מרגרט צ'ו

שחקנית אמריקאית

מרגרט צ'ואנגלית: Margaret Cho; נולדה ב-5 בדצמבר 1968) היא שחקנית, קומיקאית, זמרת-יוצרת, סופרת ומעצבת אופנה אמריקאית ממוצא קוריאני. צ'ו ידועה בעיקר בשל מופעי הסטנד-אפ שלה, בהם היא מבקרת סוגיות חברתיות ופוליטיות, בייחוד אלה הנוגעים לגזענות, מיניות ודימוי גוף. היא ביימה והופיעה בקליפים מוזיקליים, ויש לה קו אופנה משלה. היא תומכת בזכויות להט"ב, וכן זכתה בפרסים עבור עבודתה ההומניטרית למען נשים, אסייתים והקהילה הלהט"בית.

מרגרט צ'ו
Margaret Cho
מרגרט צ'ו ב-2011
מרגרט צ'ו ב-2011
לידה 5 בדצמבר 1968 (בת 55)
סן פרנסיסקו, קליפורניה
סוגה מועדפת סטנדאפ, קומדיה
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1984
מקום לימודים
  • אוניברסיטת המדינה בסן פרנסיסקו
  • בית הספר לאמנות על שם רות אסאווה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה The Center's Honorarium Honorees (2016) עריכת הנתון בוויקינתונים
http://margaretcho.com
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
צ'ו בשנת 2009

חיים מוקדמים עריכה

צ'ו נולדה למשפחה קוריאנית בסן פרנסיסקו, קליפורניה. היא גדלה בשכונה מעורבת בשנות ה-70 וה-80, בקהילה שהיא מתארת כמורכבת "מהיפים זקנים, נרקומנים לשעבר, שרופים משנות ה-60, מלכות דראג, סינים, וקוריאנים. לומר שזה היה כור היתוך - זה החלק המינורי. הייתה זו תקופה מבלבלת, מאירה, ומופלאה".[1]

הוריה של צ'ו, יאנג-הי וסונג-הון צ'ו, ניהלו חנות ספרים. אביה כתב ספרי בדיחות וכתב טור בעיתון בקוריאה הדרומית.[2]

בתיכון, צ'ו נזרקה מבית הספר בגין ציונים גרועים. לאחר שהביעה עניין בבידור, היא נבחנה והתקבלה לבית הספר לאמנויות בסן פרנסיסקו, שם הצטרפה לקבוצת אימפרוביזציה, יחד עם השחקנים סם רוקוול ואעישה טיילר.[3]

תחילת קריירה עריכה

צ'ו התחילה להופיע במועדון קומדיה ליד החנות של הוריה, ופיתחה קריירת סולו. היא הופיעה בתוכניות טלוויזיה ובאוניברסיטאות, והתחילה לעשות לעצמה שם. ב-1994 היא זכתה בפרס הקומדיה האמריקאי לקומיקאית הטובה ביותר. היא החלה לתור כהופעה הפותחת לג'רי סיינפלד, והוזמנה להשתתף בספיישל של בוב הופ וכן הייתה אורחת קבועה בתוכניתו של ארסניו הול.

טלוויזיה עריכה

 
צ'ו עושה סטנדאפ

ב-1994, פיתחה רשת ABC תוכנית סיטקום בשם All American Girl, המבוסס על הסטנדאפ של צ'ו, ובכיכובה. זו הייתה אחת התוכניות הראשונות שהתמקדו באנשים ממוצא אסייתי בארצות הברית. התוכנית וצ'ו סבלו מבעיות רבות בהפקת התוכנית. הבעיה הראשונה הייתה שהמפיקה הראשית של הסדרה, גייל ברמן, ביקרה את מראיה של צ'ו, וטענה כי פניה עגולות מדי. צ'ו הרעיבה את עצמה בשבועות המובילים לצילומים, וכתוצאה מירידה מאסיבית במשקל, סבלה מאי-ספיקת כליות.[4] בעיה נוספת שהייתה לסדרה היא ביקורת מצד אמריקאים-אסייתים, שטענו שהתוכנית מקדמת סטראוטיפים שליליים. לעומת זאת, בהפקה עצמה אמרו לצ'ו בו זמנית שהיא "אסייתית מדי" וכן שהיא "לא אסייתית מספיק". ההפקה שכרה את שירותיו של מאמן ללמד את צ'ו להיות יותר "אסייתית". בעיות אלה ואחרות גרמו לשינויים רבים בתכני הסדרה במהלך העונה היחידה שהיא הייתה באוויר, והסדרה בוטלה בסיום העונה.[5]

צ'ו עברה משבר בעקבות ביטול הסדרה, והתמכרה לסמים ואלכוהול.

משנת 1994 ועד שנות האלפיים, צ'ו הופיעה בתפקידי אורח במגוון סדרות, ובשנות האלפיים חזרה לשחק בתפקידים קבועים במספר סדרות, כולל גדולה מהחיים ורוק 30, שם גילמה את קים ז'ונג איל, שבעבור הופעתה זו זכתה בפרס אמי. מאוחר יותר היא חזרה וגילמה גם את בנו, קים ז'ונג וון.

בשנת 2016 החלה להנחות את העונה השישית של התכנית "משטרת האופנה" בערוץ E!, לצידה של ג'וליאנה רנסיק. שנה לאחר מכן, שבה כמנחה לעונה השביעית והאחרונה.

בשנת 2019 התארחה בסדרת הקומית "עובדי אלוהים" של רשת TBS, בתור אימו של אלוהים.

בשנת 2023 ביצעה הופעת אורח בסדרה "Not Dead Yet" מבית רשת ABC.

ספרים עריכה

  • I'm the One That I Want: ב-1999 צ'ו כתבה חומר חדש על המאבק שלה בסמים ואלכוהול, על הקשיים בפריצה לעולם הבידור, ועל נושאים כמו דימוי גוף שהתמודדה איתם - ופיתחה ממנו מופע יחיד שהופיעה בו אוף ברודוויי, בהצלחה מרובה. באותה שנה היא הוציאה לאור ספר באותו שם, וכן סרט של המופע.
  • I Have Chosen to Stay and Fight: יצא ב-2005, וכולל מאמרים ופרוזה בנושאים של פוליטיקה גלובלית, זכויות אדם, ועוד.

סרטים עריכה

ב-2004 צ'ו כתבה וכיכבה בסרט עצמאי, Bam Bam and Celeste, בו היא משחקת "פאג האג" - חברתו הטובה ביותר של גבר הומו. הקרנת הבכורה של הסרט הייתה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו ב-2005.

ביום ולנטיין 2004, צ'ו נאמה בעצרת למען נישואים חד מיניים לפני בניין הממשל בקליפורניה, ונאומה נכלל בסרט הדוקומנטרי Freedom to Marry.

צ'ו גם השתתפה בסרט "עימות חזיתי" משנת 1997 עם ג'ון טרבולטה וניקולס קייג', בתור סוכנת FBI.

מופעים עריכה

 
צ'ו במופע בורלסק

ב-2002 יצאה לסיבוב הופעות עם המופע Notorious C.H.O (על משקל שמו של הראפר שנרצח, Notorious B.I.G, שעסק בילדותה בסן פרנסיסקו של שנות ה-70, ובביסקסואליות שלה.

ב-2004 יצאה בסרט סטנדאפ נוסף, Revolution.

ב-2005, יצאה עם מופע חדש, Assassin. מופע זה הפך לסרט לייב הרביעי שלה, והוא הוקרן בערוץ הלהט"בי !Here. בכרזת הסרט, הופיעה צ'ו במדים ובציוד צניחה, כשהיא מחזיקה במיקרופון כאילו הוא נשק אוטומטי, ברפרנס לצילום של היורשת פטי הרסט מ-1974.

ב-2007, השיקה צ'ו מופע בסגנון בורלסקה, "The Sensuous Woman", וב-2008 הופיעה את הופעת הבכורה של מופע נוסף, Beautiful, בפסטיבל גאה בסידני, אוסטרליה.

ב-2013 תיירה עם המופע Mother, על שם הדמות שהיא מגלמת בפני קהלים להטב"ים כבר שנים רבות.

מוזיקה ואלבומים עריכה

בין יתר המופעים הקומיים שלה, צ'ו גם מפיקה ומופיעה בקליפים של מוזיקה קומית. ב-2008 הוציאה סינגל שנקרא "I Cho Am a Woman" ב-iTunes, ואז ב-2010 יצאה עם אלבום באורך מלא בשם "Cho Dependant". האלבום היה מועמד לגראמי בתור האלבום הקומי הטוב ביותר. קליפים מהאלבום נכללו בספיישל של צ'ו בערוץ Showtime, ‏Margaret Cho: Cho Dependant. ל-2 שירים הוכנו סרטוני וידאו על ידי ליאם קייל סאליבן כמפיק.

ב-2010, צ'ו ביימה והופיעה בקליפ לשיר "I Wanna Be a Bear" של Pixie Herculon (שם במה של ג'יל סובול).

ב-2014, צ'ו השתתפה בקליפ של וירד אל ינקוביק, בשיר "Tacky".

תכנים פוליטיים ואקטיביזם עריכה

 
צ'ו במצעד הגאווה להט"ב בלוס אנג'לס ב-2011.

צ'ו מכלילה במופעיה הרבה חומר על יחסיה עם אימה, במיוחד על הפערים בין המנטליות של אימה כמהגרת לבין חוויותיה של צ'ו כילידת ארצות הברית. במופעים, צ'ו מחקה את המבטא הכבד של אימה. מופעיה של צ'ו ידועים כבוטים מבחינה מינית, והיא גם מדברת בפתיחות על נושאים כמו גזענות, התמכרות לסמים ואלכוהול, הפרעות אכילה, ביסקסואליות, האובססיה שלה לגברים הומואים, סטראוטיפים על אמריקאים-אסייתים, ועוד.

פלח משמעותי מהחומר שלה מתעסק בנושאים להט"ביים. היא גם תומכת בזכויות להט"ב מחוץ למופעים שלה - בבלוג היומי שלה, באתר הרשמי שלה, ובאירועים להט"בים. כשראש העיר של סן פרנסיסקו הורה לעירייה להנפיק אישורי נישואים לזוגות חד-מיניים ב-2004 (עד שבית המשפט העליון של המדינה פסקה נגד), צ'ו פתחה אתר מיוחד לעידוד הזכות לנישואים חד-מיניים, בשם Love is Love.[6]

במופעיה, צ'ו גם נוגעת בסוגיות פוליטיות ותרבותיות. היא דיברה באופן גלוי נגד נשיא ארצות הברית לשעבר ג'ורג וו. בוש, מה שגרר תגובות נזעמות מצד קונסרבטיבים, כולל איומים בהפגנות נגד המופע שלה בטקסס. למרות שבסופו של דבר המפגינים נגדה לא הופיעו, היא קיימה הפגנה נגדית מחוץ למועדון בו התקיימה ההופעה, עד שאנשי הביטחון דרשו ממנה להיכנס פנימה. ב-2004, באמצע הופעה באירוע תאגידי, נקטע המיקרופון של צ'ו, והתזמורת קיבלה הוראה לנגן. לדבריה של צ'ו, זה קרה כי מנהל מרכז האירועים לא אהב את הביקורת שהעבירה על בוש.[7]

באותה שנה, בוועידה הדמוקרטית הלאומית, צ'ו התבקשה לא להגיע לנאום באירוע התרמה לארגון להט"בי (היה זה ארגון שנחשב מאוד במיינסטרים, ה-HRC) למרות שהיא הוזמנה על ידם מראש, מחשש שהרטוריקה האנטי-בוש שלה יגרום למחלוקות.

ב-2007, יצאה לסבב הופעות עם המופע True Colors, יחד עם סינדי לאופר, דבי הארי, הדרזדן דולס, אינדיגו גירלז, רופוס ויינרייט, ועוד. הרווחים של True Colors נתרמו לארגונים להט"ביים, כולל ה-HRC, PFLAG, ו- The Matthew Shepard Foundation.[8]

כשנישואים חד-מיניים נהיו חוקיים בקליפורניה, ב-2008, צ'ו הוסמכה על ידי עיריית סן פרנסיסקו לבצע טקסי נישואים.[9]

באוקטובר 2023, צ'ו, יחד עם עוד קבוצה של 54 אמנים ואישים בתעשיית הבידור חתמה על מכתב פתוח לנשיא ג'ו ביידן. המכתב קורא לנשיא ביידן לקרוא להפסקת אש בעזה ובישראל. המכתב הדגיש את הצורך בעצירת הסלמה מיידית והפסקת אש בעזה ובישראל ומזכיר שלמעלה מ-5,000 בני אדם נהרגו בשבוע וחצי האחרונים באזור. המכתב מדגיש את המשבר ההומניטרי בעזה, שם נטען כי אזלו לתושבים אספקה חיונית כמו מזון, מים, חשמל ותרופות, וקורא לשחרור בטוח של בני הערובה ולהקל על סיוע הומניטרי להגיע לנזקקים.[10]

פרויקטים נוספים עריכה

חיים אישיים עריכה

צ'ו נישאה ב-2003 לאל רידנור, אמן מלוס אנג'לס. השניים ניהלו נישואים פוליאמוריים במשך 11 שנים, עד שב-2014 צ'ו הכריזה שהם עומדים להתגרש.

צ'ו מגדירה את עצמה כביסקסואלית, כקווירית, וכפוליאמורית.[11]

פרסים והכרה עריכה

  • 1999: מופע היחיד של צ'ו, I'm the One That I Want, זכה בפרס מופע השנה של ניו יורק מגזין, ונמנה בין מופעי השנה של Entertainment Weekly.
  • 2000: תוכנית פרופיל של צ'ו בערוץ !E זכה בפרס גרייסי אלן של אגודת הנשים בטלוויזיה וברדיו, בשל "איכות מעולה והצגה יעילה של התפקידים המשתנים והחששות של נשים".
  • 2000: GLAAD (האגודה לזכויות הלהט"ב) העניקה לה את פרס הגולדן גייט, עבור "פריצות דרך והשפעה משמעותית בקידום שוויון זכויות לכל, ללא קשר לנטייה מינית או זהות מגדרית".
  • 2001: זכתה בפרס קרן למדא על עבודתה אשר "מאלצת אותנו לראות כיצד קונסטרוקציות כוזבות של גזע מיניות ומגדר פועלות באופן דומה לטשטש ולבזות זהות".
  • 2003: הקרן המשפטית האמריקאית-אסייתית העניקה לה את אות ה"צדק בפעולה".
  • 2003: NOW, ארגון הנשים הלאומי, העניק לצ'ו את פרס "Intrepid" (ללא חת).
  • 2004: האיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות העניק לצ'ו את The First Amendment Award (אות התיקון הראשון לחוקה - זה שנוגע לזכויות לחירות וזכות הביטוי).
  • 2007: המופע הקומי המצטיין בטקס פרסי הצטיינות אסייתיים של ערוץ AZN.
  • ה-30 באפריל 2008 הוכרז כ"יום מרגרט צ'ו" בעיר סן פרנסיסקו[12].

סיבובי הופעות עריכה

  • "I'm the One That I Want" (2000)
  • "Notorious C.H.O." (2002)
  • "Revolution" (2003)
  • "State of Emergency" (2004)
  • "Assassin" (2005)
  • "True Colors" (2007)
  • "Beautiful" (2008)
  • "True Colors" (2008)
  • "Cho Dependent" (2010)
  • "Mother!" (2012)

יצירות עריכה

פילמוגרפיה עריכה

טלוויזיה עריכה

Year Title Role Notes
1992 Move the Crowd סרט טלוויזיה
The Golden Palace ד"ר פונג Episode: "One Old Lady to Go"
1993 Red Shoe Diaries Episode: "Hotline"
1994 The Critic (קול) Episode: "The Pilot"
Attack of the 5 Ft. 2 Women קוני טונג סרט טלוויזיה
1994–95 All-American Girl מרגרט קים 19 פרקים
1995 Duckman מיי לין (קול) Episode: "In the Nam of the Father"
Happily Ever After: Fairy Tales for Every Child מלכה Episode: "The Princess and the Pea"
1997 Happily Ever After: Fairy Tales for Every Child האל מאו ני (קול) Episode: "The Little Mermaid"
1998 Five Houses סרט טלוויזיה
נני קארין Episode: "Mom's the Word"
2001 סקס והעיר הגדולה לין Episode: "The Real Me"
2002 One on One מאמנת Episode: "Me & My Shadow"
2006 החדר האבוד סוזי קאנג Episode: "The Comb and the Box"
Episode: "The Eye and the Prime Object"
2007 עד המוות ניקול 3 episodes
2007–09 ריק וסטיב קנדיס לינג / דמויות שונות (קול) 9 episodes
2008 Two Sisters סרט טלוויזיה
Sordid Lives: The Series מטפלת Episode: "The Day Tammy Wynette Died - Part 1"
2009–14 גדולה מהחיים טרי לי תפקיד ראשי; 72 פרקים
2010 הלוחשת לרוחות פרופ' אוורי לאנג 3 פרקים
2011–12 רוק 30 קים ג'ונג-איל Episode: "Everything Sunny All the Time Always"
Episode: "The Return of Avery Jessup"
Episode: "What Will Happen to the Gang Next Year?"
מועמדות - פרס אמי לשחקנית אורחת בסדרה קומית
2013 Where the Bears Are לנה Episode: "Bears in Chains"
כלבי מכלאה גברת ווטאנה Episode: "Rebound's First Symphony"
2014 Cabot College לורה סרט טלוויזיה
2015 ד"ר קן ד"ר וונדי פרק: "Dr. Wendi: Coming To L.A.!"
2016 איש משפחה סאג'ין (קול) פרק: "Candy, Quahog Marshmallow"
2017 המופע של מר פיבודי ושרמן הואה מולאן (קול) פרק: "Orchopti-NOT-tron / Mulan"
שארקנדו 5: הסתערות גלובלית סימון סרט טלוויזיה
2019 סדר אותי דוק' לי פרק: "Pay Day"
עובדי אלוהים אמא של אלוהים פרק: "1 Day"
2021 דוקטור דוגי קאמלואה (אנ') פרנקי פרק: "Career Babes"
The Great North ג'ן דיבוב
2023 Not Dead Yet קסנדרה פרק: "Not Scattered Yet"
2023 ברית הנשף (אנ') מיס צ'אן סרט טלוויזיה של ערוץ דיסני

קולנוע עריכה

שנה כותרת תפקיד הערות
1994 Angie אחות
1995 דור מזוין אשתו של קלארק
1996 It's My Party שרלין לי
1997 Pink as the Day She Was Born דונה
1997 עימות חזיתי וונדה
1997 Fakin' da Funk מיי-לינג
1997 Sweethearts נורין
1998 Ground Control אמנדה
1998 The Thin Pink Line טרי
1998 The Rugrats Movie קלווין קול
1999 Can't Stop Dancing ג'ו ג'ו
1999 The Tavern קרול
2000 $pent שירלי, סוכנת הנסיעות
2003 Nobody Knows Anything! סוכנת השכרת רכבים
2005 Bam Bam and Celeste סלסטה
2006 להתאהב בגרייס ג'אני
2008 שיחה שלא נענתה הבלשית מיקי לי
2008 The Snake המומחית
2009 שוב בן 17 גברת דל
2013 Amelia's 25th באבס
2013 ארמון החתונה השמאנית
2014 Senior Project גברת גאט'י
2015 Tooken "אצבע חומה"
2020 מעל ומעבר לירח דודה לינג דיבוב
בשביל מה יש חברים?! פיה
2021 טוב על הנייר מרגו
2022 Sex Appeal מה דב
The Listener
פייר איילנד ארין
TBA Brooklyn לי מיי קינג

אודיו עריכה

קומדיה עריכה

  • Drunk with Power ‏(1997)
  • Live in Houston ‏(1998)
  • I'm the One That I Want ‏(2000)
  • Notorious C.H.O.: Live at Carnegie Hall ‏(2001)
  • Revolution ‏(2003)
  • Assassin ‏(2005)
  • Beautiful ‏(2009)
  • Cho Dependent ‏(2010)
  • !Mother ‏(2013)

מוזיקה עריכה

  • Cho Dependent ‏(2010)

ספרים עריכה

  • I'm the One That I Want ‏(2000)
  • I Have Chosen to Stay and Fight‏ (2005)

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא מרגרט צ'ו בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ "Bio". Margaret Cho official site.
  2. ^ "Margaret Cho to bring socially aware laughs". The Daily Cardinal. 12 באוקטובר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ Dann McDorman (2001-11-08). "As Nasty As She Wants to Be". אורכב מ-המקור ב-2002-02-21. נבדק ב-2015-04-14.
  4. ^ George Rush; Joanna Molloy; Marcus Baram; Marc S. Malkin (18 ביולי 1999). "Cho Tells A H'wood Horror Story". New York Daily News. {{cite news}}: (עזרה)
  5. ^ Tang, Jean (באוקטובר 2002). "No Laughing Matter – Margaret Cho sounds off on political correctness, Asians in the media, and defying her parents". Jade Magazine. אורכב מ-המקור ב-2011-10-07. נבדק ב-2015-04-14. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ "Love is Love is Love". Love is Love is Love. אורכב מ-המקור ב-2011-11-24. נבדק ב-2020-06-10.
  7. ^ Margaret Cho's Blog
  8. ^ "Tour Info". True Colors Tour.
  9. ^ Malkin, Marc (10 ביולי 2008). "Deputy Margaret Cho Performing Gay Marriages". E! Online. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ J. Kim Murphy, Joaquin Phoenix, Cate Blanchett and More Stars Demand Joe Biden Call for Israel-Gaza Ceasefire: ‘Compassion Must Prevail’, Variety, ‏2023-10-20 (באנגלית אמריקאית)
  11. ^ Comedienne Margaret Cho 'to divorce' her artist husband after 11 years of open marriage‏ Mail Online,‏ 20 December 2014
  12. ^ Janine Kahn, Last Night: Margaret Cho Day at City Hall, ‏1 במאי 2008 (באנגלית)