מעמדה הבין-לאומי של טאיוואן

המחלוקת בדבר מעמדה הבינלאומי של טאיוואן היא על הלגיטימיות של הישות המכונה הרפובליקה הסינית (Republic of China או ROC) כמדינה עצמאית, ונעה סביב השאלה האם טאיוואן תתאחד עם סין תחת ממשלת הרפובליקה העממית של סין (People's Republic of China או PRC) או שתכריז עצמאות ותהפוך לרפובליקה של טאיוואן.

מיקום הרפובליקה הסינית

רקעעריכה

האי טאיוואן, הממוקם מול חופי מחוז פוג'יין בדרום מזרח סין, ואיי פסקאדורס, נמסרו לידי האימפריה היפנית על ידי סין הקיסרית (אז תחת שושלת צ'ינג) בשנת 1895 במסגרת הסכמים קולוניאליים (בתקופת המעבר שלפני הגעת היפנים לאי, התקיימה בטאיוואן רפובליקה עצמאית קצרת ימים). כאשר נכנעה יפן בתום מלחמת העולם השנייה, הפכו שטחים אלה לאחד המחוזות של הרפובליקה הסינית, שקמה בינתיים (ב-1912). בשנת 1949 נוצחה הרפובליקה הסינית במלחמת האזרחים הסינית והממשלה המובסת עברה כולה לטאיפיי, בירת טאיוואן, תוך שהיא שומרת על שליטה על מספר איים נוספים סמוך לחופי פוג'יין. בתוך כך נוסדה הרפובליקה העממית של סין בסין היבשתית ובאי חאינאן ואיים נוספים, תוך שהיא טוענת להיות מחליפתה של ממשלת הרפובליקה הסינית.

המצב הנוכחיעריכה

מבחינתה של הרפובליקה העממית של סין נחשב האי טאיוואן באופן רשמי לאחד מ-32 מחוזותיה. בפועל שולטת כיום באי ממשלת הרפובליקה הסינית כמו גם באיי קְווֶמוי (ג'ין-מן), איי ווּצ'יו, איי מאצוּ כולם לחופי מחוז פוג'יין, וכן טאיפינג ופרטאס בים סין הדרומי. בשיאה, לפני 1949 כלל שטחה של הרפובליקה גם את השטחים היבשתיים של סין, את מונגוליה ואת טאנו אוריאנחאי (שבחלקה היא רפובליקת טוּבָה שבפדרציה הרוסית של ימינו).

החל בשנת 1971, בה איבדה הרפובליקה הסינית את מושבה באו"ם לטובת הרפובליקה העממית, העבירו מרבית המדינות הריבוניות את הכרתן הדיפלומטית בישות הזו, כנציגה הלגיטימית היחידה של סין, לטובת המשטר השולט הרפובליקה העממית, כשהבולטת שבהן היא ארצות הברית ב-1979 (ראו גם סין והאומות המאוחדות). נכון ל-2022, 14[1] מדינות ריבוניות עדיין שומרות על יחסים דיפלומטיים רשמיים עם ממשלת הרפובליקה. מדינות אלו כוללות את קריית הוותיקן, מדינות במרכז אמריקה (בליז, גואטמלה, האיטי, הונדורס, פרגוואי, סנט קיטס ונוויס, סנט לוסיה, סנט וינסנט והגרנדינים), מדינות קטנות באפריקה (אסוואטיני) ומדינות קטנות באזור האוקיינוס השקט (איי מרשל, נאורו, פלאו, טובאלו).

למעשה, מקיימת ממשלת הרפובליקה הסינית קשרים דיפלומטיים עם מדינות רבות בעולם באמצעות סוכנויות כגון הנציגות הכלכלית והתרבותית של טאיפיי (Taipei Economic and Cultural Representative Office או TECRO) ואחרים, על אף שאלה לא נהנים ממעמד דיפלומטי על פי חוק. מדינת ישראל אינה רואה בטאיוואן מדינה עצמאית, אלא טריטוריה שאינה מדינה.[2]

בעבר ראתה עצמה ממשלת הרפובליקה כממשלה החוקית היחידה של סין ושל השטחים המקוריים שלה. עמדה מקורית זו החלה לדעוך החל בראשית שנות התשעים, כאשר המדיניות בפועל נמנעת מלקרוא תיגר על הלגיטימיות של שלטון הרפובליקה העממית בסין היבשתית. עם זאת לשינוי עמדה זו מעולם לא ניתן ביטוי חוקתי. מעמדה הרשמי של הרפובליקה הסינית נותר לא ברור, כאשר לגורמים שונים תפישות שונות לגבי מהותה של הממשלה שבטאיפיי. המצב מבולבל עוד יותר בשל גורמים רבים הנוקטים מדיניות מכוונת של ערפול. בפועל, המדיניות הדיפלומטית של גורמים רבים היא הכרה לא-רשמית בטאיוואן כמדינה, בעוד באופן רשמי מובע חוסר הסכמה להכרזת עצמאות על ידי מדינה זו. באופן זה נותרה פתוחה ההגדרה המדויקת של מעמדה של טאיוואן ומעמדה העתידי, והיא פתוחה לפרשנות הנוחה על כל הצדדים. בה בעת נמתחה ביקורת על מדיניות זו של סטטוס קוו כיוון שעצם העובדה שקיימות, למעשה, פרשנויות שונות לגבי מהו למעשה טיבו של הסטטוס-קוו עלולה להוביל למלחמה.

המשבר באשר למעמדה של טאיוואןעריכה

  ערך מורחב – המשבר הטאיוואני-סיני (2021–2022)

על רקע התחזקות ברית הקוואד, שכללה בין היתר פגישה בין ראשי המדינות המרכיבות אותה ב-24 בספטמבר 2021, שיגרה סין כשבוע לאחר מכן ב-1 באוקטובר 2021 (בציון יום השנה להקמת הרפובליקה על ידי הסינים) 38 מטוסי קרב אל סמוך למרחב האווירי של טאיוואן ללא תיאום, ולמחרת עשתה מעשה דומה עם 39 מטוסים. טאיוואן הזניקה מטוסי קרב ופרסה מערכות טילים. גיחות אלו נחשבו למשמעותיות ביותר עד אז.[3][4]

הגעת ננסי פלוסי לטאיוואןעריכה

  ערך מורחב – ביקור ננסי פלוסי בטאיוואן

ב-2 באוגוסט 2022 ערכה יו"ר בית הנבחרים האמריקאי ננסי פלוסי ביקור בטאיוואן, זאת למרות התנגדות השלטונות בסין העממית. פלוסי הייתה נבחרת הציבור האמריקאית הבכירה ביותר שמבקרת באי זה 25 שנה (קודם כלן, ב-1997, ביקר שם ניוט גינגריץ'). פלוסי אמרה כי הדיונים עם ההנהגה בטיוואן יתמקדו ב"אישור מחודש" של התמיכה האמריקנית בשותפה שלה ובקידום האינטרסים המשותפים באזור. בכירים בוושינגטון הבהירו כי ביקורה של פלוסי בטאיוואן נעשה על דעתה, והיא לא תיאמה את הדבר עם ממשל ביידן. הביקור לווה לפי הדיווחים במתיחות בין המדינות המעורבות.

בתגובה לביקור, ב-4 באוגוסט 2022 פתחה סין בתרגיל צבאי גדול בן 3 ימים בשישה אזורים סביב טאיוואן, שמדמה השתלטות על המרחב הימי והאווירי של טאיוואן, והטלת מצור על המדינה

הערות שולייםעריכה