פתיחת התפריט הראשי

מרגרט צ'ואנגלית: Margaret Cho; נולדה ב-5 בדצמבר 1968) היא קומיקאית, מעצבת אופנה, שחקנית, וזמרת קוריאנית-אמריקאית. צ'ו ידועה בעיקר בשל מופעי הסטנד-אפ שלה, בהם היא מבקרת סוגיות חברתיות ופוליטיות, בייחוד אלה הנוגעים לגזענות, מיניות ודימוי גוף. היא ביימה והופיעה בקליפים מוזיקליים, ויש לה קו אופנה משלה. היא תומכת בזכויות להט"ב, וכן זכתה בפרסים עבור עבודתה ההומניטרית למען נשים, אסייתים, והקהילה הלה"טבית.

מרגרט צ'ו
Margaret Cho
Margaret Cho 2009.jpg
מרגרט צ'ו ב-2009
לידה 5 בדצמבר 1968 (בת 50)
סן פרנסיסקו, קליפורניה
סוגה מועדפת סטנדאפ, קומדיה
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שנות הפעילות מאז 1984
שפה מועדפת אנגלית
עיסוק שחקנית, זמרת, שחקנית טלוויזיה, שחקנית קולנוע, מדבבת עריכת הנתון בוויקינתונים
http://margaretcho.com
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

חיים מוקדמיםעריכה

צ'ו נולדה למשפחה קוריאנית בסן פרנסיסקו, קליפורניה. היא גדלה בשכונה מעורבת בשנות ה-70 וה-80, בקהילה שהיא מתארת כמורכבת "מהיפים זקנים, נרקומנים לשעבר, שרופים משנות ה-60, מלכות דראג, סינים, וקוריאנים. לומר שזה היה כור היתוך - זה החלק המינורי. הייתה זו תקופה מבלבלת, מאירה, ומופלאה".[1]

הוריה של צ'ו, יאנג-הי וסונג-הון צ'ו, ניהלו חנות ספרים. אביה כתב ספרי בדיחות וכתב טור בעיתון בקוריאה הדרומית.[2]

בתיכון, צ'ו נזרקה מבית הספר בגין ציונים גרועים. לאחר שהביעה עניין בבידור, היא נבחנה והתקבלה לבית הספר לאמנויות בסן פרנסיסקו, שם הצטרפה לקבוצת אימפרוביזציה, יחד עם השחקנים סם רוקוול ואעישה טיילר.[3]

תחילת קריירהעריכה

צ'ו התחילה להופיע במועדון קומדיה ליד החנות של הוריה, ופיתחה קריירת סולו. היא הופיעה בתוכניות טלוויזיה ובאוניברסיטאות, והתחילה לעשות לעצמה שם. ב-1994 היא זכתה בפרס הקומדיה האמריקאי לקומיקאית הטובה ביותר. היא החלה לתור כהופעה הפותחת לג'רי סיינפלד, והוזמנה להשתתף בספיישל של בוב הופ וכן הייתה אורחת קבועה בתוכניתו של ארסניו הול.

טלוויזיהעריכה

 
צ'ו עושה סטנדאפ

ב-1994, פיתחה רשת ABC תוכנית סיטקום בשם All American Girl, המבוסס על הסטנדאפ של צ'ו, ובכיכובה. זו הייתה אחת התוכניות הראשונות שהתמקדו באנשים ממוצא אסייתי בארצות הברית. התוכנית וצ'ו סבלו מבעיות רבות בהפקת התוכנית. הבעיה הראשונה הייתה שהמפיקה הראשית של הסדרה, גייל ברמן, ביקרה את מראיה של צ'ו, וטענה כי פניה עגולות מדי. צ'ו הרעיבה את עצמה בשבועות המובילים לצילומים, וכתוצאה מירידה מאסיבית במשקל, סבלה מאי-ספיקת כליות.[4] בעיה נוספת שהייתה לסדרה היא ביקורת מצד אמריקאים-אסייתים, שטענו שהתוכנית מקדמת סטראוטיפים שליליים. לעומת זאת, בהפקה עצמה אמרו לצ'ו בו זמנית שהיא "אסייתית מדי" וכן שהיא "לא אסייתית מספיק". ההפקה שכרה את שירותיו של מאמן ללמד את צ'ו להיות יותר "אסייתית". בעיות אלה ואחרות גרמו לשינויים רבים בתכני הסדרה במהלך העונה היחידה שהיא הייתה באוויר, והסדרה בוטלה בסיום העונה.[5]

צ'ו עברה משבר בעקבות ביטול הסדרה, והתמכרה לסמים ואלכוהול.

משנת 1994 ועד שנות האלפיים, צ'ו הופיעה בתפקידי אורח במגוון סדרות, ובשנות האלפיים חזרה לשחק בתפקידים קבועים במספר סדרות, כולל גדולה מהחיים ורוק 30, שם גילמה את קים ז'ונג איל, שבעבור הופעתה זו זכתה בפרס אמי. מאוחר יותר היא חזרה וגילמה גם את בנו, קים ז'ונג וון.

ספריםעריכה

  • I'm the One That I Want: ב-1999 צ'ו כתבה חומר חדש על המאבק שלה בסמים ואלכוהול, על הקשיים בפריצה לעולם הבידור, ועל נושאים כמו דימוי גוף שהתמודדה איתם - ופיתחה ממנו מופע יחיד שהופיעה בו אוף ברודוויי, בהצלחה מרובה. באותה שנה היא הוציאה לאור ספר באותו שם, וכן סרט של המופע.
  • I Have Chosen to Stay and Fight: יצא ב-2005, וכולל מאמרים ופרוזה בנושאים של פוליטיקה גלובלית, זכויות אדם, ועוד.

סרטיםעריכה

ב-2004 צ'ו כתבה וכיכבה בסרט עצמאי, Bam Bam and Celeste, בו היא משחקת "פאג האג" - חברתו הטובה ביותר של גבר הומו. הקרנת הבכורה של הסרט הייתה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו ב-2005.

ביום ולנטיין 2004, צ'ו נאמה בעצרת למען נישואים חד מיניים לפני בניין הממשל בקליפורניה, ונאומה נכלל בסרט הדוקומנטרי Freedom to Marry.

צ'ו גם השתתפה בסרט עימות חזיתי עם ג'ון טרבולטה וניקולס קייג', בתור סוכנת FBI.

מופעיםעריכה

 
צ'ו במופע בורלסק

ב-2002 יצאה לסיבוב הופעות עם המופע Notorious C.H.O (על משקל שמו של הראפר שנרצח, Notorious B.I.G, שעסק בילדותה בסן פרנסיסקו של שנות ה-70, ובביסקסואליות שלה.

ב-2004 יצאה בסרט סטנדאפ נוסף, Revolution.

ב-2005, יצאה עם מופע חדש, Assassin. מופע זה הפך לסרט לייב הרביעי שלה, והוא הוקרן בערוץ הלהט"בי !Here. בכרזת הסרט, הופיעה צ'ו במדים ובציוד צניחה, כשהיא מחזיקה במיקרופון כאילו הוא נשק אוטומטי, ברפרנס לצילום של היורשת פטי הרסט מ-1974.

ב-2007, השיקה צ'ו מופע בסגנון בורלסקה, "The Sensuous Woman", וב-2008 הופיעה את הופעת הבכורה של מופע נוסף, Beautiful, בפסטיבל גאה בסידני, אוסטרליה.

ב-2013 תיירה עם המופע Mother, על שם הדמות שהיא מגלמת בפני קהלים להטב"ים כבר שנים רבות.

מוזיקה ואלבומיםעריכה

בין יתר המופעים הקומיים שלה, צ'ו גם מפיקה ומופיעה בקליפים של מוזיקה קומית. ב-2008 הוציאה סינגל שנקרא "I Cho Am a Woman" ב-iTunes, ואז ב-2010 יצאה עם אלבום באורך מלא בשם "Cho Dependant". האלבום היה מועמד לגראמי בתור האלבום הקומי הטוב ביותר. קליפים מהאלבום נכללו בספיישל של צ'ו בערוץ Showtime, ‏Margaret Cho: Cho Dependant.

ב-2010, צ'ו ביימה והופיעה בקליפ לשיר "I Wanna Be a Bear" של Pixie Herculon (שם במה של ג'יל סובול).

ב-2014, צ'ו השתתפה בקליפ של וירד אל ינקוביק, בשיר "Tacky".

תכנים פוליטיים ואקטיביזםעריכה

צ'ו מכלילה במופעיה הרבה חומר על יחסיה עם אימה, במיוחד על הפערים בין המנטליות של אימה כמהגרת לבין חוויותיה של צ'ו כילידת ארצות הברית. במופעים, צ'ו מחקה את המבטא הכבד של אימה. מופעיה של צ'ו ידועים כבוטים מבחינה מינית, והיא גם מדברת בפתיחות על נושאים כמו גזענות, התמכרות לסמים ואלכוהול, הפרעות אכילה, ביסקסואליות, האובססיה שלה לגברים הומואים, סטראוטיפים על אמריקאים-אסייתים, ועוד.

פלח משמעותי מהחומר שלה מתעסק בנושאים להט"ביים. היא גם תומכת בזכויות להט"ב מחוץ למופעים שלה - בבלוג היומי שלה, באתר הרשמי שלה, ובאירועים להט"בים. כשראש העיר של סן פרנסיסקו הורה לעירייה להנפיק אישורי נישואים לזוגות חד-מיניים ב-2004 (עד שבית המשפט העליון של המדינה פסקה נגד), צ'ו פתחה אתר מיוחד לעידוד הזכות לנישואים חד-מיניים, בשם Love is Love.[6]

במופעיה, צ'ו גם נוגעת בסוגיות פוליטיות ותרבותיות. היא דיברה באופן גלוי נגד נשיא ארצות הברית לשעבר ג'ורג וו. בוש, מה שגרר תגובות נזעמות מצד קונסרבטיבים, כולל איומים בהפגנות נגד המופע שלה בטקסס. למרות שבסופו של דבר המפגינים נגדה לא הופיעו, היא קיימה הפגנה נגדית מחוץ למועדון בו התקיימה ההופעה, עד שאנשי הביטחון דרשו ממנה להיכנס פנימה. ב-2004, באמצע הופעה באירוע תאגידי, נקטע המיקרופון של צ'ו, והתזמורת קיבלה הוראה לנגן. לדבריה של צ'ו, זה קרה כי מנהל מרכז האירועים לא אהב את הביקורת שהעבירה על בוש.[7]

באותה שנה, בוועידה הדמוקרתית הלאומית, צ'ו התבקשה לא להגיע לנאום באירוע התרמה לארגון להט"בי (היה זה ארגון שנחשב מאוד במיינסטרים, ה-HRC) למרות שהיא הוזמנה על ידם מראש, מחשש שהרטוריקה האנטי-בוש שלה יגרום למחלוקות.

ב-2007, יצאה לסבב הופעות עם המופע True Colors, יחד עם סינדי לאופר, דבי הארי, הדרזדן דולס, אינדיגו גירלז, רופוס ויינרייט, ועוד. הרווחים של True Colors נתרמו לארגונים להט"ביים, כולל ה-HRC, PFLAG, ו- The Matthew Shepard Foundation.[8]

כשנישואים חד-מיניים נהיו חוקיים בקליפורניה, ב-2008, צ'ו הוסמכה על ידי עיריית סן פרנסיסקו לבצע טקסי נישואים.[9]

פרויקטים נוספיםעריכה

חיים אישייםעריכה

צ'ו נישאה ב-2003 לאל רידנור, אמן מלוס אנג'לס. השניים ניהלו נישואים פוליאמוריים במשך 11 שנים, עד שב-2014 צ'ו הכריזה שהם עומדים להתגרש.

צ'ו מגדירה את עצמה כביסקסואלית, כקווירית, וכפוליאמורית.[10]

פרסים והכרהעריכה

  • 1999: מופע היחיד של צ'ו, I'm the One That I Want, זכה בפרס מופע השנה של ניו יורק מגזין, ונמנה בין מופעי השנה של Entertainment Weekly.
  • 2000: תוכנית פרופיל של צ'ו בערוץ !E זכה בפרס גרייסי אלן של אגודת הנשים בטלוויזיה וברדיו, בשל "איכות מעולה והצגה יעילה של התפקידים המשתנים והחששות של נשים".
  • 2000: GLAAD (האגודה לזכויות הלהט"ב) העניקה לה את פרס הגולדן גייט, עבור "פריצות דרך והשפעה משמעותית בקידום שוויון זכויות לכל, ללא קשר לנטייה מינית או זהות מגדרית".
  • 2001: זכתה בפרס קרן למבדה על עבודתה אשר "מאלצת אותנו לראות כיצד קונסטרוקציות כוזבות של גזע מיניות ומגדר פועלות באופן דומה לטשטש ולבזות זהות".
  • 2003: הקרן המשפטית האמריקאית-אסייתית העניקה לה את אות ה"צדק בפעולה".
  • 2003: NOW, ארגון הנשים הלאומי, העניק לצ'ו את פרס "Intrepid" (ללא חת).
  • 2004: האיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות העניק לצ'ו את The First Amendment Award (אות התיקון הראשון לחוקה - זה שנוגע לזכויות לחירות וזכות הביטוי).
  • 2007: המופע הקומי המצטיין בטקס פרסי הצטיינות אסייתיים של ערוץ AZN.
  • 8 באפריל 2008 הוכרז כ"יום מרגרט צ'ו" בעיר סן

סיבובי הופעותעריכה

  • "I'm the One That I Want" (2000)
  • "Notorious C.H.O." (2002)
  • "Revolution" (2003)
  • "State of Emergency" (2004)
  • "Assassin" (2005)
  • "True Colors" (2007)
  • "Beautiful" (2008)
  • "True Colors" (2008)
  • "Cho Dependent" (2010)
  • "Mother!" (2012)

יצירותעריכה

פילמוגרפיהעריכה

טלוויזיהעריכה

Year Title Role Notes
1992 Move the Crowd TV movie
1992 The Golden Palace Dr. Fong Episode: "One Old Lady to Go"
1993 Red Shoe Diaries Episode: "Hotline"
1994 The Critic (voice) Episode: "The Pilot"
1994 Attack of the 5 Ft. 2 Women Connie Tong TV movie
1994–95 All-American Girl Margaret Kim 19 episodes
1995 Duckman Mai Lin (voice) Episode: "In the Nam of the Father"
1995 Happily Ever After: Fairy Tales for Every Child Queen Episode: "The Princess and the Pea"
1997 Happily Ever After: Fairy Tales for Every Child Hul Muh Ni (voice) Episode: "The Little Mermaid"
1998 Five Houses TV movie
1998 The Nanny Caryn Episode: "Mom's the Word"
2001 Sex and the City Lynne Episode: "The Real Me"
2002 One on One Coach Episode: "Me & My Shadow"
2006 החדר האבוד Suzie Kang Episode: "The Comb and the Box"
Episode: "The Eye and the Prime Object"
2007 'Til Death Nicole 3 episodes
2007–09 Rick & Steve: The Happiest Gay Couple in All the World Condie Ling / Various (voice) 9 episodes
2008 Two Sisters TV movie
2008 Sordid Lives: The Series Therapist #17 Episode: "The Day Tammy Wynette Died - Part 1"
2009–14 Drop Dead Diva Teri Lee Main role, 72 episodes
2010 Ghost Whisperer Prof. Avery Grant 3 episodes
2010 The A-List: New York Herself Episode: "Texting and Tears"
2011–12 30 Rock Kim Jong-Il Episode: "Everything Sunny All the Time Always"
Episode: "The Return of Avery Jessup"
Episode: "What Will Happen to the Gang Next Year?"
Nominated - Primetime Emmy Award for Outstanding Guest Actress in a Comedy Series
2013 Where the Bears Are Mistress Lena Episode: "Bears in Chains"
2013 Pound Puppies Mrs. Wattana Episode: "Rebound's First Symphony"
2014 Cabot College Laura TV Movie
2015 All About Sex[11] Co-host  

קולנועעריכה

Year Title Role Notes
1994 Angie Admissions Nurse #2
1995 The Doom Generation Clerk's Wife
1996 It's My Party Charlene Lee
1997 Pink as the Day She Was Born Donna
1997 Face/Off Wanda
1997 Fakin' da Funk May-Ling
1997 Sweethearts Noreen
1998 Ground Control Amanda
1998 The Thin Pink Line Asia Blue / Terry
1998 The Rugrats Movie Lt. Klavin (voice)
1999 Can't Stop Dancing JoJo
1999 The Tavern Carol
2000 $pent Travel Agent (Shirley)
2002 Grocery Store Store Clerk Video short
2003 Nobody Knows Anything! Rental Car Agent
2005 Bam Bam and Celeste Celeste / Mommy
2006 Falling for Grace Janie
2007 Girltrash! Min Suk Video short
2007 Love Is Love Jealous Girlfriend at movie Short film
2008 One Missed Call Det. Mickey Lee
2008 The Snake The Expert
2008 Prop 8: The Musical California Gays and The People That Love Them Short film
2009 17 Again Mrs. Dell
2011 Mindwash. The Jake Sessions Dr. Francine Kovinsky (voice) Short film
2011 Thugs, the Musical! Yvette Short film
2012 The Immigrant Margaret Short film
2013 Amelia's 25th Babs
2013 Wedding Palace The Shaman
2013 Fish Power Queen Tilapia Short film
2014 Senior Project Ms. Ghetty

אודיועריכה

קומדיהעריכה

  • Drunk with Power ‏(1997)
  • Live in Houston ‏(1998)
  • I'm the One That I Want ‏(2000)
  • Notorious C.H.O.: Live at Carnegie Hall ‏(2001)
  • Revolution ‏(2003)
  • Assassin ‏(2005)
  • Beautiful ‏(2009)
  • Cho Dependent ‏(2010)
  • !Mother ‏(2013)

מוזיקהעריכה

  • Cho Dependent ‏(2010)

ספריםעריכה

  • I'm the One That I Want ‏(2000)
  • I Have Chosen to Stay and Fight‏ (2005)

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא מרגרט צ'ו בוויקישיתוף


הערות שולייםעריכה

  1. ^ "Bio". Margaret Cho official site. 
  2. ^ "Margaret Cho to bring socially aware laughs". The Daily Cardinal. 12 באוקטובר 2014. 
  3. ^ Dann McDorman (8 בנובמבר 2001). "As Nasty As She Wants to Be". 
  4. ^ George Rush; Joanna Molloy; Marcus Baram; Marc S. Malkin (18 ביולי 1999). "Cho Tells A H'wood Horror Story". New York Daily News. 
  5. ^ Tang, Jean (אוקטובר 2002). "No Laughing Matter – Margaret Cho sounds off on political correctness, Asians in the media, and defying her parents". Jade Magazine. 
  6. ^ "Love is Love is Love". Love is Love is Love. 
  7. ^ Margaret Cho's Blog
  8. ^ "Tour Info". True Colors Tour. 
  9. ^ Malkin, Marc (10 ביולי 2008). "Deputy Margaret Cho Performing Gay Marriages". E! Online. 
  10. ^ Comedienne Margaret Cho 'to divorce' her artist husband after 11 years of open marriage‏ Mail Online,‏ 20 December 2014
  11. ^ http://www.thewrap.com/all-about-sex-co-host-margaret-cho-i-want-everyone-to-have-orgasms/