מניסה
מניסה (בטורקית: Manisa; ביוונית: Μανίσα) היא עיר במערב טורקיה ובירת הנפה הקרויה על שמה במחוז הים האגאי. לעיר מעמד של עיר מטרופוליטנית (Büyükşehir - "עיר גדולה") ולפי אומדן רשמי משנת 2022 אוכלוסייתה מנתה כ-1.468 מיליון בני אדם. מניסה המודרנית מהווה מרכז משגשג של תעשייה ושירותים, ושואבת יתרון מובהק מעובדת קרבתה לעיר הנמל הבינלאומית איזמיר והמרכז המטרופוליני שלה.
 | |
| מראה כללי של העיר | |
| מדינה |
 טורקיה |
|---|---|
| מחוז | מחוז הים האגאי |
| נפה | מניסה |
| ראש העיר |
ג'נגיז ארגין (מפלגת התנועה הלאומית) |
| שטח | 13,096 קמ"ר |
| גובה | 71 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 1,468,279[1] (2022) |
| ‑ צפיפות | 112.1 נפש לקמ"ר (2022) |
| קואורדינטות | 38°37′50″N 27°25′20″E / 38.63056°N 27.42222°E |
| אזור זמן | UTC +3 |
| www.manisa | |
היסטוריה
עריכהלעיר עבר היסטורי ואף פרה-היסטורי עשיר, ואתרים היסטוריים בסביבתה מושכים תיירים רבים. בעברה נקראה Magnesia ובשמה המלא Magnesia ad Sipylum על שם הר סיפילוס שבצלו יושבת העיר. בעיר אף נמצאו קברים מן תחילת האלף ה-3 לפנה"ס. אחת מהישויות המדיניות המוקדמות שהתקיימו בסביבת העיר היא ארזווה. בתקופת האימפריה הרומית העיר הייתה בעלות חשיבות רבה. בשנת 1076 העיר נכבשה מהאימפריה הביזנטית לידי השושלת הסלג'וקית בקרב מנזיקרט. העיר המשיכה להיות מרכז אזורי, גם בימי האימפריה של ניקאה. במהלך המאה ה-13 העיר הייתה נתונה להתקפות רבות מצד שבטים טורקיים, דבר שגרם להרס רחב ולבריחת תושבים רבים. בשנת 1410 נהייתה חלק מהאימפריה העות'מאנית.
בשנת 1866 נחנך בעיר קו רכבת. בשנת 1919 העיר נכבשה על ידי צבא יוון כחלק ממלחמת יוון–טורקיה. המלחמה גרמה לנזק רב לעיר.
בעבר התקיימה בעיר קהילה יהודית חשובה ובראשית המאה ה-20 היה רוב ככל המסחר בעיר בידי יהודים. רבני הקהילה היו אישים נודעים כמו: רבי אהרן לפפה מחבר "בני אהרן", רבי בנימין מלמד, רבי נסים זרחיה אזולאי מחבר "סוכת דוד", רבי רפאל אברהם מצליח מחבר "מאמר המלך", רבי משה חיים מצליח ואחרים. במגפה שהתפרצה בעיר בשנת ה'תקצ"ז (1837) נמנו 200 מבני הקהילה היהודית בכלל הנספים. בשנים 1883 ו-1893 היו בעיר עלילות דם.
האטרקציות התיירותיות העיקריות:
- שלושת המסגדים - מסגד הסולטן של המאה ה -16, המסגד הגדול (משנת 1366) ומסגד מורדיה (משנת 1586) שנבנה על ידי האדריכל המפורסם סינאן.
- המכללה התאולוגית, הכוללת בתוכה את המוזיאון הארכאולוגי של מניסה.
- הפארק הלאומי סיגי דאגי, שהוא משכנו של "סלע הבכי" המפורסם של ניוב.
- הפארק הלאומי בהר סיפיל (Sipil) הוא מקום טוב לטיפוס הרים ולמחנאות.[2]
ערים תאומות
עריכה
קישורים חיצוניים
עריכה
מניסה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
מניסה, ברשת החברתית אינסטגרם
מניסה (טורקיה), דף שער בספרייה הלאומית- "מַאנִיסַא", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ו, עמוד 81, באתר היברובוקס
- גוטהרד דויטש ואברהם גלנטי, "מניסה", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- מניסה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
