מרדכי שני

רופא ישראלי

מרדכי שני (נולד ב-1938 בתל אביב[1]), לשעבר מנכ"ל משרד הבריאות בשתי תקופות כהונה, ומנהל המרכז הרפואי שיבא. ממייסדי המכון הלאומי לחקר מדיניות הבריאות הפועל בתל השומר, ומנהלו הראשון. אחת הדמויות שלהן הייתה השפעה מכרעת על עיצוב מערכת הבריאות בישראל מאז אמצע שנות ה-70. חתן פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה לשנת 2009.

מרדכי שני
Mordechai Shani, MD.JPG
לידה 1938 (בן 82 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
לימודי רפואה האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקידים רופא עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס ישראל (2009) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

בשנת 1965 קיבל תואר דוקטור לרפואה מהאוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1971 קיבל תואר מומחה ברפואה פנימית לאחר התמחות בבית החולים תל השומר.

כיהן כמנהל המחלקה הפנימית במרכז הרפואי שיבא (שנקרא אז בית החולים תל השומר). במקביל, בתקופה שלאחר מלחמת ששת הימים ועד 1971, שימש כמנהל שירותי הרפואה ברצועת עזה ובחצי האי סיני.[1] לאחר פטירתו של המנהל הראשון של בית החולים, חיים שיבא, בשנת 1971, נתמנה שני למנהל בית החולים וכיהן בתפקיד זה למעלה מ-30 שנה, עד לשנת 2004. היה חבר בוועדת נתניהו לחקר מערכת הבריאות בישראל, שמסרה המלצותיה בשנת 1990. כיהן בוועדה הממשלתית שמונתה בשנת 2000 להציע רפורמה בשירותי בריאות הנפש.

לשני היה תפקיד מרכזי בחקיקתו של חוק שיקום נכי נפש בקהילה. למרות שבאותה עת לא החזיק בתפקיד רשמי במשרד הבריאות, שני מונה על ידי מנכ"לי המשרד באותה עת כאחראי על קידום החוק. במסגרת תפקידו זה, פעל רבות כדי לקדם את תהליך החקיקה. עמד בראש תוכנית הפיילוט שקדמה לחוק, והיה היו"ר הראשון של המועצה הארצית לשיקום נכי נפש בקהילה, שהוקמה בעקבות חקיקת החוק.[2]

ב-2005 ייסד את בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת תל אביב ובמשך מספר שנים עמד בראשו.

במשך מספר שנים שימש כיו"ר ועדת סל הבריאות, היא הוועדה הקובעת את הרכבו של סל השירותים והתרופות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי.

ב-2007 הקים את מיזם "מוטק'ה" לאוכלוסייה המבוגרת בישראל, הכולל אתר אינטרנט וקורסי הדרכת אינטרנט לגמלאים במחיר מסובסד.

ב-2010 הקים את מיזם "כמוני" רשת חברתית, ראשונה מסוגה בארץ, המיועדת לחולים כרוניים, במסגרתה יכולים חולים במחלות כרוניות שונות להתייעץ ולחלוק מידע עם אנשים כמוהם ועם מומחים מקצועיים.

כיהן כדקאן בית הספר למקצועות הבריאות במרכז ללימודים אקדמיים באור יהודה, ויושב ראש ועדה רפואית של המכון הרפואי לבטיחות בדרכים, הבודקת את כשירותם של אזרחים לנהיגה.

ב-1970 קבל את פרס אלברט שווייצר על פעילות הומניטרית ברצועת עזה ובסיני.

ב-2009 הוענק לו פרס ישראל על מפעל חיים ותרומה למערכת הבריאות. תנועת אומ"ץ פנתה לשר החינוך גדעון סער בבקשה שתישקל מחדש הענקת פרס ישראל לפרופ' שני. אומ"ץ נימקה את בקשתה בכך כי לאורך פעילותו הרפואית ציבורית הוא היה מעורב בתופעות חריגות רבות של שחיתות וקשרי הון שלטון שעוררו ביקורת משפטית וציבורית.[3]

בשנת 2017 הוענק לו תואר יקיר העיר רמת גן.[4]

ביקורת על פעילותועריכה

העיתונאי אריה אבנרי טען כי כאשר שימש בתפקידו תחת שר הבריאות אהוד אולמרט, הוציא לפועל עסקה סיבובית שבמסגרתה רכשו בתי החולים ציוד יקר שלא נזקקו לו מחברת מיקרושב שהייתה בבעלותו של יגאל כהן אורגד. בעבר שר האוצר ומקורבו של אולמרט.[5] בהחלטת בג"ץ שהגיש נגדו אריה אבנרי בעניין פרשיות ניהול עסקים פרטיים בהונגריה ושלשול מאות אלפי דולרים לכיסו הפרטי, נאסר על עליו לכהן בשורה של תפקידים ציבוריים, למשל מנכ"ל ביה"ח תל השומר. במצוות אותה החלטת בג"ץ הוא פוטר ממנכ"לות משרד הבריאות.[דרוש מקור]

חבר הכנסת רן כהן פנה ליועץ המשפטי לממשלה מני מזוז בבקשה לבדוק ניגוד עניינים שעולה מהתנהלותו ברפורמה לבריאות הנפש. לטענתו של כהן, באותו הזמן ששני שימש כיזם של הרפורמה וכיו"ר הוועדה המייעצת למשרד הבריאות הוא גם ניהל בפועל את המרכז הרפואי הפרטי "מעיני הישועה", בית חולים שאמור היה לספק שירותי אשפוז פסיכיאטרי בתשלום עם כניסת הרפורמה.[6]

נוסף על כך, הופנתה כלפי שני ביקורת על החלטות שקיבל כאחראי על חלוקת כספי ניצולי השואה והפנייתם לגופים מקורבים שניהל בעבר ולא לצורכי ניצולי שואה ייעודם המקורי.[7] במיוחד מעוררים מחלוקת מאות אלפי השקלים שהעביר פרופ' שני ביושבו כיו"ר הוועדה המייעצת של "החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה" ל"חוג הידידים של המרכז הרפואי שיבא בתל השומר" אותו ניהל בעבר.

נטען כי בנו, אור שני, מונה לסגן מנהל התפעול של בית החולים תל השומר בזמן שהוא משמש כיו"ר התאגיד הרפואי של בית החולים, וזאת בניגוד לתקנות שירות המדינה (תקשי"ר).[8]

כמו כן נטען נגדו כי מכון לואיס המנוהל על ידו קיבל העברות תקציביות ממשרד הבריאות ללא מכרז. בעתירת בג"ץ שהגישו נגדו 12 עמותות נכים, מכוני אורתופדיה ונכים פרטיים, הוגשו מסמכים שהראו שבניגוד לחוק החברות, מכון לואיס לא הגיש דוחות לרשם החברות במשך שנים. עוד נטען באותה עתירה שפרופ' שני התעמר בנכים כשסירב לספק להם נעליים מיוחדות בהתאם לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, ובכך העמידם בסכנת החמרה עד כדי כריתת גפיים במקרים של נכים סוכרתיים, כל זאת כדי לשמר את מיליוני השקלים שמכון לואיס מתוקצב מכספי משלם המיסים ברשותו של המכון.[9]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה