פתיחת התפריט הראשי

ג'ורג' אליוט

סופר בריטי נודר
(הופנה מהדף מרי אן אוונס)


שגיאות פרמטריות בתבנית:סופר

פרמטרים ריקים [ הוצאות ספרים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

ג'ורג' אליוט
George Eliot
George Eliot, por François D'Albert Durade.jpg
לידה 22 בנובמבר 1819
נאניטון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 22 בדצמבר 1880 (בגיל 61)
לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה מרי אן אוונס
עיסוק מחברת רומנים, מתרגמת, פילוסופית, סופרת, משוררת, עיתונאית, מסאית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן/בת זוג ליואיס. עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום אנגלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים קולג' בדפורד עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם ספרותי ספרות ריאליסטית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות הטחנה על הנהר פלוס, סילס מרנר, מידלמארץ', דניאל דרונדה, אדם ביד, רומולה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
פורטרט של ג'ורג' אליוט, מאת סמואל לורנס, 1860 בערך
ג'ורג' אליוט, 1865 בערך

מרי אן אוונסאנגלית: Mary Ann Evans;‏ 22 בנובמבר 1819 - 22 בדצמבר 1880), ידועה בשם העט שלה ג'ורג' אליוט (באנגלית: George Eliot), הייתה נובליסטית בריטית, משוררת, עיתונאית, מתרגמת, ואחת מהסופרות המובילות של התקופה הוויקטוריאנית. היא כתבה שבעה רומנים, כולל "אדם ביד" (1859), "הטחנה על הנהר פלוס" (1860), "סילס מרנר" (1861), "רומולה" (1862-63), "מידלמארץ'" (1871-72), ו"דניאל דרונדה" (1876), רובם ממוקמים במחוזות אנגליה ומאופיינים בריאליזם ובתובנותיהם הפסיכולוגיות.

על-אף שסופרות פרסמו בתקופתה את יצירותיהן תחת שמן האמיתי, אליוט ביקשה לברוח מהסטראוטיפ הטוען כי כתיבה נשית מוגבלת אך ורק ליצירת רומנים קלילים. בנוסף, אליוט רצתה שיצירותיה ישפטו בנפרד מעבודותיה המוכרות כעורכת וכמבקרת. גורם נוסף שייתכן והשפיע על שימושה בשם עט הוא רצונה להגן על חייה הפרטיים מפני הציבור, ובכך למנוע את השערורייה שייתכן והייתה נוצרת בגלל מערכת היחסים שניהלה עם ג'ורג' הנרי לואס(אנ') הנשוי.

קורות חייםעריכה

אליוט נולדה בחווה בקרבת נאניטון (אנ') שבמחוז ווריקשייר, וכתבה ברבות מיצירותיה על החיים בעיירות השדה. היא השתמשה בשם-עט גברי, לדבריה, כדי להבטיח יחס רציני ליצירותיה. אמנם נשים פרסמו ספרים באופן חופשי תחת שמן, אך אליוט רצתה להבטיח שלא יתייחסו אליה ככותבת רומנים רומנטיים. גורם נוסף לבחירתה בשם-העט, היה אולי הרצון להגן על פרטיותה, ולמנוע שערוריות בקשר למערכת היחסים שלה עם ג'ורג' הנרי לואס.

מרי אן אוונס-קרוס הייתה בתם השלישית של כריסטיאנה אוונס ורוברט אוונס, סוכן מקרקעין ומנהל האחוזה הגדולה אדברי-היל(אנ') בווריקשייר. בילדותה הייתה קרובה לאחיה הבכור אייזיק, קשר שבא לידי ביטוי מאוחר יותר בספרה "הטחנה על הנהר פלוס", בתיאור הקשר בין מגי טליבר ואחיה האהוב טום. מגיל צעיר הושפעה ממטיף אוונגליסטי בשם ג'ון אדמונד ג'ונס. מאוחר יותר אימצה דעות ליברליות יותר, בין השאר בעקבות היכרותה עם צ'ארלס וקרוליין בריי. ב-1836 מתה אמה, ומרי-אן התחילה לנהל את משק ביתו של אביה. היא המשיכה להרחיב את השכלתה על ידי קריאה מרובה ולימודי גרמנית ואיטלקית.

ב-1841 עברה לקובנטרי, שם קבלה עבודת תרגום של חיי ישו מאת שטראוס. ב-1850 החלה לכתוב ולערוך את כתב העת "וסטמינסטר רוויו", שייסדו ג'ון סטיוארט מיל וג'רמי בנת'ם. ב-1854 עברה לחיות עם ג'ורג' הנרי לואס ללא נישואים, ולו כי אשתו סירבה להתגרש ממנו. למרות השערורייה שנלוותה לחייה עם לואיס, הם חיו יחד עד מותו ב-1878. לואיס עודד אותה לכתוב סיפורת, וב-1858 פרסמה בכתב עת את הסיפור עמוס ברטון, הראשון מתוך קובץ הסיפורים סצנות מחיי כמרים. כאן השתמשה לראשונה בשם-העט ג'ורג' אליוט, השם עורר השערות רבות בקשר לזהות הכותב. היא המשיכה לכתוב ברצף את הרומנים שלה, וגם מאמרים, ביקורות ומסות. היא הוערכה ככותבת חשובה כבר מתחילת דרכה.

ב-1880, שנתיים לאחר מותו של לואיס, נישאה ג'ורג אליוט לג'ון קרוס, בנקאי אמריקאי שהיה צעיר ממנה בעשרים שנה. היא מתה שבעה חודשים אחרי נישואיהם, ונקברה בלונדון.

יצירתהעריכה

ספרה הידוע ביותר, "מידלמארץ'", מהווה נקודת מפנה בתולדות הרומן. בספר זה הציגה אליוט את סיפורם של תושבי עיר אנגלית קטנה, ערב קבלת חוקי הרפורמה ב-1832. הדמויות הראשיות ברומן, דורותיאה ברוק וטרשיוס לידגייט, שואפות לחיים יוצאי דופן, אך מימוש שאיפותיהן מוגבל על ידי המציאות והחברה השמרנית הסובבת אותן. הרומן "מידלמארץ'" מתאפיין בתובנה פסיכולוגית עמוקה, ובתיאור מורכב של הדמויות.

אליוט כתבה בהבחנה פוליטית חדה. החל ברומן "אדם ביד" ועד "הטחנה על הנהר פלוס", דרך "סילס מרנר", תמיד כתבה אליוט על אנשים מחוץ לזרם המרכזי בחברה ועל זרותם בחברה בה הם חיים. מאז ג'יין אוסטן לא קמה סופרת בעלת מודעות עמוקה לבעיות חברתיות כמוה, והיא הצביעה רבות על הצביעות בחיי בעלי האחוזות הכפריים. ספריה עוסקים בנושאים פוליטיים, דוגמת המשבר פוליטי העומד בלב "מידלמארץ'". בתקופה שבה פרסמה אליוט את הרומן "דניאל דרונדה", התמעטו מכירות ספריה והיא הפכה פחות מוכרת.

רוב עלילות ספריה של אליוט מתרחשות באנגליה של המאה ה-19, יוצא דופן הוא הרומן ההיסטורי "רומולה" שעלילתו מתרחשת בפירנצה של המאה ה-15.

ספריה של אליוט נמכרו היטב וזכו לשבחים רבים על סגנון כתיבתה ובהירות מחשבתה. מבנה המשפטים בכתביה ברור ומאוזן, והיא נהגה לשלב אירוניה במשפטים פשוטים, בצורה יוצאת דופן. הערותיה של אליוט כמספרת לגבי הדמויות כוללות סימפתיה רבה. הגיבורים, הנבלים ודמויות המשנה - כולם מוצגים כבעלי מודעות מלאה למעשיהם.

רומן היסטורי העוסק ב"בעיה היהודית"עריכה

"דניאל דרונדה" הוא הרומן האחרון שכתבה. במרכזו עומדת דמות של יהודי, המעדיף את אהבת בת עמו על פני אהבתה של נוכריה. ברומן זה, שתרגם לעברית לראשונה דוד פרישמן, הציגה ג'ורג' אליוט את היהדות כגורם מוסרי ותרבותי בעל ערך אנושי אוניברסלי, וכיוון שאף הטיפה בו לתחייתו הלאומית של עם ישראל במולדתו עתיקת-הימים, היא נחשבת כאחת ממבשרי הרעיון הציוני, ולכן נקראו על שמה רחובות בתל אביב, בירושלים ובחיפה.

ספריהעריכה

ספריה שתורגמו לעבריתעריכה

ספרים נוספיםעריכה

  • Scenes of Clerical Life, 1857
  • רומולה Romola, 1863
  • Felix Holt, the Radical, 1866

לקריאה נוספתעריכה

  • ג'ורג' אליוט – 'אמנות הסיפור' (מאנגלית: שירלי פינצי-לב), דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ה, 2015.
  • ג'ורג' אליוט – 'חריצת משפט על סופרים' (מאנגלית: אביעד שטיר), 'דחק - כתב עת לספרות טובה', כרך ט', 2018.
  • רות הכהן-פינצ'ובר, "מוזיקה פולחנית ופולמוס החמלה: היהודי כקטגוריה אסתטית אצל ריכארד וגנר וג’ורג’ אליוט", תאוריה וביקורת 17, 2000.
  • משה דור, "האנגליה שחזתה את מדינת-היהודים" - מלאו 100 שנה למות ג’ורג’ אליוט, שברומאן 'דניאל דרונדה' קראה לשיבת ציון", "מעריב", דצמבר 1980.
  • שמואל ורסס, "'דניאל דרונדה' בעתונות ובספרות העברית - כעבור מאה שנה לרומן של ג’ורג’ אליוט", מולד ח', 1980.
  • גצל קרסל, "מ'דניאל דרונדה' ל'שאלה נכבדה' של בן-יהודה", הדאר נ"ו, תשל"ז 1977.
  • חיים ראובן רבינוביץ, "כיצד הפכה הסופרת ג. אליוט לאוהבת ישראל וציונות? מאה שנה להופעת הספר 'דניאל דרונדה'", הצופה, יולי 1977.
  • ויקטוריה גריפין, המאהבת, הוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד 2002: פרק 8: ניתוח של חייה האישיים והשפעתם על יצירתה.

קישורים חיצונייםעריכה