השפה המצרית היא שפה אפרו-אסיאתית אשר דוברה במצרים העתיקה. הטקסט בעל המשמעות המוקדם ביותר בשפה זו שנמצא בידינו מתוארך לשנת 2680 לפנה"ס לערך, דבר שהופך את השפה המצרית לאחת השפות העתיקות ביותר שמתועדות בכתב לצידה של השומרית. השפה דוברה בגלגולים שונים עד שלהי המאה ה-17, אז הופסק השימוש בניב המאוחר ביותר של השפה, הקופטית. השפה הרשמית במצרים כיום היא ערבית, והיא כרסמה במעמדה של הקופטית כשפה מדוברת מאז הכיבוש הערבי של מצרים. כיום הקופטית משמשת אך ורק כשפה ליטורגית של הכנסייה האורתודוקסית הקופטית במצרים, ומאות בודדות בלבד של אנשים דוברים אותה באופן שוטף.

מצרית
מדינות מצרים העתיקה
אזורים צפון אפריקה והמזרח התיכון
דוברים נכחדה
שפת אם נכחדה
כתב חרטומים, היראטי, דמוטי, קופטי
משפחה

אפרו-אסיאתיות

שפות מצריות
לאום אינה שפה רשמית של מדינה כלשהי
ארגון אין
מוסד אין
קוד ISO 639-2 egy עריכת הנתון בוויקינתונים
קוד ISO 639-3 egy עריכת הנתון בוויקינתונים
ראו גם שפהכתברשימת שפות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
פפירוס אברס הכתוב בכתב היראטי ( 1550 לפנה"ס בקירוב)

סיווג עריכה

המצרית משתייכת למשפחת השפות האפרו-אסייתיות. בין המאפיינים הטיפוסיים לשפות האפרו-אסייתיות שקיימים במצרית ניתן למנות, עיצורים נחציים, מערכת תנועות שכוללת /a i u/, סיומות -at לשם עצם נקבה, m-, לשם עצם ו-ī לתארים. מתוך ענפי השפות האפרו-אסייתיות המצרית מגלה דמיון רב ביותר לשפות השמיות ובמידה פחותה לשפות הכושיות.

היסטוריה עריכה

השפה המצרית מתחלקת לשש תקופות מרכזיות:

ההירוגליפים המוקדמים ביותר מתוארכים ל-3300 לפנה"ס והם מכילים בעיקר שמות וכותרות, מעטים מאוד מתוכם מכילים טקסטים בעלי מורפולוגיה או תחביר שמוכרים מטקסטים שלמים ומאוחרים יותר. כל ההירוגליפים מתקופה זו מכונים מצרית ארכאית.

המצרית התיכונה החלה להיות מדוברת משנת 2000 לפנה"ס לערך, ושימשה כשפה כתובה עד המאות הראשונות לספירה אף על פי שכבר לא הייתה מדוברת, כמו הלטינית בימי הביניים והערבית הספרותית בימינו. הדמוטית החלה להיות מדוברת ב-650 לפנה"ס ושרדה כשפה כתובה עד המאה החמישית לספירה. הקופטית החלה להיות מדוברת במאה הראשונה ושרדה עד המאה ה-17, כאשר מלומדים אירופאים הגיעו למצרים בתקופת הרנסאנס ולמדו אותה מדוברים ילידים. הניב הבוהאירי של השפה הקופטית משמש כיום בכנסיות הקופטיות.

המצרית העתיקה, האמצעית והמאוחרת נכתבו בכתב החרטומים ובכתב ההיראטי. הדמוטית נכתבה בכתב דמוטי שהיווה גרסה מפושטת של הכתב ההיראטי. הקופטית נכתבה בכתב הקופטי שמבוסס על האלפבית היווני עם תוספות מהכתב הדמוטי לעיצורים שקיימים בקופטית אך לא ביוונית. כמו שצוין לעיל הערבית השתלטה בהדרגה על מעמדה של הקופטית וזו נשארה רק בכנסיות.

בתנ"ך ישנם מספר מילים, מונחים ושמות שייתכן שמקורם הוא מצרי, הדוגמה המוכרת לכך ביותר היא שמו של יוסף במצרים, צפנת פענח.

 
כתובת מהמאה השלישית בכתב הקופטי

פונולוגיה עריכה

עיצורים במצרית מוקדמת
שפתי שיני בתר-מכתשי חכי וילוני ענבלי לועי סדקי
אפי m n
סותם אטום p t [c] k *q ʔ
קולי b *d ḏ* [ɟ] ɡ
חוכך אטום f s š [ʃ] [ç] [χ] [ħ] h
קולי *z ꜣ (ȝ) [ʁ] ꜥ (ʿ) [ʕ]
מקורב w l j
רוטט r

* ייתכן שמדובר בעיצורים מסודקים לא קוליים.

מערכת התנועות במצרית מוקדמת
קדמית אחורית
סגורה i iː u uː
פתוחה a aː
מערכת התנועות במצרית בשנת 1000 לפנה"ס לערך
קדמית מרכזיות אחורית
סגורה
מרכזית e eː ə
פתוחה a

מורפולוגיה עריכה

תחביר עריכה

עד שלהי תקופת המצרית התיכונה מבנה המשפט הבסיסי היה VSO (קרי פועל-נושא-מושא), בדומה לשפות שמיות כגון הערבית. לדוגמה, המשפט "האיש פתח את הדלת" ייכתב כ"פתח האיש את הדלת". בניבים אלו גם לא קיים יידוע. בניבים המאוחרים יותר נזנח המבנה התחבירי VSO, וגם החלו להשתמש ביידוע כמו בשפות אפרו-אסיאתיות אחרות. המצרית בעלת שני מינים דקדוקיים, זכר ונקבה. בתחילה השתמשו במספרים הדקדוקיים, יחיד, זוגי ורבים, אך בהמשך הזוגי נעלם.

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא מצרית בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה