מרדכי אדלר

מרדכי אדלר (9 באוקטובר 1915 – 7 במאי 2000) היה חבר בשומר הצעיר ובמהלך מלחמת העולם השנייה סייע לעשרות חברי תנועתו וליהודים אחרים לעבור את הגבול להונגריה, בשנת 2022 קיבל את אות המציל היהודי.

מרדכי אדלר

לידה	9 באוקטובר 1915 דונאיסקה סטרדה, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	7 במאי 2000 (בגיל 84) חולון, ישראל
שם לידה	Mátyás
מדינה	ישראל
תאריך עלייה	17 ביולי 1944
מפלגה	תנועת המזרחי, מפלגת פועלים השומר הצעיר, המפלגה הפרוגרסיבית
בת זוג	הדסה אדלר (הדויג רוזנקרנץ)
צאצאים	אורי אדלר, עמיר (עמי) אדלר
פרסים והוקרה	אות המציל היהודי

ביוגרפיה

נולד בעיר דונאיסקה סטרדה באוסטרו-הונגריה (כיום בסלובקיה) למשה ושרה אדלר. משפחתו הייתה אמידה, בעלת בית דפוס. בילדותו למד בחדר ובישיבה, בנוסף ללימודים בבית ספר כללי ותיכון. כשהיה בן 17 הורע מצבה הכלכלי של המשפחה עקב המשבר הכלכלי העולמי של 1929. בעקבות זאת עזב מרדכי את הישיבה והחל לעבוד בבית הדפוס המשפחתי. בנוסף החל ללמוד את המקצוע הדפוס בברטיסלאבה.

בזמן מלחמת העולם השנייה

עם סיפוח העיירה להונגריה בבוררות וינה הראשונה התגברה בה האנטישמיות. ב-1942 החל גירוש היהודים שלא היו אזרחי הונגריה. בתקופה זו היה אדלר פעיל במחתרת החלוצית בהונגריה ועסק בהצלת עשרות רבות של יהודים והברחתם מאזור ברטיסלבה לאזור בודפשט. ב-30 באפריל 1942 גילו הגרמנים את כתובתו, והוא נעצר על ידי המשטרה והובא לחקירה. הוא נחקר בעינויים על פעילותו כמבריח גבולות ובחשד להיותו קומוניסט עקב הימצאות מטפחת אדומה שהייתה בתיקו. למרות העינויים הקשים שעבר שתק אדלר בחקירתו. כשנשאל היכן הסתיר את הבורחים ענה שהם העבירו את הלילה בבית הכנסת לאחר תפילת הערבית אך לא יודע מה עלה בגורלם לאחר מכן. הוא שוחרר אך נעצר שוב כעבור כמה ימים בדרך למרכז של השומר הצעיר בבודפשט ונחקר במשך ארבעה ימים ולילות. אביו נלקח לחקירה אף הוא, אך לא ידע פרטים מכיוון שלא היה שותף פעיל בהברחות. השניים נפגשו שוב כעבור כמה ימים בבית המאסר. למרות הלשנות של אחרים, ביניהם שמש בית הכנסת שאמר שהוא משקר, הגרמנים האמינו לו מאחר שעמד זמן רב בעינויים, שבמהלכם נקרע עור התוף באחת מאוזניו, ולא סיפר דבר על פעילות חברי התנועה.

אדלר היה האחרון מחברי התנועה שנעצר, והוא הועבר יחד עם אביו למחנה גאראן' שם אוזנו קיבלה טיפול מרופא יהודי שהיה בין העצורים. הוא שהה במחנה כ-3 חודשים, במהלכם עבד בשדה ירקות ולמד עברית מרופא פולני שלימד אותו ואת חבריו.

כעבור 3 חודשים הועבר למחנה קומארנו שהכיל כ-500 אסירים יהודים בלבד, שם הועבד בעבודות פרך. אדלר, שהיה למוד ניסיון ממחנה גאראן' הדריך את האסירים האחרים איך לשרוד ולאכול גם אם האוכל לא כשר. הוא שהה במחנה כשנה ושוחרר עקב החורף לשלושה חודשים, כי היה קר מדי להעביד את האסירים בחוץ. לאחר שלושה חודשים, חזר אל המחנה ושהה בו עד קיץ 1943. בשלושת החודשים שהיה מחוץ למחנה נפגש מדי יום ראשון עם חברי המחתרת בהרים בזכות ניירות אריים מזויפים בהם החזיק. קשר זה עם חברי המחתרת עזר לו לעבור את התקופה הקשה.

לאחר מכן הועבר לנמל בודפשט ועבד שם בסבלות. בנמל התקיימה מעין אוטונומיה יהודית שניהלה את החיים של האסירים. בכל יום ראשון הוא היה מתגנב החוצה מהנמל ונפגש עם חברי המחתרת למרות האיסור החמור. אז הוא גם קיבל את הכינוי "תלך" שבעברית שלהם משמעותו אחד שבא והולך. כינויו המחתרתי היה "תלך מתיאש" (מתיאש הוא שמו בהונגרית).

בריחה ועלייה לארץ ישראל

המצב נהיה גרוע יותר עם כניסת הגרמנים להונגריה במרץ 1944 ונהיה קשה יותר לברוח ולהיפגש עם חברי המחתרת. הקשר איתם נעשה דרך בת דודתו אילונה באום שיכלה להסתובב בחופשיות מכיוון שהייתה בלונדינית. ביולי 1944 הוחלט שהוא צריך לברוח במסגרת פרויקט להברחת יהודים מהונגריה לרומניה שנקרא "הטיול". אדלר קיבל מסמכים מזויפים חדשים עם השם שליסל. בתחנת הרכבת חיכה לו ולשניים מחבריו רפי בנשלום, ממנהיגי המחתרת, ומסר להם את כרטיסי הרכבת. כשהגיעו לגבול רומניה חיכה להם איכר הונגרי עם עגלה, אצלו שהו יומיים שאחריהם העביר אותם את הגבול לרומניה. אחרי יום הליכה גשום ביער נעצרו על ידי חייל רומני ששיחרר אותם אחרי שקיבל שעון כשוחד. הם מצאו מקום בו הרכבת מאטה עקב סיבוב מסוכן וקפצו עליה כל הדרך לבוקרשט, שם פגש עוד אנשים שחיכו לעלות לארץ ישראל.

מבוקרשט, אדלר הגיע לנמל קונסטנצה שלחוף הים השחור ומשם היה אמור להפליג באחת הספינות שאורגנו על ידי המוסד לעליה ב'. הוא היה מיועד להפליג ב-3 באוגוסט בספינה בשם מפקורה (שבהמשך נודע לו שהוטבעה על ידי פגזים מצוללת גרמנית ורק 5 מנוסעיה ניצלו), אבל במקרה הוא פגש שם אחד ממארגני העלייה שהיה אדם שאדלר העביר מסלובקיה להונגריה ובתור הכרת תודה קיצר לו את התור והעלה אותו על האונייה קזבק שהפליגה ב-6 ביולי האונייה עגנה כעבור יומיים באיסטנבול, שם התקבלה על ידי אנשים מהקהילה היהודית במקום. מטורקיה נסע ברכבת דרך סוריה ולבנון למעבר ראש הנקרה.

בארץ ישראל

לאחר הגיעו לגבול נעצר על ידי הבריטים וב-17 ביולי 1944 הועבר למחנה עתלית בו שהה כשבועיים עד להגיעו לקיבוץ העוגן. בקיבוץ הכיר את אשתו הדסה לבית רוזנקרנץ, שעלתה לארץ כמה שנים לפניו. הם עזבו את הקיבוץ במאי 1946 ועברו לתל אביב, שם גם נישאו ביוני של אותה השנה. בתל אביב השניים גרו בדירת מרתף בעלת חדר אחד ביחד עם שלוש אחיותיו. באוקטובר 1946 עבר לחולון.

שירות צבאי

אדלר הצטרף לארגון ההגנה והיה חבר פעיל עד פירוקו. במלחמת השחרור צורף לחטיבת אלכסנדרוני. בשנת 1948, בהיותו בשירות פעיל, שבר את ידו והועבר מתפקיד לחימה לתפקיד של תומך לחימה בסדנת הרכב החטיבתית. השתתף גם במבצע קדש כאיש מילואים. שירת מספר שנים במילואים בדפוס הצבאי ואחר כך בהג"א (לימים פיקוד העורף).

קריירה

לאחר שעזב את הקיבוץ החל לעבוד במקצוע הדפוס. בתחילה עבד בשני בתי דפוס בתל אביב ובשלב מאוחר יותר עזב את העבודה בבית דפוס אחד בו עבד בשעות הערב והחל לעבוד בעיתון ההונגרי "אוי קלט" (Új Kelet). בשנת 1952 פתח בית דפוס שהיה ידוע בהדפסות המיוחדות שנעשו שם בעזרת מכונה ייעודית שהובאה מארצות הברית. התמחות מיוחדת הייתה בתחום הייעול המשרדי בתקופה טרם המצאת המחשב.

אדלר עבד בבית הדפוס עד פרישתו לגמלאות בגיל 81. עם יציאתו לגמלאות התמסר לתחביב שפיתח בעשר השנים האחרונות לחייו, הכנת תמונות תבליט בשיטה שפיתח.

שיוך מפלגתי

בנערותו היה חבר בתנועת המזרחי. לאחר עזיבתו את הדת הצטרף לשומר הצעיר. בארץ ישראל הוא המשיך להיות חבר במפלגת פועלים השומר הצעיר עד לאיחודה בשנת 1948 עם התנועה לאחדות העבודה פועלי ציון, איחוד שהביא להקמת מפלגת מפ"ם. בשנות ה-50, כאשר כבר היה בעל עסק משלו, הוא היה לחבר במפלגה הפרוגרסיבית. בהמשך הוא תמך במפלגה הליברלית הישראלית והיה שייך לזרם המרכזי במפלגת גח"ל.

חיים אישיים

היה נשוי להדסה (הדוויג Hedwig) לבית רוזנקרנץ. הזוג התגורר בחולון ולו שני ילדים. אדלר נפטר ב-7 במאי 2000 מקריש דם במוח ונקבר בחלקת ההגנה בבית העלמין הדרום בחולון.

קישורים חיצוניים

• מרדכי אדלר, באתר העמותה לחקר תנועות הנוער הציוניות בהונגריה
• ספר הזכרון לקהילת דונאסרדאהלי
• תמלול עדות של מרדכי אדלר, באתר יד ושם.
• הקלטת עדות של מרדכי אדלר ביד ושם
• יהודים שהצילו יהודים בשואה