מילות הגיון
מילות הִגיון[1] (במקור בערבית: מקאלה פי צנאעת אלמנטק – מאמר בענף ההיגיון) הוא שמו של חיבור פילוסופי שנכתב, ככל הנראה, על ידי הרמב"ם.
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
רמב"ם  |
| שפת המקור | ערבית |
| סוגה | פילוסופיה, לוגיקה |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה | מהדורה ראשונה בזל רפ"ז [1527] |
  | |
על הספר
עריכההספר מרכז באופן נהיר ותמציתי את עיקרי הלוגיקה של אריסטו, על פי האורגנון: מרכיביה של טענה, סוגי הסילוגיזם, וכו'. במספר מקומות עוסק הספר בנושאים פילוסופיים שמעבר ללוגיקה.[2] ג'ואל קרמר שיער שמרבית החומר נשאב מכתבי אל-פאראבי.[3] העילה לחיבור הספר מתוארת בפתיחתו:
- "שאל שר אחד מבעלי החכמות התורתיות ומאנשי הצחות והמליצה בלשון הערב לאיש עין במלאכת ההגיון, שיבאר לו ענייני השמות הנזכרים הרבה במלאכת ההגיון, ויבאר לו הסכמת אנשי המלאכה לפי מה שהסכימו עליו, ושיכון בהם לשון קצרה מן המלות ולא ירבה לכפול העניינים, כדי שלא יארכו הדברים, כי אין כונתו לגדל כבודו ללמוד המלאכה הזאת למה שסופר ממנה, כי ההקדמות המונחות למי שירצה ללמוד המלאכה הזאת רבות, אבל הייתה כונתו ידיעת הסכמתם ברוב השאלותם לא זולתה".[4]
על הפתיחה, וכן על פי תוכן הספר, מבין דיווידסון שהספר חובר עבור איש מוסלמי בעל שם.[5] לעומתו סבר הרב קאפח כי את הטקסט חיבר הרמב"ם עבור "שר משרי התורה, מלומד גדול, ראש ישיבה, או רב גדול".[6] הספר נכתב במקור בערבית, ותורגם לעברית ארבע פעמים:
- האחת על ידי משה אבן תיבון. תרגום זה תורגם ללטינית במאה ה-16, על ידי ההומניסט הגרמני סבסטיאן מינסטר, מגדולי ההבראיסטים בתקופתו, ויצא לאור בהוצאת יוהאן פרובן בבזל, 1527.
- השנייה על ידי אחיטוב בן יצחק הרופא מפלרמו. תרגומו של אחיטוב נחשב המדויק ביותר, אבל לא התפשט בצבור והוא מצוי בכתבי-יד אחדים. כתב-היד היחיד שהשתמר כמעט בשלמות שמור בספרייה הלאומית,[7] ועל פיו פרסם את הטקסט מרדכי חמיצר (Chamizer), בספר היובל לכבוד הרמן כהן.[8]
- מלאכת התרגום השלישית נעשתה על ידי ר' יוסף בן ביבש.
- בעת החדשה הספר תורגם על ידי הרב יוסף קאפח תחת השם "באור מלאכת ההגיון", בתרגום עברי מודרני.
הספר מחולק לי"ד שערים, מספר החוזר בכמה מכתבי הרמב"ם ובראשם במשנה תורה המחולק גם הוא לי"ד חלקים ועל כן מכונה גם "הי"ד החזקה" על דרך המליצה.
יש חוקרים המערערים על ייחוסו של הספר לרמב"ם, בין היתר כיוון שהרמב"ם עצמו אינו מזכיר אותו בשאר כתביו, ובשל חוסר ייחוס ברור לרמב"ם בכתבי היד של הטקסט – במקורו ובתרגומיו. כתב יד אחד, שיצא בטורקיה בשנות ה-60 של המאה ה-20, מייחסו ל"יעקב אבו יצחק אבן יוסוף".[9]
מהדורות
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- ישראל יעקב דינסטאג, "ביאור מלות ההגיון להרמב"ם, ביבליוגרפיה של הוצאות תרגומים ביאורים ומחקרים", בתוך: ארשת ב, תש"ך עמ' 7 ואילך.
קישורים חיצוניים
עריכה
מילות הגיון, באתר ויקיטקסט- מילות הגיון, בתרגום משה אבן תיבון, באתר דעת
- ספר מילות הגיון, טקסט דיגיטלי באתר ספריא
- ספר מלות ההגיון, המקור הערבי, תרגום אבן תיבון, אחיטוב וביבש, באתר HebrewBooks
- כת"י הספר מילות ההגיון בתרגומו של אחיטוב בן יצחק באתר אוצרות הספרייה הלאומית בירושלים
- הרב יוסף קאפח, באור מלאכת ההגיון לרבנו משה בן מימון, מקור ותרגום, קריית אונו: מכון משנת הרמב"ם, תשנ"ז (מהדורה שנייה תשס"א), באתר אוצר החכמה
הערות שוליים
עריכה- ^ בכל מהדורות הדפוס שם החיבור הוא מלות הגיון בכתיב חסר.
- ^ Davidson, A. Herbert: Moses Maimonides: The Man and His Works, Oxford University Press, NY, NY, 2005, pp. 317
- ^ Joel L. Kraemer, "Maimonides on the Political Sciences in His Treatise on the Art of Logic", in: Joel L. Kraemer, Lawrence Victor Berman (eds.), Perspectives on Maimonides: philosophical and historical studies, Oxford University Press, 1991, 81
- ^ הקדמת "מילות הגיון", תרגום משה ברבי שמואל אבן-תיבון, ורשה, תרפ"ח, באתר ויקיטקסט
- ^ Davidson, A. Herbert: Moses Maimonides: The Man and His Works, Oxford University Press, NY, NY, 2005, pp. 317, 319–320
- ^ הרב יוסף קאפח, באור מלאכת ההגיון לרבנו משה בן מימון, מקור ותרגום, קריית אונו: מכון משנת הרמב"ם, תשנ"ז (מהדורה שנייה תשס"א), עמוד ב', באתר אוצר החכמה
- ^ Heb. 80 3308
- ^ M. Chamizer, "R. Achitubs aus Palermo hebräische Übersetzung der Logica Maimunis", Judaica: Festschrift zu Hermann Cohens siebzigstem Geburtstage, Berlin: Cassirer, 1912 (ספר היובל לכבוד הרמן כהן, ברלין 1912), עמ' 423–456.
- ^ לדיון מפורט על ייחוסו של הספר לרמב"ם ועל שלילת הייחוס, ראו: Davidson, A. Herbert: Moses Maimonides: The Man and His Works, Oxford University Press, NY, NY, 2005, pp. 313–322.