מקס ז'אקוב
מקס ז'אקוֹבּ (בצרפתית: Max Jacob; 12 ביולי 1876 – 5 במרץ 1944) היה משורר, סופר וצייר יהודי-צרפתי משומד.
_-_1934_-_Foto_Carl_van_Vechten,_Library_of_Congress.jpg) | |
| לידה |
12 ביולי 1876 קמפר, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
5 במרץ 1944 (בגיל 67) מחנה הריכוז דראנסי, צרפת |
| שם לידה |
Max Jacob Alexandre |
| מדינה |
צרפת |
| מקום קבורה |
סן-בנואה-סיר-לואר |
| שם עט |
Morven le Gaëlique, Léon David |
| מקום לימודים |
École coloniale, הפקולטה למשפטים בפריז |
| שפות היצירה |
צרפתית, קטלאנית |
| סוגה |
רומן |
| זרם ספרותי |
קוביזם |
| תקופת הפעילות |
מ-1898 |
| פרסים והוקרה |
|
| חתימה |
 |
  | |
ביוגרפיה
עריכהמקס ז'אקוב נולד בעיר קמפר שבחבל ברטאן בצרפת, שם בילה את ימי נעוריו. למד בבית הספר הקולוניאלי בפריז, וב-1897 החליט להיות צייר. התגורר ברובע מונמארטר וב-1901 פגש בפבלו פיקאסו שהפך לידידו והכיר לו את גיום אפולינר. על ידידיו של מקס ז'אקוב נמנו גם ז'ורז' בראק, אנרי מאטיס, אמדאו מודיליאני וז'אן קוקטו.
ב-1909, מקס ז'אקוב, שנולד כיהודי, עבר חוויה דתית שבה ראה בעיני רוחו את ישו הנוצרי, וב- 1915 הפך לקתולי כשפיקאסו משמש לו כעד. ב-1916 מודיליאני צייר את דיוקנו של מקס ז'אקוב. החל ב-1921 מקס ז'אקוב התגורר מול המנזר של מסדר הבנדיקטינים בכפר סנט-בנואה-סור-לואר שבחבל סאנטר-עמק הלואר. ב-1928 שב לפריז אך ב-1936 פרש סופית לסנט-בנואה-סור-לואר כדי לחיות שם חיי נזיר למחצה.
בתקופת הכיבוש הנאצי של פריז, אחיו גורש למחנה הריכוז אושוויץ ונספה שם. אחותו ובעלה גם הם נרצחו על ידי הנאצים. ב-24 בפברואר 1944 מקס ז'אקוב נתפס בסנט-בנואה-סור-לואר בידי הגסטאפו של אורליאן וגורש למחנה דראנסי שליד פריז שממנו הועברו יהודים למחנות השמדה בגרמניה. ידידיו, ובהם ז'אן קוקטו וסשה גיטרי, פעלו לשחרורו אך לשווא. הוא סבל מדלקת ריאות ומת בדראנסי כעבור שבועיים. הוא נקבר בפריז אך ב-1949 ידידיו, ובהם פבלו פיקאסו, העבירו את עצמותיו לסנט-בנואה-סור-לואר.
_-_Ritratto_di_Max_Jacob_(1876-1944).jpg)
יצירותיו
עריכהיצירתו של מקס ז'אקוב נחשבת לחוליה מקשרת חשובה בין תנועת הסימבוליזם לבין זו של הסוריאליזם בציור ובשירה, כפי שניתן להיווכח מציוריו ומן הפואמה "גביע הקוביות" (1917) שהביאה לפרסומו בציבור. ב- 1919 פרסם את הנובלה "הגנתו של טרטיף", שבה הביע את רעיונותיו הפילוסופיים והדתיים. ב-1922 פרסם את המסה "אמנות השירה". הוא עסק גם בתרגום ספרים מקטלאנית לצרפתית, ולפעמים חתם בשם העט "ליאון דויד". בין 1911 לבין 1938 כתב ופרסם למעלה מעשרים ספרים בפרוזה ובחרוזים. ב-1930 ושוב ב-1938 הציג את ציוריו בניו יורק.
כתביו בתרגום לעברית
עריכה- נסים אמתיים; תרגמו מצרפתית והוסיפו מבוא, אחרית-דבר והערות: אמוץ גלעדי ואורי הולנדר, תל אביב: קשב לשירה, תשס"ו 2006. (מבחר מיצירתו)
- מקס ז'אקוב – מתוך המבוא ל"גביע הקוביות" (מצרפתית: אביבה ברק-הומי), דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ח', 2017.
קישורים חיצוניים
עריכה
מקס ז'אקוב, ברשת החברתית Goodreads- רשימת הפרסומים של מקס ז'אקוב, בקטלוג הספרייה הלאומית
- ע. ז., בספרות עולם | מאכס ז'אקוב, דבר, 25 באוגוסט 1944
- מ. קאראקו, סט. מאכס ז'אקוב: לדמותו הטראגית של משורר יהודי שפרש, דבר, 31 בינואר 1947
- משה דור, חי כנוצרי, מת – כיהודי, מעריב, 5 ביוני 1964
- יורם ברונובסקי, על מאקס ז'אקוב, דבר, 25 במאי 1973
- מקס ז'אקוב במוזיאון הכט
- "כותרת אזרחית"(הקישור אינו פעיל), אודות הסרט "מר מקס"
- מקס ז'אקוב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- מקס ז'אקוב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
מקס ז'קוב (1876-1944), דף שער בספרייה הלאומית
