מרגלית זינאתי
מרגלית זינאתי (נולדה ב-1931) היא בת למשפחת הכהנים זינאתי, שהתגוררו בפקיעין מזה מאות בשנים, ומרגלית הייתה במשך שנים היהודייה היחידה במקום. מכונה "שומרת הגחלת היהודית" בפקיעין. בשנת 2018, שנת ה-70 למדינת ישראל, נבחרה להדליק משואה בטקס הדלקת המשואות.
 | |
| מרגלית זינאתי ברחבת בית הכנסת העתיק בפקיעין, 2016 | |
| לידה |
1931 (בת 93 בערך) פקיעין, פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| מדינה |
ישראל  |
| מקום מגורים | פקיעין |
| ידועה בשל | היותה נצר לשושלת יהודית מבית שני והעובדה שהייתה במשך שנים היהודייה היחידה במקום. |
  | |
ביוגרפיה עריכה
זינאתי נולדה בפקיעין ליוסף ומזל, נצר למשפחת כוהנים, שעברה לפקיעין לפני מאות שנים מהישוב היהודי החרב בכפר חנניה.[1] היא נצר אחרון למשפחת זינאתי.[2] ב-1938 בעקבות החמרת המצב הביטחוני, עזבה משפחת זינאתי את הכפר יחד עם כל היהודים לחדרה. ב-1940 חזרה משפחת זינאתי לפקיעין לבדה. בגיל 14 עזבה מרגלית את הכפר, והלכה ללמוד בבית ספר ביגור. כעבור שנתיים עברה למוסד דתי בירושלים, אך עזבה כעבור שנתיים, וחזרה לפקיעין. בגיל 17 במלחמת העצמאות עזבה את הכפר יחד עם משפחתה לנהריה. כעבור כמה חודשים בהם תמה המלחמה, וקמה המדינה חזרה עם משפחתה בשנית לפקיעין. בשנות השבעים עבדה מרגלית במשך כעשור במפעל טקסטיל בנהריה, לאחר פטירתם של הוריה מונתה לשמור על ההקדש היהודי בפקיעין.
למרגלית מופע משותף בשם 'פיסות של פקיעין', עם השחקן אוריאל רוזנבאום, המופע נערך בבית המשפחה חושף את סיפור חייה, לצד שאלות מקהל המבקרים במקום.
לפני למעלה מעשור הוקמה עמותת בית זינאתי, עמותה שמטרתה לפתח מרכז תיירות בפקיעין.
זינאתי הייתה במשך שנים היהודיה היחידה בכפר.
זינאתי זכתה בפרס ירושלים בשנת תשע"ו, ונבחרה להדליק משואה ביום העצמאות ה-70 של מדינת ישראל.
חיים אישיים עריכה
זינאתי בחרה שלא להינשא, כדי שלא תצטרך לעבור למקום אחר.[2]
בית זינאתי עריכה
ערך מורחב – בית זינאתי
במחסן שהיה תחת ביתה, הקימה זינאתי מוזיאון למורשת יהדות פקיעין.
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של בית זינאתי- רבקי גולדפינגר, שומרת על הגחלת, באתר ערוץ 7, 28 בינואר 2016
- נעמה פלסר, אישה בת אלפיים: לדמוע אצל מדליקת המשואה – היהודייה מפקיעין, בעיתון מקור ראשון, 18 באפריל 2018
- אילן גטניו, השומרת האחרונה, באתר ישראל היום, 24 באוגוסט 2018
- זינתי, באתר "בית התפוצות"
הערות שוליים עריכה
- ^ חדאד, מנעם, פקיעין: אגדה, הווי ומסורת, תל-אביב: עם עובד, 1987, עמ' 25
- ^ 1 2 אלי אשכנזי, תיעוד אחרון, לפני היעלמות המורשת היהודית בפקיעין, באתר הארץ, 20 ביולי 2012
