אנגלו-סקסונים

קבוצת שבטים גרמאנים

האנגלו-סקסוניםאנגלית: Anglo-Saxons) היו קבוצת עמים גרמאניים, שפלשה לבריטניה הגדולה לקראת המאה ה-5 לספירה, והיוותה בסיס להתפתחות הממלכה האנגלית העתידית.

מיקום וסדרי הגודל של הממלכות האנגליות בתקופה האנגלו-סקסית

מקור המונח

עריכה

מקור המונח "אנגלו-סקסוניי" בימי המלך אלפרד הגדול, שנהג להשתמש בתואר "רֶקְס אַנגלוֹרוּם סַקסוֹנוּם" או "רקס אנגול-סקסונום". פשר התואר אינו ידוע לבטח, אך נהוג לייחסו לאיחודן הסופי של שבע ממלכות ההפטרכיה תחתיו בשנת 886. בדה ונרביליס כתב כי תושבי הממלכות הצפוניות (מזרח אנגליה, מרסיה ונורת'מבריה) השתייכו לאנגלים, תושבי אסקס, וסקס וסאסקס היו לנצר הסקסונים, בעוד שיושבי קנט ודרום המפשייר השתייכו לשרידי היוטים.

היסטוריונים מוקדמים יותר, מאידך גיסא, לא מתייחסים להבדלים בין שתי הקבוצות הראשונות, ולנוכח הממצאים הארכאולוגיים, ניתן לומר כי רק תושבי קנט התבדלו מיושבי אנגליה המדוברים. עובדה משונה היא שכותבי וסקס מספרים על ממלכתם כחלק מ'אנגליקין' ושפתם כ'אנגליסק', בעוד שמלכי וסקס טענו כי הם נצר ל'ממלכת ברניקיה'.

מכל מקום, סביר להניח כי האנגלים והסקסונים היו ללאומים שונים, אך התמזגו בתקופה מוקדמת, אולי אפילו לפני הפלישה הסקסונית. הפעם הראשונה בה הוזכר המושג הייתה כמאה שנים טרם ימי אלפרד, בכתבי פאולוס דיקונוס, אך ספק אם שימש להבדלת יושביה הטווטונים של אנגליה מיושביה הסקסונים.

הפלישה הסקסונית

עריכה
 
יש הוכחה ארכאולוגית שהמתיישבים באנגליה הגיעו מן המיקומים הרבים הללו ביבשת
 
אצעדת זהב אנגלו-סקסונית מהמאה השביעית שנמצאה בסטפורדשייר. הכיתוב בלטינית מספר במדבר י' ל"ה: surge Domine et dissipentur inimici tui וכו' (קומה ה' ויפוצו אויביך וגו').

בשנת 410 השיב הקיסר הרומי הונוריוס לעצומת יושבי בריטניה כי עליהם לטפל לבד בענייניהם. מאזכור זה הסיקו היסטוריונים כי השלטון הרומי באי תם, אם כי עדויות מאוחרות מצביעות כי הרומים שבו לשלוט באי לתקופה קצרה. לתוך ריק זה נכנסו הסקסונים, והתיישבו בעיקר לחוף המזרחי והדרומי של האי. מנהיג הבריטונים לאחר עזיבת הרומאים היה וורטיגרן. באותה עת איים שבט הפיקטים מהצפון (סקוטלנד של היום) על האזור בו שלט וורטיגרן, והאחרון, שחשש מאוד מהפיקטים, החליט להזמין שכירי חרב סקסונים, אשר ישבו באותה עת באזור הים הצפוני (הולנד של היום). לאחר שהסקסונים הדפו את הפיקטים מסקוטלנד, הם קיבלו מוורטיגרן אדמה בקנט, אולם משזה סירב לשלם להם על שירותיהם, מרדו בו. באספת שלום שכונסה, הערימו הסקסונים על הקלטים ורצחו 300 מזקניהם ומנהיגיהם בחרב. כתוצאה משני קרבות שבאו אחר כך, נהרג הורסה ואילו הנגיסט ובנו אייסק יצאו עם ידם על העליונה. הילידים הקלטים ניגפו וברחו מפני הפולשים. קנט ולאחר מכן לונדון עברו לשליטה אנגלו-סקסונית.

בהיעדר מקורות היסטוריים מהימנים, רבים פנו לאגדות לשם חיפוש אחר האמת. אותן אגדות ספרו כיצד שר המלחמה, וורטיגרן, מנהיג הבריטונים, העניק שטחים בקנט למנהיג היוטי, הנגיסט, בתמורה לתמיכתו בהגנת גבולות הממלכה מהפולשים הקלטים. ממצאים ארכאולוגיים מעידים כי ממלכות אנגלו-סקסיות הוקמו בקנט, סאסקס, מידלסאקס, אסקס, מזרח אנגליה, לינדסי, ממלכת דיירה והאי ויט, בחלק המאוחר של המאה ה-5.

מצבה של בריטניה עד לשנת 545 היה יציב יחסית, ב־120 השנים הקודמות הוסיפו האנגלו-סקסים רק את גלוקשייר, וילטסשייר, בדפורדשייר ובאקינגהמשייר לשטחים בהם שלטו באופן יציב. לאחר 50 שנות יציבות ושביתת-אש, הגיעה לבריטניה המגפה היוסטיניאנית; מאחר שהקלטים סחרו עם עמי הים התיכון השפיעה עליהם המגפה הרבה יותר מאשר על הסקסונים. מוערך כי עד כ-1/2 מאוכלוסיית הבריטונים נכחדה בדבר. הדבר סייע לאנגלים לכבוש את מרבית שטח אנגליה ב-50 השנים הבאות.

תהליך ההגירה הסקסונית לאנגליה מכונה "הפלישה הסקסונית", אולם שם זה אינו הולם את התופעה. עמים אחרים כאנגלים, יוטים, פריסים ואולי פרנקים, השתתפו בכיבוש. השבטים השונים הקימו כמות נכבדת של ממלכות, שמאוחר יותר התאחדו ליצור שבע ממלכות ראשיות, שזכו לכינוי ההפטרכיה.

בהתאם למסורת, קנט הוקמה בידי המנהיג היוטי, הנגיסט. מלך יוטי אחר, הורסה, אולי לקח חלק במעשה, ואולי היה אחי הנגיסט. עוד פחות ידוע אודות יסוד מזרח אנגליה, ועל גורל הבריטונים המקומיים, שבט האיקני הידוע. השם מרשיה אולי נובע מהמילה הגרמנית לאזור קו הגבול (Marko) ולנהר המרזי, שקיבל את שמו מהיותו קו הגבול בין מרסיה לנורת'מבריה. דיירה וברניסיה הן כנראה עיוות אנגלי לשמות גאוגרפיים בריטיים אחרים, מאוחר יותר שתי הממלכות התאחדו כדי ליצור את ממלכת נורת'מבריה.

גורל התושבים הרומנו-בריטים של האי אינו ידוע, היסטוריונים רבים נטו להאמין לגרסת גילדאס בדבר כיבוש ורצח עם בידי הפולשים, אולם לאחרונה הסתבר כי המשיכו להתקיים כחלק מהמעמד הנמוך או כעבדים. עם התחדשות המקורות ההיסטוריים האמינים ניתן להבחין בעובדה כי למעט ויילס, קורנוול וסטרת'קלייד, עברו כל שטחי בריטניה לידי הפולשים. בדיקות גנטיות אחרונות העידו, לטענת מספר מומחים, כי תושבי חלקים נרחבים באנגליה הוחלפו באנשים שישבו ביוטלנד (קנט), שלזוויג-הולשטיין (מזרח אנגליה), סקסוניה הנמוכה (וסקס) ופריזלנד. ישנה נדירות רבה של מילים קלטיות בשפה האנגלית, המסתכמות בפחות מ-6 מילים סך הכל.

בתקופה האחרונה, מספר היסטוריונים גרסו כי לנוכח העדר ממצאים ארכאולוגיים המעידים על פלישה סקסונית, יש לקבוע כי הפלישה הייתה כנראה מעבר אוכלוסין לא תוקפני שהביאה להתבוללות אתנית והשפעת התרבות הסקסונית על יושבי אנגליה.

התרבות האנגלו-סקסית

עריכה
 
קסדה אנגלו-סכסונית עתיקה שנמצאה בדרום-מזרח אנגליה של היום

המיתולוגיה האנגלו-סקסית הייתה מיתולוגיה גרמאנית, ודמתה מאוד למיתולוגיה הנורדית. הנצרות (הרומית והקלטית) החליפה את האלים העתיקים של אנגליה לקראת המאה ה-8 והמאה ה-9 לספירה. הכמרים הפכו להיסטוריונים, והדת האנגלית העתיקה לא נשתמרה. אחד התיאורים היחידים שבידינו מספר על מלך מקנט שהסכים לפגוש את המיסיונר הקדוש אוגוסטין רק באוויר הפתוח, היכן שהיה תחת הגנת האל ודן. איסורים נוצריים על מעשים פגניים מהווים מקור חשוב לחקר הדת.

שרידי שמות האלים מצאו את דרכם לשמות הימים האנגליים:

  • טיו, המקביל לטיר, אל המלחמה: יום שלישי (Tuesday)
  • ודן, המקביל לאודין, ראש האלים, אל החוכמה והמתים: יום רביעי (Wednesday)
  • פונור, המקביל לתור, אל הברק: יום חמישי (Thursday)
  • פריג', המקביל לפריה, אלת האהבה: יום שישי (Friday)

אנגלו-סקסונית, הנקראת גם אנגלית עתיקה, הייתה השפה בה נעשה שימוש בימי אלפרד הגדול, והפכה לאנגלית מדוברת עד לאחר הכיבוש הנורמני בשנת 1066. בהשפעת השפה האנגלו-נורמנית של מעמד האצולה הכובש הפכה האנגלית העתיקה לאנגלית ביניים. השפה האנגלו-סקסונית דומה יותר לגרמנית מאשר לאנגלית הביניים. לדוגמה, היא הושפעה פחות מהלטינית ושמרה על מאפיינים מורפולוגיים שאבדו בין המאה ה-12 למאה ה-14. ניתן להבחין בשרידי האלפבית הרוני, הפותארק, בתחביר אנגלית הביניים. האותיות שבשימוש הגרסאות המודפסות של טקסטים באנגלית עתיקה הן: a æ b c d ð e f g h i l m n o p r s t þ u w x y ולעיתים רחוקות k ו-z.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא אנגלו-סקסונים בוויקישיתוף