משבר הרובל (1998)

משבר הרובל : משבר כלכלי שפקד את רוסיה ב-17 באוגוסט 1998. המשבר הביא לכך שממשלת רוסיה והבנק המרכזי של רוסיה ביצעו פיחות בערכו של הרובל ודחו תשלום חובות. למשבר היו השפעות חמורות על הכלכלות של מדינות באזור [1].

הגורמים עריכה

לאחר התפרקות ברית המועצות הפריטה ממשלת רוסיה את החברות הממשלתיות ואת נכסי המדינה החשובים, במקרים רבים במחירים שלא שיקפו את ערכם הריאלי. תהליך ההפרטה נעדר את השקיפות הנדרשת מהליך זה. נוספו על כך קשיים שהציבו הפרלמנט וקבוצות כוח על המעבר הסדיר לכלכלת שוק. רוסיה, ש-80% מהייצוא שלה הוא חומרי גלם (מתכות שונות, נפט, גז טבעי, עץ) תלויה ומושפעת ממחירי מוצרים אלו בעולם. בשנת 1998 היו מחירי מוצרים אלו נמוכים (12$ לחבית נפט בעת המשבר). הממשל הרוסי, שחסרו לו מקורות הכנסה (כתוצאה מהעלמת מס מסיבית, ומערכת גבייה לא יעילה) מכר לאורך שנות ה-90 איגרות חוב בריבית אסטרונומית כדי לממן את הגירעון התקציבי הכרוני. בנוסף עמד החוב החיצון הרוסי על 132.6 מיליארד בסוף 1996[2].

ירידה בפריון, שער חליפין קבוע גבוה בין הרובל למטבעות זרים, ניהול פיננסית לקוי וגירעון פיסקלי כרוני הובילו למשבר. המחיר הכלכלי של מלחמת צ'צ'ניה הראשונה גם הוא גבה מחיר משמעותי מהכלכלה הרוסית. בתחילת 1995, ההערכה היתה שהמלחמה עלתה לרוסיה קרוב ל-30 מיליון דולר ליום. לאחר הפסקת פעולות האיבה ב-1996, הוערך כי המלחמה בצ'צ'ניה עלתה לרוסיה 5.5 מיליארד דולר, קרוב ל-1.4% מהתמ"ג שלה. במחצית הראשונה של 1997, הכלכלה הרוסית הראתה כמה סימני שיפור. עם זאת, זמן קצר לאחר מכן, הבעיות החלו להתעצם בהדרגה. שני זעזועים חיצוניים, המשבר הפיננסי באסיה ב-1997 והירידות בביקוש לנפט גולמי (ובמחירו) ובמחיר המתכות, השפיעו קשות על יתרות המט"ח הרוסיות, גרמו למשקיעים להוציא את הונם מהמדינה. המשבר הפוליטי הגיע לשיאו במרץ כאשר נשיא רוסיה בוריס ילצין פיטר לפתע את ראש הממשלה ויקטור צ'רנומירדין ואת כל הקבינט שלו ב-23 במרץ 1998[3]. ילצין מינה את שר האנרגיה סרגיי קיריינקו, אז בן 35, כראש הממשלה במקום ויקטור צ'רנומירדין[4]. עם זאת המינוי התעכב בחודש עד לאישור הדומה (הפרלמנט הרוסי)[5].

ב-29 במאי 1998 מינה ילצין את בוריס פיודורוב לראש שירות המס של המדינה, סגן ראש הממשלה ואחראי למשא ומתן עם בעלי החוב של רוסיה[6].

ביוני הממשלה ניסתה לחזק את המטבע המקומי ולהילחם בבריחת ההון על ידי העלאת הריבית ל-150% לצורך משיכת משקיעים לקניית איגרות חוב ממשלתיות (GKO), אך הדבר לא הועיל. ביולי אישרה קרן המטבע הבינלאומית הלוואת חירום של 22.6 מיליארד דולר לרוסיה[7], לאחר אישור של הדומה לרפורמות מס במדינה וחבילת צעדים כלכליים נוספים[8].

המשבר והשפעתו עריכה

ב-11 באוגוסט 1998 צנח שוק המניות, והמסחר בו הופסק זמנית; ב-14 בחודש כינס הנשיא ילצין את הפרלמנט למושב חירום. הבועה התפוצצה ב-17 באוגוסט 1998 כאשר הכריזה ממשלת רוסיה על אי יכולת לעמוד בחובותיה, דהיינו פשטה את הרגל. הממשלה הודיעה על דחיית פירעון חוב הציבורי החיצוני ל-90 ימים[9]. תוך עשרה ימים צנח ערכו של הרובל ב-60% מול הדולר[10]. לאחר פיחות הרובל והשעיית פירעון התשלומים על איגרות חוב ממשלתיות ובינלאומיות בהיקף של כ-40 מיליארד דולר, הוקפא הסיוע שהובטח מקרן המטבע הבינלאומית[11]. עקב קריסה הרובל, הבנק המרכזי ברוסיה עצר את המסחר במטבע חוץ במדינה[12].

השפעה כלכלית עריכה

למשבר הייתה השפעה עצומה על הכלכלה ועל אזרחי רוסיה: אנשים איבדו את כל חסכונותיהם, מעמד הביניים נמחק ואנשים רבים נסחפו אל מתחת לקו העוני, הממשלה עצרה תשלומי משכורות, פנסיות וחובות, האבטלה זינקה, ותקציב הממשלה קטן בצורה משמעותית ולא ענה על תשומות וצרכים חשובים (הגנה, חינוך, בריאות ורווחה)[13]. ההכנסה הממוצעת במשק צנחה ובעקבותיה גם הצריכה, דבר שהוביל לקיטון משמעותי בהכנסות האוצר ממסים. עובדה זו הגדילה את הגרעון התקציבי. כורי הפחם שנפגעו מהמשבר חסמו חלקים של הרכבת הטרנס-סיבירית, ולמעשה חצו את המדינה לשניים. המשבר הפיננסי הוביל לירידה חדה בהשקעות במדינה ולבריחת הון מסיבית, כיוון שמשקיעים רבים איבדו את כספם בהשקעה ברוסיה. המשבר פגע קשות בגישתה של רוסיה לשווקים בינלאומיים[11].

נציגי רוסיה הצליחו לשכנע את נושיה הבינלאומיים לפרוס את חובה של ארצם[14], זאת לאחר שנתקלו בהתנגדות נחרצת מצד הנושים לבקשת מוסקבה למחוק חלק מהחוב[15]. החוב החיצוני של רוסיה לנושים הבינלאומיים נאמד ב-1999 ב-150 מיליארד דולר, מתוכם 38 מיליארד דולר לקבוצת מדינות "מועדון פריז", ו-32 מיליארד דולר למוסדות פיננסיים חברי "מועדון לונדון"[16]. כשני שלישים מכלל חובותיה של רוסיה באותה עת היו במקורם הלוואות שניטלו על ידי ברית המועצות[17].

השפעה פוליטית עריכה

השפעת המשבר הפיננסי חרגה מגבולות הכלכלה והגיעה גם לפוליטיקה. ראש הממשלה התחלף ארבע פעמים בין אוגוסט 1998 לאוגוסט 1999[18]. גם שר האוצר של רוסיה הוחלף פעמיים בתקופה זו[19].

ב-23 באוגוסט סרגיי קיריינקו התפטר מתפקיד ראש הממשלה במקומו מינה ילצין שוב את צ'רנומירדין[20], אך הדומה לא אישרה את המינוי, ובמקומו מונה יבגני פרימקוב[21]. במאי 1999 הדיח ילצין את פרימקוב ופיזר הממשלה, שבמקביל החל הליך ההדחה נגד ילצין בדומה[22]. במקומו מונה סרגיי סטפאשין[23]. סטפאשין פוטר אחרי שלושה חודשים[24]. בסופו של דבר מונה ולדימיר פוטין לראש הממשלה ושנה אחר כך לנשיא רוסיה[25].

שיקום עריכה

רוסיה התאוששה מהר מן החזוי, בין השאר לאור השיפור בתנאים החיצוניים כגון עלייה חדה במחירי הנפט, גז טבעי ומינרלים אחרים שרוסיה מפיקה[26]. וכן בסיוע רפורמות שהעבירה הממשלה. בנוסף הפיחות הגדול של הרובל תרם להגברת הייצוא ובכך לשיפור המאזן המסחרי[11].

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא משבר הרובל בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ אנדרו קריימר, היורו של 2010 מזכיר את הרובל של 1998, באתר הארץ, 13 במאי 2010
  2. ^ נחום טרדאי, ‏החוב החיצון הרוסי: 132.6 מיליארד ד', באתר גלובס, 28 בנובמבר 1996
  3. ^ אהרון רוזן, ‏ילצין פיטר את ממשלתו, באתר גלובס, 24 במרץ 1998
  4. ^ רויטרס, מוסקווה, ‏ילצין מאיים לפזר את הפרלמנט הרוסי, אם לא יאושר מינוי קיריינקו, באתר גלובס, 30 במרץ 1998
  5. ^ רויטרס, מוסקבה, ‏שוקי ההון ברוסיה הגיבו בחיוב על מינוי קיריינקו לראש ממשלה בניסיון שלישי, באתר גלובס, 27 באפריל 1998
  6. ^ בלומברג, מוסקווה, ‏רוסיה דוחה פירסום תוכנית המרת האג"ח עקב טענות להפליה, באתר גלובס, 20 באוגוסט 1998
  7. ^ בלומברג, מוסקווה, ‏רוסיה: הושגו כבר "הסכמים קונקרטיים" עם קרן המטבע, באתר גלובס, 13 ביולי 1998
  8. ^ בלומברג, מוסקבה, ‏הפרלמנט הרוסי אישר עקרונית רפורמות המס; קרן המטבע צפויה להעביר הסיוע, באתר גלובס, 19 ביולי 1998
  9. ^ רויטרס ובלומברג, מוסקבה, ‏צעדים מוניטריים דרסטיים ברוסיה: מירווח הפיחות ברובל הוגדל מ-15% לכ-50%, באתר גלובס, 18 באוגוסט 1998
  10. ^ רויטרס, מוסקווה, ‏מחריף המשבר הכלכלי ברוסיה: הרובל צנח ב-40% מול הדולר, באתר גלובס, 27 באוגוסט 1998
  11. ^ 1 2 3 רונן לב, ‏רוסיה. ממש כמו ילצין, מתנדנדת אבל שורדת, באתר גלובס, 5 בספטמבר 1999
  12. ^ מאת כתבי הסוכנויות, ‏הבנק המרכזי ברוסיה עצר המסחר במט"ח עקב קריסה נוספת ברובל, באתר גלובס, 27 באוגוסט 1998
  13. ^   ערן אזרן, הנספח הכלכלי במוסקווה: "התחושות אצל אזרחי רוסיה היא של חזרה על משבר 1998", באתר TheMarker‏, 17 בדצמבר 2014
  14. ^ אליהו חסין, ‏הבנקים הנושים של רוסיה העדיפו מו"מ לפריסת 23 מיליארד דולר, באתר גלובס, 24 בינואר 1999
  15. ^ אליהו חסין ופייננשל טיימס, ‏דויטשה בנק פורש מראשות ועדת הבנקים הנושים של רוסיה, בגלל הסכמתו לתנאיה, באתר גלובס, 2 במרץ 1999
  16. ^ שירות בלומברג, ‏מועדיון לונדון סירב לפרוס מחדש את החוב הרוסי, באתר גלובס, 5 באוגוסט 1999
  17. ^ שירות "פייננשל טיימס", מוסקבה, ‏רוסיה מבקשת מנושיה הבינלאומיים לדחות פרעון חובות בריה"מ לשעבר, באתר גלובס, 23 בנובמבר 1998
  18. ^ מדיח מי שמודח אחרון, באתר גלובס, 13 במאי 1999
  19. ^ שירות פייננשל טיימס, ‏שר האוצר הרוסי זדורנוב התפטר כעבור שלושה ימים בתפקיד, באתר גלובס, 31 במאי 1999
    סי"צ וסי"ג, מוסקבה, ‏מיכאיל קסיאנוב מחליף את מיכאיל זרדונוב כשר האוצר הרוסי, באתר גלובס, 27 במאי 1999
  20. ^ בלומברג, מוסקבה, ‏השווקים ברוסיה ירדו מעט, באווירת המתנה למהלכי ראש ממשלה בפועל, צ'רנומירדין, באתר גלובס, 25 באוגוסט 1998
  21. ^ בלומברג, מוסקבה, ‏ילצין מינה את פרימקוב לראש ממשלת רוסיה; הרובל התחזק ביומיים מכ-21 לכ-13 לדולר, באתר גלובס, 13 בספטמבר 1998
  22. ^ סוכנויות הידיעות, מוסקבה, ‏ילצין הדיח את פרימקוב ופיזר הממשלה; מחר יחל הליך ההדחה נגד ילצין בדומא, באתר גלובס, 13 במאי 1999
  23. ^ סוכנות הידיעות הצרפתית, מוסקבה, ‏הדומא אישר את מינוי סטפאשין לראשות ממשלת רוסיה, באתר גלובס, 23 במאי 1999
  24. ^ שירות בלומברג, מוסקבה, ‏הבורסה הרוסית מתאוששת מהירידות שנבעו מפיטורי ראש הממשלה סטפאשין, באתר גלובס, 12 באוגוסט 1999
  25. ^ פוטין וחזון המדינה החדשה, באתר גלובס, 19 במרץ 2000
  26. ^ שרון קדמי, ‏רוסיה: השוק התאושש כמעט לגמרי ממשבר 1998, באתר גלובס, 28 ביולי 2002