מסך עשן
מסך עשן הוא עשן המשוחרר בכוונה לאוויר כדי למסך את תנועתו, פעילותו או מיקומו של כוח צבאי, כגון חיל רגלים, שריון, מטוסים או ספינות. מסך עשן הוא אמצעי לחימה, אך בנוסף למשמעותו המילולית הצבאית, הביטוי מסך עשן הפך בהשאלה למטבע לשון המתאר פעילות הסחה מכוונת.
העשן נוצר מחומרים כימיים שונים הארוזים במכל מתאים לשילוח או לשימוש במקום. הדרך הנפוצה לשחרר את העשן היא באמצעות רימונים המושלכים ידנית או בעזרת מטול רימונים, וכן באמצעות ירי ארטילרי של פגזים. הרימון או הפגז משחרר לסביבה ענן של עשן כבד שמתפזר באיטיות גם בנוכחות רוחות חלשות. כלי רכב קרבי משוריין רבים כוללים מדוכות עשן – התקן היורה רימוני עשן ויוצר מסך עשן באופן מיידי. טנקים רבים יכולים ליצור מסך עשן גם באמצעות המנוע, על ידי הזרמה וטפטוף סולר על גבי צינור פליטת הגזים של המנוע, מה שגורם לו להתנדף ולהפוך לעשן סמיך. בדרך כלל יצירת עשן בדרך זו איטית יותר מאשר שימוש ברימוני עשן על בסיס זרחן לבן. בעבר מסך העשן שימש בעיקר כדי למסך את ראייתם של כוחות האויב. כיום, כתגובה לשימוש בטכנולוגיות מתקדמות בשדה הקרב, מסך העשן משמש גם כחסם לאמצעים לראיית לילה שונים, כמו הגברת אור כוכבים או קרינת תת-אדום לזיהוי תרמי של כוחות לוחמים. מסך עשן כבד במיוחד יכול לחסום קרני לייזר המשמשות את האויב לאומדן המרחק בינם לבין הכוח הממסך.
כדי לכסות שטחים גדולים באזורים מוגדרים משתמשים בגנרטור עשן. זהו מתקן המנדף שמן ומזרים אוויר קר דרך האדים. ויסות קצב אידוי השמן, קצב הזרמת האוויר והטמפרטורה שלו משפיעים על גודל טיפות הערפל שנוצר. בדרך זו ניתן למסך בזול ובמהירות (נמוכה יחסית לשיטות הפירוטכניות) שטחים גדולים מאוד. בשיטות הבסיסיות יותר מחממים שמן משומש בדומה לטיגון, ובשיטות המשוכללות יותר מזרימים תערובת שמנים מיוחדת דרך חרירים דקים, וכך נוצר תרסיס שמותז על גבי משטח מחומם. בעת מלחמת העולם השנייה הוקמו במפרץ חיפה מגדלי עשן במטרה להבעיר בתוכם נפט גולמי בצורה לא יעילה וכך ליצור מסך עשן שיגן על בתי הזיקוק לנפט ועל חוות מכלי הדלק מהתקפת מטוסים, וכן ליד מצודת הטגארט של עתלית.
כיום משתמשים רוב צבאות העולם בחימוש על בסיס זרחן לבן ליצירת מיסוך עשן באופן מיידי ובכמות רבה. ביקורת נמתחה על השימוש בזרחן לבן בטענה שפצצת הזרחן היא נשק תבערה, שכן כאשר הזרחן פוגע בבני אדם הוא גורם להם לכוויות חמורות. לכן היו קריאות להוציא את השימוש בפצצות זרחן, גם לצורכי מיסוך בלבד, אל מחוץ לחוק הבין-לאומי.[1]
במלחמת חרבות ברזל ביצע צה"ל חישוף מטרות של חזבאללה בדרום לבנון באמצעות פצצות ופגזי זרחן לבן, שנועדו לשרוף צמחייה ולחשוף את המערך הצבאי שמוסתר מתחתיה, וכן כדי ליצור מסך עשן כדי לצמצם את שדה הראייה של אנשי חזבאללה המשגרים טילי נ"ט לעבר ישראל. דובר צה"ל, דניאל הגרי, אישר שצה"ל משתמש בפצצות ופגזי זרחן, ואמר כי ישראל נוהגת בעניין זה על פי הדין הבין-לאומי[2].
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ דוגמה: הפולמוס בעולם בעקבות השימוש של צה"ל במיסוך על בסיס זרחן במבצע עופרת יצוקה. ראו כאן.
- ^ רון בן ישי, הפצצות שחושפות את הבסיסים הסודיים של חיזבאללה: למה צריך זרחן לבן?, באתר ynet, 11 בדצמבר 2023