדריכלית בפני עצמה.בספרייה מסמך עתיק מהמאה ה-9 הידוע כתוכנית סנט גאלן (אנ') והוא השירטוט האדריכלי החשוב היחיד ששרד מהתקופה בת 700 השנים שבין שקיעת האימפריה הרומית והמאה ה-13. התוכנית נשמרה כנראה משום שמצדו האחר של הקלף הועתקו במאה ה-12 קורות חייו של מרטין הקדוש ונשמרו בספריית המנזר.[2] התוכנית האדריכלית לא יצאה מעולם אל הפועל, אך היא נשמרה בקנאות בספרייה עד היום. התוכנית נחשבה לאידיאל בתכנון מנזרים, ונעשה בה שימוש על ידי מועצת הכנסייה באאכן בעת שלטונו של לואי החסיד (814-817).

בשנת 2019 נערך שיפוץ במרתף בעל הקמרונות של ספרית המנזר, אשר שימש כלפידריום (אנ') וכעת מתקיימת בו תצוגה קבועה של כתבי יד וחפצים נוספים, אשר מתעדים 1400 שנות היסטוריה, מאז תא ההתבודדות של סנט גאל ועד הרכזת המנזר כאתר מורשת עולמית מטעם אונסק"ו. בין המוצגים במרתף נמצאים שרידי עבודות אבן, כולל כותרות עמודים, מהמאה השמינית ועד המאה השבע עשרה. אלה התגלו בחפירות שבוצעו במקום בשנות ה60 של המאה ה-20. בתצוגה מוצבים שרידים מהכנסיה הקרולינגית והכנסיה הגותית, אשר קדמו לקתדרלה הנוכחית. במרתף מוצגים מספר ספרים יקרי ערך וביניהם ספר בעל כריכות שנהב מגולפות.[3]


העתק של תוכנית סנט גאלן

 

מקרא:
D - הכנסייה, P1 - חדר כתיבה עם ספרייה מעליו, P2 - חדר תשמישי קדושה עם מלתחה מעליו, F - פרוזדור כניסה לאכסניה עבור אורחים חשובים ובית הספר החיצון, מולו פרוזדור כניסה לאכסניה עבור עניים ולחדר האוכל, G- הקלויסטר, H- מגורי הנזירים, I - בית השימוש, K - חדר האכל של הנזירים, Y- מגורי נזירים אורחים, W - מגורי מורי בית הספר החיצוני, E - כניסה לכנסייה, J- הכנת לחם הקודש והשמן, L- מטבח, M- מאפיה ומזקקה, P - גן צמחי תבלין, r - מגורי הקיסר, i - מגורי הרועים, X - מגורי ומטבחי אורחים ועולי רגל, b- מחסן לגרעיני הדגן שיהפכו למשקה אלכוהולי, V - בית ספר לתלמידי חוץ

גלריהעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא מנזר סנט גאלן בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ צוות האתר, Who was St Gall, באתר St. Gall’s Church, Carnalea, in Bangor County Down in Northern Ireland.
  2. ^ אורה לימור, ראשיתה של אירופה, כרך ג, עמ' 100.
  3. ^ Clarissa Schwarz, Vaulted Cellar St. Gallen, באתר This is my Saint Gallen, ‏ספטמבר 2019