מרלוזה

שם עממי למספר מיני דגים

מרלוזה שלפעמים קרוי זאב הים או הייק (Hake), הוא שם עממי לכמה מיני דגים מסדרת הבקלאים הנחשבים לדגי מאכל. לרוב הם משתייכים למשפחת הבקליים ולסוג מרלוציוס (Merlucius) אך גם לכמה מינים ממשפחת השיבוטיים או הדונימיים.

קריאת טבלת מיוןמרלוזה
Merluccius productus
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: מקריני סנפיר
סדרה: בקלאים
משפחה: בקליים

מאפייני המרלוזה עריכה

אורכם של דגים אלה יכול להגיע עד למטר וחצי, אך לרוב מגיע רק למחצית אורך זה. משקלם נע לרוב בין חצי קילוגרם לשלושה וחצי קילוגרם, אך ישנם גם דגים שמשקלם מגיע עד ל-27 קילוגרם. דג המרלוזה חי לרוב באוקיינוס האטלנטי או השקט, בעומק שבין 200 ל-350 מטר. לרוב הוא נשאר בעומק רב יותר בשעות היום, ועולה בשעות הלילה למים העמוקים פחות. המרלוזה הוא דג טורף, המוצא את טרפו קרוב לקרקעית הים. הזכר והנקבה דומים במראם זה לזה.

לאחר ההשרצה, ביצי המרלוזה צפות על פני הים ושם מתפתחות הרימות. לאחר פרק זמן מסוים, נודד הדג התינוק אל קרקעית הים, ומעדיף עומקים של פחות מ-200 מטר.[1]

מינים עריכה

ישנם 13 מינים המכונים בשם מרלוזה:

  • מרלוזה ארגנטינאית (Merlucius hubbsi), מצויה ליד חופי ארגנטינה
  • מרלוזה בנגואלית (Merlucius poli), מצויה ליד חופי דרום אפריקה.
  • מרלוזת מים עמוקים (Merlucius paradoxus), מצויה בדרום האוקיינוס האטלנטי.
  • בקלה ים תיכונית (Merluccius merluccius), מצויה באוקיינוס האטלנטי, ליד חופי אירופה וצפון מערב אפריקה, בים התיכון ובים השחור.[2]
  • מרלוזה דרום-פסיפית (Merlucius gayi), מצויה בדרום האוקיינוס השקט.
  • מרלוזה צפון-פסיפית (Merlucius productus), מצויה בצפון האוקיינוס השקט.
  • מרלוזה אמריקאית (Merlucius albidus), מצויה ליד חופי ארצות הברית.
  • מרלוזת פנמה (Merlucius angustimanus), מצויה בים התיכון.
  • מרלוזה סנגלית (Merluccius senegalensis), מצויה ליד חופי האוקיינוס האטלנטי של צפון-מערב אפריקה.
  • מרלוזת מים רדודים (Merlucius capensis), מצויה בדרום האוקיינוס האטלנטי.
  • מרלוזת כסף (Merlucius bilinearis), מצויה בצפון-מערב האוקיינוס האטלנטי. ידועה גם כ"מרלוזת שני פסים".
  • מרלוזה דרומית (Merlucius australis), מצויה ליד חופי צ'ילה.

לא לכל מיני המרלוזה יש חשיבות מסחרית משמעותית, אבל ידוע כי אוכלוסיות מרלוזת המים העמוקים ומרלוזת המים הרדודים גדלות במהירות ומינים אלה מהווים את עיקר הדיג.[3]

שימוש מסחרי עריכה

הביקוש הגבוה ביותר למרלוזה הוא באירופה.[דרוש מקור] הביקוש הוא לשלושה סוגי מוצרים: דג טרי - שאותו דגים לרוב באירופה עצמה, ודג קפוא ופילה קפוא, שאותם מייבאים מחוץ ליבשת ומעבדים במפעלים באירופה.

מרלוזה היא דג המאכל הנפוץ ביותר בארגנטינה. בנוסף לשניצל מבשר בקר או עוף, מוגשת בכל מסעדה ארגנטינאית המגישה שניצלים גם מנה של שניצל מרלוזה (Milanesa de Merluza), שהיא אחת המנות הלאומיות של המדינה.

ספרד היא המדינה בעלת הצריכה הגבוהה ביותר של מרלוזה באירופה: 6 קילוגרם לאדם לשנה - כמחצית מכלל צריכת המרלוזה באירופה. למרות שהצריכה הספרדית של מרלוזה ודגים אחרים פחתה בעשור האחרון (ספרד היא השנייה בעולם בצריכת דגים לנפש אחרי יפן), המרלוזה עדיין מהווה כשליש מצריכת הדגים הכוללת בה. מדינות אחרות הצורכות מרלוזה בכמות גבוהה הן צרפת, איטליה ופורטוגל.[4]

בספרד, מסעדות לרוב רוכשות את המרלוזה דרך קמעונאים. עם זאת, מוצרי מרלוזה מעובדים מופצים על ידי סיטונאים. מוכרי דגים, שווקים ציבוריים ומרכולים מוכרים מרלוזה בצורות שונות: פילה קפוא, פילה עם עור, פילה ללא עור, ועוד.

בצרפת, דגים נרכשים בדרך כלל בסופרמרקטים. עקב המחסור במרלוזה אירופאית, סיטונאים צרפתים רוכשים מרלוזה טריה ממדינות מחוץ לאירופה כגון ארגנטינה ונמיביה, ולאחר מכן מייצאים אותו לספרד.

באיטליה, בתי מלון, מסעדות, סופרמרקטים וגופים מוסדיים רוכשים כמות גדולה של דגים. עם זאת, קמעונאים וסיטונאים רוכשים את רוב פילה המרלוזה הקפוא כדי למכור בשווקים.

באירלנד, מרלוזה היא דג פופולרי שנמכר טרי מהאוקיינוס האטלנטי בסופרמרקטים ועל ידי מוכרי דגים מקומיים.

בבריטניה משמשת המרלוזה להכנת פיש אנד צ'יפס.

בהונגריה מרלוזה מטוגנת עם פפריקה ("הק") היא הדג המבוקש ביותר בעונת הקיץ, במיוחד באזור בלטון, ובשווקים פתוחים ברחבי הארץ.

המרלוזה נמכרת קפואה (כסטייק או פילה), טריה, מעושנת או מומלחת.

קריטריונים לקנייה עריכה

כאשר קונים פילה מרלוזה או מוצר מרלוזה אחר, על הצרכנים לחפש מרלוזה עם בשר בצבע לבן, ללא סימני השחמה, יובש או אפרוריות ועם ריח טרי של מי ים.[5]

דיג עריכה

השיטה העיקרית לדוג מרלוזת מים עמוקים היא בעזרת מכמורת, בעוד שמרלוזת מים רדודים ניתן לדוג בעזרת מכמורת או חכה. אזורי הדיג העיקריים של המרלוזה הם בדרום מערב האוקיינוס האטלנטי (ארגנטינה ואורוגוואי), בדרום מזרח האוקיינוס השקט (צ'ילה ופרו), בדרום מזרח האוקיינוס האטלנטי (נמיביה ודרום אפריקה), בדרום מערב האוקיינוס השקט (ניו זילנד), ובים התיכון והים השחור (איטליה, פורטוגל, ספרד, יוון וצרפת).

דיג-יתר עריכה

עקב דיג יתר, כמות הדיג של המרלוזה הארגנטינאית ירדה באופן דרסטי. כ-80% מדגי המרלוזה הבוגרים נעלמו ככל הנראה מחופי ארגנטינה. המרלוזה הארגנטינאית לא צפויה להיעלם, אך ייתכן שהמלאי יהיה כה נמוך עד שדיג מסחרי של מרלוזה לא ישתלם עוד.[6] בנוסף, הדבר משפיע לרעה על התעסוקה, מכיוון שאנשים רבים מאבדים את מקום עבודתם בתעשיית הדיג. מצד שני, מחירי המרלוזה הארגנטינאית עולים עקב המחסור. לירידה ביצוא המרלוזה עלולה להיתו השפעה על כלכלת ארגנטינה.[7]

בצ'ילה, יצוא הדגים, ובמיוחד המרלוזה הצ'יליאנית, ירד באופן דרמטי בכמעט 19 אחוזים. הסיבה העיקרית לירידה זו היא רעידת האדמה והצונאמי בצ'ילה בפברואר 2010. אסונות אלה הרסו את רוב מפעלי העיבוד, במיוחד חברות לייצור קמח דגים ופילה קפוא.[8]

דיג המרלוזה האירופית נמצא הרבה מתחת לרמות ההיסטוריות בגלל דלדול כמויות המרלוזה בים התיכון ובים השחור. ייתכן שמספר גורמים שונים הביאו לירידה זו, לרבות דיג שנתי כולל גבוה מדי, דיג לא בר קיימא, בעיות אקולוגיות, דיג של דגים צעירים או דיג ללא רישיון.

על פי הקרן העולמית לשימור חיות הבר, המין היחידי של המרלוזה שאינו כרגע במצב של דיג-יתר הוא מרלוזת המים הרדודים ליד חופי נמיביה.[9] נמיביה היא המדינה היחידה שהגדילה את מכסת דיג המרלוזה שלה, מ-130,000 טונות בשנת 2009 ל-145,000 טונות בשנת 2010.[10] יתרה מזאת, משרד הדיג של נמיביה מקפיד על כללים נוקשים מאוד לגבי דיג מרלוזה. כך למשל, העונות האסורות בדיג של מרלוזה נמשכות כחודשיים (ספטמבר ואוקטובר), בהתאם לרמת המלאי. כלל זה יושם כדי להבטיח את הצמיחה המחודשת של אוכלוסיית המרלוזה. הגבלות נוספות אוסרות על דיג במכמורת של מרלוזה במים שעומקם פחות מ-200 מטר, כדי למנוע פגיעה בבתי גידול של מינים שאינם מטרה לדיג ולמזער דיג נלווה של דגים אחרים.

העברת דגי מרלוזה לאזורים לא-ילידיים על-ידי האדם עריכה

"מדריך הדייגים" של פרנק פורסטר משנת 1885 מזכיר מרלוזה שהועברה מחוף אירלנד לקייפ קוד בחוף מסצ'וסטס בארצות הברית. לא ברור באיזה מין של מרלוזה מדובר, אבל "מדריך הדייגים" קבע:

זהו דג מי מלח אירי, הדומה במראהו לדג בקלה. במפרץ גאלווי, ובמפתחי ים אחרים של אירלנד, המרלוזה מצויה בשפע, ודגים אותה בכמות גדולה. היא נמצאת גם באנגליה ובצרפת. מאז ההגירה האירית לארצות הברית, המרלוזה באה בעקבותיהם, וכעת נמצאת במפרץ ניו יורק, במים סביב בוסטון ומול קייפ קוד. כאן קוראים לדג "stockfish", ואנשי בוסטון קוראים לו "poor Johns". עובדה יוצאת דופן היא שעד לפני כמה שנים הדג הזה לא נראה מעולם באמריקה. הוא לא גדל כאן לאותו גודל כמו באירופה - כאן הם באורך של 250 עד 460 מ"מ. הצבע הכללי של הדג הזה הוא חום אדמדם, עם גוונים זהובים, ולצדדים יש ברק כסוף ורוד.[11]

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא מרלוזה בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ "South Africa hake trawl — MSC". Msc.org. נבדק ב-2010-09-15.
  2. ^ "FAO Fisheries & Aquaculture – Species Fact Sheets – Merluccius merluccius (Linneaus, 1758) (sic)". Food and Agriculture Organization of the United Nations. נבדק ב-2015-08-21.
  3. ^ Wilhelm, M. R.; Kirchner, C. H.; Roux, J. P.; Jarre, A.; Iitembu, J. A.; Kathena, J. N.; Kainge, P. (2015-09-11), Arancibia, Hugo (ed.), "Biology and fisheries of the shallow-water hake (Merluccius capensis) and the deep-water hake (Merluccius paradoxus) in Namibia", Hakes (באנגלית), Chichester, UK: John Wiley & Sons, Ltd: 70–100, doi:10.1002/9781118568262.ch3, ISBN 978-1-118-56826-2, נבדק ב-2021-04-18
  4. ^ "Microsoft Word - llucjordi.doc" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-2010-09-23. נבדק ב-2010-09-15.
  5. ^ "Hake - all about fish on The Worldwide Gourmet". Theworldwidegourmet.com. נבדק ב-2010-09-15.
  6. ^ "Argentine hake fishery and markets at risk because of over-fishing, says NGO — MercoPress". En.mercopress.com. 2010-03-22. נבדק ב-2010-09-15.
  7. ^ "Fao Globefish". Globefish.org. נבדק ב-2010-09-15.
  8. ^ "Worldnews - Sharp decline in exports to the south-central area". FIS. 2010-08-27. נבדק ב-2010-09-15.
  9. ^ "WWF-Deutschland: Einkaufsratgeber Fische & Meeresfrüchte". Wwf.de. נבדק ב-2010-09-15.
  10. ^ http://www.namibian.com.na/index.php?id=28&tx_ttnews[tt_news]=65437&no_cache=1
  11. ^ Forrester, Frank (1855). Frank Forrester's Fishermens' Guide. New York: Advance Publishing Company.