פתיחת התפריט הראשי

מרכז מאירהוף לחינוך לאמנות

סדנאות אמנות

מרכז מאירהוף לחינוך לאמנות הוא מרכז ותיק ללימודי אמנות המופעל על ידי אגף החינוך של מוזיאון תל אביב. במרכז מתקיימים, תחת הנהלתו של אוהד שאלתיאל, סדנאות לילדים, לבני נוער ולמבוגרים בתחומי הציור, הפיסול, הצילום, הוידאו ההדפס ועוד.

מרכז מאירהוף לחינוך לאמנות
Meyerhoff Art Education Center.jpg
מיקום תל־אביב–יפו, ישראלישראלישראל
קואורדינטות 32°04′28″N 34°47′01″E / 32.074583333333°N 34.783694444444°E / 32.074583333333; 34.783694444444
האתר הרשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

המרכז החל את דרכו בבית מאיר דיזנגוף ששימש כמעונו הראשון. החל משנת 1986 עבר המרכז למבנה ששימש בעבר את בית הספר דובנוב. במקום לומדים כ־2,200 תלמידים[1] המייצגים אוכלוסיות שונות מרחבי תל אביב-יפו ומהארץ כולה, ביניהם יהודים, ערבים, נוער בסיכון ונוער שוחר אמנות משכבות מעוטות יכולת. צוות מורים המורכב מאמנים מרכזיים ופעילים בשדה האמנות הישראלי והבינלאומי אחראי על הקניית הכלים היצירתיים לתלמידי המקום. "בניין סדנאות המוזיאון מהווה אבן-יסוד תרבותית של תל אביב והסביבה, ודורות רבים של יוצרים ושוחרי אמנות נחנכו במשך השנים תחת גגו".[2]

היסטוריהעריכה

 
משכנו הראשון של מוזיאון תל אביב בשדרות רוטשילד ומשכנם של סדנאות האמנות

ראשית דרכו של המרכז היה בשדרות רוטשילד, בבית מספר 16, המכונה בית דיזנגוף, שבו התגוררו ראש העיר הראשון של תל אביב, מאיר דיזנגוף ורעייתו צינה. הבית שהוא מראשוני בתיה של העיר, היה משכנו הראשון של מוזיאון תל אביב, שבו הכריז דוד בן-גוריון על הקמת מדינת ישראל. במסגרת המוזיאון החלו לפעול במקום סדנאות יצירה שעליהם הייתה אחראית ד"ר גילה בלס. לצידה פעל צוות מורים שביניהם נמנו פנחס עשת, אברהם פרחי ומוטי עומר. הם ניסו לקדם חזון שבו תהייה זיקה בין מערכת הפעילויות החינוכיות והלימודיות לבין יצירות האמנות המוצגות בחללים הסמוכים לצדן. בשנת 1971 הוצגה בפעם האחרונה תערוכת עבודות של נוער יוצר בבית דיזנגוף.[3] בשנה זו עבר המוזיאון למבנהו החדש ברחוב שאול המלך, ואילו הסדנאות לנוער ולמבוגרים עברו על פי החלטת מרק שפס שהיה מנהל המוזיאון באותה עת, למשכנן החדש בביתן הלנה רובינשטיין, ששם הוקצה עבורן המפלס התחתון של המקום. המרכז החדש העניק מחד, מענה לצורך לקיים ממשק לימודי המשלב פעילות יצירתית עם התבוננות בתערוכות ויציאה למרחב הפתוח בדמות גן יעקב הסמוך, אך הגביל מאידך במשך שנים את האפשרות להתפתח ולפתוח את שעריו לאוכלוסייה גדולה של תלמידים, בשל המרחב המצומצם שבו פעל.

בית ספר דובנובעריכה

 
סדנה לציור דיוקן עצמי

בשנת 1986, ראש העיר שלמה להט (ציץ), שהיה אחראי על קידום וטיפוח יוזמות תרבות בעיר, ועל הקמת רבים ממוסדות התרבות שבה, כגון המשכן לאמנויות הבמה, מרכז סוזן דלל והסינמטק, יזם את העברת המרכז למבנה של בית הספר דובנוב שהיה שומם באותה עת, ולמעשה החכיר את המקום למוזיאון תל אביב. היציאה מהמרחב המוזיאלי, תאמה את תפיסתם של דן איתן מאדריכלי מוזיאון תל אביב ושל יעל בורוביץ' שהייתה מנהלת מחלקת החינוך במוזיאון. "באשר לסדנאות יצירה לנוער, מקומן של הללו", על פי דברי דן איתן, "אינו המרחב המוזיאוני עצמו, שתפקידו הייצוגי והממלכתי אינו מתיישב עם תהליכי היצירה ה"מלוכלכים", הזקוקים לחלל נפרד, גדול ופתוח אל החוץ".[4]

בראש הסדנאות שעברו לבית הספר דובנוב, עמדה מירי גל עזר ששימשה בתפקיד עד שנת 1991. גל עזר' בוגרת לימודי אמנות ועבודה סוציאלית, הגיעה למרכז לאחר שפעלה כרכזת פרויקט החינוך של אגף הנוער בשכונת התקווה ובשכונת תל כביר שבדרום העיר תל אביב והביאה עמה את ניסיונה ותפיסתה כי חלק מתפקידו של המוזיאון הוא להבטיח כי החינוך לאמנות יהיה נגיש גם לשכבות החלשות ויהווה אמצעי להעצמה אישית ולצמצום פערים חברתיים. ברוח זו, הכינה תוכנית חינוכית מקיפה המתמקדת בהכשרתם המקצועית של ילדים ונוער המגיעים משכבות אוכלוסייה שונות, תוך שמירה על קשריה עם השכונות שבדרום העיר ואיתור תלמידים משם שיקחו חלק בפעילויות המתקיימות במרכז. המבנה שנבנה בשנות ה-50, שופץ חלקית ברוח הבאוהאוס על פי תכנונו של דן איתן. כיתות לימוד אוחדו והחלו לשמש כחללי עבודה מרווחים המצוידים בכלי העבודה הנדרשים ליצירה בסדנאות השונות, כגון תנורי קרמיקה, מיכון להדפס, ציוד צילום ועוד. קומת הקרקע הוקצתה לסדנאות הפיסול והקדרות ואילו הקומות העליונות הוקצו לסדנאות הציור, ההדפס הצילום והמחשבים. "התערבות פנים-מבנית זו נעשתה על ידי אדריכל היושב על התפר: מצד אחד מודרניסט הדוגל באוטונומיה של המוזיאון, ומצד שני פרגמטיסט המעמיד את המשתמש במרכז ומתַקשר עם מגמות שרווחו באדריכלות שנות ה-80 וקידמו לוקאליזציה של דפוסים מודרניסטיים."[4]

פתיחת שערים לתלמידי תיכון עירוני א'עריכה

 
מתוך תערוכת "אמצע הדרך" של תלמידי עירוני א' לאמנויות
 
מתוך תערוכת סוף שנה 2013, של תלמידי עירוני א' לאמנויות

בשנת 1988, הרחיב תיכון עירוני א' את מסגרת הלימודים שלו והחל לקיים שיעורים תאורטיים ומעשיים בתחומי האמנות ובמקביל הוסב שמו לתיכון עירוני א' לאמנויות. שלמה להט יצר מעין "קמפוס עירוני המתפרשׂ בין אתרים שונים במרכז העיר":[4] מגמת הקולנוע של התיכון התמקמה בבניין הסינמטק, מגמת המחול החלה לפעול במרכז ביכורי העתים הסמוך, ומגמת האמנות הפלסטית של התיכון החלה לפעול במסגרת הסדנאות המתקיימות במבנה בית הספר דובנוב. התלמידים רוכשים בסדנאות מיומנויות בציור, ברישום, בהדפס, בפיסול, בצילום ובוידאו ארט תוך לימוד תולדות האמנות על סגנונותיה השונים. הלימודים מתפרשים על פני ארבע שנות לימוד, כשבסיומן הם ניגשים לבחינות בגרות באמנות. אחת ממטרות המגמה היא לדרבן את בוגריה להמשיך ללמוד אמנות ולעסוק בה. מדי שנה מתקיימות במגמה 2 תערוכות, שעבודותיהן נתלות בחללים של המרכז: תערוכת "אמצע הדרך" המתקיימת באמצע שנת הלימודים ו"תערוכת בוגרים" המתקיימת בסוף שנת הלימודים. כל בוגר מקבל קטלוג מודפס של התערוכה המלווה בדיסק. בשנת 2013 ובשנת 2014, יצאו תלמידי המגמה עם מורי המרכז למחנה אמנות בן 3 ימים שהתקיים בנורדיה, על מנת להעמיק בתהליכי חשיבה ויצירה שאינם כלולים במסלול הרגיל. לדוגמה, בשנת 2014, התנסו התלמידים בצילומי אופנה שהשראתם שאובה מימי ראשית ההתיישבות החקלאית בארץ ישראל.

המרכז על שם יוסף מאירהוףעריכה

לאחר 10 שנות פעילות בבניין בית הספר דובנוב, מנכ"ל מוזיאון תל אביב רוני דיסנצ'יק והמנהל והאוצר הראשי מרדכי עומר, הגיעו לידי הכרה כי יש לתכנן את המקום שהפך מזמני לקבוע, באופן מושכל שיהלום את היקף פעילותו המוגבר ואת צרכיו המשתנים. תכנון המקום הופקד בידי "קבוצת תו" שעסקה בעיצוב תערוכות ומיצבים. הקבוצה יצרה "חוברת תורם", שתכליתה הייתה לגייס תורמים פוטנציאליים שיממנו את השיפוץ החדש של המקום. בחוברת הוצגו הדמיות של המבנה שתוכנן בזיקה עם "האדריכלות הפוסט-מודרניסטית של מייקל גרייבס משנות ה-70 וזו של רוב קרייר (Rob Krier) משנות ה-80,[4] ששבתה את ליבו של יוסף מאירהוף, יהודי-אמריקאי, פעיל ציבור ציוני ופילנתרופ שתרם את המימון הנדרש לשיפוץ המבנה שכלל בעיקר תוספות צורניות חיצוניות. לאחר ששיפוץ המבנה הושלם, הוא קיבל את שמו של הנדבן.

בשנת 2002 התקיימה תחרות לתכנון הבניין החדש של מוזיאון תל אביב שכלל על פי דרישות המוזיאון מחלקת חינוך כפי שבאה לידי ביטוי בתוכניתו במילים הבאות: "המוזיאון במהותו הוא סביבה חינוכית לימודית...שמטרתה להפוך את מבקריו לצרכני אמנות פעילים".[4] בשנת 2011 נפתח הבניין החדש שתוכנן על ידי פרסטון סקוט כהן, אך לא היה בו זכר לתוכנית החינוכית. הסדנאות של מרכז מאירהוף שהיו אמורות להשתלב באגף החדש של המוזיאון ולהיות חלק אינטגרלי בו, הושארו על כנן במבנה הישן ברחוב דובנוב, על פי החלטת מוטי עומר שהיה באותה עת מנכ"ל המוזיאון.

בשנת 2008, בעקבות משבר כלכלי שפקד את המוזיאון, קוצץ שכרם של מורי האמנות, וחלקים מהמבנה ומהמרחב הפתוח של מרכז מאירהוף הושכרו ליזמים שפתחו במקום מסעדה ואולם אירועים, שגרעו חלק מחללי העבודה והתצוגה לטובת המרחב המסחרי. מן המוזיאון נמסר כי "אולם הכינוסים והאירועים הפועל בתוך מרכז החינוך לאמנות, מאפשר תמיכה כספית במרכז החינוך ומתן מלגות נוספות לתלמידים, זאת מעבר למלגות שהמוזיאון מעניק לתלמידים כל שנה. כל ההכנסות המגיעות למוזיאון מתפעול אולם הכנסים מופנות לכיסוי הוצאות מרכז החינוך. אנחנו רואים בחינוך לאמנות ערך חשוב ביותר, ומברכים כל יוזמה התומכת במאמצי המוזיאון ומאפשרת להמשיך ולסבסד את חוגי האמנות הרבים במרכז החינוך לאמנות".[5]

סדנאות למבוגריםעריכה

במרכז מתקיימות סדנאות מקצועיות מגוונות המיועדות למבוגרים. אחוז ניכר מהמבוגרים הם גמלאים שמתמידים להגיע למרכז על מנת ללמוד ולשפר את המיומנויות המקצועיות שרכשו במקום בשנים קודמות. במסגרת הסדנאות, מתקיימים ימי עיון בהשתתפותם של אמנים אורחים מחו"ל. בשנת 2014, הגיעו בין השאר 2 אמנים ידועים מפולין שהרצו על עבודתם וערכו הדגמות מעשיות בסדנאות: Bozena Sacharczuk ראש המחלקה לקרמיקה באקדמיה לאמנויות בוורצלב, ו- Bozena Tomasz Niedziolka פסל וקרמיקאי.

סדנת יצירה לפעוטות ולהוריםעריכה

סדנה זו המכונה "קסום בשניים", מתבססת על פעילות משותפת של הורים עם ילדיהם, שבה הם מתנסים יחדיו ביצירה עם חומרים מגוונים ונחשפים למושגים מעולם האמנות והקשר שלהם לחיי היום יום. "הרעיון הוא שדרך העבודה יתרגלו הילדים שימושים במוטוריקה עדינה וגסה, ויתבססו בעבודתם על חקירה, חיפוש וגילוי עולם האמנות", שיובילו בסופו של דבר, "לתקשורת חיובית בין ההורה והילד בתהליך היצירה עצמו".[6]

ילדים ונוערעריכה

ילדיםעריכה

 
תערוכת ילדים סוף שנה 2013 במרכז מאירהוף לחינוך לאמנות
 
תערוכת ילדים סוף שנה 2013 במרכז מאירהוף לחינוך לאמנות

במסגרת הפעילות בסדנאות השונות, שבהן לומדים ילדים עד כיתה ו', נחשפים התלמידים בפני יצירות האמנות המוצגות במוזיאון. החל משנת 2012, שולבו תלמידי מועדונית "חרוב" מיפו וממועדונית נווה שרת בסדנה שנתית, הפועלת כיחידת לימוד עצמאית במרכז.

נוער שוחר אמנותעריכה

תוכנית המיועדת לבני נוער מוכשרים מכיתות ז' - יב', המצטרפים לסדנאות השונות בהתאם ליכולותיהם.

שיתוף פעולה עם תיכון מוזותעריכה

מיום הקמתו בשנת 2005, של בית הספר לאמנות "מוזות" ביפו העתיקה, המיועד לבני נוער בסיכון, מתקיים שיתוף פעולה בינו לבין מרכז מאירהוף. החל מכיתה י"א לומדים תלמידי מוזות במרכז מאירהוף, צילום ווידאו, ובכיתה י"ב הם עובדים על פרויקט גמר המוצג כתערוכת סוף שנה.

המאבק הציבורי נגד סגירת המקוםעריכה

 
הפגנה נגד כוונת עיריית תל אביב לסגור את מרכז מאירהוף לחינוך לאמנות

ב-4 בינואר 2015, בישר רון חולדאי, ראש עיריית תל אביב, המשמש גם כיו"ר חבר הנאמנים של המוזיאון, למנהלת מוזיאון תל אביב סוזאן לנדאו, כי החליט לסגור את סדנאות האמנות של מוזיאון תל אביב כדי להקים במקומן גני ילדים.[7] ב-6 בינואר התקיימה פגישה של צוות המורים המונה כ-60 איש, שרובם אמנים פעילים, עם לנדאו, שהעבירה להם את החלטת העירייה. המורים חששו כי המהלך יצמצם את הפעילות החינוכית של המוזיאון וכי פרנסתם תיפגע כתוצאה מכך. לאחר הישמע הבשורה, יצאו אלפי תלמידים ועשרות מורים למאבק על המשך פעילותו של המוסד הוותיק. "לא סוגרים חינוך בשביל חינוך",[7] כך טוענים הם ובעמוד הפייסבוק של המרכז בטאו את חששם במילים הבאות: "אנו רואים במהלך זה מהלך דורסני, חסר שיקול דעת של עירייה וראש עירייה שמצד אחד מכריזים השכם והערב על חשיבותה של הפעילות האמנותית בעיר ומצד שני במו ידיהם הורסים וסוגרים מרכז חינוכי ותרבותי ותיק ומרכזי בעיר". העירייה מסרה בתגובה כי היא משקיעה משאבים רבים להשמשת מבנים לצרכים הדחופים של מערכת החינוך והסבירה כי בגלל ה"גידול המבורך במספר הילדים במרכז העיר נוצר צורך מיידי לספק גני ילדים ובתי ספר יסודיים במרכז העיר", וכי המבנה המשמש את המרכז, "נדרש כעת לייעודו המקורי",[2] דהיינו כיתות גן ובית ספר. כמו כן הודיעה העירייה כי היא פועלת בשיתוף פעולה עם הנהלת המוזיאון לגבי עתיד הסדנאות, ואילו דוברת המוזיאון, אורית אדרת מסרה כי המוזיאון פועל למציאת פתרונות חלופיים.

עו"ד גבי לסקי, חברת מועצת העיר מטעם סיעת מר"צ וחברת דירקטוריון במוזיאון תל אביב, שלחה מכתב לרון חולדאי שבו הביעה את מורת רוחה על כוונתו לסגור את המרכז, וכך כתבה: "מאחר שחינוך לאמנות, מלבד היותו הכרחי לפיתוח הדמיון והיצירתיות, מקדם ערכים של סובלנות, פלורליזם, ביקורת עצמית, דיאלוג בין-תרבותי והתייחסות ללוקאלי ולגלובאלי, מרכז מאירהוף הפך למוסד תל אביבי חשוב ומרכזי המעניק מרחב יצירה ודעת לילדי העיר. על כן, אין זה ייתכן כי החלטה כה משמעותית בנוגע לפעילות המוזיאון והנוגעת לתושבים כה רבים לא תובא לדיון בפני דירקטוריון המוזיאון".[8]

בעקבות המאבק הציבורי הער, התגייסה אף קרן מאירהוף לצד המוחים והודיעה שאם יבוצעו שינויים ייעודיים במרכז, תדרוש מהעירייה להשיב לה את כספי התרומה.

לאור המאבק הציבורי, חזרה בה העירייה מהחלטתה לסגור את המוסד והודיעה שתסתפק לעת זו בשני החללים המשרתים את סדנת הקדרות ואת סדנת הפיסול. צוות המרכז בגיבוי של דעת קהל רחבה המשיך את המאבק בניסיון למנוע את פירוק שתי הסדנאות הוותיקות.

בסופו של דבר, בזכות המאבק נגד סגירת המקום, הצליחו למצוא פתרון. קומת הקרקע של המבנה משמשת בחלקה כגני ילדים וחלקה כמשרד של המרכז לאמנות.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה