מועתזילה
המועתזילה (المُعْتَزِلَة, תעתיק מדויק: מֻעְתַזִלָה) היא אסכולה תאולוגית רציונליסטית עתיקה באסלאם שהתפתחה בערים בצרה ובגדאד בין המאה ה-8 וה-10 לספירה.
| שורשים, סיווג והנהגה | |
|---|---|
| דת | אסלאם |
| מקום ייסוד | בצרה ובגדאד |
| תאריך ייסוד | פעילות בין המאות ה-8 וה-10 לספירה. |
| מייסד |
Wasil ibn Ata  |
  | |
המועתזילים ידועים בעיקר בכך שהם דוחים את תורת הקוראן הגורסת כי הקוראן הוא יצירה קדמונית-נצחית שנוצרה עם אלוהים; אם הקוראן הוא דבר האל, הרי שמבחינה הגיונית האל "חייב להיות קודם לנאומו שלו". הפילוסופיה של המועתזילים מתמקדות במושגים של צדק אלוהי (אל-עדל) ואחדות אלוהית (תווחיד). אסכולה זו פעלה לפתור את "בעיית הרוע" התאולוגית: כיצד ליישב את צדקו של אל-כל יכול עם מציאות הרוע בעולם, בהתאם לכתבי הקוראן. נימוקם של המועתזילים היה שהם מאמינים כי אלוהים הוא צודק וחכם, ומכיוון שאינו יכול לפקוד על מה שמנוגד לתבונה או לפעול תוך התעלמות מרווחת ברואיו, יש לראות את הרע כמשהו שנובע מטעויות הנובעות ממעשים אנושיים, הנובעות מרצונו החופשי של האדם.
היסטוריה עריכה
מקורות עריכה
התאולוגיה המועתזילית התפתחה במאה השמינית בבצרה כאשר ואסל בן עטא (واصل بن عطاء) עזב את שיעוריו התאולוגיים של אל-חסן אל-בצרי (الحسن البصري) לאחר ויכוח תאולוגי; לפיכך הוא וחסידיו כונו "המועתזילה", ה"פורשים" או "המתנתקים".
אנשי המועתזילה כינו את עצמם "אהל אל-עדל וא-תווחיד" (أهل العدل والتوحيد - אנשי הצדק והייחוד), בשל התאולוגיה שבה הם האמינו, שהתבססה על הרציונליות של הפילוסופיה היוונית וניסתה לאחד אותה עם הדוקטרינה האסלאמית, ולהראות כי הן אינן סותרות זו את זו.
בתקופה זו נדונו כמה שאלות בתאולוגיה המוסלמית: האם הקוראן נברא או קדמון (התקיים מאז ומעולם), האם הרע נברא על ידי האל, נושא הבחירה החופשית לעומת הדטרמיניזם, האם יש לפרש את כינוייו ומאפייניו של האל בקוראן באופן מילולי או אלגורי, והאם מאמינים חוטאים יקבלו עונש נצחי בגיהנום. האסלאם גם עסק בתקופה זו בכמה דוקטרינות שמאוחר יותר נתפסו ככפירה, וכן בסוגיות שהציבו בפניו אתאיסטים, בעיקר אבן א-רוואנדי. האסכולה המועתזילית ניסתה לענות על כל הנושאים הללו.
התפתחות היסטורית עריכה
התאולוגיה המועתזילית נהייתה לאמונה הרשמית של חצרו של הח'ליף העבאסי כאשר נתקבלה רשמית על ידי החליף אל-מאמון. אמנם המועתזילה השתרשה בקרב הפקידים והחוגים האינטלקטואליים, אך בקרב העם לא הייתה לה השפעה משמעותית.
תחת אל-מאמון החלו רדיפות הדומות במשהו לאינקוויזיציה (בערבית, "מִחְנה" 833-848), כנגד מלומדים שלא הסכימו עם המועתזילים. הצורה העיקרית של הרדיפות התמצתה בכפייה על המלומדים להסכים לכך כי הקוראן נברא ואינו נצחי. קרבנותיהם המפורסמים ביותר של רדיפות אלה היו אחמד אבן חנבל, שנאסר ועונה, והשופט אחמד אבן נאסר אל-קוזאי, שנצלב. במקרה מפורסם אחר, אסירים מוסלמים שנשבו בידי האימפריה הביזנטית שוחררו רק אם הסכימו כי הקוראן נברא ואינו נצחי. מאוחר יותר, מלומד החדית' אל-בוח'ארי גם הוא נבחן על אמונותיו לגבי הקוראן.
המועתזילה איבדו את תמיכתם של השליטים והפקידים הגבוהים במאה ה-13, ומאז תאולוגיה זו הפסיקה להתקיים באסלאם הסוני.
דעות עריכה
הדעות המועתזיליות מסוכמות ב"חמשת העקרונות":
1. ייחוד (توحيد) - לא ניתן להבין את האל בהבנה האנושית. הם טענו כי הפסוקים בקוראן שמתארים את האל כיושב על כס מלכות הם אלגוריים. המועתזילה טענו כי הקוראן אינו יכול להיות נצחי, אלא הוא נברא בידי האל, שאם לא כן ייחודו של האל אינו אפשרי. הם השתמשו באלגוריה באופן קיצוני, ואת מתנגדיהם כינו "אנתרופומורפים".
2. צדק אלוהי (عدل) - על מנת להתמודד עם בעיית הרוע בעולם שבו האל הוא כל יכול, המועתזילים הצביעו על הבחירה החופשית של האדם, כך שהרע הוגדר כדבר שנובע מטעויות אנושיות. האל אינו עושה רע, והוא לא מבקש מהאדם לעשות רע. אילו מעשיו הרעים של האדם היו רצון האל, אז לעונש לא הייתה משמעות, כי האדם היה בכל מקרה מבצע את רצון האל.
3. ההבטחה והאיום (الوعد والوعيد) - נושא זה עסק בשאלות הנוגעות ליום הדין האחרון, ה"קיאמה", שבו האל יגמול לאלה שצייתו לו, ויעניש את אלה שלא צייתו באש הגיהנום.
4. עמדת אמצע (المنزلة بين المنزلتين, תרגום מילולי: המדרגה שבין המדרגות). מתייחסת למעמדו של החוטא, האם חוטא הוא כופר. בראיית המועתזילה, החוטא "סטה מדרך הישר" (فاسق, פאסִק), אולם הוא אינו כופר.
5. ציווי על הטוב ואיסור הרע.( الأمر بالمعروف والنهي عن المنكر) האפשרות למרוד נגד שליטים חוטאים כדי למנוע רוע, ולפעול בכוח החרב כדי להפיץ את האמת. תפישה זו באה לידי ביטוי בתקופת הרדיפה (מִחְנה) שניהל הח'ליף המועתזילי אל-מאמון נגד חכמי דת שלא הסכימו עמו.
בכל אחד מנושאים אלה, המועתזילה החזיקו בדעות שונות מאסכולות אחרות באסלאם באותה תקופה.( דעות שונות במיוחד מול אנשי החדית' "אהל אל-חדית').
מורשת האסכולה עריכה
הרציונליזם המועתזילי התאים למעמדות המשכילים של אותה תקופה, וכן עמדותיה לגבי בחירה חופשית, וההתנגדות שלה לאנתרופומורפיזם האל שנטען כי הזרמים האחרים מאמינים בו. אולם כיוון שהמועתזילה הייתה אליטיסטית מטבעה, היא מעולם לא הצליחה לחדור אל ההמונים, והאימוץ שלה בידי המנהיגים והרדיפות שבאו לאחר מכן הפכו אותה למושכת אף פחות.
המועתזילים התמקדו בתחילה בתגובות להתקפות על האסלאם מלא-מוסלמים. אולם לאחר זמן קצר הם החלו להתווכח עם זרמים אחרים בתוך האסלאם עצמו. אף שמועתזילים תמכו בעקרון במרד במנהיגים שאינם צודקים, הברית שלהם עם מנהיגים שרדפו את מי שלא הלך בדרכם מעמידה גישה זו באור אירוני.
כתגובה למועתזילה, פיתח אבו אל-חסן אל-אשערי, במקור מועתזילי בעצמו, מתודולוגיות המכונות כלאם (كلام ככל הנראה תרגום מילולי של המילה "לוגיקה"), שגם היא התבססה על הדיאלקטיקה היוונית, וכך התחיל את האסכולה האשערית. התאולוגיה האשערית הייתה בעצם הקודפיקציה של האמונות המסורתיות של האסלאם הסוני. בהשפעת האשערים התפתחה האסכולה המטורידית, ומייסדה כתב ספרים רבים על מנת להפריך טיעונים מועתזילים.
זרמים רבים בשיעה, במיוחד הזרם השנים-עשרי, אימצו חלק מהדעות של המועתזילה, ואיחדו אותן בתאולוגיה שלהם.
הדעות הרציונליסטיות והדוגמטיסטיות של המועתזילה השפיעו עמוקות גם על רבי סעדיה גאון, והשפעתן ניכרת ביותר בספרו החשוב "אמונות ודעות" למשל בנושא הגמול לבעלי חיים[1]. גם הרמב"ם התייחס לדעותיהם בספרו הפילוסופי "מורה הנבוכים".
ניסיונות מודרניים לתחייה עריכה
נעשו כמה ניסיונות מודרניים להחיות את המחשבה המועתזילית, במיוחד כמשקל נגד לאסכולות הסַלַפית והווהאבית; דוגמאות כוללות את הארון נסותיון[2] ונאסר אבו זייד וכן http://www.mutazelah.com/.
קישורים חיצוניים עריכה
- מועתזילה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אנציקלופדיית האוריינט על המועתזילה
מועתזילה, דף שער בספרייה הלאומית
