מנחם זטורסקי
מנחם זטורסקי (1946 – 24 בפברואר 2001[1]) היה קצין צה"ל בדרגת תת-אלוף. מפקד חטיבת הצנחנים, בה שירת מאז גיוסו, ואחר כך מפקד אוגדה משוריינת 370, ומפקד פיקוד הנח"ל. בעל עיטור העוז על חלקו במבצע אביב נעורים.
 | |
| לידה |
1946 תל אביב  ישראל |
|---|---|
| פטירה | 24 בפברואר 2001 (בגיל 55 בערך) |
| מדינה |
ישראל  |
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | 1964–1995 (כ־31 שנים) |
| דרגה |
 תת-אלוף |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת ששת הימים  מלחמת ההתשה  מלחמת יום הכיפורים  מלחמת לבנון מבצע אביב נעורים  המערכה ברצועת הביטחון האינתיפאדה הראשונה | |
| עיטורים | |
 עיטור העוז | |
  | |
קורות חייו
עריכהמנחם זטורסקי נולד בתל אביב וגדל בחולון. התגורר בקיבוץ ניר אליהו אליו הגיע במסגרת גרעין נח"ל. עם גיוסו לצה"ל התנדב לצנחנים ושירת בגדוד הנח"ל המוצנח (גדוד 50). בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם, קורס מ"כים חי"ר וקורס קציני חי"ר. עם סיום הקורס שב זטורסקי לצנחנים כמפקד מחלקה בגדוד הנח"ל המוצנח. זטורסקי לחם במלחמת ששת הימים ובמלחמת ההתשה והיה למפקד פלוגה בצנחנים. ב-1971 מונה למפקד פלחה"ן צנחנים[2].
בשנת 1973 השתתף במבצע אביב נעורים במסגרת כוח הצנחנים, בפיקוד אמנון ליפקין-שחק, שתקף את בנין מפקדת ארגון החזית העממית לשחרור פלסטין בביירות (יעד "גילה")[3]. כמפקד פלוגת ההנדסה החטיבתית, הוטלה על זטורסקי האחריות להריסת הבניין בן 7 הקומות, באמצעות חומרי נפץ[4]. למרות שנפתחה על הכוח אש כבדה, והוא סבל מנפגעים, הפעולה הושלמה בהצלחה, והבניין פוצץ על עשרות המחבלים שהיו בו. על פעולתו במבצע הוענק לזטורסקי עיטור העוז[5].
גילה גבורה במילוי תפקיד קרבי תוך חירוף נפש. תיאור המעשה: בלילה שבין ז' לח' בניסן התשל"ג (9-10 באפריל 1973), בפשיטה על בניין החזית הדמוקרטית בביירות, פיקד סרן מנחם זטורסקי על חוליית חבלנים שנועדו להניח את מטעני החבלה בתחתית הבניין, לאחר טיהורו משומריו. מיד בתחילת הפעולה נפגעו שלושה מתוך ארבעת הלוחמים, שנועדו לסלק את השומרים ולאבטח את פעולת החבלנים. סרן מנחם זטורסקי פרץ אל הבניין תחת אש חזקה שנורתה עליו מכיוונים שונים ומטר רימונים שנזרקו עליו מהקומות העליונות של הבניין. בדרכו הרג מחבל מטווח של שניים-שלושה מטרים, הגיע אל הנפגעים ופינה אותם מהשטח. הוא המשיך בלחימה, הרג עוד מחבל שהגיע למקום, וטיהר את חדר המדרגות שממנו יצאו עוד מחבלים. תוך כדי הלחימה פיקח בעצמו על חוליית החבלה שהניחה חומר נפץ בתחתית הבניין. פעולת הטיהור והלחימה לא הייתה מתוכננת מראש להתבצע על ידו, ובמעשהו זה תרם להשלמת המשימה בהצלחה. על מעשה זה הוענק לו עיטור העוז תמוז התשל"ג יולי 1973 ,דוד אלעזר, רב־אלוף, ראש המטה הכללי.
במלחמת יום הכיפורים לחם כסגנו של יורם יאיר מפקד גדוד הנח"ל המוצנח[6]. ב-1976 מונה למפקד גדוד הנח"ל המוצנח[7]. לאחר מכן שימש כסגנו של מפקד חטיבת הצנחנים, אמנון ליפקין שחק, בין היתר במבצע ליטני. לאחר מכן הועלה זטורסקי לדרגת אל"ם ובשנים 1983–1984 פיקד על חטיבת הנח"ל[8]. בשנים 1984–1985 פיקד זטורסקי על חטיבת הצנחנים[9]. בהמשך בשנים 1988 עד 1989 שימש כמפקד אוגדה 370 בדרגת תא"ל. בשנת 1990 מונה למפקד פיקוד הנח"ל[10].
כמפקד פיקוד הנח"ל היה מעורב מקרוב בשינויים הארגוניים והאנושיים בחטיבת הנח"ל, שכללו את הקמת גדוד הנח"ל המוצנח בחטיבה לאחר העברתו מחטיבת הצנחנים, הקמת הפלנ"ט והחה"ן וכן את הקמת בסיס האימונים החטיבתי. בשנת 1992, בעקבות ליל הקילשונים, המליץ הקצין הבודק, נחמיה תמרי, כי בתיקו של זטורסקי תירשם הערה פיקודית[11]. באוגוסט 1995 סיים את תפקידו ופרש מצה"ל. בשנת 2001 נפטר במפתיע בקיבוצו.
הערות שוליים
עריכה- ^ תא"ל במיל' מנחם זטורסקי נפטר - ייקבר ב-16:00 בקיבוץ ניר אליהו, באתר וואלה, 3 במרץ 2001
- ^ רשימת מפקדי פלוגת ההנדסה החטיבתית של הצנחנים, באתר חטיבת הצנחנים.
- ^ נרי ליבנה ושרה ליבוביץ דר, ציוני כללי, הארץ, 25 בדצמבר 1998, כפי שהועלה באתר פרש.
- ^ פנחס וולף, התחילו פרצי ירי. היה ברור שמשהו לא מתנהל לפי התוכנית, באתר הגבורה, במחנה, 30 במרץ 2007, אמנון ליפקין-שחק: "מרגע שהתחיל הירי, הרבה אנשים יצאו לראות מה קורה. התחילו חילופי אש וזריקת רימונים גם מהקומות הגבוהות של הבניין. ירינו אל הבניין והשתלטנו על תחתיתו, והאש משם נפסקה. אנשים ניסו לרדת במעלית, וחסמנו את פתח חדר המדרגות, כשכמה אנשים מיושבי הבניין ניסו לצאת החוצה הם נהרגו ביציאה. קראנו לרכב עם חומר הנפץ. מנחם זטורסקי, שלימים היה מפקד הנח"ל, היה מ"פ החבלה שהצטרף אלינו. הוצאנו מהאוטו את חומרי הנפץ. כשהגענו לתחתית הבניין ראינו שאבידע נהרג וחגי היה פצוע. את אבידע הכנסנו לתא המטען ואת חגי שמנו במושב האחורי ואמרנו לנהג לרדת לרופא. הרכב ירד למטה, ואנחנו פיזרנו את חומר הנפץ. הפעלנו את מנגנון ההשהיה וירדנו לכלי הרכב".
- ^ עיטור העוז שהוענק למנחם זטורסקי, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל, יולי 1973
- ^ אלישיב שמשי, בהם יותר מכול – על סוד ההצלחה של צה"ל, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2005, פרק שביעי: האדומים מנקים את השטח הירוק, עמוד 93.
- ^ אביגדור שחן, "מבצע כדור הרעם הוא מבצע אנטבה", הוצאת מסדה, 1993, עמוד 108, "'למג"ד גדוד הנח"ל צלצלתי בעצמי', מספר מתן, 'בחודש יולי מתחלפים חיילי גדוד הנח"ל, ומפקד הגדוד נמצא בחופשה. מצאתי אותו בביתו ואמרתי לו: 'מנחם, הבא איתך ארבע עשר איש, הולכים לעשות את העסק'; אך הוא לא הבין את הרמז. חזרתי על דברי במילים אחרות – ושוב לא הבין. השעה שתיים אחר חצות הלילה. אני עייף וקצר-רוח וקצר בזמן – והוא בשלו: 'באיזה עסק מדובר?' ואז אמרתי לו: 'אם כך, מנחם, נסתדר בלעדייך'."
- ^ אל"ם מנחם זטורסקי ז"ל - ינואר 1983 - ינואר 1984, מתוך האתר הרשמי של חטיבת הנח"ל.
- ^ מנחם זטורסקי 1984–1985, מתוך האתר הרשמי של חטיבת הצנחנים.
- ^ עמנואל רוזן, תת־אלוף זטורסקי יתמנה למפקד הנח"ל, מעריב, 5 בדצמבר 1989.
- ^ משה זונדר, "סיירת מטכ"ל", כתר ספרים, 2000, עמוד 177.