פתיחת התפריט הראשי

בתי זיקוק לנפט

חברה ציבורית העוסקת בתחום זיקוק נפט גולמי ובייצור וייצוא מוצרי דלק בישראל

"בתי זיקוק לנפט בע"מ", הידועה גם בראשי התיבות "בז"ן" (הנכתבים בעשור השני של המאה ה-21 גם ללא גרשיים), היא חברה ציבורית העוסקת בתחום זיקוק נפט גולמי ובייצור וייצוא מוצרי דלק בישראל.

בתי זיקוק לנפט בע"מ (בזן)
סמליל בתי זיקוק לנפט
בניין ההנהלה של קבוצת בזן
בניין ההנהלה של קבוצת בזן
נתונים כלליים
סוג חברה ציבורית
מייסדים שלטון המנדט הבריטי
תאריך הקמה 1938
חברת אם החברה לישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום המטה חיפה עריכת הנתון בוויקינתונים
משרד ראשי חיפה
בעלות החברה לישראל (37.08%),
הציבור (33.44%),
מפעלים פטרוכימיים בישראל (29.48%)
ענפי תעשייה תעשיית הנפט עריכת הנתון בוויקינתונים
מוצרים עיקריים תזקיקי נפט
שווי שוק 5.4 מיליארד ש"ח (אפריל 2012)
הכנסות 25.0 מיליארד ש"ח (2018)[1]
רווח תפעולי 1.17 מיליארד ש"ח (2018)[1]
רווח 701 מיליון ש"ח (2018)[1]
הון עצמי 4.94 מיליארד ש"ח (2018)[1]
סך המאזן 14.2 מיליארד ש"ח (2018)[1]
מנכ"ל שלומי בסון עריכת הנתון בוויקינתונים
אנשי מפתח שלומי בסון (מנכ"ל),
עובדיה עלי (יו"ר הדירקטוריון)
עובדים 1271
 
www.bazan.co.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
הסמליל הקודם של בתי הזיקוק לנפט בחיפה
בתי זיקוק לנפט בחיפה, בשנות החמישים המוקדמות
הודעת לח"י על פיצוץ מכלי הנפט בבתי הזיקוק במפרץ חיפה

לבתי זיקוק לנפט שלוש חברות בנות: "כרמל אולפינים", "גדיב - תעשיות פטרוכימיות" ו"שמנים בסיסיים חיפה". בנוסף, החברה מחזיקה בבעלויות חלקיות בגופים עסקיים נוספים. ברבעון 4 לשנת 2018, הגיע דירקטוריון החברה להחלטה על הפסקת פעילות "שמנים בסיסיים חיפה" לאור ירידה בערך פעילות החברה[2].

החברה מייצרת מוצרים לתעשייה הפטרוכימית, חומרים ארומטיים, שמנים בסיסיים ושעווה. תוצרי המפעל כוללים, בין היתר, דלק להנעת כלי רכב, חומרי גלם לתעשיות הדלק, הפלסטיקה, הגז, ולהכנת אספלט לסלילת כבישים.

עד שנת 1972 היה שמם של בתי הזיקוק "בתי זיקוק חיפה" ואז שונה ל"בתי זיקוק לנפט", או בראשי תיבות "בז"ן". בהמשך, מותגו כל חברות הקבוצה כ"קבוצת בזן".

ב-2006, עם מכירתו של בית הזיקוק שהחזיקה באשדוד לחברת פז פורק המונופול של בז"ן על תחום זיקוק הנפט בישראל. שטחם הכולל של בתי הזיקוק, ללא המפעלים הסמוכים, הוא כ-1,700 דונם. כושר הזיקוק: כ-9 מיליון טון נפט גולמי בשנה.

על פי נתוני המשרד לאיכות הסביבה, בז"ן היא המפעל המזהם ביותר בישראל נכון ל־2014[3], ויחד עם מפעלים נוספים בסמוך יוצרת מוקד זיהום נרחב באזור מפרץ חיפה, עד שירד למקום שני בשנת 2018 בעקבות אסון נחל אשלים[4].

היסטוריהעריכה

רקעעריכה

כשהחל פיתוחו של שדה נפט גדול בכירכוכ שבצפון עיראק ב-1927 החלו שלטונות המנדט וחברת הנפט העיראקית לתכנן את חיבור השדה בצינור לנמל בים התיכון[5]. חיפה נבחרה כנמל מוצא לצינור הנפט בגלל מספר גורמים, בהם: רציפות השלטון הבריטי מעיראק עד חיפה; בחיפה כבר היה תכנון ותשתיות להקמת נמל חדש; מפרץ חיפה התאים לעגינת מכליות נפט, והיו לחופיו שטחים פנויים גדולים; ומסילת רכבת העמק עברה לאורך חלק מהתוואי[6].

כאשר הושלמה בניית צינור הנפט ב-1934 החלה חברת הנפט העיראקית במגעים עם הממשלה הבריטית להקמת בתי זיקוק לחופי מפרץ חיפה. הממשלה הבריטית עודדה את הקמת בתי הזיקוק, בתנאי שיהיה זה פרויקט משותף עם חברת הדלק הגדולה של (Shell). לפי החלטתו של הנציב העליון, הוגדר באותה שנה המתחם, שבו הוקמו בתי הזיקוק, כשטח ללא מעמד מוניציפלי, לאחר שהוסר מתחומיה של חיפה[7], במסגרת הסכם בין ממשלת המנדט לחברה שבנתה את בתי הזיקוק, שכלל הסדרי מס שונים[8]. לשם הקמת בתי הזיקוק הוקמה חברת Consolidated Refineries Limited–CRL (מפעלי זיקוק מאוחדים), בבעלות משותפת של חברת הנפט האנגלו-אמריקנית וחברת הנפט האנגלית-הולנדית "של".

הקמת בתי הזיקוק בחיפהעריכה

בתי הזיקוק הוקמו בעידוד השלטונות המנדט הבריטי במפרץ חיפה בשנת 1938, כחלק מהערכותם לקראת אפשרות של מלחמה עתידית, שתדרוש הפקת מלאי גדול של דלק לצרכים מלחמתיים. בתי הזיקוק מוקמו על גדות נחל קישון משלוש סיבות:

  • החל מ-1934 הגיע לשם הדלק בצינור הנפט כירכוכ-חיפה.
  • באזור הקישון היה ניתן לשאוב מים לקירור מתקני הזיקוק.
  • זה היה מתחם שממנו היה אפשר לתכנן גישה נוחה הן בתחבורה והן בהולכה בצנרת לנמל חיפה.

העבודה להקמת בתי הזיקוק החלה בשנת 1938, ונמשכה במלא התנופה בשנות מלחמת העולם השנייה. כבר ב-1939 החלו בתי הזיקוק לספק מזוט לאניות שעגנו בנמל חיפה. במשך כל תקופת הבנייה היה מאבק בין העובדים הערביים לעובדים היהודים על כיבוש העבודה במפעל הגדול, שהעסיק אלפי עובדים בתקופה של חוסר עבודה ומלחמה. עבודת הקמת בתי הזיקוק בוצעה במהירות רבה על ידי חברת "קלוג" האמריקאית, שהסתייעה בחברת "סולל בונה". עבודות שלב ההקמה הושלמו בשנת 1944.

במהלך מלחמת העולם השנייה סיפקו בתי הזיקוק תזקיקי נפט ושמנים תעשייתיים לצבא ולצי הבריטיים וכן לצבא האמריקאי שפעל בצפון אפריקה. בשל החשיבות האסטרטגית של בתי הזיקוק בחיפה למאמץ המלחמתי הבריטי, בין השנים 1940 ל-1942 נערכו 21 התקפות אוויריות על בתי הזיקוק, רובן על ידי חיל האוויר האיטלקי. התקפות אלו גרמו לנזקים, אך לא השביתו את עבודת הזיקוק. הצבא הבריטי הקים באזור מערכת הגנה נגד מטוסים, שכללה תותחים, מסכי עשן ובלונים, ובנוסף מוגנו מיכלי האחסון.

בחודש מאי בשנת 1941, ארעה הפסקה זמנית של זרימת הנפט מכירכוכ לחיפה, עקב המלחמה האנגלו-עיראקית. הנפט חזר לזרום בקיץ 1941, זמן קצר לאחר שדוכאה המרידה, והמפעל בחיפה חזר לתפעולו הרגיל[9].

בתום המלחמה החל מ-1947 החלו בתי הזיקוק לפעול בתפוקה מלאה, והבריטים תכננו את הרחבת המפעל והנחת צינור נפט חדש לעיראק[10], אך עם החלטת החלוקה בנובמבר 1947 הופסקו כל עבודות הפיתוח.

ארגון לח"י תקף את בתי הזיקוק פעמיים:

  • ב-1 בנובמבר 1945 (ליל הרכבות) ניסו ארבעה לוחמי לח"י להחדיר מטעני חומר נפץ לבתי הזיקוק. לפני הפריצה אירע אסון ופצצה התפוצצה, הרגה את מפקד הפעולה משה בר גיורא (ישראל), ופצעה קשה את אברהם יהודאי (אלחנן) שהצליח בכוחות אחרונים להגיע למקום מבטחים ולקבל טיפול. הוא נהרג כעבור ששה חדשים בהתקפה על בתי המלאכה של הרכבת בחיפה.
  • ב-30 במרץ 1947 הצליחו שלושה לוחמי לח"י בחסות הלילה, לפרוץ את גדרות בתי הזיקוק מבלי להתגלות, להניח מטעני חומר נפץ בתוך שלושה מכלים גדולים ולסגת בשלום. בהתפוצצות עלו באש אחד עשר מכלים גדולים. הדליקה נמשכה ימים רבים. הנזק הכספי היה גדול, והממשלה הזדרזה להטיל היטל מיוחד על כל ליטר דלק, כדי לפצות את חברת הנפט העיראקית שבבעלותם. הפעולה גרמה גם לפגיעה ביוקרתה של ממשלת המנדט[11].
  • ב-1 בדצמבר בשנת 1947, פרצה שביתה של העובדים הערבים בבתי הזיקוק, לאחר שוועד הערבי העליון הכריזה על שביתת מחאה בת שלושה ימים נגד החלטת החלוקה. העובדים הערבים בבתי הזיקוק הודיעו להנהלת המפעל שאינם יכולים לבוא לעבודה, כמחאה על כך שההסעה מתבצעת באוטובוסים של חברה יהודית, ודרשו שהחברה תספק להם אוטובוסים מטעם הנהלת המפעל או אוטובוסים ערבים. ההנהלה דחתה את דרישות העובדים הערבים, אבל מאוחר יותר באותו היום שינתה את דעתה והספיקה אוטובוסים של חברה ערבית[9].

טבח בתי הזיקוקעריכה

  ערך מורחב – טבח בתי הזיקוק

ערב ההצבעה על תוכנית החלוקה עבדו בבתי הזיקוק כ-1,700 ערבים וכ-470 יהודים, בנוסף למנהלים בריטים. בבוקר יום ה-30 בדצמבר 1947 תקפו אנשי אצ"ל, מתוך מכונית חולפת, קבוצה גדולה של פועלי-יום ערבים שהמתינו בשער הכניסה לבתי זיקוק לנפט. אנשי האצ"ל הרגו בהתקפה שישה פועלים ופצעו 42. מיד אחר כך, פרץ המון זועם לשטח בתי הזיקוק והרג 39 פועלים יהודים אשר עבדו שם ופצע 49 אחרים.

 
בניין ההנהלה של קבוצת בזן

עוד באותו יום החליט פיקוד ההגנה לשלוח ארבע מחלקות מהגדוד הראשון של הפלמ"ח ושתי מחלקות מחי"ש חיפה לתקוף את הכפרים בלד א-שיח', (תל חנן) וחוואסה, בהם התגוררו פועלים רבים מבתי הזיקוק. בתקיפה נהרגו שישים מתושבי הכפרים וכן שלושה מהתוקפים[12].

אחרי קום המדינהעריכה

 
שתי "הלבניות", בבתי הזיקוק בחיפה
 
מתחם בתי הזיקוק בחיפה בשעות הלילה, כאשר ה"לבניות" מוארות בירוק וסגול. בקדמת התמונה ניתן להבחין בקניון לב המפרץ ובתחנת הרכבת

במקביל ליציאת הבריטים מהארץ הם הורו לחברת האנרגיה של להפסיק הזרמת נפט גולמי בצינור הנפט מעיראק. במהלך החודשים הראשונים של שנת 1948 פעלו בתי הזיקוק ובהם עבדו פועלים ערביים וגם יהודים. ההנהלה הבריטית צפתה ניצחון צבאי לכוחות הערביים, ולכן, כאשר פרצה שביתה של הפועלים הערבים במפעל באפריל 1948, עזבו המנהלים הבריטיים את המפעל ואת הארץ והפקידו את בתי הזיקוק בידי העובדים היהודיים. במקביל כבשו כוחות ההגנה והפלמ"ח את חיפה והודיעו לדוד בן-גוריון כי גם בתי זיקוק בידם, מהלך זה הפתיע ושימח מאד את דוד בן-גוריון.

במאי 1948 חזרו הבריטים למפעל בליווי צבא ואוניות קרב ורוקנו את הנפט מהמכלים, וב-1 ביוני הורה שר החוץ הבריטי, ארנסט בווין, על סגירת בתי הזיקוק בחיפה[13]. ממשלת ישראל, שהייתה זקוקה לנפט, לצורכי הצבא וכדלק למכוניות, הורתה להפעיל את בתי הזיקוק מבלי לקבל את אישורה המפורש של ההנהלה הבריטית[14] (בעקבות הבנה בין מועצת פועלי חיפה לבין ג'ון הופקינס, מנהל כוח האדם, כמייצג ההנהלה, כי הבריטים יתנו למועצת פועלי חיפה כנציגת המוסדות היהודים לנהל את המפעל, לשמור עליו ולהחזירו לבריטים כשיוכלו לשוב לישראל). עובדי בתי זיקוק גילו כי ניתן להוציא מהמכלים ומצינורות הנפט כמויות גדולות של דלק על ידי הצפתם במים, וכך התקיימה מדינת ישראל מספר חודשים על דלק זה, ולא קרסה מחוסר אנרגיה.

במהלך שנת 1949 חזרו המנהלים הבריטיים, אולם בתי הזיקוק היו מושבתים היות שלא זרם נפט בצינור. רק בסוף אותה שנה החלו להגיע מכליות נפט גולמי ממקורות אחרים ורחוקים לנמל חיפה.

סיפוח לשטח המוניציפלי של חיפהעריכה

במשך כל השנים השטח עליו ישבו בתי הזיקוק היו שטח אקס-טריטוריאלי, ולא השתייכו לשום רשות מוניציפלית (על אף שמם הקודם, "בתי זיקוק חיפה", הם לא היו שייכים לשטח השיפוט של העיר חיפה). בנובמבר 2005, על פי החלטת שר הפנים דאז אופיר פז-פינס, צורף שטח בתי הזיקוק לשטח המוניציפלי של חיפה, ובתי הזיקוק נדרשו לשלם ארנונה לעיר חיפה (בשיעור של 45%), וגם לכל הרשויות המקומיות הגובלות בו: הערים קריית אתא (25%) ונשר (15%) וכן המועצה האזורית זבולון (15%). בתי הזיקוק התנגדו לצעד זה והגישו על כך עתירה לבג"ץ[15].

קו צינור הנפט מאילתעריכה

בעקבות סגירת תעלת סואץ, (שמאוחר יותר הובילה למלחמת סיני), ובכדי להבטיח הספקה סדירה של דלק לישראל הוקמה בשנת 1956 חברה ממשלתית "אפיקי נפט" לצורך קליטה בנמל אילת של נפט גלמי והזרמתו לבית הזיקוק בחיפה.

בשנת 1957 החלה הזרמת נפט איראני בצינור, בהתחלה מאילת לבאר שבע ומשם ברכבת ובמהלך שנת 1957 הונח קטע נוסף של הקו מבאר שבע לאשדוד ומשם הובל הדלק באוניות לחיפה, שם זוקק.

בשנת 1959 הושלמה הנחת הצינור עד בתי הזיקוק בחיפה, והוקמה "חברת קו צינור אילת בע"מ" (קצ"א) לשם תפעול הקו.

שנות ה-60עריכה

בפברואר 1963, הצעה שהועלתה למכור את בתי הזיקוק בחיפה למשקיעים פרטיים הוקפאה, עקב התנגדותו של משרד האוצר.

במרץ 1964, בית הזיקוק בחיפה היה בין מקבלי פרס "יצואן מצטיין" במסגרת יום היצואן[16].

במאי 1965, הנהלת בזן חתמה על הסכם להקמת בית זיקוק בסיירה לאון. בעת חתימת ההסכם, לא פורסם מיקום מדויק אך בהמשך נודע שם המדינה האפריקנית.[16]

באוקטובור 1968 המפעלים הפטרוכימיים משולבים עם בזן. כעבור שנה, בדצמבר 1969מתחילות שיחות עם משקיעים פרטיים, הידועים כ"החברה לישראל" לרכישת חלק מבתי הזיקוק.[16]

שנות ה-70עריכה

ב1973 בתי הזיקוק מייצרים כ10 מיליון טון של נפט.[16]

בתי הזיקוק באשדודעריכה

ב-1969 קיבלה הממשלה החלטה להקים בית זיקוק נוסף באשדוד, וזאת הן לשם פיזור הסיכונים, ובעיקר בגלל הקרבה לחוות המכלים של קו צינור אילת-אשקלון (קצא"א).

ב-1973 הופעלו המתקנים בבתי הזיקוק באשדוד, והגדילו את יכולת הזיקוק של בתי הזיקוק. שטחם הכולל של בתי הזיקוק באשדוד הוא כ-1,000 דונם. כושר הזיקוק עומד על כ-4 מיליון טון נפט גולמי בשנה.

בשנת 2006 נמכר בית הזיקוק באשדוד לחברת פז.

בתי הזיקוק בחיפהעריכה

בתי הזיקוק בחיפה הם בעלי יכולת זיקוק של כ־25,000 טון נפט ביום. תהליך הזיקוק נעשה באמצעות חימום נפט גולמי, שמרכיביו השונים הם בעלי טמפרטורות רתיחה שונות. אדי הנפט עולים במגדל הזיקוק שהטמפרטורה בו יורדת עם עלייה בגובהו, ונאספים לאחר שהתעבו במפלס המתאים. מאחר שהדרישה לתוצרי נפט אינה חופפת להרכב הנפט, נעשה בנוסף שימוש במתקני פיצוח לשינוי מולקולרי של חומרי הדלק השונים, כדוגמת המרת מזוט לבנזין.

לאחר הפקת חומרי הדלק מבוצעות בו פעולות השבחה, כגון העלאת רמת האוקטן (למניעת הצתה עצמית של הבנזין), הורדה למינימום של תכולת הגופרית בדלק, הוספת תוספים שונים לשיפור איכות הדלק ועמידה בדרישות החוק השונות, כדוגמת הוספת חומר ריח לגפ"מ וצבע אדום לסולר המיועד להסקה.

תוצרי הדלק השונים מוזרמים בצנרת אל הצרכנים המחוברים למערכת הצינורות, או מועברים במכליות כביש.

במסגרת מפעלי עזר לתהליך הייצור פועלת בתחום בתי הזיקוק תחנת כוח לאספקת חשמל וקיטור לצרכים תפעוליים של המפעל (פעלה בעבר במזוט והוסבה לפעילות בגז טבעי), מפעל טיהור שפכים, מתקני קירור, ולפידים שנועדו לשרוף גזים שמצטברים בעת תקלה על מנת למנוע פיצוץ הרסני.

בתי הזיקוק פועלים באופן רציף ללא הפסקה, לרבות בשבתות, חגים ויום כיפור.

ה"לבניות"עריכה

 
ה"לבניות"
 
מבט על ארובת הלבניות מבפנים.

מאפיין בולט, המסמל את בתי הזיקוק בחיפה הוא ה"לֶבֶּנִיוֹת", צמד מגדלי קירור שנועדו לקרר את המים החמים המוזרמים אליהם ממתקני הזיקוק. המגדלים (הנישאים לגובה של 76 מטר) זכו לכינוי הזה בגלל צורתם, שהזכירה את צנצנות הלֶבֶּן שנמכרו בארץ באותן שנים. מאחר שה"לבניות" הן מחליפי חום ופולטות אדי מים בלבד, אין הן מזהמות את הסביבה.

בשנת 2008 הפסיקו ה"לבניות" לשמש לקירור, ובתי הזיקוק משתמשים בעזרים מודרניים יותר לקירור המים. עקב מצבן הרעוע של הלבניות בתחילה התקבלה החלטה לפרק אותן, אולם לאחר התלבטויות רבות וסקר שנערך בקרב תושבי האזור, הוחלט להשאירן כסמל של העיר חיפה. מאז לבניה אחת מוארת בתאורה ירוקה והשנייה מוארת בתאורה כחולה, שני הצבעים של סמל החברה.

בנובמבר 2011 החלה בניית פיגומים סביב ה"לבנייה" המערבית במתחם בתי הזיקוק כדי לשקם את המבנה, כחלק מהפיכתו למרכז מבקרים במסגרת פרויקט של רון אסולין.

בעלותעריכה

ב-1958, כתוצאה מחשש מהחרם הערבי, קיבלה ממשלת בריטניה החלטה למכור את כל עסקיה בארץ, כולל עסקי הנפט. בין העסקאות שבוצעו הייתה מכירת בתי הזיקוק לממשלת ישראל, שהחליפה את שמם ל"בתי זיקוק חיפה".

ב-1969, עם הקמת בתי הזיקוק באשדוד, קיבלה הממשלה החלטה לגייס חלק מההשקעה ממשקיעים זרים, בעיקר מיהודים עשירים מהתפוצות. לצורך כך, המדינה הקצתה 26% ממניות בתי-הזיקוק ל"חברה לישראל" – חברה שהוקמה ב-1968 לצורך יצירת שותפות בין המדינה לבעלי הון זרים. אחד המשקיעים שנענו להצעת השותפות היה איש העסקים שאול אייזנברג.

פיצול והפרטהעריכה

על פיצול בין שני בתי הזיקוק והפרטתם הוחלט במספר החלטות ממשלה: החלטה 126 מיום 22/8/1999, החלטת ועדת השרים לענייני הפרטה מס. מח/2 מיום 20/10/1999, החלטת ממשלה 2796 מיום 25/11/2002, והחלטה 787 מיום 15/9/2003. על סמך החלטות אלו נחתם ב-2/12/2002 הסכם בין המדינה לבין החברה לישראל בע"מ ובתי זיקוק לנפט בע"מ, על פיו הפיצול וההפרטה של בתי הזיקוק יבוצעו במהלך השנים 2004–2005. על פי ההסכם, יוקמו שתי חברות נפרדות לבתי הזיקוק באשדוד ובחיפה. בית הזיקוק באשדוד יימכר כעסק פעיל, ולאחר מכן יונפק בית הזיקוק בחיפה במלואו לציבור בבורסה בתל אביב.

בהסכם נכלל גם סעיף לפיו תשלם המדינה לחברה לישראל עבור מניותיה בבז"ן. מניות אלה חולקו במקור בחכירה והיו אמורות לחזור למדינה ללא תמורה באוקטובר 2003[17]. התנהלות הממשלה ובפרט החשב הכללי ניר גלעד בעניין התשלום ספגה ביקורת קשה של מבקר המדינה[18] וגם הגיעה לדיון בבג"ץ. התנהלות הממשלה תועדה לאחר מכן בסרט שיטת השקשוקה. לבסוף, למרות התנגדות החשב הכללי הנכנס, ירון זליכה, שילמה המדינה ב-2006 סכום של 677.5 מיליון שקל לחברה לישראל.

ב-1 באוגוסט 2006 רכשה חברת פז את בית הזיקוק באשדוד תמורת 3.25 מיליארד שקל, וזה הפך לחברה בשם פז בית זיקוק אשדוד בע"מ.

בפברואר 2007 הופרטו בית הזיקוק בחיפה בשני שלבים. בשלב הראשון נמכרו 44% מהמניות למשקיעים מוסדיים (קופות גמל, קרנות הון סיכון וקרנות פנסיה), ו46 אחוז נמכרו לקבוצת עופר-פדרמן תמורת כ 702 מיליון דולר, ובשלב השני נמכרו שאר המניות במסגרת הנפקה בבורסה של תל אביב.

המאבק הציבורי כנגד זיהום האווירעריכה

 
הלפיד הבוער בגלל תקלה במתקן האתילן של כרמל אולפינים כפי שנראה בשעה 22:00 ב-12 בפברואר 2018 לאחר מספר שעות של בעירה

על פי נתוני המשרד לאיכות הסביבה לשנת 2014, בתי הזיקוק בחיפה (בזן) היה המפעל המזהם ביותר בישראל[3]. ב-2018 היה המפעל השני בזיהום[19] בעקבות אסון נחל אשלים, זאת על אף עלייה של 5 נקודות ביחס לדירוג שהתפרסם בשנת 2017[20]. המאבק למען אוויר נקי החל כבר בשנות ה-50 של המאה ה-20[21]. בשנות ה-90 של המאה ה-20 הוקמה מפלגת ירוקים וזכתה במושבים במועצת העיר, ואף סגנות ראש עיר. עמותות וארגונים שיצאו כנגד זיהום האוויר הכבד שנגרם מבתי הזיקוק, הם: ארגון אנז"א שפעל בשנות השמונים, "הקואליציה לבריאות הציבור",שנוסדה על ידי ד"ר ג'ימי קריקון, מגמה ירוקה, אדם טבע ודין ועמותות וארגונים נוספים.

פעילות זו הביאה לדיונים בכנסת של ועדת הפנים והגנת הסביבה בראשות ח"כ דב חנין בשנת 2014[22].

באותה עת פנה מבקר המדינה יוסף שפירא אל הוועדה לביקורת המדינה על מנת לקיים דיון דחוף בנושא החומרים המסוכנים במפרץ חיפה[23].

  בעירת הלפיד בשעה 22:00 ב-12 בפברואר 2018, כפי שנראה מגבעת נשר (במרחק קו אווירי של כ-5 ק"מ)

מחקרה של פרופ' תמר פרץ[24], העלה כי חיפה סובלת מתחלואה גדולה יותר בכ-16% מאשר בכל עיר אחרת בישראל. פרסום הנתונים על ידי משרד הבריאות שסמך ידיו על המחקר הניע את ראש העיר חיפה יונה יהב לפעולה והוא הורה לחסום במשאיות העירייה את הכניסה למתחם בתי הזיקוק.

החל משנת 2014 חלה התעוררות במודעות הציבורית למאבק המתהווה, בעיקר לנוכח בקשת בתי הזיקוק להרחיב את המתחם. קבוצות פייסבוק כמו "מנקים את מפרץ חיפה" המתמקדת במאבק כנגד הרחבת התעשייה המזהמת במפרץ חיפה ו"אמהות ואבות מצילים את חיפה והקריות" אשר שמה למטרה עיקרית את המאבק בהקמת מתחם "קרקעות הצפון" הסמוך לבתי הזיקוק ואשר אמור להכיל תזקיקים שונים תוצרת בית הזיקוק, קונדנסט שהופק ממאגרי הגז, גפ"מ וחומרים מסוכנים נוספים, החלו לסחוף אחריהם קהל תושבים רחב אשר מקיים צעדי מחאה כנגד פעילות המתחם.

בשנת 2015 התפרסם מאמר באתר כלכליסט המודיע על תובענה ייצוגית בסך 14 מיליארד שקל: "תושבי חיפה והקריות הגישו תביעה נגד 11 מפעלים במפרץ חיפה ובהם בתי הזיקוק, חיפה כימיקלים, פז כימיקלים, סונול ישראל ונשר מפעלי מלט. בתביעה נדרש פיצוי כספי לכל אחד מתושבי המפרץ שנחשף לזיהום וכן הקמת קרן בהיקף מיליארד שקל לפיקוח והשגחה על המפעלים"[25].

פעולות ארגונים אלו וכן הדיונים על הנושא בכנסת והסיקור התקשורתי, הולידו גם פעולות אזרחיות והתארגנויות פרטיות של קבוצות תושבים במפרץ חיפה, ואלו מרכזים את פעולתם בקבוצות ברשתות החברתיות.

כחלק מהמאבק הציבורי כנגד מתחם בתי הזיקוק בפרט והתעשייה המזהמת במפרץ בכלל, הושק בשנת 2016 הישומון "סביבתית" - יוזמה אזרחית לדיווח על מפגעי סביבה במטרופולין חיפה[26], דרכה עושים שימוש אלפי מדווחים אשר מדווחים על מפגעי איכות הסביבה בעיקר ממתחם בז"ן. כמו כן, מכילה האפליקציה מערך מעקב אוטומטי אחר חריגות מהתרי הפליטה אשר מתועדים במערך ניטור האוויר בכלל ובמתחם בז"ן בפרט[27].

בחודש נובמבר 2016, הוציאה עיריית חיפה למפעל כרמל אולפינים צו סגירה, לאור מספר מקרים בהם תועדה פעילות חריגה בלפיד המפעל שגרמה לזיהום אוויר. על צו זה הוגש ערר מטעם בז"ן אשר התקבל, ובית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה החליט לבטל את הצו[28].

על עבירות אלו שתועדו, הטיל המשרד להגנת הסביבה קנסות בגובה 2.7 מיליון ש"ח על המפעל ופתח כנגדו בהליך שימוע פלילי בטרם הגשת כתב אישום[29].

ב-25 בדצמבר 2016, בעקבות טיפול שגוי במפגע, ניצת אחד ממכלי הבנזין במתחם בז"ן[30]. השריפה נמשכה מספר שעות רב ועקב רגישות האזור הוקפצו 40 צוותי כיבוי מרחבי הארץ לכיבוי השריפה. בזמן השריפה הונחו תושבי האזור להסתגר בבתיהם ולהגיף את התריסים. כמו כן, נסגרו לתנועה שלושה צירי תנועה מרכזיים המקשרים בין חיפה והקריות: כביש 4 (שד׳ ההסתדרות) וכביש 22 (עוקף קריות) העוברים בצמוד למכל שנשרף והמקטע המזרחי של כביש 23 (מנהרות הכרמל). כשנה וחצי לאחר מכן, ב-6 ביוני 2018, הוגש כתב אישום כנגד ארבעה מבכירי החברה באשמת זיהום אוויר ומעשי פזיזות ורשלנות בחומרים מסוכנים והפרת תנאים בהיתר פליטה ובהיתר רעלים[31].

כמו כן, גם בשנת 2017 דורג בתי הזיקוק כמפעל המזהם ביותר בישראל בעל ההשפעה הסביבתית הגדולה ביותר, בפעם השלישית ברציפות (מתוך שלוש שנים בהן מבוצע הסקר הסביבתי ועל סמך הנתונים של שנת 2015)[32]. בשנת 2018 ירד המפעל למקום השני בעקבות אסון נחל אשלים. על אף הירידה בדירוג, 3 מתוך ארבעת מפעלי קבוצת בז"ן (בית הזיקוק, כרמל אולפינים וגדיב), דורגו בחמשת המקומות הראשונים של המדד[33], כך שכמתחם הם עדיין בעלי ההשפעה הסביבתית הגדולה ביותר.

במאי 2018 פרסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת דו"ח ובו תיעוד של אלפי חריגות מהיתרי הפליטה בארובות בז"ן[34].

בינואר 2019 נתגלה זיהום ים ברציף הכימיקלים בנמל חיפה[35], בעקבותיו נפתחה חקירה סמויה. כ-4 חודשים לאחר מכן, פשטו משטרת ישראל והמשרד להגנת הסביבה על משרדי חברת "גדיב" והחרימו מסמכים ומחשבים הנוגעים לדליפה של תרכובות אורגניות נדיפות למי הים[36].

ב-4 בפברואר 2019, יום המודעות הבינלאומי לסרטן, התקיימה בחיפה צעדה של ארגוני סביבה נגד בז"ן בדרישה לסגור את המפעלים המזהמים, לאמץ מדיניות שימוש באנרגיה חלופית ולפרסם את דו"ח מקינזי. בין הארגונים המפגינים היו פעילי מגמה ירוקה, הקואליציה לבריאות הציבור, מרכז מחקר סביבתי וגופים נוספים, ובסך הכל השתתפו בה כ-300 מפגינים[37].

באוקטובר 2019, פירסם המשרד לאיכות הסביבה את נתוני מרשם הפליטות לסביבה לשנת 2018. אחד מעיקרי הממצאים בדוח מצביעים על כך שבמפרץ חיפה התרחשה הפחתה בפליטות לאוויר בשנת 2018 של 10% עד 45%, חלקית כתוצאה מהשבתת מפעל שמנים בסיסיים של בז"ן.[38]

בנובמבר 2019 זכה המאבק החיפאי בפרס נחמה ריבלין לקיימות אשר הוענק לראשונה במסגרת ועידת האקלים הישראלית הרביעית[39].

דו"ח מקינזי הערכת נחיצות וחלופהעריכה

חרף היותו מפעל העוגן של התעשייה הכבדה בישראל, משקלו המכריע בין מזהמי הסביבה והיותו סיכון בטיחותי בשגרה וסיכון ביטחוני בחירום, לא ריחפה סכנת סגירה על בתי הזיקוק מאז הקמתם לצרכיי האימפריה הבריטית ושאלת נחיצותו לרווחת הציבור הישראלי מעולם לא עלתה לדיון ציבורי. בין השנים 2009 ל-2012 נע הקף היצוא של בז"ן מ-24% עד 35% מכלל היצור. בעשור השני של המאה ה-21 מקדמים בעלי המפעל תוכנית לשלש את השטח הבנוי בחצרם. עולה השאלה הסביבתית/מוסרית מדוע על מדינת ישראל לאפשר לעסק פרטי לייבא לארץ נפט גלמי מזוהם ולייצא תזקיקי נפט נקיים כאשר נזקי תהליך הזיקוק, הזיהום הקטלני והסיכונים, נותרים בארץ.

בחודש יוני 2018 הובאה לידיעת הציבור עבודתה של חברת הייעוץ מקינזי במסגרת דו"ח, שהוזמן על ידי המועצה הלאומית לכלכלה.

במסגרת עבודתה, בחנה החברה 4 חלופות לעתידה של בז"ן[40]:

  • עסקים כרגיל תוך החמרת הדרישות הסביבתיות
  • סגירה חלקית והעברת קרקעות לטובת מסחר ותעשייה לא מזהמת
  • העתקת המפעלים למיקום אחר בארץ
  • סגירה מלאה של המפעלים

בחודש אוקטובר אותה השנה, פורסם כי מסקנת החברה היא שניתן לסגור את החברה עד לשנת 2025, ללא פגיעה כלכלית במשק הישראלי. על פי הפרסום, הקמת אלפי יחידות דיור, שטחי מסחר ותעסוקה תכלכל את המהלך[41].

בחודש מרץ 2019, פורסמה עבודתה של רשות מקרקעי ישראל הקרויה "צפון ירוק" (שמות נוספים - "עמק החדשנות"[42], "מפרץ החדשנות"), לפיה במקום מתחמי בז"ן ותש"ן המצויים בחיפה, יבנו בין 80,000 ל-100,000 יח"ד, כמו גם מרכזי תעסוקה ומסחר ופארק מטרופוליני בן כ-4000 דונם[43]. עוד באותו היום, הביעו ראשי המועצות באזור המפרץ את תמיכתם בתוכנית[44]. ביום שלמחרת הצגת התוכנית, הצביעה מליאת מועצת העיר חיפה, במושבה כוועדה המקומית לתכנון ובנייה, פה אחד לאישור התוכנית[45][46]. בהמשך החודש זכתה התוכנית לתמיכת כל ראשי הרשויות הסובבות את המתחם, במפגש שנערך במעמד שר האוצר, מנכ"ל רשות מקרקעי ישראל ונציגי משרדי האדריכלים המעורבים בתוכנית[47]. בחודש יוני 2019, דיווחה החברה לבורסה, כי על פי דו"ח מקינזי סגירת המפעל בשנת 2030 תניב את הערך הכלכלי הגבוה ביותר[48]. בחודש ספטמבר 2019, הוצגה התוכנית בפני הוועדה לאיכות הסביבה בעיריית חיפה[49]. בחודש נובמבר 2019, שיגר מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה מכתב למנכ"ל משרד ראש הממשלה, בו נכתב כי יש לסגור את בתי הזיקוק עד לשנת 2030.[50]

הרחבת המתחםעריכה

בשנת 2015 אושרה תוכנית חפא"ג 1200ב' להרחבת מתחם בתי הזיקוק בוועדה המקומית לתכנון ובנייה ובשנת 2016 נדחו העררים שהגישו הארגונים ופעילי הסביבה במפרץ חיפה למועצה הארצית לתכנון ובנייה[51]. בעקבות המאבק הציבורי אשר התגבר באותה העת, ובעקבות חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה לפיה למועצה הארצית סמכות לשנות את החלטתה או לדון בנושא מחדש[52], בחודש ינואר 2017 קיבל יו"ר המועצה הארצית אביגדור יצחקי החלטה לדון מחדש בתנאים מסוימים בתוכנית להרחבת מתחם בתי הזיקוק. למעשה, הייתה זאת הפעם הראשונה בה החלטתה של המועצה הארצית לתכנון ובנייה נפתחה לעיון לחוזר[53]. בחודש יוני 2017 אישרה המועצה הארצית לתכנון ובניה את בקשת בתי הזיקוק להתרחב ב 44,000 מ"ר, חרף המאבק הציבורי והצהרת בתי הזיקוק לפיה עתידים לקום מתקני יצור נוספים[54][55].

בעקבות ההחלטה התקיימו צעדי מחאה מטעם פעילי הסביבה במפרץ חיפה, במשך כחודש וחצי נערכו מדי מוצאי שבת הפגנות מול ביתו של שר האוצר משה כחלון האחראי על התכנון והבנייה, כמו גם משמרות מחאה יומיות וצעדים אלו אף הוחרפו כאשר הוקם מאהל מחאה מול ביתו של השר[56]. בד בבד עם צעדי המחאה, הגישו ארגוני הסביבה "אדם טבע ודין", "מגמה ירוקה" ו"הקואליציה לבריאות הציבור" עתירה משותפת לבית המשפט המחוזי בחיפה[57] ופעלו לקדם עתירה נוספת ומשותפת של הרשויות הסובבות את מתחם בתי הזיקוק. בעקבות פעילות זו, שמונה הרשויות (חיפה, קריית אתא, נשר, מועצה אזורית זבולון, קריית ביאליק, קריית מוצקין, קריית ים וקריית טבעון) חברו והגישו עתירה יחדיו[58]. לאחר הגשת העתירה פורק המאהל[59]. ב-28 ביולי 2019 קיבל בית המשפט העליון את ערעור הרשויות על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית המשפט לעניינים מנהליים, ופסק כי אם לא תתוקן התוכנית תוך 12 חודשים, לא יורחב מתחם בז"ן[60].

צו 45עריכה

בחודש מאי 2017, תועדה בשכונת קריית בנימין בקריית אתא חריגה במזהם מסוג בנזן, מזהם קריטריון המדורג כחומר מסרטן וודאי על פי ארגון הבריאות העולמי. לאחר פניית ארגוני הסביבה ו"סביבתית" למשרד להגנת הסביבה בוצעה על ידי המשרד בדיקה אשר העלתה שהמקור לחריגת הבנזן הוא ככל הנראה מבתי הזיקוק בחיפה, שכן נמצאה התאמה בין הפעילות במפעל, משטר הרוחות והחריגות שנמדדו.

בעקבות החריגה שתועדה פרסם המשרד להגנת הסביבה הודעה לפיה רק בשנת 2017 תועדו כבר 3 חריגות מההיתר ברמה היומית. בעקבות החריגות נפתח כנגד בית הזיקוק הליך שימוע במשרד להגנת הסביבה[61].

בחודש אוקטובר 2017, הוציא המשרד להגנת הסביבה צו מנהלי לפי סעיף 45 לחוק אוויר נקי[62] בעקבות המשך חריגות הבנזן באותה השנה בתחנות הניטור בשכונת קריית בנימין ובתחנה ניידת 5 הממוקמת במורד נחל הקישון, כמו גם בדיגומים יממתיים המתבצעים באופן סדיר ב-12 נקודות מחוץ לגדר מתחם בז"ן. בהוראת הצו המנהלי, המפעל נדרש לתכנון וביצוע תוכנית מיידית להפחתת פליטות הבנזן. לאחר אי עמידה בהפחתת הפליטות על פי התוכנית המקורית (שהסתיימה בסוף חודש מרץ 2018) קיבל המפעל ארכה לביצוע תוכנית מקיפה יותר עד סוף חודש יולי באותה השנה[63]. מאחר שבמהלך שנת 2018 וגם אחרי תום ביצוע התוכניות נמשכו חריגות הבנזן על פי תיעוד תחנות הניטור הסמוכות למתחם[64], נערך ב-12 בפברואר 2019 שימוע לבכירי החברה כצעד מקדים לסגירת המתקנים. על אף מהלכים אלה, לאחר השימוע, כבר נמדדו 3 חריגות בנזן יממתיות בסמיכות למתחם בז"ן[65][66].


 
בתי הזיקוק והלבניות משמאל, מימין המפעלים הפטרוכימיים. התמונה צולמה מכביש 75, במבט לכוון צפון

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 בתי זיקוק לנפט בע"מ: נתונים כספיים באתר מאי"ה
  2. ^ דוח תקופתי לשנת 2018 (עמ' ג-39)
  3. ^ 3.0 3.1 צפריר רינתהמשרד להגנת הסביבה: בתי הזיקוק בחיפה מדורגים בראש המפעלים המזהמים, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2015
  4. ^ אילנה קוריאל, אלו המפעלים הכי מזהמים בישראל, באתר ynet, 15 באוקטובר 2018
  5. ^ מרדכי נאור בתי זיקוק לנפט 60 שנות אנרגיה חיפה 2000
  6. ^ ארנון סופר, התעשייה הכימית במרחב חיפה, גורמי מיקום והשפעות גומלין, ירושלים 1971
  7. ^ מדוע הוצא שטח בתי הזיקוק מתחומי העיריה?, דבר, 16 בנובמבר 1938
  8. ^ מה ישלמו בתי הזיקוק לממשלה?, דבר, 30 בנובמבר 1938
  9. ^ 9.0 9.1 קבוצת בזן - היסטוריה, bazan.co.il
  10. ^ מרדכי נאור, בתי זיקוק לנפט, 60 שנות אנרגיה חיפה 2000, עמ' 63
  11. ^ נתן ילין מור, לוחמי חרות ישראל, הוצאת שקמונה, 1974
  12. ^ דיוויד סלע, ‏70 שנים אחרי, באתר ישראל היום, 29 דצמבר 2017
  13. ^ בתי הזיקוק נסגרו לפי פקודת בווין, קול העם, 2 ביוני 1948
  14. ^ המפעלים לא הוחרמו - מודיעה ממשלת ישראל, דבר, 25 ביולי 1948
  15. ^ ספיר פרץ, ‏עיריית חיפה מאיימת לטרפד לבז"ן הדיבידנד: דורשת 95 מיליון שקל, באתר גלובס, 3 בינואר 2006
  16. ^ 16.0 16.1 16.2 16.3 קבוצת בזן - היסטוריה, bazan.co.il
  17. ^ עמירם כהן, זליכה: "מדובר בניסיון בוטה של בעלי הון לקבל מהמדינה כספים שלא מגיעים להם", באתר TheMarker‏, 24 במאי 2005
  18. ^ מבקר המדינה דו"ח שנתי 54 א' לשנת 2003
  19. ^ אילנה קוריאל, אלו המפעלים הכי מזהמים בישראל, באתר ynet, 15 באוקטובר 2018
  20. ^ אילנה קוריאל, המפעלים המזהמים בישראל: בז"ן חיפה בראש, רותם אמפרט חמישי, באתר ynet, 4 ביולי 2017
  21. ^ יעקב העליון, חיפה נאבקת בעשן ובערפל, מעריב, 23 באוגוסט 1963
  22. ^ צפריר רינת, אלי אשכנזי, המלצות לצעדים נוספים נגד זיהום האוויר במפרץ חיפה, באתר הארץ, 31 ביולי 2014
  23. ^ אורנה נירנפלד ודורון סולומון, מבקר המדינה דורש דיון דחוף בחומ"ס במפרץ, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 31 ביולי 2014
  24. ^ גיא זוהר, ריאיון ברדיו ללא הפסקה, <<זיהום האוויר בחיפה - פרופ' תמר פרץ: "בחיפה יש נתון בולט של תחלואה בסרטן ריאה">> מתאריך 20 באפריל 2015
  25. ^ ענת רואה, בקשה לייצוגית בהיקף 14 מיליארד שקל נגד המפעלים המזהמים במפרץ חיפה, באתר כלכליסט, 10 ביוני 2015
  26. ^ סביבתית- דיווח מפגעי סביבה., סביבתית- דיווח מפגעי סביבה.
  27. ^ סביבתית – אקו-ויקי, ecowiki.org.il
  28. ^ בית המשפט ביטל את צו הסגירה של עיריית חיפה לכרמל אולפינים | מגזין תשתיות תעשייה ואנרגיה
  29. ^ ליאור גוטמן, נפתחה חקירה פלילית נגד כרמל אולפינים על זיהום אוויר; נקנסה ב-2.7 מיליון שקל, באתר כלכליסט, 21 במאי 2017
  30. ^ אחיה ראב"ד, שריפת ענק בבתי הזיקוק: מכל בנזין עלה באש, באתר ynet, 25 בדצמבר 2016
  31. ^ אחיה ראב"ד, כתב אישום נגד ארבעה מנהלים בבתי הזיקוק עקב שריפת הענק, באתר ynet, 6 ביוני 2018
  32. ^ ליאור גוטמן, המפעלים המזהמים בישראל: בזן, פז אשדוד, גדיב, כרמל אולפינים ורותם אמפרט בראש, באתר כלכליסט, 4 ביולי 2017
  33. ^ אריאל ויטמן, ‏המפעלים המזהמים בישראל: רותם אמפרט, בז"ן ובית הזיקוק פז, באתר ישראל היום, 15 באוקטובר 2018
  34. ^ קוריאל, אילנה (4 ביוני 2018). "מסמך: אלפי חריגות בפליטות מזהמים בבז"ן ב-15 חודשים". ynet. בדיקה אחרונה ב-2 בפברואר 2019. 
  35. ^ זיהום ים ברציף הכימיקלים בנמל חיפה • רדיו חיפה 107.5, רדיו חיפה 107.5, ‏2019-01-09 (בhe-IL)
  36. ^ אילנה קוריאל ואחיה ראב"ד, חשד: דליפת חומרים רעילים לים ממפעל במפרץ חיפה, באתר ynet, 19 במאי 2019
  37. ^ כ-300 מפגינים בצעדת ארגוני הסביבה נגד בז"ן
  38. ^ מה המפעלים בסביבה שלנו פולטים לאוויר, לים ולקרקע? היכנסו לדוח מפל"ס 2018, GOV.IL (בעברית)
  39. ^ שני אשכנזי, לראשונה בוועידת האקלים הישראלית: פרס ע"ש נחמה ריבלין לקיימות, גלובס, ‏2019-11-24 (בעברית)
  40. ^   חיים ריבלין, ‏מתחם בתי הזיקוק בחיפה ייסגר?, באתר ‏mako‏‏, ‏10 ביוני 2018‏
  41. ^  חיים ריבלין, ‏בתי הזיקוק המזהמים בחיפה ייסגרו?, באתר ‏mako‏‏, ‏10 באוקטובר 2018‏
  42. ^ סמר עודה- כרנתינג'י, פרויקט “עמק החדשנות” – שער המפרץ של רמ”י נחשף לראשונה במלואו – המצגת המלאה לעיונכם, חי פה - חדשות חיפה, ‏2019-09-20 (בhe-IL)
  43. ^ תוכנית "צפון ירוק" של כחלון להצלת המפרץ נחשפת, כלבו – חיפה והצפון, ‏2019-03-12 (בעברית)
  44. ^ ראשי הערים בקריות, נשר ומ.א זבולון תומכים בתוכנית כחלון • רדיו חיפה 107.5, רדיו חיפה 107.5, ‏2019-03-12 (בhe-IL)
  45. ^ דותן לוי, תוכנית אסטרטגית למפרץ חיפה: עד 100 אלף דירות במקום בתי הזיקוק, באתר כלכליסט, 14 במרץ 2019
  46. ^ מפרץ חיפה חדש, חיפהחיפה, ‏2019-03-14 (בhe-IL)
  47. ^ תמיכה גורפת ב"צפון ירוק" של השר כחלון • רדיו חיפה 107.5, רדיו חיפה 107.5, ‏2019-03-18 (בhe-IL)
  48. ^ דניאל שמיל, ‏דוח מקינזי על בזן: הכדאיות הכלכלית הגבוהה ביותר היא בסגירת המתחם ב-2030, באתר גלובס, 16 ביוני 2019
  49. ^ כנס משותף לאירגוני הסביבה וועדת איכות סביבה וקיימות חיפה להצגת תכנית מפרץ החדשנות לציבור הרחב 19/9/19 (בעברית), בדיקה אחרונה ב-11 באוקטובר 2019 
  50. ^ שני אשכנזי, המשרד להגנת הסביבה לראש הממשלה: סגור את בתי הזיקוק במפרץ חיפה, גלובס, ‏2019-11-26 (בעברית)
  51. ^ צפריר רינת ונעה שפיגל, חרף מחאת התושבים, אושרו התוכניות להרחבת פעילות בתי הזיקוק במפרץ חיפה, באתר הארץ, 14 ביולי 2016
  52. ^ אחיה ראב"ד, היועמ"ש קבע: אין מניעה משפטית לדיון נוסף בהרחבת בתי הזיקוק, באתר ynet, 3 בנובמבר 2016
  53. ^ המועצה הארצית לתכנון ובנייה הכריעה: הרחבת בתי הזיקוק מוקפאת | קריות באינטרנט, www.krayot.com
  54. ^ ארז רביב, ‏זיהום בערבון מוגבל, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 7 ביוני 2017
  55. ^ יורם גביזון, בזן תתרחב ב–43 דונם ותקים בחיפה מתקנים ב-500 מיליון דולר, באתר TheMarker‏, 12 ביוני 2017
  56. ^ "מאהל מחאה נגד אישור התוכנית להרחבת בז"ן בחיפה". מקומונט קריות והצפון. 19 ביולי 2017. בדיקה אחרונה ב-25 ביולי 2017. 
  57. ^ "עתירה הוגשה לבית המשפט במטרה לבטל את הרחבת בתי הזיקוק בחיפה". בדיקה אחרונה ב-25 ביולי 2017. 
  58. ^ חזית הסירוב: שמונה רשויות עתרו נגד תוכנית בז"ן, כלבו – חיפה והצפון, ‏2017-08-15
  59. ^ "פונה מאהל המחאה מול בית שר האוצר משה כחלון - כלבו – חיפה והצפון". כלבו – חיפה והצפון. 23 ביולי 2017. בדיקה אחרונה ב-25 ביולי 2017. 
  60. ^ סמר עודה – כרנתינג'י (28 ביולי 2017). "ניצחון לעיריית חיפה וארגוני הסביבה במאבק כנגד הרחבת מתחם בז"ן". חי פה. בדיקה אחרונה ב-28 ביולי 2017.  פסק הדין כלול בכתבה.
  61. ^ איתמר הפטר, תדהמה במשרד להגנת הסביבה: בנזן באוויר במפרץ חיפה., סביבתית – דיווח מפגעי סביבה., ‏2017-05-11
  62. ^ סוניה גורודיסקי, ‏צו מינהלי לבז"ן למניעת זיהום אוויר חזק במפרץ חיפה, באתר גלובס, 9 באוקטובר 2017
  63. ^ פרוטוקול דיון מס' 14 של הועדה לאיכות סביבה וקיימות בעיריית חיפה מיום 26.6.18 (עמ' 2)
  64. ^ חריגות בזיהום האוויר במפרץ חיפה - בזן מתנערת מאחריות, ערוץ עשר
  65. ^ מנקים את מפרץ חיפה - חריגת בנזן שלישית תוך שבוע
  66. ^ דורון סולומון, במשך שלושה ימים נפלט חומר מסרטן במפרץ, ידיעות חיפה, ‏28.2.2019