מערת הרמב"ן
מערת הרמב"ן היא מערה בירושלים, שעל פי האגדה, בשנת 1267 קבע בה רמב"ן את מקומו לתפילה.[1] המערה עמדה במחלוקת בשאלה האם המקום מוגדר כמקום מקודש לעניין חוק השמירה על המקומות הקדושים; בג"ץ הכריע שהמקום אינו מוגדר כך לעניין חוק זה.
 | |
| שמות נוספים | מערת אל-נוקטה |
|---|---|
| היסטוריה | |
| מאורעות | תפילה של רמב"ן במקום |
| אתר ארכאולוגי | |
| גישה לציבור | מבנה בבעלות פרטית |
| מיקום | |
| מדינה |
ישראל  |
| מיקום | עות'מאן בן עפאן 24, ירושלים |
| קואורדינטות | 31°47′22″N 35°14′06″E / 31.7893389°N 35.2348979°E |
|
(למפת ירושלים רגילה)   מערת הרמב"ן | |
  | |
היסטוריה
עריכההמערה ממוקמת בירושלים, באזור ואדי אל-ג'וז, ליד קבר שמעון הצדיק בראשיתו של נחל קדרון, המערה חצובה בסלע והיא בגודל של 23 על 25 מ', ובגובה של 5.5 מטר, המערה נתמכת בשני עמודים.[2]
בערבית המערה נקראת "מערת הנקודה" (-אל נוקטה).[3]
רבי אשתורי הפרחי, שסייר במקום בשנת 1322, מתאר את המקום וסביבתו אך לא כותב דבר על מערת הרמב"ן,[4] כך גם רבי משה באסולה ב-1523,[5] הקראי שמואל בן דוד ב-1641,[6] ועוד.
בתחילת המאה ה-19 שימשה המערה כמחצבה ואז קנתה אותה משפחת אבו ג'יבנה.[7] המשפחה השתמשה במקום כמכלאה לצאן ובקר ולאחר מכן הקדישה את המקום לוואקף המוסלמי, לאחר תקופה נבנו סביב המערה מקומות מגורים, והמערה הפכה למטרד תברואתי, ב-1975 העירייה דרשה להעביר את המכלאות מהמקום והמשפחה פנתה לעסקים אחרים, המערה שנעזבה הפכה לאתר אשפה ולמקום מפגש של נרקומנים.[8]
בסוף המאה העשרים שיפץ הרב שבתי אלפייה את המערה.[9]
המערה אינה כלולה ברשימת המקומות הקדושים בתקנות השמירה על מקומות קדושים ליהודים - התשמ"א, לפי מספר עדויות, לאחר תשכ"ז היה שילוט לא-מוסדר מקבר שמעון הצדיק למערת הרמב"ן.[10]
כל הכותבים המציינים את המערה מתארים את מקומה כ"ליד מערת שמעון הצדיק", מספר כותבים מתארים את המערה כבעלת שני עמודי תמיכה;[11] בדו"ח הרשמי של ועדת ביילין נכתב שבמערה כיום אין עמודים.
אהרן ביר כתב ב-1988[12] שהמערה היא קבר הרמב"ן, אך מדובר בטעות.[13][14]
המאבק המשפטי
עריכהבמאי 2000 החלו עימותים במקום בין יהודים בראשות הרב בני אלון (אז ח"כ מטעם האיחוד הלאומי), ובין ערבים בראשות פייסל אל-חוסייני; הטריגר לעימותים לא ברור, העיתונאי דני רובינשטיין העלה שתי סברות, האחת היא גילוי עניין במקום מצד קבוצת תלמידי ישיבה שהתנחלו בקבר שמעון הצדיק, או תכנון של עיריית ירושלים לפיתוח תשתיות בעמק בין ואדי ג'וז לשייח ג'ראח מה שהביא לחשש של המשפחה שיאבדו את השטח.[3]
משפחת אבו ג'יבנה מסרו את השטח לחברת תחבורה שהתחילה להכשיר את המקום לחניון רכב וכלים כבדים, והחלו עימותים במקום.[15]
בעקבות העימותים שר הדתות יצחק כהן מש"ס הכריז על המערה כמקום קדוש, והמערה הייתה אמורה לעבור לידי לאנשי משרד הדתות פעילי "המרכז הארצי לפיתוח מקומות קדושים".[16]
בעלי המערה פנו לבג"ץ[17] והרכב שופטים בראשות כרמי מוסק הורה לערבים להפסיק את העבודות במקום,[18] יוסי ביילין ששימש אחר כך כשר הדתות הקים ועדה לחקור את המקום,[19] והועדה הגיעה אף היא למסקנה שאפשר להכריז על המקום כמקום קדוש זאת בעקבות עדויות היסטוריות לביקור ותפילה של יהודים במקום, אך הוועדה סיווגה את המקום כקדוש מדרגה נמוכה[20] ומאחר שהסכסוך נוגע לעניין המוסדר בחוק השמירה על המקומות הקדושים, 1967 החוק הירדני מ-1924, אינו חל, ובית המשפט מוסמך לדון בו.
לאחר דיונים ממושכים, בספטמבר 2003 אילץ בג"ץ (בהרכב השופטים מישאל חשין, דורית בייניש, ואסתר חיות) את שר הדתות לבטל את ההכרזה על האתר כמקום קדוש, ואכן השר אשר אוחנה ביטל את ההכרזה.[21][22]
קישורים חיצוניים
עריכה- דני רובינשטיין, עכשיו זו המערה של הרמב"ן, הארץ, 1 במאי 2000
- נדב שרגאי, מערת הרמב"ן: אתר תפילה ותיירות או מגרש חנייה, הארץ, 30 באפריל 2000
הערות שוליים
עריכה- ^ זאב וילנאי, מצבות קודש בארץ ישראל, ירושלים, תשמ"ו, מהדורה שלישית, עמ' רעד, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים);
זאב וילנאי, ירושלים, בירת ישראל, כרך ב', ירושלים, 1972, עמ' 306 - ^ בועז זיסו, החפירות בקדמת מערת הרמב"ן שבערוצו העילי של נחל קדרון, חידושים בחקר ירושלים, הקובץ השנים עשר, רמת גן תשס"ז, עמ' 35 - 40.
עמוס קלונר מתאר את המערה אחרת 19 על 20 מטר בגובה 3.5 מטר ובעלת שני עמודי תמיכה, ראו: קברים וקבורה בירושלים בימי הבית השני, עבודה לשם קבלת תואר דוקטור, האוניברסיטה העברית 1980, עמ' 41 - ^ 1 2 דני רובינשטיין, משרד הדתות נאלץ לחזור בו. מערת הרמב"ן כבר לא קדושה, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2003
- ^ רבי אשתורי הפרחי, כפתור ופרח, מהדורת המכון ללימודי מצוות הארץ, חלק ב, עמ' תמז (ראו הע' 63)
- ^ אברהם יערי (מהדיר), מסעות רבי משה באסולה, מסעות ארץ ישראל, תל אביב... עמ' 147, באתר היברובוקס
- ^ מסע או משא ארץ הקדם - חלק י"ג, עברי אנכי, 30 באוגוסט 1878
- ^ שם המשפחה נגזר מהעיסוק שלה בייצור גבינות
- ^ דני רובינשטיין, עכשיו זו המערה של הרמב"ן, הארץ, 1 במאי 2000
- ^ מרדכי יונה, אנציקלופדיה של יהודי כורדיסתאן, חלק ב, עמ' 85, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- ^ דו"ח ועדת ביילין
- ^ עמוס קלנר, קברים וקבורה בירושלים בימי הבית השני, עבודה לשם קבלת תואר דוקטור, האוניברסיטה העברית 1980, עמ' 41; כך גם בתמונות של המקום מופיעים שני עמודים
- ^ א. ביר, מקומות קדושים בארץ ישראל, ירושלים: הוצאת כתר, 1988, עמ' 76
- ^ דו"ח ועדת ביילין עמ' 11
- ^ כמו כן ביר זיהה את מערת הרמב"ן עם מערת הסנהדרין הקטנה, שליד מערת שמעון הצדיק
- ^ נדב שרגאי, בית משפט השלום הורה לבעלי הקרקע הפלשתינאים לאפשר גישה למערת הרמב"ן, הארץ, 23 במאי 2000
- ^ איתי ליטמן, עתירה לבג"ץ: מערת הרמב"ן אינה מקום קדוש, באתר ynet, 13 ביוני 2000
- ^ עתירה לבג"ץ: מערת הרמב"ן במזרח ירושלים אינה מקום קדוש, הארץ, 14 ביוני 2000
- ^ נדב שרגאי, בית משפט השלום הורה לבעלי הקרקע הפלשתינאים לאפשר גישה למערת הרמב"ן, הארץ, 23 במאי 2000
- ^ מחברי הוועדה: שמואל רבינוביץ (רב המקומות הקדושים), יצחק רלב"ג (יו"ר המועצה הדתית), עודד וינר (מנכ"ל משרד הדתות), שמואל ברקוביץ עו"ד המתמחה במקומות הקדושים, ועוד.
- ^ כלומר לא מקום שההלכה הפכה למקודש עקב הוראה אלוהית, לא מקום שההלכה הפכה למקודש בעקבות הנהגות מסוימות שבני אדם ביצעו שם, אלא מקום שנהפך למקודש על ידי העם – מקום שאירע בו נס, התגלות או קבר, להגדרה מדויקת ראו: מיכאל ויגודה, מקומות קדושים - מערת הרמב"ן באתר דעת
- ^ ישראל וייס, מערת הרמב"ן תעבור לחזקת הוואקף, באתר בחדרי חרדים, 19 בדצמבר 2008; דני רובינשטיין, משרד הדתות נאלץ לחזור בו. מערת הרמב"ן כבר לא קדושה, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2003, צילום של הכתבה ראו: דני רובינשטיין, משרד הדתות נאלץ לחזור בו. מערת הרמב"ן כבר לא קדושה, הארץ, 29 בספטמבר 2003
- ^ את הפסק ניתן לקרא כאן