משתמש:מינוזיג/ארגז חול 9
 |
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
| |
| דף זה אינו ערך אנציקלופדי | |
 כריש טיגריסי
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | דגי סחוס |
| על־סדרה: | דמויי כריש |
| סדרה: | כרישאים |
| משפחה: | כרישיים |
| סוג: | Galeocerdo |
| מין: | כריש טיגריסי |
| שם מדעי | |
 Squalus cuvierמילר ולסוור | |
| תחום תפוצה | |
 תפוצת הכריש טיגריסי- בכחול. | |
כריש טיגריסי (שם מדעי: Galeocerdo cuvier) המכונה גם טיגריס הים או כריש נמר הוא כריש ממשפחת הכרישיים, והוא היחיד בסוגו (Galeocerdo). כריש טיגריסי הוא טורף-על גדול העשוי להגיע לאורך של 5 מטר. הוא חי באוקיינוסים וימים טרופיים וממוזגים, ונפוץ במיוחד באזור האיים הפסיפיים. מקור שמו מדוגמת הפסים הכהים האנכיים לגופו המזכירים את דוגמת פסי הטיגריס, פסים אלו דוהים ככל שהכריש מתבגר.
הכריש טיגריסי הוא מתבודד, לרוב צייד לילי. תזונתו כוללת מגוון רחב של טרף הכולל סרטנאים, דגים, כלבי ים, ציפורים, כרישים קטנים, דיונונים, נחשי ים ודולפינים. כריש טיגריסי נחשב למין הקרוב לסיכון בשל דיג לצורך שימוש בסנפיריו כמזון, ובשימוש לתרופות לאלה המאמינים שבסנפירי כרישים יש סגולות מרפא.
בעוד שהכריש טיגריסי נחשב לאחד הכרישים המסוכנים ביותר לאדם, מחקרים מראים כי מספר התקיפות המתועדות נמוכות להפליא. הכריש טיגריסי נמצא במקום שני ברשימת מספר התקיפות המתועדות על בני אדם, כשהקרחה לבנה נמצאת בראש הרשימה. הוא מבקר לעיתים תכופות בשוניות רדודות, נמלים ותעלות, התנהגות זו יוצרת פוטנציאל גבוה למפגש עם האדם.
טקסונומיה עריכה
הכריש תואר לראשונה על ידי פרון ולסוור, והוענק לו השם Squalus cuvier. בשנת 1837 מילר והנלה שינו את השם ל-Galeocerdo tigrinus. שם הסוג, Galeocerdo, מקורו ביוונית, galeos שמשמעו כריש ומשמעות המילה cerdus בלטינית היא שער קשה של חזירים. בשפת העם הכריש נקרא כריש אוכל האדם.
הכריש טיגריסי חבר בסדרת הכרישאים. חברים בסדרה זו מאופיינים בקרום מצמוץ (nictitating membrane) מעל העין, שני סנפירים גביים, סנפיר ביב בודד, וחמישה שסעי זימים. הוא המין הגדול ביותר במשפחת הכרישיים, משפחה זו כוללת כרישים ידועים אחרים כגון הכריש שורי, כריש כחול, וכריש לימוני.
תפוצה ובית גידול עריכה
הכריש טיגריסי נמצא לעיתים תכופות קרוב לחוף, בעיקר באזורים טרופיים וסוב-טרופיים בכל העולם. יחד עם הקרחה הלבנה, ישנן פסיפי, כריש גרינלנדי, וכריש השש-זימי- הכריש טיגריסי נמנה עם המינים הגדולים ביותר של הכרישים החיים כיום. התנהגותו נוודית בעיקר, אולם מונחה בעיקר באמצעות זרמי מים חמימים, והוא נמצא קרוב יותר לקו המשווה למשך כל החודשים הקרים. הוא נוטה להישאר במים עמוקים במקביל לשוניות, אולם נע דרך תעלות בחיפוש אחר טרף במים רדודים. במערב האוקיינוס השקט, הוא מרחיק לאזורים הצפוניים, כגון יפן, ולאזורים הדרומיים כגון ניו זילנד.
ניתן לצפות במספר כרישי טיגריסי במפרץ מקסיקו, בחופי צפון אמריקה וחלקים מדרום אמריקה. כמו כן, הוא נפוץ מאוד בים הקריבי. אזורים נוספים בהם נצפה כריש טיגריסי לרבות אפריקה, הרפובליקה העממית של סין, הונג קונג, הודו, אוסטרליה וניו זילנד.
כרישי טיגריסי נצפו בעומקים של כמעט 900 מטרים, אולם הם נודדים למים רדודים הנחשבים לטענת אחדים לרדודים מידי למינים בגודל הזה. מחקר מתועד שנעשה לאחרונה הראה שכריש טיגריסי הממוצע יהיה בעומק של כ-350 מטרים, עובדה זו הופכת אותו למחזה לא נפוץ במים רדודים. אולם כרישי טיגריסי בהוואי נצפו במים רדודים של כ-3 מטרים ולעיתים תכופות נצפה במימי החופים בעומק של כ-6 עד 12 מטרים. הם מבקרים לעיתים תכופות בשוניות רדודות, נמלים ותעלות, דבר המגביר את פוטנציאל המפגש עם האדם. בשפות טובאלואנית וקיריבטית ידוע בשם טאבאבה (tababa). הם נצפו ניזונים בנחשולי גאות ושפל בין הלגונות והאוקיינוס של טאראווה. נחשולי גאות ושפל של חודשי האביב נושאים עימם פלנקטון ואורגניזמים מיקרוסקופיים אחרים, שמושכים סרטנים רכי-קונכייה קטנים, שמושכים סרדינים, המושכים דגי קיפון אפור, המושכים צניניות כחולות גב, המושכות אליהן את הכריש טיגריסי.
אנטומיה ומראה עריכה
גודל עריכה
מבין הכרישים הגדולים ביותר החיים כיום, כריש טיגריסי מגיע לאורך של בין 3 ל-4.2 מטרים ושוקל בסביבות 385-635 ק"ג. לעיתים הזכרים עשויים לגדול ל-4.5 מטר, ונקבות ל-5.5 מטר. הוא עשוי לעיתים להתחרות בגודלו עם הקרחה הלבנה. כריש טיגריסי עשוי להגיע לגודל מירבי של 6 מטרים.
ביולוגיה עריכה
צבעו האופייני של עור כריש טיגריסי נע בין כחול לירוק בהיר ולבן או צהוב בהיר בגחונו. ניתן לראות נקודות כהות ופסים אצל הכרישים הצעירים אולם הם דוהים ככל שהכריש מתבגר. ראשו מעוצב כמעין טריז המאפשר לו להסתובב במהירות ובקלות לכל צד. יש להם גומות זעירות בצד העליון של גופם ובתוכן קולטני-חשמל הנקראים אמפולות לורנציני (ampullae of Lorenzini) המאפשרות לכרישים לזהות שדות חשמליים, כולל שדות חשמל ביולוגי הנפלט מגופו של הטרף. לכריש טיגריסי יש איברי חישה הנקראים קווים צידיים הנמשכים כמעט לכל אורך צידי גופם. התפקיד העיקרי של המבנה הזה הוא לגלות ויברציות זעירות ביותר במים. אדפטציה זו מאפשרת לכריש טיגריסי לצוד באפלה ולגלות טרף חבוי או מסווה.
שכבה מחזירת אור הנמצאת מאחרי הרשתית של עין הכריש טיגריסי מאפשרת לחישת תאי האור אפשרות נוספת ללכוד פוטונים של אור ויזואלי, ולהגביר את הנראה בתנאי ראות נמוכים. לכריש טיגריסי יש באופן כללי סנפירים ארוכים המספקים כוח עילוי כשהוא מנווט במים, כשהזנב העילי הארוך מספק פרצי מהירות. כריש טיגריסי שוחה באופן נורמלי באמצעות תנועות גוף קטנות. גבו הגבוה וסנפיר הזנב שלו מתפקדים כציר, המאפשרים לכריש להסתובב במהירות על מקומו, למרות שבאופן מובהק סנפירי הגב שלו קרובים לזנבו.
שיניו מהונדסות לחיתוך יעיל של בשר, עצם וחומר אחר כגון שריון צבי ים. אולם כמו אצל רוב הכרישים, הן מתחדשות תדיר על ידי שורות שיניים חדשות.
מזון עריכה
כריש טיגריסי הוא טורף-על ובעל מוניטין של כריש המסוגל לטרוף כל דבר. יש לו גם את היכולת להכניע טרף גדול. הוא יטרוף בדרך כלל דגים (כליל גרמיים), סרטנאים , רכיכות, תחש המשכן, עופות ימיים, נחשי ים, יונקים ימיים (כגון דולפינן, ודולפין סטנלה), צבי ים (כגון צב ים ירוק, וצב ים חום). הלסת הסידנית הרחבה והכבדה והפה הענק, בשילוב שיניים חסונות ומשוננות, מאפשרות לכריש הטיגריסי לגבור על טרף גדול מסוגים אלו. בנוסף, ראיה מצוינת וחושי ריח מחודדים מאפשרים לו להגיב לעקבות דם הקלושים ביותר ולהתחקות אחריהם עד מקורם. בשל סכנת תקיפות טורפים, דולפינים לרוב נמנעים מאזורים שמאכלס אותם הכריש הטיגריסי. הוא גם יטרוף כרישים אחרים (כמו כרישי חול).
בנוסף, כריש טיגריסי עשוי לתקוף גם לווייתנים פצועים או חולים ולטרוף מהם. קבוצה תועדה בתקיפת לווייתן גדול סנפיר חולה והריגתו בשנת 2006 בסמוך להוואי. הוא גם יאכל נבלות של לווייתנים מתים. במקרה אחד הם תועדו כאשר הם ניזונים מנבלת לווייתן יחד עם כרישי קרחה לבנה.
היכולת לזהות לחץ מתנודות גלים קצרי תדר מאפשרת לכריש להתקדם לכיוון בעל חיים בבטחון, אפילו דרך מים עכורים. הכריש יחוג סביב טרפו וילמד אותו באמצעות מגע עם אפו. בזמן התקיפה, הכריש יאכל את טרפו בדרך כלל בשלמותו. בשל אופן אכילתו האגרסיבית, הוא יאכל שלא במתכוון עצמים בלתי אכילים כגון לוחיות רישוי של רכבים, פחי נפט, צמיגים וכדורים. מסיבה זו, מתייחסים לכריש טיגריסי לעיתים תכופות כפח אשפה של האוקיינוס.
יעילות השחייה ויציבות עריכה
כל כרישי הטיגריסי שוחים באופן כללי לאט, ובשילוב צבעם הנבלע בסביבתם מאוד קשה להבחין בהם ולאתרם בחלק מהאזורים. הם מוסווים טוב במיוחד על רקע כהה. למרות המראה העצל שלו, כריש טיגריסי הוא מהכרישים החזקים ביותר במשפחת הכרישיים. ברגע שהכריש התקרב לטרפו, הוא יורה עצמו בפרץ מהירות המאפשר לו להגיע לטרף לפני שיספיק לחמוק.
רבייה עריכה
זכרים מגיעים לבגרות מינית באורך של בין 2.3 ל-2.9 מטר ונקבות באורך 2.5 עד 3.5 מטר. נקבות מזדווגות אחת ל 3 שנים, הריבוי נעשה על ידי הפריה פנימית. הזכר מחדיר אחד ממצבטי המין שלו לפתח הרבייה הפנימי של הנקבה. הזכר משתמש בשיניו כדי לאחוז בנקבה ולייצב עצמו במשך התהליך, לרוב גורם אי נוחות משמעותית ולעתים מותיר סימני נשיכות על גופה. באזורי חצי הכדור הצפוני ההזדווגות מתרחשת בין החודשים מרץ ומאי, כההשרצה בין אפריל ויוני בשנה לאחר מכן. בחצי הכדור הדרומי ההזדווגות מתרחשת בנובמבר דצמבר עד תחילת ינואר. הביצים בוקעות בתוך גוף הנקבה והצעירים נולדים חיים לחיי עצמאות כשהם מפותחים לחלוטין.
הצעירים מתפתחים בגופה של הנקבה עד 16 חודשים. השרצה מונה בין 10 ל 80 פרטים. הצעירים מגיחים באורך 51 עד 76 ס"מ. כרישים אלו מגיעים לבגרות באורך 2 עד 3 מטר. תוחלת חייו של הכריש הטיגריסי אינה ידועה אולם ידוע כי הוא חי יותר מ 12 שנה.
סכנות ושימור עריכה
למרות שתקיפות כריש הן תופעה נדירה, כרישי טיגריסי אחראי לאחוז גדול מהתקיפות הקטלניות ונחשב לאחד ממיני הכרישים המסוכנים ביותר. הם נמצאים לעתים תכופות בשפך הנהרות ונמלים, כמו גם מים רדודים קרובים לחוף, שם הסיכויים למפגש עם האדם גדלים. בממוצע, 3 עד 4 התקפות מתרחשות בשנה בהוואי, ורוה ההתקפות אינן קטלניות. שיעור ההתקפות נמוך בצורה מפתיעה בהתחשב בכך שאלפי אנשים שוחים, גולשים וצוללים במימי הוואי כל יום. תקיפה שעלתה לכותרות ב-2003 אז גולשת אמריקנית בת 13, בת'אני המילטון, איבדה את זרועה כמעט עד הכתף ולמרות זאת, היא חזרה לגלוש לאחר שחלימה. בת'אני היא כעת גולשת גלים מקצועית ודוברת מעוררת השראה בנושא שימור הכרישים. כריש טיגריסי גדול נלכד, נתלה ונמדד; בהתבסס על גודלו ודוגמת מנשך פיו הניחו כי הוא הכריש שתקף את המילטון. מאז 2009 היו 119 תקיפות כש-29 מהן היו קטלניות.
בין 1959 ל-1976 נבררו וניצודו 4,668 כרישי טיגריסי על מנת להגן על תעשיית התיירות. למרות מאמצים אלו, התקיפות לא פחתו. בהוואי נחקק חוק האוסר על האכלת כרישים, פעילות המהווה משיכה תיירותית, והרשויות אינן מעודדות אינטראקציה עימם, כגון צלילה בכלובי מגן. מומחה להתנהגות כרישים מדרום אפריקה, מארק אדיסון, הדגים כיצד צוללים יכולים לבוא באינטראקציה ולצלול עם כרישים מחוץ לכלובי ההגנה ב-2007 במסגרת ערוץ דיסקברי.
לוכדים והורגים כריש טיגריסי לצורך שימוש בסנפיריו ובכבד שלו. הוא נתפס כמעשה שבשגרה, במכוון ובמקרה, על ידי דייגים. ללא ספק, מספר אוכלוסיות כרישים הידלדלו באזורים בהם התבצע דיג מסיבי, אולם באופן כללי לא נשקפת להם מידה גבוה של סכנת הכחדה.אולם דרישה מתמדת, במיוחד לסנפירי כרישים, עלולה לגרום להידלדלות מתמשכת בעתיד. כריש טיגריסי נחשב למין הקרוב לסיכון בשל הביקוש לסנפיריו ודיג מסיבי, כך לפי
בזמן שסנפירי כרישים אינם בעלי ערך תזונתי גבוה, כבד הכריש בעל ריכוז גבוה מאוד של ויטמין A ומשתמשים בו למוצרים של שמני ויטמין. בנוסף לדיג תעשייתי, כריש טיגריסי ניצוד בשל עורו המיוחד.
בשנת 2000, גרינפיס הכניסה את הכריש הטיגריסי לרשימת "מאכלי פירות הים האדומים", זו רשימה של מאכלי ים הנמכרים מסביב לעולם אולם מקורם במינים שענפי הדייג שלהם אינם ברי קיימא.
מיתוסים עריכה
כמה מילידי הוואי מאמינים כי כריש טיגריסי פוחד מ- na ʻaumakua, רוחות אבות קדמונים. ילידים אלו חושבים כי כדורי העין של הכריש בעלי כוחות ראייה מיוחדים. זה מתאים לעובדה הידועה היטב על כרישים וחושיהם המאוד מפותחים.